1. לפניי תביעה לתשלום בגין סחורה אשר סופקה על ידי התובע לנתבעת. כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

טענות הצדדים:

כעולה מכתב התביעה, ביום 21/1/21 סיפק התובע לנתבעת משלוח שכלל 600 יחידות לוחות אדקס.

ביום 7/3/21 ביקש נציג הנתבעת לקבל משטח נוסף ומשלא קיבל את מבוקשו, שלח למחרת הודעה כי משטח אחד סופק כשהלוחות שבורים והודיע כי עלותו תקוזז מהתשלום.

התובע מכחיש כי סופקו לוחות פגומים ומפנה לפער זמנים בין מועד האספקה לבין העלאת הטענה באשר לאיכות המשטח.

1. לטענת הנתבעת, המשטחים סופקו כשהם עטופים ולא ניתן היה לבדוק כל משטח ומשטח במועד האספקה. על כן, לשיטתה ההודעה על פגם במשטח נשלחה מיד לאחר שהתגלה כי הלוחות בו פגומים.

דין והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.
2. משעה שאין מחלוקת לגבי עניין האספקה, הרי שגרסת ההגנה מושתתת על טענה מסוג "הודאה והדחה" כאשר הנטל להוכיחה מוטל לפתחה של הנתבעת הטוענת כי הלוחות שסופקו במשטח היו שבורים.
3. הנתבעת נמנעה מלצרף לחומר הראיות מטעמה על ראיה התומכת בטענתה זו. למעשה, הנתבעת הסתפקה בהצגת כרטסת שאין בה כדי לתרום להכרעה במחלוקת.
4. התובע הציג עותק מהודעת וואטזאפ אשר נשלחה אליו על ידי נציג הנתבעת ביום 8/3 בה צוין: "... במשלוח האחרון הגיע משטח שלם אדרס שבור ולכן יקוזז מהחשבון" להודעה צורף צילום משטח, שלם ועטוף ברובו. לא צורף צילום של משטח אשר פורק, לא צורף צילום של לוחות שבורים ואף לא צורפה דרישה לאיסוף המשטח הפגום או הודעה על השבתו.

במאמר מוסגר, יצוין כי התובע צירף גם הודעה מיום 7/3 ובה דרישת הנתבעת לקבלת סחורה שעל פי גרסתו, סירב להיענות לה.

1. לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת על סמך צילום של משטח שלם וחצי עטוף – שאין בו כדי לתמוך בטענתה. לא ניתן גם להלום מצב שבו הנתבעת לא תיעדה בזמן אמת קבלת סחורה פגומה, קל וחומר לא מקום בו חלף פרק זמן ניכר בין אספקת המוצר לבין העלאת התלונה.

יוער, כי ההסבר אשר סיפק נציג הנתבעת באשר לפרק הזמן הלא קצר, בלשון המעטה, אשר חלף בין מועד האספקה לבין המועד בו התלונן לראשונה בפני התובע, שלפיו רק לאחר תחילת השימוש במשטח ניתן היה לדעת כי הינו פגום, אינו מופרך בעיניי וככל שהיה עולה בידו להוכיח את הטענה כי סופקו לו לוחות שבורים, ניתן היה לקבלו אך מקום בו לא הוצג ולו בדל ראיה התומך בטענת הנתבעת, הרי שדין גרסתה להידחות.

1. לא מצאתי ממש בטענות נציג הנתבעת באשר לשינוי כתובת בית המלאכה של התובע. התובע העיד כי כתובת העסק לא שונתה מעולם ולא היה כל צורך "לרדוף" אחריו על מנת לשלם בגין אספקת הסחורה, בניגוד לטענת נציג הנתבעת.
2. כך גם לעניין הטענה כי תנאי התשלום היו "שוטף + 90" כך שההודעה על פגם במשטח נמסרה בטרם חלף המועד לתשלום. תנאי התשלום - אשר אף לא הוכחו - אינם רלוונטיים למחלוקת נשוא התביעה ואינם נדרשים להכרעה בשאלה האם המשטח סופק כשהוא פגום או שמדובר בניסיון מקורי של הנתבעת לקבל ללא עלות משטח נוסף כפי שביקשה וסורבה יום קודם לכן.
3. לאור כ האמור, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,683 ₪.

דרישת התובע לתוספת "קנס" בסך של 2,000 ₪ לא בוררה ואף לגופו של עניין לא מצאתי מקום לקבלה.

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין ניהול הליך זה לרבות אגרת משפט והתייצבות לדיון בסך 750 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק הדין לידי הנתבעת שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח אדר ב' תשפ"ב, 31 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.