24 דצמבר 2021

1. בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בלשכת חולון במחוז דן (להלן: "ועדת הערר") מיום 23.5.2021 בה נקבע, כי יש לדחות את ערר המערער לרישום התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 3.2.2020 ועד ליום 6.4.2021.

טענות הצדדים

2. המערער יליד שנת 1993, המתגורר בחולון.

3. ביום 29.4.2021 הגיש המערער ערר על אי קבלת דמי אבטלה החל מיום 3.2.2020 ועד ליום 6.4.2021 (להלן: "התקופה הנתבעת") בטענה כי אמנם סיים את ימי האבטלה ביום 3.2.2020, אולם, עפ"י טענתו, נאמר לו כי עומדת לזכותו - "המשכיות לדמי אבטלה".

4. ביום 23.5.2021 התקיימה וועדת ערר בנוכחות המערער, בה טען המערער את הדברים הבאים –

"הפסקתי להתייצב כי הסתיימו לי דמי האבטלה. בפורים 20 דיברתי עם שחר פקיד ההשמה ואמר לי שהלשכה סגורה. בפסח 20 פניתי לשחר שאלתי את שחר אם לאור הקורונה אני זכאי לגמול והוא ענה שהוא לא יודע אם מגיע לי ושאם מגיע לי זה יתעדכן אוטומטית. חיכית ולא קיבלתי כלום. מאוד הופתעתי שלא קיבלתי. אני לא עשיתי שום הליך כי לא ידעתי שאני זכאי. לא יצרו איתי קשר שנה שלמה אז למה אני צריך להיפגע. ביטוח לאומי לא יכול לשלם לי אם אין לי התייצבות בלשכה. החוויה שחויתי היתה מעליבה. כשנכנסתי לשרית המנהלת היא היתה אדיבה מאוד."

מנגד טענה נציגת לשכת התעסוקה כך –

"דורש העבודה נרשם בלשכה ב-29.4.21 ומבקש רישום רטרואקטיבי ב-2/20. דורש העבודה נרשם לאחרונה ב-3.2.20."

בהתאם לטענות הצדדים, כאמור, החליטה וועדת הערר לדחות את הערר בנימוקים הבאים –

"גם באתר ביטוח לאומי וגם באתר לשכת התעסוקה מובהר היטב שעל דורש העבודה חלה חובה להירשם בלשכת התעסוקה. גם אם מדובר בפיטורין או חל"ת שני/שלישי ומרגע שלא יעשה כן, אין לו להלין כנגד לשכת התעסוקה. אם דורש העבודה טוען שהוטעה על ידי מאן דהוא, עליו לפנות בתלונה כנגדו. ואולם, אין הצדקה לרשום לדורש העבודה רישום רטרואקטיבי. ההתייצבות הראשונה בלשכה היא מהותית (גם אם מדובר בחל"ת שני/שלישי), בבחינת ההודעה ללשכת התעסוקה: "אני מובטל. אנא חפשו לי עבודה". ללא התייצבות בלשכה, גם אם ללשכת התעסוקה יש עבודה להציע לדורש העבודה, היא לא תעשה כן, כי היא בכלל לא יודעת שדורש העבודה מחפש עבודה, ועל כן אין מקום לרשום התייצבות באופן רטרואקטיבי, ובטח שלא רישום שנה אחורה.

גם הנוהל שנכנס לתוקף ב-1.3.21 המתיר רישום רטרואקטיבי, צמצם באופן ניכר את הרישום הרטרואקטיבי "ביד קלה", כפי שהיה נהוג בתקופת הקורונה, ודורש העבודה לא הציג עילה מספקת להיכנס בגדר נוהל זה.

דורש העבודה הודה שהוא לא נרשם ללשכת התעסוקה, וגם אם זה היה בטעות ובתום לב, אין בידינו להיעתר לבקשתו ולרשום לו התייצבות רטרואקטיבית.

גם תשובתו של נציג הלשכה שהוא לא יודע אם מגיע לדורש העבודה גמול, אינה מסירה את האחריות מדורש העבודה לנהוג על פי ההוראות הנ"ל.

עניין חוסר הידיעה של דורש העבודה בדבר חובתו להירשם בלשכת התעסוקה נדחה על ידינו בשל כך שאתרי הביטוח הלאומי ולשכת התעסוקה מבהירים היטב את החובה להירשם בלשכת התעסוקה ולא רק בביטוח הלאומי.

אשר על כן, בשל כל המקובץ לעיל, דין הערר להידחות."

5. ביום 23.5.2021 הגיש המערער ערעור על החלטה זו, בטענה כי "בהחלטת הועדה נרשם: "כי הלשכה אינה יודעת שאיני מחפש עבודה" ולא כך הדברים משום שהוכרתי עוד טרם הקורונה כמחפש עבודה ובנוסף הוגשה על ידי טופס בקשת אבטלה נוסף" (ראו סעיף 4 לכתב הערעור). על כן, טוען המערער כי הוא זכאי לתשלום דמי אבטלה החל מיום 3.2.2020 ועד ליום 6.4.2021.

6. מנגד טוען המשיב בכתב התשובה כי - "בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [הנוסח המשולב], תשנ"ה – 1995, (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), הזכות לדמי אבטלה מתגבשת אך ורק כאשר דורש עבודה מתייצב בלשכה במועדים שנקבעים על ידי הלשכה." (ראו סעיף 4 לתגובת המשיב לערעור).

7. לטענת המשיב, בתקופת המשבר הרפואי שפקד את ישראל (להלן: "משבר הקורונה") שונו נוהלי ההתייצבות כך שבמקום חובת הגעה פיזית ללשכת התעסוקה, כפי שהיה נהוג עד למשבר הקורונה, נדרש דורש העבודה לבצע רישום התייצבות באתר שירות התעסוקה. על כן, חובת הרישום בתקופת משבר הקורונה נעשתה דרך האתר ולא הצריכה מאמץ מיוחד או הגעה פיזית ללשכת התעסוקה.

8. במקרה זה, טוען המערער כי קיבל דמי אבטלה בהתאם לחוק ביטוח הלאומי עד לחודש פברואר 2020 ולאחר חודש וחצי פרצה מגיפת הקורונה "ולטענתו, נאמר לו כי מגיע לו "המשכיות של דמי האבטלה" ועל כן ביקש המערער מוועדת ערר כי יכירו בתקופה שבין חודש פברואר 20 לחודש אפריל 21, על אף העדר רישומו והתייצבותו" (ראו סעיף 7 לתגובת המשיב לערעור).

9. לטענת המשיב - "הנסיבות שתיאר המשיב אינן עומדות באחד מהמקרים החריגים המתוארים, שכן העורר העיד כי "לא ידע", ויתרה מכך, לא הוכיח כי הוא זכאי לדמי אבטלה נוספים מעבר למה שכבר קיבל עד לחודש פברואר 20." (ראו סעיף 8 לתגובת המשיב לערעור).

10. גם טענת המערער כי עומדת לזכותו - "המשכיות לדמי אבטלה" היא טענה שאינה מבוססת שכן המערער לא הציג כל ראיה לכך שפנה למוקד השירות על מנת לברר מה עליו לעשות "ושם נפלה טעות או אי הבנה." (ראו סעיף 10 לתגובת המשיב לערעור).

11. עוד טוען המשיב כי באתר הביטוח הלאומי מוסבר כי - "עובד שהוצא לחל"ת חוזר, יגיש תביעה לדמי אבטלה דרך האתר של המל"ל, וכי עליו להירשם באתר של שירות התעסוקה." (ראו סעיף 11 לתגובת המשיב לערעור).

12. על כן, טוען המשיב כי הזכאות לדמי אבטלה ניתנת וכן מגיעה לאדם שפוטר, המעוניין ומוכן לעבוד, אך לא נמצאה עבורו עבודה - "התנאי של "מעוניין ומוכן לעבודה" נאכף ונבדק באמצעות התייצבות בלשכת התעסוקה, ובתקופת הקורונה- באמצעות התייצבות מרחוק." (ראו סעיף 14 לתגובת המשיב לערעור).

13. בסיכומו של דבר, טוען המשיב כי בנסיבות בהן המערער לא עמד בתנאי זכאותו לפי נוהל רישום דורש עבודה רטרואקטיבית, בתקופת משבר הקורונה, דין הערעור להידחות.

14. יצויין, כי ביום 16.12.21 התקיים דיון בערעור והצדדים טענו את טענותיהם בפני.

דיון והכרעה

המסגרת נורמטיבית

15. סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מיהו "מובטל" לצורך זכאות לדמי אבטלה בקובעו כדלקמן:

"מובטל

163. (א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור.

(ב) השר רשאי לקבוע דרכי מתן אישורים על היות אדם מובטל ועל מספר הימים שבהם היה מובטל."

16. תקנה 13 (א) לתקנות שירות התעסוקה, תשל"ד-1974 (להלן: "תקנות שירות התעסוקה") מבהירה את הכללים לרישום דורש עבודה כדלקמן :

"רישום דורשי עבודה

13 (א) המבקש להירשם כדורש עבודה יבוא ללשכת שירות התעסוקה שבתחום שיפוטה מקום מגוריו הנקוב בתעודת הזהות, ימסור פרטים ויציג מסמכים, הכל כדרוש לקביעת מקצועו ותורו לשליחה לעבודה ולקביעת יתר הנתונים הדרושים לשליחתו לעבודה. כן חייב הרשום כדורש עבודה להודיע על כל שינוי שחל בפרקים כאמור."

17. לאור האמור, על מנת לקבל דמי אבטלה על המבקש להירשם כדורש עבודה, קרי, עליו להתייצב באחת מלשכות התעסקה הסמוכה למקום מגוריו, וכן עליו

למסור פרטים ולהציג מסמכים לשם קביעת מקצועו ויתר הנתונים הנדרשים לצורך הפנייתו למקומות עבודה.

18. עיון בהוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנות שירות התעסוקה, מעלה כי כדי שתעמוד לאדם הזכות לדמי אבטלה, לא די בכך שהוא לא עבד, אלא עליו לעמוד בתנאים המצטברים שקבע המחוקק כדי שהמוסד לביטוח לאומי יכיר בו ככזה הזכאי לדמי אבטלה, והם: רישום בלשכת התעסוקה, כשירות לעבודה והעדר הצעת עבודה מטעם לשכת העבודה.

19. דהיינו, המחוקק הטיל על דורש העבודה נטל מסוים, על מנת שיוכל לזכות בדמי אבטלה. לעניות דעתי, מדובר בתנאים בעלי היגיון רב, אשר, בין היתר, מסייעים לקדם ערכים של שוויון בין דורשי העבודה, ומניעת חשש מפני שרירות לב וניצול לרעה, ואלה בוודאי אינם פוגעים בזכותו המהותית של דורש העבודה.

מן הכלל אל הפרט

20. במקרה שבפניי, טוען המערער כי היה על לשכת התעסוקה להכיר בו כמחפש עבודה, שכן הוא הוכר על ידי הביטוח הלאומי, עוד טרם משבר הקורונה, ככזה.

וכדבריו בפרוטוקול הדיון מיום 16.12.2021 (עמ' 1 לפ' ש' 12-16):

"לשאלת בית הדין על מה הערעור אני משיב שלשכת התעסוקה רשמה שחלה חובה להירשם בלשכת התעסוקה גם אם מדובר בפיטורים או חל"ת שני/שלישי. אני כבר הייתי מפוטר, הייתי רשום. אני סיימתי לקבל דמי אבטלה בחודש פברואר 2020. נציגה של המל"ל אמרה לי שהתביעה שלי היא רציפה ואינני צריך לפתוח תביעה חדשה למרות שהגשתי תביעה."

21. לפיכך, טוען המערער כי על המשיב לרשום אותו רטרואקטיבית כדורש עבודה החל מיום 3.2.2020 ועד ליום 6.4.2021, על אף העדר רישומו והתייצבותו בלשכת התעסוקה.

22. מנגד טוען המשיב, כי המערער לא עמד בתנאי זכאותו לפי נוהל רישום דורשי עבודה רטרואקטיבית (משבר קורונה) ועל כן אין לראותו כמי שזכאי לרישום רטרואקטיבי כאמור.

23. נוהל רישום דורש עבודה רטרואקטיבית (משבר הקורונה) מיום 15.2.2021, מס' 2.01.01-03, (להלן: "נוהל רישום רטרואקטיבי") בא וקובע כי -

"2.2 אישור הבקשה לרישום רטרואקטיבי או הזנת ימים מזכים לתקופה שקדמה לרישום דו"ע באתר, יתבצע רק לאחר שעובד השירות השתכנע כי דו"ע לא נרשם, מיד עם סיום העסקתו, מאחת משתי הסיבות:

2.2.1 חוסר הבנה בצורך להירשם - ייבחן האם אי ההבנה סבירה ומידתית לדוג' שינוי חקיקה שהוביל לכניסה למעגל זכאות, קושי שפתי חריג, קבלת תשובה שלילית מביטוח לאומי לעניין זכאות ולאחר מכן עדכון התשובה, חוסר הכרות עם חוק הביטוח הלאומי וכיוצא בזה.

2.2.2 קושי טכנולוגי/תקלה- לרבות בחינת הוכחה לניסיון ולפניות בנושא למוקד השירות ובאמצעי ההתקשרות הקיימים לדוג' תיעוד של פניות למוקד בעניין, תיעוד של הודעה על רישום באתר במקום לרישום ללשכה באתר, הוכחה על טעות במועד הרישום או דיווח הקליטה וכיוצא בזה."

24. במקרה שלפנינו, טוען המערער כי בהתאם לנוהל רישום רטרואקטיבי יש לראותו כמי שעומד בחריג של סעיף 2.2.1 - "חוסר הבנה בצורך להירשם".

25. מנגד טוען המשיב באמצעות ב"כ כי אין המערער עומד בחריג זה, שכן - "כבר ב- 20/02/2020 סיים המערער את דמי הזכאות לאבטלה על פי החוק המערער מבקש רישום רטרואקטיבי על תקופה שבה לא היה רשום בשירות התעסוקה, בטענה כי מדינת ישראל מאשרת באופן רצוף דמי אבטלה גם לאלה שסיימו את דמי האבטלה כדין. אינני יכולה להיעתר לבקשת המערער (ראו פרוטוקול הדיון מיום 16.12.2021 ,עמ' 1 לפ' ש' 23 ועמ' 2 לפ' ש' 1-3), וכן "גם אם נסתכל על נוהל רישום רטרואקטיבי משבר הקורונה של שירות התעסוקה, המערער לא עומד בתנאים" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 16.12.2021, עמ' 2 לפ' ש' 5-6).

26. כנגד טענה זו, טען המערער - "אני מסתכל באתר כל זכות שם רשום שהזכאות לדמי אבטלה מוארכת גם עבור מי שסיימו את ימי האבטלה שלהם בינואר או פברואר 2020. בגלל שאני סיימתי את קבלת דמי האבטלה בפברואר 2020 אני זכאי לפי זה להמשכיות, מדובר בחוק מדינה, ולא רק בגלל זה הביטוח הלאומי הוא אסמכתא לזה שיש לי תביעה רציפה מ- 11/2019." (ראו פרוטוקול הדיון מיום 16.12.2021, עמ' 2 לפ' ש' 20-24) (הוספה ההדגשה – ת.ס.).

27. על כך, שבה ב"כ המשיב וטענה - "כפי שציטטתי קודם שפקיד אמר לו שהוא לא יודע, ואם זה יתעדכן זה יתעדכן אוטומטי – אם דורש העבודה היה פעיל במערכת ייתכן ודמי הזכאות היו ממשיכים אוטומטית. מאחר שהזכאות הסתיימה בפברואר 2020 ולא נפתחה תביעה חדשה לדמי אבטלה במשך שנה וחודשיים, שירות התעסוקה לא יכול לנחש שדורש העבודה עדיין מובטל. אם נתייחס לנוהל התייצבות רטרואקטיבית, הרי שהמערער לא נופל באחד מהמקרים החריגים ולכן לא ניתן לאשר באופן רטרואקטיבי" (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 6.12.2021, עמ' 2 לפ' ש' 27-30, עמ' 3 לפ' ש' 1-2) (הוספה ההדגשה – ת.ס.).

28. עיון באתר "כל זכות", אותו הציג המערער במהלך הדיון כאמור, מעלה תמונה השונה מזו שהציג המערער. אסביר: אתר "כל זכות" בא ומנגיש לציבור מידע אודות זכויות דורשי העבודה אל מול הרשויות, כגון ביטוח לאומי ולשכת התעסוקה - מידע שאינו בהכרח משפטי. באתר כל זכות, תחת הכותרת "דמי אבטלה למי שסיימו את ימי האבטלה שלהם בחודשים ינואר או פברואר", נרשמו הדברים הבאים – "..

• מי שימי האבטלה שהיו זכאים להם הסתיימו בינואר או בפברואר 2020 ועדיין אינם עובדים עשויים להיות זכאים לדמי אבטלה לתקופה שבין ה-01.07.2020 למועד סיום תקופת ההקלות, וזאת גם אם שנת האבטלה שלהם הסתיימה.
• לשם כך עליהם להירשם רישום ראשוני באתר שירות התעסוקה) אין צורך להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל את התשלום.)"

29. יחד עם זאת, תקנה מספר 179ב.(א) לתקנות לשעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה), התש"ף-2020 (להלן: "תקנות לשעת חירום") באה וקבעה כי:

"179ב.

1. על אף האמור בסעיף 163(א), מבוטח שהגיש למוסד תביעה לדמי אבטלה בעד תקופה שחלה בין יום י"ט באדר התש"ף (15 במרס 2020) ובין יום ח' בתמוז התש"ף (30 ביוני 2020) ולא נרשם בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה או שנרשם כאמור אך מידע בדבר הרישום לא התקבל במוסד, יראו אותו כמובטל לפי אותו סעיף לעניין זכאות לדמי אבטלה מיום הפסקת העסקתו או מיום י"ט באדר התש"ף (15 במרס 2020), לפי המאוחר, ובלבד שהוכיח להנחת דעתו של המוסד כי לא היה מועסק באותה תקופה."

30. בהתאם למידע המופיע באתר כל זכות, אותו הציג המערער בפני במועד הדיון, צודק המערער כי עשויה לעמוד לו הזכות "להמשכיות בדמי אבטלה", שכן זכאותו לדמי אבטלה אכן הסתיימה בחודש פברואר 2020 (בהתאם לחלק הראשון של הסעיף), אך יחד עם זאת, שגה המערער שלא נרשם באתר שירות התעסוקה. שכן, בהתאם לחלק השני של הסעיף, ככל שהמערער ביקש לממש את זכותו להמשך קבלת דמי ביטוח לאומי עבור התקופה שבאה לאחר הפסקת דמי האבטלה, קרי החל מיום 3.2.2020, היה עליו להירשם רישום ראשוני באתר לשכת התעסוקה. על כן, משלא נרשם המערער בלשכת התעסוקה, אין הוא זכאי לדמי אבטלה עבור התקופה הנתבעת.

31. כך או כך, גם בהתאם לתקנה 197ב.(א) לתקנות לשעת חירום, לא עומדת לתובע הזכות לדמי אבטלה. שכן, הוראות התקנה כאמור אינן חלות בענייננו. על מנת להיכנס בשערי תקנה זו, נדרש המבוטח להגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לדמי אבטלה בעד התקופה שחלה מיום 15.3.2020 ועד ליום 30.6.2020. דא עקא, מכיוון שהמערער לא הגיש תביעה לביטוח לאומי בתקופה האמורה, אין לראותו כמי שזכאי לדמי אבטלה.

32. המערער טען לאורך ההליך כי בהתאם לדברי פקיד ביטוח לאומי סבר כי קיימת המשכיות בתשלום דמי אבטלה ולכן לא חלה עליו החובה להתייצב בלשכת התעסוקה. לדבריו, הנחה זו התבססה על כך שעומדת לזכותו תביעה רצופה בביטוח לאומי החל מחודש נובמבר 2019, ועל כן אין הוא נדרש לפתוח תביעה חדשה, נוספת על התביעה הקיימת. על כן, יש לראותו כמי שהחריג בנוהל רישום רטרואקטיבי חל בעניינו.

33. אני סבור אחרת. אסביר. הוראות סעיף 2.2.1 לנוהל רישום רטרואקטיבי שכותרתו "חוסר הבנה בצורך להירשם" באות לסייע בידי אותם דורשי עבודה אשר בשל קושי שפתי או לחילופין חוסר היכרות עם חוק הביטוח הלאומי נמנע מהם להתייצב בלשכת התעסוקה או לחילופין להירשם באתר המקוון של שירות התעסוקה.

34. במקרה שבפניי, המערער כדורש עבודה אינו נכנס תחת חריג זה - של "אדם בעל קושי שפתי" או לחילופין בעל "חוסר היכרות עם חוק הביטוח הלאומי", שכן בדיון בו נכח המערער, ביום 16.12.2021, הציג המערער בפני בית הדין את המידע המופיע באתר "כל זכות" תוך שהוא מגלה ידע ויכולת הבנה של הוראות חוק הביטוח הלאומי. גם אם פקיד ביטוח לאומי מסר למערער מידע שגוי שהביא אותו לאי רישום בלשכת התעסוקה, הרי שטעות או הטעיה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות נוהל רישום רטרואקטיבי.

35. לטעמי, צדקה ועדת הערר שקבעה כי - "הנוהל שנכנס לתוקף ב-1.3.21 המתיר רישום רטרואקטיבי, צמצם באופן ניכר את הרישום הרטרואקטיבי "ביד קלה", כפי שהיה נהוג בתקופת הקורונה, ודורש העבודה לא הציג עילה מספקת להיכנס בגדר נוהל זה."

על כך, הוסיפה ונימקה ועדת הערר כי:

"דורש העבודה הודה שהוא לא נרשם ללשכת התעסוקה, וגם אם זה היה בטעות ובתום לב, אין בידינו להיעתר לבקשתו ולרשום לו התייצבות רטרואקטיבית. גם תשובתו של נציג הלשכה שהוא לא יודע אם מגיע לדורש העבודה גמול, אינה מסירה את האחריות מדורש העבודה לנהוג על פי ההוראות הנ"ל."

ולכן באה וקבעה כי:

"עניין חוסר הידיעה של דורש העבודה בדבר חובתו להירשם בלשכת התעסוקה נדחה על ידינו בשל כך שאתרי הביטוח הלאומי ולשכת התעסוקה מבהירים היטב את החובה להירשם בלשכת התעסוקה ולא רק בביטוח הלאומי." (ראו החלטת הוועדה, סעיף 3 לתגובת המשיב לערעור).

36. לאור האמור לעיל, בהינתן כי החלטת ועדת הערר היתה עניינית ולא נפל בה כל פגם, ובנסיבות בהן הוראות תקנה 179 ב.(א) לתקנות לשעת חירום, לא חלות על המערער, אין לי אלא לקבוע כי הדין עם המשיב ועל כן דין הערעור להידחות.

37. לטעמי, ככל שטוען המערער כי עומדת לו הזכות לדמי אבטלה עבור התקופה הנתבעת, היה עליו, בהתאם לתקנות לשעת חירום, להגיש תביעה לדמי אבטלה בעד התקופה שחלה מיום 15.3.2020 ועד ליום 30.6.2020, כך שאם היה מגיש תביעה כאמור וזאת מבלי להירשם בלשכת התעסוקה, הייתה עומדת לו הזכות לדמי אבטלה. אולם, מכיוון שהמערער לא הגיש תביעה לביטוח לאומי, למרות שידע כי סיים את ימי אבטלה להם היה זכאי ביום 3.2.2020, טרם משבר הקורונה, לא עמדת לו הזכות לדמי אבטלה עבור התקופה הנתבעת, ללא קשר לרישומו בלשכת התעסוקה.

38. על כן ובהתאם לאמור, אין לי אלא לקבל את טענת המשיב, כי אין לראות את המערער כמי שזכאי לרישום התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 3.2.2020 ועד ליום 6.4.2021.

סוף דבר:

39. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

40. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ' טבת תשפ"ב, (24 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.