1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 28.3.21 בכפר שמריהו. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 38,997 ₪ בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי והפסד ימי עבודה. התובעת שכנגד טוענת לנזקים בסך כולל של 90,123 ₪ בגין תגמולי הביטוח ששילמה. הנתבע שכנגד הגיש הודעת צד ג' נגד מבטחת רכבו.
2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.
3. התובע טוען כי התאונה ארעה בשל כך שרכב הנתבעות לא ציית לתמרור עצור בכניסה לצומת, לא נתן זכות קדימה לרכבו ופגע בו. הנתבעות טוענות, מנגד, כי רכבן עצר בכניסה לצומת – וכי כאשר נכנס לצומת התפרץ אליו רכב התובע, פגע ברכבן וגרם לו להתהפך.
4. נהג רכב התובע העיד כי כשהיה באמצע הצומת הבחין ברכב הנתבעות מגיע מימין במהירות גבוהה, ואישר כי הרמזורים בצומת לא עבדו. הנהג סבר כי נהגת רכב הנתבעות, שהגיע לצומת לאחר שיצאה מכביש מהיר, סברה בטעות כי היא עדיין על הכביש המהיר ונהגה בהתאם לכך. הנהג העיד עוד כי לאחר התאונה הודתה נהגת רכב הנתבעות כי שתתה, וכי אישרה שהתבלבלה בדרכה.
5. סרטון צולם לאחר התאונה הוצג בדיון במהלך עדותו של הנהג.
6. נהגת רכב הנתבעות אישרה כי התבלבלה בדרכה, כפרה בטענה כי הודתה בכך ששתתה, והעידה כי עצרה בכניסה לצומת למשך כשתי שניות. לעדותה, לא הבחינה ברכב התובע (אף שראתה אורות של הצומת הרי שלעדותה אין מדובר באורות רכבו של התובע), אולם כשהבחינה בו הספיקה לצפור לו.
7. נוסע ברכב הנתבעות חזר על גרסת הנהגת, אולם לא העיד על הצפירה לפני התאונה – ואישר כי הוא זה ששתה באותו ערב, אך לא הנהגת.
8. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסת נהג רכב התובע. גרסה זו מתיישבת הן עם מכלול העדויות והן עם העולה מהדברים שנאמרו בסרטון שהוצג בדיון – שנהגת רכב הנתבעות טעתה בדרכה, לא כיבדה את זכות הקדימה של רכב התובע (גם אם האטה בכניסה לצומת, ואולי אף אם עצרה לזמן קצר ביותר – היא הבחינה באורות והיתה צריכה להבחין כי מדובר ברכב מתקרב, שלו זכות הקדימה אותה עליה לכבד), ובכך גרמה לתאונה. משנכנסה לצומת כשרכב התובע כבר היה בצומת, או תוך כדי הכניסה אליו, לא היה בידי נהג רכב התובע למנוע את התאונה.
9. משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבעות ועליהן לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.
10. לעניין הנזקים – יוער כי לכתב התביעה צורפו קבלות התואמות את חוות דעת השמאי, וכי הסכומים בחוות דעת השמאי לא כוללים רכיב של מע"מ (אותו טענו הנתבעות שיש להפחית מנזקי התובע, שכן מדובר במונית).
11. נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס להפסד עבודה, אני דוחה רכיב זה של התביעה.
12. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 36,997 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 974 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.  כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 4,268 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.
13. התביעה שכנגד נדחית והתובעת שכנגד תשלם לנתבע שכנגד שכ"ט עו"ד בסך של 9,012 ₪, שישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.
14. בנסיבות, לא תחויב התובעת שכנגד הן בשכר הטרחה בקשר לתביעה העיקרית והן ביחס לתביעה שכנגד במצטבר – והיא תישא בשכ"ט עו"ד התובע/הנתבע שכנגד בסך כולל של 9,012 ₪, מתוכם תחויב הנתבעת 1, ביחד ולחוד, בסך 4,268 ₪, כאמור.
15. משנדחתה התביעה שכנגד נדחית גם ההודעה לצד ג'. התובעת שכנגד תשלם לצד ג' שכ"ט עו"ד בסך 10,544 ₪.
16. נוכח התוצאה תיוותר בתוקפה ההחלטה מיום 19.9.22 לעניין שכר העד והוצאות הנתבעת 1.
17. הפקדון שבקופת בית המשפט יושב לתובע, באמצעות ב"כ.
18. התובע הגיש לעיון בית המשפט את הסרטון האמור, על גבי החסן נייד – והוא יוכל לקבלו בחזרה ממזכירות בית המשפט. ככל שלא יפנה למזכירות עד ליום 12.3.23 הרי שיירשם כי הוא מוותר על השבתו – והמזכירות תוכל לעשות בהחסן הנייד כהבנתה, ואף להשמידו.

ניתן היום, ל' שבט תשפ"ג, 21 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.