1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.5.2021 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

2. המערער, יליד 1974, נפגע בתאונה ביום 5.3.2013 אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: התאונה). מהות הפגיעה אשר הוכרה: "חבלת ראש עם פצע בקרקפת וסחרחורת" ובתיאור הפגיעה צוין בפרוטוקול: "נפילת חפץ כבד על הראש".

3. המערער הגיש תביעה להחמרת מצב. ערעורו הוגש על החלטת הוועדה מיום 5.5.2021 כי לא חלה החמרה במצבו בתחום הנפשי ומכאן שלא נותרה למערער נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה.

4. להלן עיקר טענות המערער –

1. המערער הופיע בפני הוועדה אשר טעתה טעויות בסיסיות והניחה הנחות לא נכונות.
2. המערער צירף מסמך רפואי אשר נרשם בו בצורה מפורשת כי הוא סובל מתסמונת בתר חבלתית, אולם הוועדה ציינה כי הוא לא גילה סימנים ממשיים של תגובה בתר חבלתית ולא נימקה מה כוונתה. על הוועדה היה לקבוע זאת באופן חד משמעי ולא לרשום את הדברים בצורה מעורפלת.
3. הוועדה ציטטה את הדברים הנוחים לה מתוך המכתב הרפואי של ד"ר אבו נסרה מיום 15.2.2021. לדוגמה, ציינה הוועדה כי במכתב זה צוין שהמערער הפסיק לעבוד בגלל בעיות משפחתיות אולם עובדה זו לא נכונה. ד"ר אבו נסרה ציין שהמערער סיים את עבודתו בעקבות בעייתו הנפשית ורק לאחר מכן התפתחו בעיות משפחתיות ולכן הוועדה לא הבינה את העובדות הנכונות.
4. הוועדה לא התייחסה לדו"ח ניפוק תרופות אשר מעיד על טיפול שוטף בתרופות ובכך טעתה עת ציינה כי המערער לא המשיך בטיפול הנפשי. הוועדה התעלמה מכך שהטיפול התרופתי גם הוא טיפול רפואי.
5. הוועדה קבעה שאין תיאור קליני על תגובה פוסטראומטית אולם לא כך הוא. האבחנה הקלינית של המערער הינה פוסט טראומה. הוועדה טעתה בציון האבחנה.
6. יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של המערער לוועדה בכדי שתתייחס לנטען וכן לחייב את המשיב בהוצאות.

5. להלן עיקר טענות המשיב –

1. יש לדחות את טיעון המערער לגבי טעות הוועדה באבחנה שכן גם אם המציא המערער מסמך שבו נכתב כי הוא סובל מפוסט טראומה, תפקידה של הוועדה לערוך לו בדיקה קלינית ולקבוע האם היא מוצאת את אותם ממצאים, וכך היא עשתה.
2. יש לדחות את טענת המערער כי החלטתה של הוועדה אינה ברורה.
3. יש לדחות את טיעון המערער כאילו הוועדה לא הבינה את מכתבו של ד"ר אבו נסרה. המערער המייחס לוועדה דברים לא לה.
4. אשר לטענה בדבר חוסר בהירות, הרי שד"ר אבו נסרה כתב כי: "הנ"ל סובל כנראה מתסמונת בתר חבלתי לאחר עבודה אבחנה מבדלת..." קרי אכן כפי שמציינת הוועדה, ד"ר אבו נסרה לא מוצא ממצאים פוסט טראומטיים.
5. הוועדה התייחסה לפרוטוקול משנת 2017, ציינה כי חלה החמרה במצבו במשך השנים, אך בהשוואה כעת לבדיקה משנת 2017 – אין שוני במצבו. מדובר בהחלטה רפואית שבית הדין נוטה שלא להתערב בה ומבוקש כי כך יעשה גם הפעם.
6. אין בנימוקי הערעור כל טיעון תקף אשר יש בו בכדי להוות אף ראשית ראיה לנסות ולהתחיל לקעקע את החלטת הוועדה לעררים נשוא הערעור. לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה. החלטת הוועדה נשוא הערעור דנן מפורטת ומנומקת וכי ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. נימוקי הערעור הם בגדר נימוקים רפואיים אשר ביה"ד הנכבד אינו נוטה להתערב בהם.
7. בנסיבות ומשלא נפלה כל טעות הגלויה לעין ואשר אינה מצריכה ידע רפואי יש לדחות את הערעור.

6. החלטת הוועדה –

תלונות המערער:

"מאז האירוע עבדתי בזמנו בתור מנהל עבודה במגדל תל אביב ס-טונס, חזרתי לעבוד בתקופות קצרות ועד היום יש לי פחד ממשאבות, מקסרים עד היום התאונה ממש מולי, כל החיים שלי השתנו. לא יכול לעבוד בתור מנהל עבודה שוב. הייתי בכמה ראיונות עבודה בקשו ממני המלצות ואני לא יכול לתת כי פיטרו אותי מהרשלנות, יש לי פחד כל הזמן. עדיין מטופל אצל דר' אבו נאסרה".

דברי ב"כ המערער:

"עד היום המערער סובל מהתקפי פחד, חרדה, ניסה לחזור לתפקוד רגיל על מנת לפרנס את משפחתו ולחזור לעבודתו ולקריירה אשר עבר עליה מעל 10 שנים. פוטר מ 3 מקומות עבודה על אף שמקומות העבודה ההם ניסו לתת לו פרק זמן לצורך הסתגלות לתפקיד, אך לאחר שנתיים או שלוש חוזר לאותו מצב, פוטר ממקום העבודהף עודנו מטופל רפואית ותרופתית באופן שוטף. סובל מהתקפים עצביים ומצב משפחתי מתדרדר".

ממצאי הבדיקה:

"מתמצא בכל המובנים, יוצר קשר עין דיבור ספונטני תקין, האפקט תואם לסיטואציה, מהלך חשיבה תקין, רמת אירגון טובה. בתוכן אין סימני דכאון או מחשבות שווא. אין עדות להפרעות בקוגניציה ותפיסה.

התובע לא גילה סימנים ממשיים של תגובה בתר חבלתית.

בעיון במסמכים שהיו בתיקו במכתב מ 3.06.20 דר' אבו נאסרה שמציין שהתובע לא המשיך מעקב וטיפול פסיכיאטרי, הופיע היום והתלונן על עצבנות יתר וסף גירוי נמוך. מפחד ממשאבות בטון. לאחרונה פוטר מעבודה.

אותו דבר נכתב גם ב – 20.08.20.

התובע הציג היום מכתב מ- 15.02.2021 עדכני מדר' אבו נאסרה עם אבחנה של PSTD, בבדיקתו עונה לשאלות לעניין, ללא אגיטציה, ללא הפרעות במהלך החשיבה. אין מחשבות אובדניות. צויין שהתובע הפסיק לעבוד ב 03.2020 בגלל בעיות משפחתיות. אין תיאור קליני בבדיקה זו של תגובה פוסט טראומיתית. המולץ על מירו וויאפקס.

התובע טוען שקיימת החמרה במצבו למשך שנה אחרונה אך בהשוואה לבדיקה קלינית בוועדת עררים מ 2017 אין הבדל מהותי בין מצבו הנפשי דאז למצבו היום".

אבחנות: "מצב תגובתי ללא פגיעה בתפקוד".

סיכום ומסקנות: "לנוכח ממצאי בדיקת הוועדה, לדעת הוועדה לא חלה החמרה במצבו הנפשי עקב התאונה הנידונה".

7. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל.

8. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 1004/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

9. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי בקביעתה, כי לא חלה החמרה במצב המערער, הסתמכה הוועדה בין השאר על השוואה שערכה בין מצבו של המערער היום אל מול מצבו הנפשי כפי שעלה בפרוטוקול ועדה רפואית לעררים משנת 2017. הוועדה קבעה בהקשר זה כך: "התובע טוען שקיימת החמרה במצבו למשך שנה אחרונה אך בהשוואה לבדיקה קלינית בוועדת עררים מ 2017 אין הבדל מהותי בין מצבו הנפשי דאז למצבו היום".

אולם, מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.2.2017, אשר הוגש לתיק בהתאם להחלטת בית הדין בדיון, עולה כי מלבד ממצאי הבדיקה הקלינית, הסתמכה אותה ועדה גם על הנתונים הבאים: "שנתיים לא נמצא במעקב פסיכיאטרי לא נוטל תרופות פסיכיאטריות, עובד במשרה מלה, חזר לנהיגה" זאת, בעוד שלפני הוועדה כאן, נטען על ידי המערער וכך גם צוין במכתב ד"ר אבו נאסרה מיום 15.2.2021 - כי המערער המשיך בטיפול תרופתי פסיכיאטרי גם בתקופה שלא היה בטיפול ומעקב במרפאה לבריאות הנפש בנוף הגליל וכן כי המערער הפסיק לעבוד לטענתו בגין מצבו הנפשי כתוצאה מהתאונה.

כך, במכתב הפסיכיאטר ד"ר אבו נאסרה מהמרפאה לבריאות הנפש בנוף הגליל, מיום 15.2.2021, אשר עמד כאמור בפני הוועדה, צוין: "... הנ"ל מוכר לנו שנים רבות היה אצל ד"ר ילינה אובחן כלוקה בהפרעה PTSD עקב תאונת עבודה נחבל מצינור גומי של משאבת בטון". כן צוין במכתב: "נטל טיפול תרופתי אבל לא המשיך במעקב וטיפול היום הופיע ומתלונן על...". בסוף המכתב הומלץ למערער טיפול תרופתי ובין השאר צוין: "להגדיל מנון ויפאקס...".

מכאן שעולה ספק, האם בהחלטת הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער מאז שנת 2017, הובא בחשבון הטיפול התרופתי אשר נטל המערער, לכאורה גם בתקופה שבה לא היה במעקב וטיפול במרפאה עד שלטענתו הוחמר מצבו הנפשי.

10. בנוסף, הוועדה פירטה בפרוטוקול את ממצאי בדיקתה וציינה כי "התובע לא גילה סימנים ממשיים של תגובה בתר חבלתית". אולם מתיאור ממצאי הבדיקה לא ברורה כוונת הוועדה ל"סימנים ממשיים" ולא ניתן להבין מה הם אותם סימנים "לא ממשיים" אשר כביכול כן נמצאו בבדיקה ומדוע הוועדה סבורה כי אין בהם כדי לאבחן תסמונת בתר חבלתית. החלטת הוועדה בעניין זה לא מנומקת דיה ולא ניתן להבין את הלך מחשבתה.

11. זאת ועוד, בפני הוועדה טען המערער בפירוט אודות ההגבלה על כושר העבודה בשל מצבו הנפשי הקשור לטענתו בתאונה. הוועדה ציינה בפרק ממצאי הבדיקה כי במכתב ד"ר אבו נאסרה מיום 15.2.2021 צוין כי "התובע הפסיק לעבוד ב 03.2020 בגלל בעיות משפחתיות". אלא שמעיון במכתב ד"ר אבו נאסרה לא ניתן למצוא רישום שכזה. ממכתב ד"ר אבו נאסרה נרשם: "...הפסיק לעבוד 3/20, מביע על בעיות משפחתיות". זאת לאחר שהמערער התלונן בפניו על כך שהוא פוטר מעבודתו בגלל ירידה בתפקודו וכי לא מקבלים אותו לעבודות אחרות "בגלל הפרעתו עדיין מפחד ונמנע ממערבל בטון" וכן על כך שהוא "מרבה בעישון. לדבריו עומד להתגרש בגלל התנהוגותו בבית, ועצבנות יתר כלפי ילדיו ואשתו". על פניו לא ניתן ללמוד ממכתב ד"ר אבו נאסרה על הגבלה בכושר העבודה בקשר עם בעיות משפחתיות, כפי שציינה הוועדה.

12. כמו כן, ציינה הוועדה כי במכתב ד"ר אבו נאסרה קיימת אבחנה של PTSD אך בהמשך הדברים ציינה כי בבדיקתו (של ד"ר אבו נאסרה) אין תיאור קליני של תגובה פוסט טראומתית. אלא שמעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה פירטה מתוך מתוך מכתב ד"ר אבו נאסרה את הממצאים: "בבדיקתו עונה על שאלות לעניין, ללא אגיטציה, ללא הפרעות במהלך החשיבה, אין מחשבות אובדניות" והיא לא ציינה ממצאים נוספים שפורטו בו: "מצב רוח מדווח כירוד" וכן "ללא הפרעות בהלך או בצורת חשיבה, פרט למחשבות חודרניות הקשורות לאירוע". לא ברור אם כך, האם הוועדה נתנה את דעתה לממצאים אלו של ד"ר אבו נאסרה במכתבו מיום 15.2.2021, כאשר היא קבעה כי אין במכתבו תיאור קליני של תגובה פוסט טראומטית.

13. ולבסוף, הוועדה קובעת אבחנה של "מצב תגובתי ללא פגיעה בתפקוד". החלטתה זו, בהתחשב בכך כי ד"ר אבו נאסרה לכאורה לא קושר במכתבו מיום 15.2.2021 את הפגיעה בתפקודו של המערער בעבודה לבעיות במשפחה כפי שצוין לעיל – היא על פניה לא מנומקת דיה ולכאורה לא מביאה בחשבון את תלונות המערער אשר פורטו בהרחבה בפני הוועדה בהקשר זה ולרישומים בעניין זה במסמכים הרפואיים.

14. מכלל האמור לעיל עולה כי נפלו פגמים בעבודת הוועדה. החלטת הוועדה לא מנומקת דיה ועל פניו עולה כי הוועדה לא שקלה את כלל הנתונים אשר עמדו בפניה עת שקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

15. לפיכך, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתשקול מחדש את החלטתה ולפיה לא חלה החמרה במצבו.

במסגרת החלטתה תתייחס הוועדה בין השאר, לנתונים הבאים:

א. טיפול תרופתי שנטל המערער כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים אשר הוצגו בפני הוועדה.

ב. ממצאים "מצב רוח מדווח כירוד" וכן "ללא הפרעות בהלך או בצורת חשיבה, פרל למחשבות חודרניות הקשורות לאירוע" אשר צוינו במכתב ד"ר אבו נאסרה מיום 15.2.2021 (מעבר ל"ללא אגיטציה, ללא הפרעות במהלך החשיבה, אין מחשבות אובדניות", אותם ציינה הוועדה בפרוטוקול).

ג. בבחינת הוועדה את תלונתו על הגבלה בתפקוד - תיתן הוועדה את דעתה לכך כי במכתב מיום 15.2.2021 לא צוין "התובע הפסיק לעבוד ב 03.2020 בגלל בעיות משפחתיות", אלא צוין: "הפסיק לעבוד 3/20, מביע על בעיות משפחתיות..." וכן לרישום במכתב לפיו המערער התלונן כי הוא פוטר מעבודתו בגלל ירידה בתפקודו וכי לא מקבלים אותו לעבודות אחרות "בגלל הפרעתו עדיין מפחד ונמנע ממערבל בטון". הוועדה תתייחס לתלונות המערער בכל הקשור להגבלה באובדן כושר העבודה וכן למצבו המשפחתי והחברתי כפי שעלו בפניה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויתאפשר להם לטעון בפניה.

16. בנסיבות העניין, בשים לב לתוצאת הערעור ולכך שעל אף הפגמים הברורים אשר נפלו בעבודת הוועדה, עליהם ניתן היה ללמוד מהמלצת בית הדין למשיב בפרוטוקול הדיון, להסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, ישלם המשיב למערער שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

17. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ב, (01 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.