10 אוקטובר 2021

זהו ערעור על החלטת ועדה לעררים (נכות מעבודה) מה 1.6.20 אשר קבעה כי לתובע נכות זמנית בשל פגיעה בעין שמאל, ואין נכות צמיתה. הוועדה גם לא קבעה נכות בעין ימין.

1. המערער, יליד 1969, נפגע בתאונת עבודה ביום 4.4.19 כאשר לחץ אוויר פגע בעפעף תחתון.
2. המערער פנה לחדר מיון בהדסה שם הומלץ לו על ניתוח לייזר. הוא סרב. בהמשך הדרך עבר ניתוח ליזר בעין ימין בשע"צ וכן מספר טיפולים נוספים גם בעין שמאל.
3. המערער טוען שהיה על הוועדה להכיר בקשר סיבתי שבין הארוע התאונתי לבין הפגיעה בעין ימין, וכן להכיר במשך נכות ממושכת בעין שמאל נוכח הטיפולים שעבר בהמשך.
4. המשיב טוען כי טענות המערער נוגעות לשיקול הדעת הרפואי של הוועדה ובכך לא יתערב בית הדין.

לאחר שעמדתי על טענות הצדדים מוצאת אני כי אין ממש בערעור ודינו להדחות:

1. אשר לקשר הסיבתי לפגיעה בעין ימין- ראשית יאמר כי יש ממש בטענת ב"כ המשיב בטיעונו בפני גורם הערכה מוקדמת, כי סוגיה זו היתה צריכה להתברר לכתחילה בהליך מול פקיד התביעות.
2. מכל מקום גם לגופו של ענין אין ממש בטענה: המערער מבסס טיעונו על כך שבחדר המיון בביה"ח הדסה צוינה פגיעה בעפעף ,אך לאו דוקא בעין שמאל וראיה לדבר- הבדיקה שבוצעה והממצאים שנמצאו במיון בשתי העינים. מכאן הוא מבקש ללמוד וכך ביקש כי הוועדה תקבע, כי היתה פגיעה בשתי העפעפיים. טיעון זה הועלה בפני הוועדה והיא התייחסה אליו. כך בין היתר מציינת הוועדה:"הוועדה עיינה במסמכים מחדר מיון מיום הפגיעה 4.4.19. הרופא הבודק מתעד בצקת קלה ברשתית עין שמאל ושינויים ניווניים הקשורים לקוצר ראיה גבוה והכוללים קרע בעין ימין וחור פריפרי בעין שמאלית. הומלץ על טיפול בלייזר לסגירת החורים והקרע. בתיק עברו מתברר שסובל מקוצר ראיה גבוה ועבר ניתוח להסרת משקפיים כ15 שנה לפני הארוע הנדון .בעיון חוזר בבדיקה במיון לא נמצא עדות או תיעוד לפגיעה מכנית או אחרת בעין ימין אלא רק בעין שמאל". בהמשך מציינת הועדה שאין קשר סיבתי בין מצב עין ימין לארוע.
3. לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בשיקול דעת המקצועי והמנומק היטב. הוועדה מציינת כי מצבו בעין ימין כמו גם ממצאים ניווניים שנמצאו בעין שמאל הם תולדה של מצב קודם ידוע- קוצר ראיה גבוה. יוסף מעבר לכך כי התיעוד במיון הדסה מדבר בעפעף ולא בעפעפיים והדברים מדברים בעד עצמם. אם היה ספק בכך, הרי שהתובע עצמו בהתייצבו שוב בחלוף 3 חודשים הפעם בחדר המיון של שערי צדק (31.7.19), מצוין מפורשות כי הפגיעה באפריל היתה בעין שמאל.
4. אשר לטענה ביחס למשך הנכות שנקבעה לגבי עין שמאל- כאמור מעלה, וגם בהמשך דברי הוועדה, היא מבהירה כי המערער סובל מבעיות ניווניות , קרע ברשתית בעין ימין וחור ברשתית בעין שמאל- כתוצאה מכך. למעשה ברי מדברי הוועדה כי עיקר ליקוייו של המערער גם בעין שמאל ,אינו קשור לארוע התאונתי אלא למצבו הידוע מזה שנים וכלשון הוועדה: ידוע ברפואת עינים שאנשים בעל קוצר ראיה גבוה עם שינויים אטרופיים בפריפריה נוטים לקבל הפרדות רשתית... יקבל נכות זמנית סמוך לארוע בשל הפגיעה בעין שמאל". היינו רק עצם הפגיעה היא שהקנתה נכות זמנית. משכך גם לא רלבנטיים כל הטיפולים שהמשיך לקבל לאחר הארוע שכן לא עסקו בתוצאות הארוע אלא בנזקי אותו קוצר ראיה ממנו סובל.
5. המערער ביקש להתייחס ל"פלואטר" שזוהה בעינו כנימוק לנכות שהיתה צריכה לבוא לידי ביטוי בהחלטות הוועדה .בענין זה יאמר כי במסמך של ד"ר לבנשטיין אליה פנה התובע ב8/19 (לא צורף) ככל הנראה , לא צוין הפלאוטר, שכן במסמך מאוחר לקראת הדיון בוועדה (9.11.20) מציינת הרופאה כי היא "שכחה לכתוב" ענין זה ובסופו של דבר מסכמת כי אין צורך בכל טיפול בענין זה. יצוין כי לא זו בלבד שבביקור במיון הדסה בסמוך לארוע, אין כל ציון לפלאוטר כך שאין כל פגם בכך שהוועדה לא התייחסה לכך, אלא שגם ב21 אוגוסט 2019, כשפנה למיון בשע"צ (במקביל לפניה לפרופ' לבנשטיין שציינה כי שכחה לרשום את הפלאוטר) מצוין מפורשות (עמ' 4 למכתב השחרורו) שאין פלאוטר. משכך נסיון ליחס בדיעבד פלאוטר לארוע בהעדר תימוכין במסמכים אין לו כל יסוד. מכל מקום, טענת המערער בדיון היתה כי הפלאוטר הוא תוצאה של הפגמים ברשתית ואולם כאמור, הוועדה אינה סוברת כי הקרעים הללו קשורים לתאונה אלא למצב ניווני נמשך.

סוף דבר

דין הערעור להדחות.

לא בנקל לא ייעשה צו להוצאות נוכח העדר כל הצדקה להליך.

ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ב, (10 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.