עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 5.5.21, בעקבות המלצת הוועדה המייעצת לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן – החוק), על פיה נדחתה בקשתה של העותרת לשדרוג מעמדה ולקבלת רישיון ישיבה ארעי מטעם הומניטארי מיוחד לפי סעיף 3א1 הנ"ל.

רקע

על פי האמור בעתירה, ביום 28.4.1984 נולדה העותרת באלג'יריה. בהיותה כבת שנה עזבה המשפחה את אלג'יריה, תוך שהעותרת, אחיה ואמה היגרו לסוריה, מולדתה של האם, ואילו אבי המשפחה עבר להתגורר בירדן. בשנת 1992 עזבה עם אמה ואחיה את סוריה ועברה לירדן. בשנת 1999, בהיותה כבת 15, נישאה בכפייה לאחיינו של אביה, תושב חברון. בסמוך לאחר מכן, בשנת 2000, ביקש אביה וקיבל אישור לקבלת תעודת זהות ברש"פ, במסגרת בקשה שהגיש אחיו מחברון. בהיותה בתו, כלל הרישום שיזם אביה גם רישום על שמה במרשם האוכלוסין ברש"פ. נטען כי הדבר נודע למשפחה בביקור משפחתי שקיימו בשנת 2000 בחברון. באותה עת, באותה שנה, נולד שם בנה הראשון. נטען כי לאחר הלידה חזרה העותרת לירדן והתגוררה שם עם אביה. בשנת 2002 נולד לה בן נוסף מאותם נישואים לאחיין אביה, תושב חברון, וילד זה נולד בירדן. בשנת 2002 פרץ סכסוך בין העותרת לבין הבעל בשל מריבות, לרבות אלימות פיזית ומילולית, כמו גם התעמרות בעותרת מצד הבעל. העותרת חפצה להתגרש, אך המשפחה מנעה זאת ממנה, עד אשר בסופו של דבר פנתה לבית הדין השרעי בירדן בבקשה להתיר את נישואיה ולגרשה מבעלה, דבר שאושר בשנת 2004, בשל הנסיבות הקשות. עם זאת, בית הדין הוציא את הילדים מחזקתה ומסרם למשמורת הבעל. מאז ועד היום ניתק לחלוטין הקשר בין העותרת לבין אותם ילדים, שלהם נמסר, כנטען, שהעותרת נפטרה כביכול.

בשנת 2005 ביקר בירדן מר אמג'ד שקיר, תושב ישראל ובן העדה הדרוזית, שם הכיר הוא את העותרת, ולאחר חודשים אחדים נשא אותה לאישה. נישואים אלו גרמו להחרמתה של העותרת בידי משפחתה הגרעינית, בין היתר, בהיותו של מר אמג'ד שקיר בן העדה הדרוזית, בעוד מוצאה של העותרת ממשפחה מוסלמית. לאחר הנישואים, התגוררו בני הזוג במשך חודשים מספר ברמת הגולן ומאז יוני 2006 התגוררו בערד. בשנת 2019 עברו לנוף הגליל. מקשר זה נולדו לעותרת ולמר שקיר שלושה ילדים ישראלים תושבי קבע, תלמידי מוסדות חינוך ישראליים, דוברי עברית בלבד ואף כל מכרי המשפחה שהקימה העותרת עם מר אמג'ד שקיר בישראל, הינם ישראלים דוברי עברית.

לאורך השנים שוהה העותרת בישראל מכוחם של היתרי מת"ק לתקופה של 12 חודשים המתחדשים מעת לעת. לדברי העותרת, מצב דברים זה מקשה עליה והיא נקטה מהלכים שונים על מנת לנסות ולשנותו. בכלל כך, נעשה ניסיון לביטול הרישום במרשם האוכלוסין ברש"פ, שלא צלח. עתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת עת"מ 56495-08-16, לקבוע כי רישומה של העותרת במרשם האוכלוסין ברש"פ יימחק, הסתיימה לאחר שביום 26.6.18 ניתנה החלטת שר הפנים הדוחה את בקשת העותרת.

עתירה נוספת הוגשה ביום 18.7.18 לבית משפט זה כנגד החלטה זו (עת"מ 42922-07-18). העתירה נדונה לפניי ובדיון מיום 4.7.19 הערתי כי "מעיון בהחלטת הוועדה מיום 26.6.18 עולה כי היא סברה שאין מקום כלל לדון בשאלת האופן בו נרשמה המבקשת כתושבת האזור. אני סבורה שהדבר מעורר קושי, שכן בכל הנוגע לדרישה לקבלת היתר מסוג א/5 הדבר עשוי להיות שיקול רלוונטי בהינתן מכלול הנסיבות. כך שראוי שהוועדה תשוב ותידרש לעניינה של העותרת תוך בחינת נושא זה ועל רקע כלל הנסיבות הנוגעות אליה ותינתן החלטה חדשה בעניינה" (ההדגשה נוספה). בהמשך להערה זו ביקשה ב"כ המשיב להתייעץ והודיעה כי עניינה של העותרת יובא שוב בפני הוועדה, לאור הערות בית המשפט. בהמשך לכך, בהסכמת הצדדים, נמחקה העתירה.

ביום 18.3.20 ניתנה החלטה חדשה, ששבה ודחתה את בקשת העותרת, תוך שהטעימה כי טיעוניה של העותרת הם כלכליים גרידא, בשל ההוצאה הנדרשת לקבלת ביטוח רפואי מטעם קופת החולים, ואינם הומניטאריים. כנגד כך הוגשה עתירה נוספת (עת"מ 8000-06-20). בית משפט זה (כב' השופטת ד' כהן-לקח) ציין כי על פני הדברים, ההחלטה לא דנה בנושאים עליהם הוסכם שיישקלו במסגרת עת"מ 42922-07-18. בהמשך לכך, הודיע המשיב כי ההצעה שהעניין יוחזר לדיון בוועדה כפי שהוסכם בוועדה הקודמת מקובלת עליו והוא מבקש כי העתירה תימחק. העתירה אכן נמחקה בפסק דין מיום 15.9.20, תוך שהמשיב חויב בהוצאות בסך 5,000 ₪.

בהמשך לכך, ביום 5.2.21 ניתנה ההחלטה עליה נסובה עתירה זו. בהחלטה צוין כי בבסיס ההחלטה לשדרוג מעמדה של העותרת הובא הטיעון הכלכלי וכן נבחנה השאלה האם קיים משקל יתר לאופן בו נרשמה העותרת כתושבת אזור בילדותה. צוין כי שר הפנים נתן דעתו לטיעונים הכלכליים, כמו גם לסוגיית הרישום, והחליט להותיר את ההחלטה על כנה.

כנגד כך, הוגשה העתירה שלפניי, במסגרתה שבה וטוענת העותרת כי למעשה אין לה כל זיקה לאזור. היא איננה ילידת האזור ושהותה שם התמצתה בביקורים משפחתיים, בהיותה קטינה שנסעה עם אביה. הרישום במרשם האוכלוסין הפלסטיני נכפה עליה שלא לרצונה בזיקה לנישואין לתושב האזור. הנימוק הכלכלי שהוזכר בבקשה משני לחלוטין ועיקר הנסיבות ההומניטאריות הנטענות הן היותה מתגוררת בישראל מזה 16 שנה, תוך שהיא נשואה לתושב קבע ואם לתושבי קבע בני העדה הדרוזית, שאף עתידים לשרת בצה"ל. היא נותקה לחלוטין ממשפחתה המוסלמית ומאביה שיזם את הרישום ברש"פ. בפועל, משפחתה היא בעלה וילדיה, שהם תושבי קבע בישראל לכל עניין ודבר. הפער הניכר בין מעמדם כתושבי קבע לבין מעמדה כמי שמקבלת היתרי מת"ק מתחדשים, יוצר קושי. בהקשר בו היא חיה כיום, היותה בעלת מעמד ארעי מכוח אישור מת"ק שנתי מתחדש, מבייש ומביך אותה, ואם ייוודע לילדיה, הוא גם יביך אותם, דבר המונע ממנה פעילויות שונות, כגון: טיסה משפחתית לחו"ל, ליווי בנה לבסיס צבאי לצורך מבדקים מקדימים לקראת שירות צבאי ועוד.

לטענת המשיב, אין מקום להתערבות, שכן רישומו של אדם בכפייה למרשם באזור הוא דבר שבשגרה לגבי כל קטין ואין ביכולתו של המשיב להכריע אם מדובר במהלך שנעשה בכפייה כנטען, אם לאו. נטען כי מצבה של העותרת לא שונה ממצבם של תושבי אזור רבים הנשואים לבני זוג בעלי מעמד קבע. לא הוצגו טעמים הומניטאריים באשר העותרת חיה עם משפחתה בהיתר שהייה מזה שנים ארוכות, המאפשר לה לעבוד ולהתפרנס בישראל ואף לבטח עצמה בביטוח בריאות ממלכתי.

דיון

דין העתירה להתקבל.

בעת"מ 42922-07-18 הוסכם כי עניינה של העותרת יובא שנית לפני הוועדה בהתאם להנחיות בית המשפט כי יש לבדוק את מכלול הנסיבות, לרבות האופן בו נרשמה העותרת כתושבת האזור. בהחלטה מיום 18.3.20 לא נעשתה התייחסות למכלול הנסיבות ולאופן הרישום, אלא רק לסוגיה הכלכלית. בעקבות כך, הוסכם במסגרת עת"מ 8000-06-20, כי עניינה של העותרת יוחזר לוועדה על מנת שזו תשוב ותידרש לעניין. מעיון בפרוטוקול הוועדה המייעצת מיום 24.9.20 עולה כי זו סברה כי בבסיס הבקשה נמצא הטיעון הכלכלי והשאלה העומדת לפניה היא האם יש לתת משקל יתר לאופן בו נרשמה העותרת כתושבת אזור בילדותה. הוועדה סברה כי אין ביכולתה לבחון ולקבוע מסמרות בשאלה האם העותרת קיבלה מעמדה באזור בכפייה, ובכל מקרה, לא הוצגו טעמים הומניטאריים המצדיקים שדרוג, אלא טעמים כלכליים בלבד. בהחלטתו אימץ שר הפנים את עמדת הוועדה.

אלא שגם החלטה זו אינה עולה בקנה אחד עם מה שהוסכם בעת"מ 42922-07-18. מעיון בהחלטה מיום 5.5.21 עולה כי מכלול הנסיבות לא נשקל. אדרבא. נקודת המוצא של ההחלטה היא שמדובר "בתושבת אזור במקור מחברון" וכן כי העותרת "נישאה בשטחי הרשות, הקימה תא משפחתי באזור וחיה שם במשך שנים". נתונים אלה אינם עולים בקנה אחד עם מה שטוענת העותרת, ולא ברור על מה מבוססים ממצאים אלו. עוד עולה מההחלטה כי היא מבוססת על ההנחה שהנימוק שבבסיס הבקשה הוא נימוק כלכלי גרידא, בעוד שהבקשה מבוססת על נסיבות אישיות, ואלו אינן נזכרות בהחלטה.

מעיון בהמלצתה עולה כי הוועדה, והשר בעקבותיה, התמקדה בשניים מטיעוני העותרת – אלה הנוגעים לחייה לצדו של המזמין, מר שקיר, כשלעצמם, ואלה הנוגעים לאופן רישומה ברש"פ בהיותה קטינה. בהקשר האחרון ציין שר הפנים בהחלטתו כי אין באפשרותו להכריע בטענת העותרת לפיה נכפתה עליה זהות פלסטינית. בכתב התשובה מטעמו הדגיש המשיב כי המצב בו הורים פועלים בשאלת רישום ילדיהם הינו מהלך העניינים הטבעי, כך שאין מדובר במקרה ייחודי המצדיק יחס ייחודי מטעמים הומניטריים.

אכן רישום ילד במרשם האוכלוסין ברש"פ בידי הוריו אינו כשלעצמו נימוק למתן מעמד בישראל בניגוד לחוק הוראת השעה. עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הוועדה, וממילא את שר הפנים, מלהידרש למכלול הנסיבות שהציגה העותרת כפי שקיבל על עצמו המשיב לעשות אגב הדיון בעתירה הקודמת שנידונה לפניי.

מכלול הנסיבות איננו מתמצה בטיעון הכלכלי הקשור בעלות ביטוח הבריאות. מכלול הנסיבות כולל בין היתר את הטענה בדבר הנסיבות בהן נעשתה לדבריה לבעלת מעמד ברש"פ; הטענה שלמעשה לעותרת אין כל זיקה לאזור, למעט ביקורים משפחתיים קצרים בהיותה קטינה; נישואיה לתושב האזור נכפו עליה בהיותה קטינה, בכל מקרה לא הביאו לכך שהתגוררה באזור בפועל; בעלה לשעבר התעמר בה, ובית הדין השרעי הירדני התיר את הנישואין; למעלה מ-15 שנה שהיא נמצאת בנתק גמור ממשפחת מוצאה ומהילדים שנולדה לה מהנישואים עם תושב חברון, עמו על פי הנטען, כאמור, לא התגוררה בפועל; כך גם את הטענה שהעותרת נשואה מזה 15 שנה לאדם ישראלי ואם לבנים ישראלים, בני העדה הדרוזית, העתידים להתגייס לצה"ל, והקושי שהפער בין מעמדם למעמדה יוצר.

אבהיר – אף אם אכן הוועדה כדבריה מקיימת את דיוניה על בסיס הנתונים המובאים בפניה, כמות שהם, ושר הפנים מקבל את החלטותיו אף הוא על סמך הנתונים אשר בפניו, גם בהיבטים אלה אשר העלתה העותרת (ולא רק בשאלת אזרחותה של העותרת באזור כפי שנטען), הרי שניתן היה לדרוש מהעותרת מסמכים נוספים לתמיכה לטענותיה, אך מכל מקום, היה על הוועדה להידרש לטענות בשלמותן, דבר אשר לא נעשה.

בנסיבות אלו, דין ההחלטה להתבטל באשר אין היא תואמת את מה שהוסכם בעת"מ 42922-07-18.

העותרת מבקשת כי תוצאת ביטול ההחלטה תהיה הוראתו של בית משפט זה על רישיון לישיבת ארעי. אינני סבורה שיש מקום להוראה מעין זו בשלב זה, בו טרם נשקלו ונבחנו טענותיה העובדתיות והעקרוניות של העותרת לגופן בידי הרשות המינהלית. ההוראה לעיל נוגעת לאופן בו יש לבחון את עניינה של העותרת, ואין בה קביעה בדבר תוצאתה של הבחינה, שטרם נעשתה. הבקשה כי בית משפט זה יורה על רישיון לישיבת ארעי נדחית איפוא. הענין מוחזר איפוא למשיב למתן החלטה.

המשיב יישא בהוצאות העותרת בסך 10,000 ₪.

התיק יובא לפניי ביום 13.1.2022.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב, 26 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.