12 דצמבר 2021

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לשירותים מיוחדים, מיום 14.06.21 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה ערר המערערת וקבעה כי המערערת אינה תלויה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה להלן: "ההחלטה").

רקע

1. המערערת ילידת 1991 , ברקע סובלת מאפילפסיה והפרעה אפקטיבית.
2. ועדה מדרג ראשון קבעה כי המערערת אינה זכאית לקצבת/גמלת שירותים מיוחדים.
3. על החלטה זו השיגה המערערת.
4. ביום 10.05.21 התכנסה ועדת ערר שירותים מיוחדים, לראשונה, על מנת לדון בערר המערערת. הוועדה שמעה את תלונות המערערת וטענות באת כוחה , כדלקמן:

" יש אפילפסיה לא יציבה, זקוקה להשגחה

יש פרכוסים לא צפויים

מערערים על עניין ההשגחה, יש מחלה פסיכיאטרית לא ...

הולכת, מתלבשת זקוקה לדרבון, יכולה לבהות שעות, חיה בעולם שלה שולטת על הסוגרים"

1. הוועדה מציינת כי המערערת לא שיתפה פעולה ועצרה את הדיון לצורך קבלת חוות דעת נוירולוג והערכת תלות מלאה לרבות בשאלה האם קיימים התקפים המצדיקים מתן השגחה.
2. ביום 08.06.21 בוצעה הערכת תלות לעניין שירותים מיוחדים על ידי ד"ר רפפורט מומחה בתחום הנוירולוגי, אשר קבע כי המערערת עצמאית או אינה תלויה בעזרה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה.
3. ביום 14.06.21 התכנסה ועדת הערר לסיכום דיון לאחר קבלת הערכת התלות של ד"ר רפפורט, הוועדה אימצה את מסקנות המומחה ד"ר רפפורט וקבעה כי המערערת לא נמצאה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב הפעולות ברוב שעות היממה.
4. על החלטה זו של הוועדה לעררים הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו מספר שגיאות משפטיות כדלקמן:
2. המערערת חולת אפילפסיה קשה עם החמרה בשנתיים האחרונות, המתבטאת בריבוי התקפים גדולים (טונים, קולנים) וגם התקפים קטנים עם נפילות וערפול הכרה.
3. המערערת חולה נפשית עם שינויי התנהגות וסף גירוי נמוך, עצבנות יתר והפרעת זיכרון.
4. הוועדה התעלמה מהממצאים העולים מהתיעוד הרפואי, קביעותיה ומסקנותיה לא עולים בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים.
5. במסמך הרפואי של הנוירולוג דר. הייתם נאטור מיום 20.01.2020 מציין כי המערערת "זקוקה להשגחה מלאה". באותו מסמך בביקור מיום 20.06.2019 נרשם "רמת ידע ואינטליגנציה גבולית מאוד".
6. במסמך הפסיכיאטרי מיום 10.08.2020 נרשם "הגיעה בליווי אביה, משתפת פעולה חלקית, בוהה ולאורך כל השיחה לא מדברת ולא ניתן להפיק תכני חשיבה. אביה מדווח שהיא עצבנית ובסף גירוי נמוך".
7. במסמך מיום 20.01.2020, דר' גאנם רושרוש מציין " בשנה האחרונה החמרה קלינית שמתבטאת באירועים חוזרים של התכווצויות כלליות וערפול הכרה".
8. הוועדה בהתכנסותה ביום 10.05.2021, מציינת בממצאי הבדיקה- אפילפסיה והפרעה אפקטיבית, אך הועדה בסעיף פעולות היום ADL מוצאת לנכון לציין כי המבקשת "לא שיתפה פעולה".
9. הוועדה עצרה את הדיון ורשמה "לא משתפת פעולה, ישבה בחדר עם ראש מורכן".
10. הוועדה יוצאת מנקודת הנחה שהמערערת לא משתפת פעולה ויושבת בראש מורכן ולא עולה בדעתה לחשוב שהתנהגות זו היא סימפטומטית לחולה אשר מתועדת במסמכים הרפואיים. גם בפני הפסיכיאטר היא ישבה, בהתה ושיתפה פעולה באופן חלקי. המדובר בהתנהגות סיסטמית של חולה עם אינטליגנציה גבולית, מחלה נפשית ואפילפסיה.
11. הוועדה הנוירולוגית קבעה שהמערערת אינה זקוקה להשגחה כי היא עצמאית בפעולות IADL! ומנמקת בסעיף 8 לפרוטוקול:" לא היו אירועים המסכנים את החולה"!
12. משמצאה וועדת הערר שלא היה מלכתחילה דיון נוירולוגי לצורך שירותים מיוחדים בתביעת המערערת, היה עליה להחזיר את הטיפול בתביעה לדרג הראשון ולא לבקש חוות דעת לצורך ערר, כי מלכתחילה היה צורך בקיום דיון שר"מ בתחום הנוירולוגי- אשר הוא התחום העיקרי אצל המערערת. וכי המחוקק קבע "שעל הדרג הראשון מערערים לדרג השני- דהיינו וועדת ערר"
13. יוצא פועל, שבהתנהלות זו המערערת עמדה בפני דרג אחד ולא ניתנה לה ההזדמנות לערער על החלטת דרג ראשון. ועדת הערר היא הקובעת לדרג ראשון וגם לוועדת ערר- שזהו מצב אבסורדי.
14. מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן:
15. יש לדחות טיעון המערערת כי יש להשיב עניינה לדיון בוועדה מדרג ראשון שכן כלל ידוע הוא בפסיקה כי ערר לוועדת העררים הוא המרפא לכל פגם לכאורי אשר נפל לטענת המערערת במסגרת הדיון בדרג הראשון.
16. להזכיר, כי ממילא ועדות שר"מ אינן מחויבות לכלול בהרכבן נוירולוג או כל רופא מקצועי אחר והעובדה שהוועדה לעררים חרגה וביקשה ייעוץ כזה אינו יכול להשליך ובוודאי שלא לחייב את דרג ראשון ועוד בדיעבד, לא יאמן.
17. בפני הוועדה בהתכנסותה הראשונה המערערת לא שיתפה פעולה אך בפני היועץ הנוירולוגי שיתפה והיועץ בחן את תפקודי היום יום שלה. הוועדה בהתכנסותה המסכמת קיבלה את הייעוץ. בנסיבות יש לדחות את טענות המערערת בנוגע לחוסר שיתוף פעולה.
18. יש לדחות טענות המערערת בנוגע למסמכים מהם היא מצטטת שעה שהטיעונים לא הועלו בפני הוועדה או היועץ, כפי מועלים כעת ובדיעבד בפני בית הדין.
19. ממילא, הוועדה מציינת כי עיינה במסמכים רפואיים ולא נמצאה כל חבלה, קרי אין נפילות. בנסיבות, יש לדחות הטענה של הסיכון שעה שלא קיים כזה מלכתחילה.
20. תשומת לב, כי בפני היועץ עולה התנהלות תקינה ביותר של המערערת ומובן מדוע היא לא נמצאה זכאית לשר"מ.
21. בהתאם לקביעה הרפואית פריט הליקוי אשר נבחר משקף 4 התקפים בשנה.
22. המשיב סבור כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה וכי החלטתה מפורטת ומנומקת וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.
23. ביום 07.12.21 התקיים דיון מוקדם בפני הרשם טארק חסנין, במסגרתו חזרו הצדדים על עיקר טיעוניהם בהודעת הערעור וכתב התשובה.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
2. תפקידה של ועדת ערר לשירותים מיוחדים לבדוק את מידת התלות של המבוטח בעזרת הזולת, הצורך בהשגחה על המבוטח והתקופה שבה המבוטח תלוי בעזרת הזולת או זקוק להשגחה. כל מקרה נבחן לגופו, תוך בדיקת תפקודו של המבוטח על פי יכולתו בביצוע פעולות היום יום. מבחני הזכאות לשירותים מיוחדים הם מבחני ה-ADL – מבחני יכולת התפקוד במסגרת הביתית על פי חמש פעולות היום-יום הבסיסיות. תכלית מתן קצבת השירותים המיוחדים הינה עזרה וסיוע למבוטח בביצוע פעולות היום-יום, במסגרת משק ביתו.
3. משאלה הם פני הדברים, ברי שההחלטה בדבר מידת הזדקקותו של המערער לעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום, במסגרת משק ביתו, ובחינת יכולת תפקודו במסגרת הביתית, היא החלטה המסורה לשיקול דעת הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בה, אלא אם כן נפלה טעות משפטית.
4. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שלהלן:
5. המערערת ילידת 1991, בת כ- 30 אשר סובלת מאפליפסיה והפרעה קוגניטיבית. הוועדה לעררים התכנסה לראשונה ביום 08.05.21 על מנת לדון בערר המערערת. בסעיף 6 לפרוטוקול מציינת הוועדה כי המערערת "הולכת, יושבת וקמה בכוחות עצמה, נכנסה לחדר הוועדה באופן עצמאי" וקבעה שהיא עצמאית בפעולת הניידות בתוך הבית. ואולם, מעבר לבחינה זו רשמה הוועדה כי המערערת לא שיתפה פעולה וכי היא ישבה בחדר עם ראש מורכן. הוועדה עצרה את הדיון בעניינה של המערערת וביקשה ייעוץ נוירולוגי אשר יבחן את תפקודה של המערעת לרבות הערכת תלות מלאה ובחינת השאלה האם קיימים התקפים המצדיקים מתן השגחה.
6. בהקשר זה יש לדחות טיעוני המערערת לעניין הרישום של הוועדה בהתכנסותה ביום 10.05.21 כי המערערת לא שיתפה פעולה, שכן הוועדה לעררים לא שללה את זכאותה של המערערת לשירותים מיוחדים מן הנימוק כי היא לא שיתפה פעולה. הוועדה כאמור עצרה את הדיון והפנתה לייעוץ נוירולוגי לצורך בחינת תפקודה של המערערת והשאלה האם קיימים התקפים המצדיקים מתן השגחה. יצוין, כי בפני היועץ הניורולוגי ובחינת פרוטוקול הערכת התלות שהוא ערך עולה, כי המערערת שיתפה פעולה באופן מלא.
7. ביום 08.06.21 נבדקה המערערת על ידי ד"ר רפופורט לובוב מומחה בנוירולוגיה. המערערת הגיעה בליווי באת כוחה עו"ד ג'ומאנה יונס. בפני הוועדה נטען כי המערערת סובלת "מאפליפסיה עם החמרה משנת 2019 אושפזה ב- 2020, החליפו מספר תרופות, בנוסף יש – טונים קולניים מרובים מאוד לאחרונה התנהגויות מוזרות" ונטען כי המערערת זקוקה להשגחה עקב התקפים.
8. ממקרא הפרוטוקול עולה כי היועץ הנוירולוגי שמע את טענות ב"כ המערערת לעניין הצורך בהשגחה עם התקפים וערך בדיקה קלינית ומציין, בין היתר: "דיבור ברור מבצעת פקודות, פנים סימטריות, כח גס שמור בידיים ורגליים, החזרים ערים שווים, אין החזרים פתולוגיים".

היועץ קבע כי המערערת אינה זקוקה להשגחה וכך ציין:

"מדובר באשה צעירה שסובלת מאירועים של התכווצויות גפיים ולסתות, שינוי במצב מנטאלי בתדירות גבוהה. לא מתוארים התקפים עם חבלות לא נפגעה אף פעם בהתקפים אלו ניסתה מספר תרופות אנטי אפלפטיות ללא תגובה אליהן, אף פעם לא עשתה ניטור וידאו –EEG לאור כל הרשום ועל פי חוו"ד פסיכיאטר מיום 03/2/20 הנ"ל אינה זקוקה להשגחה".

1. להשלמת התמונה יצוין כי בחוות דעת הפסיכיאטר מיום 03.12.20 נקבע כי המערערת לא יוזמת פעולות המסכנות את עצמה או את הסביבה וכי לא קיים צורך בהשגחה.
2. הנה כי כן, היועץ הנוירולוגי בדק את המערערת ועיין בתיעוד הרפואי ועונה לשאלת הוועדה האם קיימים התקפים המצדיקים השגחה. ואולם, היועץ לאחר שעיין גם בחוות דעת הפסיכיאטר אשר קובעת כי המערערת לא מסכנת עצמה או את הסביבה, קובע שהמערערת לא זקוקה להשגחה בהעדר אירועים מסכנים.
3. המדובר בקביעה רפואית מובהקת של היועץ אשר מבוססת על התיעוד הרפואי שהונח לפניו ושיקול דעתו הרפואי מקצועי ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בפעולתו אשר מצדיק התערבות בית הדין. תשומת לב שגם היום המערערת לא מצביעה על תיעוד רפואי כלשהי אשר מתאר התקפים מסכנים וצורך בהשגחה למניעת מצבי סיכון, עובדה אשר מתכתבת עם חוות דעת הנוירולוג. בהקשר זה יש לדחות ניסיון המערערת להפנות לאישור הרפואי של בית החולים הלל יפה ולהסיק ממנו את המסקנה בדבר הצורך בהשגחה. מקובלת עליי טענת המשיב כי אין באותו מסמך שום המלצה על הצורך בהשגחה אלא בהמלצה להימנע מכל פעילות מסכנת כגון נהיגה, שחייה ללא השגחה או טיפוס לגובה, בעת אירוע כפיוני.
4. יש לדחות את טיעון המערערת בדבר הצורך בהשבת עניינה לדיון לדרג הראשון.,מקובלת עליי בהקשר זה טיעון המשיב כי ערר לוועדת העררים הוא המרפא לכל פגם לכאורי אשר נפל לטענת המערערת במסגרת הדיון בדרג הראשון. מה גם, טיעון זה מועלה לראשונה כעת בערעור ובדיעבד מקום בו המערערת הופיעה יחד עם באת כוחה לייעוץ הנוירולוגי וטענה כזו לא הועלתה בייעוץ.
5. מעבר לאמור אוסיף, כי ממקרא הפרוטוקול של הערכת התלות אשר נערכה על ידי הנוירולוג עולה, כי היועץ ערך בדיקה מקיפה בכל אחד מסעיפי –ADL תוך שהוא מנמק בכל אחד מהסעיפים והפעולות מדוע העניק למערערת את הניקוד שהעניקה. היועץ התייחס לכל סעיף והסביר באופן מנומק מידת ההיזקקות של המערערת לעזרה בכל אחת מהפעולות.
6. המדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת של הוועדה והיועץ אשר מצויה במתחם שיקול דעתם המקצועי רפואי ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטתם.
7. סוף דבר- הערעור נדחה.
8. אין צו להוצאות.
9. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ח' טבת תשפ"ב, (12 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.