1. לפניי בקשת הנתבע לביטול פסק הדין אשר ניתן נגדו ביום 30.12.21.

השיקולים העומדים ביסוד ההחלטה לבטל פסק דין מתחלקים לשני סוגים: ביטול מחובת הצדק וביטול על פי שיקול דעת בימ"ש.

2. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי יש מקום לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, היות שההמצאה של כתב התביעה בוצעה כראוי לידי הנתבע לכתובתו הרשומה במשרד הפנים.

משאין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, יש לבחון את בקשת הביטול תוך התייחסות לסיבת המחדל ולסיכויי ההגנה. מדובר בתנאים מצטברים, אולם המשמעותי מבין השניים הוא סיכויי ההגנה.

3. בכל הנוגע לסיבת המחדל, טוען הנתבע, כי אינו מתגורר בכתובת המצויה בתצהיר מוסר ברח' ניסנבוים 4 נתניה אלא ברח' ויצמן 68 בכפר יונה. לטענתו לא נמסר לו כתב התביעה. על פי תצהיר המוסר, נמסר כתב התביעה לאביו דוד, שסירב לקבל ולחתום והמסמך הושאר במקום. הנתבע טוען, כי כבר למעלה מעשר שנים אינו מצוי בקשר כלל עם בני משפחתו המתגוררים בכתובת זו.

4. בכל הנוגע לסיכויי ההגנה טוען הנתבע, כי הרטיבות לא נגרמה בשל עבודות האיטום שביצע בגג הבניין. במסגרת עבודת האיטום בוצעה הצפה של הגגות במים במשך שבועיים ולא נראתה שום נזילה אז. אותה נזילה נראתה לאחר 6 חודשים, ואינה קשורה לעבודת הנתבע אלא נגרמה מהרכבת צינור בניגוד לתכנית. הנתבע אף צירף תצהיר של עובד מטעמו שציין, כי צינור מים שהורכב מטעם גורם של התובעת במקום באופן המנוגד לתכנית, גרם לנזק ביריעת האיטום. אותו עובד אף דאג, על פי תצהירו, לתיקון סביב הצינור.

5. בכל הנוגע לאי הגשת כתב הגנה, התרשמתי כי מדובר במחדל של הנתבע, שניתן לרפאו באמצעות פסיקת הוצאות:

הנתבע לא טרח לעדכן את כתובתו במשרד הפנים על אף החיוב על פי חוק לעשות כן, דבר שגרם לטענתו לאי הגעת כתב התביעה אליו אלא לגורם אחר שאינו מצוי עימו בקשר.

יתרה מכך, ב"כ התובעת ציינה בתגובתה, כי במהלך חודש 11/21 טלפן אליה הנתבע מספר פעמים ובא בטענות נגד התביעה. משמע שהנתבע ידע על כתב התביעה שהוגש נגדו עוד בטרם ניתן פסק דין, ויכול היה לפעול להגיש כתב הגנה או בקשה להארכת מועד להגשתו. טענת הנתבע בתגובתו, כי לא ידע כלל שמדובר בתביעה נטענה בעלמא, ולא סביר שעניין התביעה כלל לא יוצג בשיחה עם ב"כ הצד שכנגד. ההיפך הוא הנכון: הגיוני וסביר שעניין כה מהותי כהגשת תביעה יעלה בשיחה בין הצדדים שעוסקת בדיוק בנושא התביעה.

לא זו אף זו, ב"כ התובעת אף שלחה הודעת וואטסאפ לנתבע ביום 15.2.22 כי ניתן פס"ד בעניינו בצירוף קובץ פסה"ד. היא אף צירפה צילום מסך כתימוכין, וציינה כי הנתבע ראה והתעלם.

הנתבע הגיש בקשה לביטול פס"ד רק ביום 2.10.22, למעלה מתשעה חודשים לאחר מתן פס"ד.

הנתבע אף בחר להתעלם בתגובותיו מטענה זו שגובתה בראיה כתובה (צילום מסך של הטלפון הנייד של ב"כ התובעת), ולפיכך שתיקתו מחזקת את טיעוני התובעת בכל הנוגע למחדלו באי הגשת כתב הגנה.

6. בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, מדובר בהגנה אפשרית לאור נימוקי ההגנה שהוצגו לעיל. נראה כי טענות הנתבע מצריכות בירור, ולא ניתן לקבוע בשלב זה כי מדובר בהגנה נעדרת סיכויים.

7. בשים לב לחשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות וזכות הנתבע, כי המחלוקת בינו לבין התובעת תוכרע לאחר בחינת עניינית של טענות הצדדים לגופו של עניין, אני מורה על ביטול פסה"ד מיום 30.12.21.

עם זאת אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת בסך 750 ₪ בגין מחדלו באי הגשת כתב הגנה. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום.

כתב הגנה יוגש תוך 45 יום.

ניתנה היום, ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.