1. עסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, על סך 14,432 ש''ח, בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, באירוע תאונת דרכים שהתרחש בתאריך 29/12/2020 בעיר שפרעם, ושלטענתו, הנתבעת מס' 1 היא האחראית להתרחשות התאונה, ומכאן חבותה, וחבות מבטחתה לפצותו על נזקיו.
2. מדובר בפגיעה בחלק האחורי של רכב התובע ובחלק הקדמי של רכב הנתבעת.
3. לפי גירסת הנתבעות, התובע הוא האחראי לקרות התאונה, מאחר והיא התרחשה בשל כך שהוא נסע עם רכבו אחורנית, בחוסר זהירות, וגרם לקרות התאונה.
4. בגין הנזק שנגרם לרכב בו נהגה הנתבעת, הוגשה תביעה בבית משפט השלום בקריות, תיק תא''מ 19657-10-21, תביעה שלא נתבקש איחודה עם תיק זה, אך הכרעת בית המשפט כאן, גם לפי הסכמת הצדדים, אמורה להכריע את גורל אותה תביעה.
5. לפניי העידו התובע, הנתבעת וכן אחיה, שהוא עורך דין במקצועו, שעל פי עדותו, ניהל דין ודברים עם התובע, לאחר קרות התאונה.
6. לפי עדות התובע, הוא נסע עם רכבו בדרכו לביתו, בתוך העיר שפרעם, הוא עצר את רכבו בצד הכביש, על מנת לגשת למכולת הנמצאת מעבר לכביש, הוא לא הספיק לרדת מהרכב, ואז התובעת שנסעה אחריו, ולא שמה ליבה לתנאי הדרך, פגעה ברכבו, כאמור לעיל.
7. לפי התובע, מיד לאחר התאונה, הוא ירד מהרכב, ניגש אל הנתבעת, וביקש לוודא, קודם כול, כי היא לא נפגעה, גופנית, כי הנתבעת התנצלה בפניו וטענה כי כלל לא שמה לב למתרחש בכביש, וכך היא התנגשה עם רכבו.
8. עוד ציין התובע, בעדותו, כי כשהוא ניגש אל הנתבעת, הוא הבחין במכשיר טלפון סלולארי על ברכיה , וטען כי ככל הנראה, היא הייתה עסוקה עם הטלפון תוך כדי נהיגה, עובר להתרחשות התאונה.
9. התובע נחקר, במסגרת החקירה הנגדית, על השוני בין הגירסה אותה הוא העלה בחקירתו, וכפי שצויין לעיל, לבין נסיבות התאונה, כפי שפורטו בכתב התביעה, שם צויין כי הוא היה בנסיעה, ולא בעצירה או בחניה, עת רכב הנתבעת פגע בו, אך התובע חזר וציין כי הוא העלה את אותה גרסה, לאורך כל הדרך, וכי הוא עצר את רכבו, ותוך שניות, בטרם הספיק לרדת מהרכב, פגעה בו הנתבעת, כאמור.
10. עיון בטופס ההודעה על התאונה, שהתובע הגיש למבטחת רכבו, חברת הביטוח הראל, ושצורף כנספח לכתב התביעה, מפורטים נסיבות התאונה בקצרה : " רכב צד ג' פגע ברכב המבוטח מאחור".
11. בניגוד לרמיזת אחיה של הנתבעת, במהלך עדותו, בדבר העדר ביטוח תקף, והעדר רישיון רכב תקף, עניינים שהתובע כלל לא נחקר עליהם, על פ המסמכים שצורפו לכתב התביעה, הרכב היה מבוטח, והוגש אישור מבטחת הרכב על אי הגשת תביעה.
12. הניסיון להציג את התובע באור שלילי, כמי שמנסה להשיג כספים לכיסוי נזקיו, בשל כך שאין לו ביטוח בתוקף, או העדר רישיון, לא בוסס כראוי, והתובע, כאמור, לא נחקר על כך בעדותו.
13. התובע הותיר רושם משכנע במהלך מתן עדותו, הוא עמד על דבריו, וחזר, שוב ושוב, על כך שהנתבעת היא זאת אשר נכנסה ברכבו, ושלל לחלוטין את הטענה כי הוא נסע אחורנית עם רכבו, חסם את נתיב נסיעת הנתבעת, ובכך גרם להתרחשות התאונה.
14. בשונה מהתובע, הנתבעת הייתה לחוצה למדיי במהלך מתן עדותה, על אף האווירה הנוחה, לטעמי, שלפיה הדיון התנהל, נראה כי היא מדקלמת את הגירסה, ולא מעידה עדות כנה.
15. לאחר התאונה, ועל כך אין חולק, התובע נסע יחד עם הנתבעת אל בית הוריה, שם הוא נפגש עם אביה.
16. לטענת הנתבעת, הם נסעו לבית הוריה, מאחר ולא היה ברשותה מכשיר טלפון, כאשר את המכשיר שלה היא שכחה בבית.
17. לא ברור לי מדוע, אם הנתבעת איננה אחראית לתאונה, היה צורך כי התובע יסע לבית הוריה ולשוחח עם אביה, והטיעון כי הם עשו כן בשל העובדה שלא היה לה טלפון סלולארי ברכב, איננו משכנע כלל.
18. לו אכן התובע הוא זה שהיה אחראי לקרות התאונה, הצדדים היו מחליפים פרטים, ואם הנתבעת איננה יודעת לטל בעניין הרכב והתיקון, מישהו מבני משפחתה, מן הסתם היה דואג ליצור קשר עם התובע, או דרך סוכן הביטוח, והעניין היה מוסדר, ללא צורך בהתייצבות התובע בבית הורי הנתבעת.
19. ההתרשמות שלי היא שהנסיעה לבית הורי הנתבעת נעשתה לאור הודאתה באחריותה לתאונה, ועל מנת ששאלת התיקון וכל הכרוך בטיפול ברכב התובע, יוסדר מול בני משפחתה.
20. התובע ציין בעדותו, ואני מאמינה לו שכך אכן קרה, כי הנתבעת הודתה במקום התאונה באחריותה להתרחשותה, אך עם הגיעם לבית הוריה, לפתע, העלה אביה, גירסה חדשה ולפיה התובע נסע אחורנית, ובכך גרם להתרחשות התאונה.
21. התובע נשאל מדוע לא בוצעו צילומים של הנזקים שנגרמו לרכבו במקום התאונה, ענה התובע, כי מה שהיה חשוב בעיניו, קודם כול, זה שאין נפגעים בגוף, מה גם, שהנתבעת הודתה באחריותה לקרות התאונה, והתנצלה, ועל כן, לא היה צורך בביצוע צילומים.
22. באותו הגיון שמאחורי השאלות שהופנו לתובע, הרי שהנתבעת לא ביצעה צילומים כלשהם לנזקים בכלי הרכב, ואם אכן היא שכחה את הטלפון שלה , הרי שעם הגיעה לבית הוריה יחד עם התובע, היה באפשרותה לבצע צילומי נזק, אך היא לא עשתה כן.
23. אביה של הנתבעת, אשר ניהל את הדין ודברים מול התובע, לאחר התאונה, כשהוא הגיע לביתם, יחד עם הנתבעת, כלל לא העיד לפניי, ולא זומן לעדות, ואת זאת יש לזקוף לחובתן של הנתבעות, לאור החזקה הידועה בדבר המנעות מזימון עד רלוונטי.
24. במקום להעיד את האב, העיד לפניי אחיה של הנתבעת, עורך דין במקצועו, אשר טען כי בשיחה עם התובע, הודה הנ''ל באחריותו לקרות התאונה, ועת הוא נתבקש לשלוח לאחי הנתבעת העתק רישיון נהיגה ותעודת ביטוח, התובע שלח תעודות שפג תוקפן, ושעל אף ניסיונות אחי הנתבעת ליצור עימו קשר מאוחר יותר, הדבר לא צלח.
25. העד טען, כי בשל עיסוקו, הוא מקבל מספר רב של צילומים והודעות למכשיר הטלפון הסלולארי שלו, וזה ההסבר שהוא נתן לכך שצילומי התעודות הלא תקפות שהתובע שלח אליו באפליקציית וואטסאפ, נמחקו.
26. גם אם אניח שכך הם פני הדברים, כיצד יתכן שהעד, שהוא עורך דין במקצועו, לא דאג לכך שהתובע יחתום על הצהרה בדבר אחריותו לתאונה, ויש להזכיר, כי התובע עושה רושם של אדם פשוט ולא מתוחכם, שהתלווה לנתבעת לבית הוריה, ואם אכן הוא היה אחראי לקרות התאונה, הוא היה מוחתם על הצהרה ברוח הדברים, אך דבר מכך לא נעשה.
27. לא הוצגו בדיון לפניי כל התכתבויות, או פנייה כלשהי מטעם הנתבעת אל התובע, מהם ניתן ללמוד כי אכן התובע לקח אחריות על התרחשות התאונה.
28. עם כל הכבוד לעדי ההגנה, מצאתי את עדות התובע משכנעת והגיונית יותר, וניתנה בצורה נינוחה, תוך עמידה על גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה.
29. ובאשר למיקום הפגיעות בכלי הרכב, לאחר שעיינתי בחוות הדעת המפרטות את הנזקים בשני כלי הרכב, לא מצאתי כי יש במיקום ואופי הפגיעות כדי להטות את הכף לטובת הנתבעת.
30. לאור כל האמור לעיל, ולאחר שעדות התובע נמצאה אמינה ומשכנעת בעיניי, ולאור הדברים שציינתי לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, וכך אני מורה.
31. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאית, וכן מסמכים לגבי תיקון רכבו, וביחס לשכר טרחת השמאי.
32. השמאי לא נחקר על חוות דעתו, ועל כן, בהעדר סתירה של קביעותיו, ולאור המסמכים הנוספים שצורפו ע''י התובע, יש לקבל את התביעה, במלואה.
33. בנסיבות, אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת מס' 1, לשלם לתובע את הסך של 14,432 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 5/7/20201 ועד התשלום המלא בפועל.
34. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות אגרה התביעה ששולמה, חצי ראשון ושני.
35. כמו כן, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 2,600 ש''ח .
36. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום .

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים, ותסגור את התיק ברישומיה.

ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ב, 24 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.