1. בפניי בקשת נתבע 1 (להלן: "הנתבע") לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לצורך כיסוי הוצאות משפט, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") וכן בהתאם לתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") – (להלן: "הבקשה").

רקע

2. התובענה דנן הוגשה על סך של ארבעה מיליון (4,000,000) ₪.

בבקשתו, העמיד הנתבע (המבקש) את סכום הערובה המבוקש להשית על המשיבה, על סך שלא יפחת ממאה וחמישים אלף ₪, המהווים 3.75% מסכום התביעה.

3. התובעת (המשיבה) היא חברה להנדסה ובניין בע"מ, חברה קבלנית שבמועדים הרלוונטיים לתובענה ביצעה עבודות שונות אצל הנתבע.

4. הנתבע הוא מלכ"ר, שעל פי כתב התביעה, עמו התקשרה התובעת בהסכם על פי מכרז פומבי להתקשרויות בחוזה מסגרת עם קבלנים לביצוע עבודות בנייה ושיפוצים.

5. נתבע 2 הוא, כך נטען בכתב התביעה, הזרוע המבצעת של הנתבע, ובאמצעותו בוצעו התשלומים החלקיים השונים לתובעת.

6. בקליפת אגוז, בכתב התביעה נטען כי התובעת הגישה את התובענה דנן, לפצותה בסכום התביעה בשל סיום ההתקשרות החוזית שלא כדין, בין התובעת לבין הנתבע; וכן מאחר שהנתבע לא שילם לתובעת על עבודות שביצעה; הנתבע גם מנע מהתובעת הכנסות שיכולה היתה להכניס מעבודות אחרות או נוספות, אותן היתה מקבלת בהתאם להסכם.

7. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע נטען, בין היתר:

מדובר בתובענה שלוקה בשיהוי מאחר שהאירועים הנדונים התרחשו בשנת 2016;

ההסכם עם התובעת בוטל לאחר שזו הפרה את התחייבויותיה באופן יסודי;

כל התשלומים המגיעים לתובעת בגין עבודותיה אצל הנתבע שולמו לידיה, למעט סך של 56,317 ₪ (ללא מע"מ) שלא שולם מאחר שטרם הועברו החשבוניות ומסמכים נוספים לנתבע.

הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לצורך כיסוי הוצאות משפט

8. הבקשה הוגשה ביום 1.11.21 וההכרעה בה הושהתה עד לסיום הליך הגישור שהתקיים בין הצדדים. בהודעת הנתבע מיום 7.6.22 נכתב, כי ביום 6.6.22 הסתיים הליך הגישור ללא הסכם.

בהתאם להחלטתי מיום 28.11.21, אדון כעת ואכריע בבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

9. להלן תמצית טענות הנתבע בבקשתו:

א. התובעת היא חברה שערבות בעלי המניות בה מוגבלת (חברה בע"מ), ומשכך מתקיימת החזקה שבחוק, לפיה יש לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות.

ב. מצבה הכלכלי של התובעת רעוע – היא עצמה עתרה לפני מספר שנים בבקשה להקפאת הליכים (שנדחתה), ועל זכויותיה רשומים מספר שעבודים. שעבודים אלו יכול שיהוו אינדיקציה לחוסר יכולתה הכלכלית של התובעת לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.

ג. עסקינן בתובענה שסיכוייה להתקבל אינם גבוהים, בלשון המעטה. טענות התובעת הן מופרכות ולראיה, התובעת המתינה חמש שנים עד להגשת התובענה דנן. כמו כן מופרכות טענות התובעת מבחינה משפטית, שעה שתובעת הכנסות (ולא רווחים) עבור עבודות שמעולם לא ביצעה ועבור הכנסות מפרויקטים שמעולם לא קיבלה.

ד. מבוקש כי הערובה שתופקד לטובת הנתבעים תהיה בשיעור של 3.75 אחוזים בלבד מסכום התביעה, בגובה של 150,000 ₪.

10. בתגובתה, טענה התובעת כי דין הבקשה דחייה, להלן טענותיה בתמצית:

א. בקשת הנתבע היא ניסיון ציני פרוצדורלי לחסום את התובעת מעמידה על זכויותיה, לאחר שהנתבעים גרעו ממנה סכומים גבוהים ביותר, תוך הפרת הסכם בוטה ויסודית. כללי הצדק הטבעי לא יכולים לאפשר זאת.

ב. מהות התובענה היא הפרת הסכם בוטה מצד הנתבע, ונסמכת כבר בשלב זה על ראיות חדות וברורות, המלמדות על איתנות התביעה ועל סיכוייה הגבוהים.

ג. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כגון דא, עליו ליתן משקל לשלושה יסודות מרכזיים – סיכויי התביעה; מצבה הכלכלי של התובעת; הצדקה להימנע מחיוב בהפקדת ערובה.

בענייננו, טוענת התובעת כי סיכויי התביעה גבוהים; מצבה הכלכלי של התובעת איתן והיא בעלת פעילות עסקית שוטפת וכן יכולת כלכלית לשאת בהוצאות ככל שייפסקו; אין ממש בטענת הנתבע, לפיה מצבה הכלכלי של התובעת גרוע, מאחר שהבקשה שהוזכרה להקפאת הליכים הוגשה לפני שש שנים ומאז התובעת המשיכה בפעילותה העסקית.

נסיבות המקרה לא מצדיקות חיוב התובעת בהפקדת ערובה. הנתבע מבקש ליצור משוואה בלתי מאוזנת באופן חריג, שעה שהן בית המשפט והן התובעת לא יודעים מה מצבו הכלכלי של הנתבע (שהינו מלכ"ר) וכלל לא בטוח כי הוא בעל יכולת לשאת בהוצאות ככל שאלו יושתו עליו. יושם אל לב כי בכתבי הטענות לא צוין מספר הזיהוי של הישות המשפטית של הנתבע. באיזון כל הנ"ל נראה כי אין מקום לחייב את התובעת בערובה להוצאות.

ד. למען הזהירות טוענת התובעת כי אין מקום להעמיד את סכום הערובה (ככל שזו תיפסק) על הסך המבוקש, שהינו חורג ממתחם הסבירות, אלא על סך מינימלי בלבד.

11. הנתבע השיב לתגובת התובעת. להלן טענותיו:

א. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, לסתור את החזקה לפיה יש לחייבה בהפקדת ערובה, וכשלה מלהוכיח כי היא בעלת יכולת כלכלית לשאת בתשלום הוצאות הנתבע. התובעת לא תמכה את טיעוניה לאיתנות כלכלית באסמכתאות כלשהן.

ב. התובעת לא הוכיחה כי סיכויי תביעתה הם "גבוהים ביותר", וכי נסיבות העניין מצדיקות את אי חיובה בהפקדת הערובה. טענת התובעת לפי כתב התביעה נתמך בראיות ברורות היא קלושה ומקוממת, הן משום שהמסמכים שצורפו לתובענה לא מלמדים על זכות של התובעת אלא על טענות לזכות; והן משום שרובה של התביעה היא בגין הפסדי הכנסות עתידיות שלא נתמכו במאומה.

דיון והכרעה

12. הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 353א לחוק, שלשונו כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

על אודות חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות משפט מכח סעיף 353א לחוק נקבע מבחן שלושת השלבים כדלקמן:

"אשר לחיובה של החברה בהפקדת ערובה... על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בעירבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תידחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת ... הלכה היא כי בניגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, עליו לבצע בחינה תלת שלבית...

בשלב הראשון, נבחנת יכולתה הכלכלית של התובעת לעמוד בהוצאות שתפסקנה מבחינה כלכלית. בכלל זה, בית המשפט יביא בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי, לרבות מורכבותו, הצורך במומחים או גילויים חריגים, שכר הטרחה הצפוי וסיכויי התביעה. אם במסגרת בחינה זו התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בהוצאות הנתבע במידה ותביעתה תידחה, הדיון עובר לשלב השני.

בשלב השני, בית המשפט יבחן האם ישנן נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה.

בשלב השלישי, בית המשפט קובע את גובה הערובה.

בשלבים השני והשלישי, בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע לקניין..., כמו כן, בקביעת הערובה רשאי בית המשפט להתחשב בנכונותם של בעלי השליטה בחברה לערוב באופן אישי להוצאות"

(רע"אLAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) ואח' נ' טאוב ואח' (29.6.17), ציטוט מסעיף 14, והאסמכתאות שם).

ראו עוד לענין זה:

רע"א 1616/22 ‏ ‏פ.ד. מלונאות בע"מ נ' מנו הולידייס בע"מ, פסקה 12 (16.3.22);

רע"א 4588/21 עמית לדרמן - מפרק נ' חברת שמדר אחזקות בע"מ, פסקה 5 (5.7.21);

רע"א 7687/18 מדינת ישראל רשות המיסים נ' מרעב חסן בניה וסחר בע"מ, פסקאות 11-13 (15.7.20).

אם כן, נבחן את התובענה דנן בהתאם למבחן שלושת השלבים הנ"ל.

בחינת השלב הראשון

13. הצדדים התייחסו בכתבי הטענות על אודות סיכויי התביעה דנן, אך סבורני כי בשלב זה שאלה זו אינה ניתנת להכרעה מובהקת. לא ניתן לומר בשלב זה על התובענה, כי היא חסרת סיכוי או כי סיכוייה גבוהים עד כדי כך שהדבר מצדיק לפטור את התובעת כליל מהפקדת ערובה.

ככלל, אין לערוך בשלב בדיקת סיכויי ההליך במסגרת בקשה לערובה להוצאות, בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך, ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר על פניו בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר [רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות (18.1.15)].

כאמור בענייננו לא ניתן לומר כבר בשלב זה כי סיכויי התביעה גבוהים או קלושים.

יחד עם זאת ניתן לומר, לגבי חלק מהעובדות או הנושאים שמעוררת התובענה, דוגמת שאלת הנזק הנטען או הפיצוי הנתבע, המבוססים על הטענה כי ההסכם בין הצדדים הופר – כי בשלב זה התמונה אינה ברורה דיה.

14. באשר למצבה הכלכלי של התובעת – עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לא מלמד רבות על מצבה הכלכלי. התובעת טענה כי היא חברה איתנה ובעלת פעילות עסקית שוטפת, אולם לא טרחה לבסס טענותיה אלו באסמכתאות מתאימות. מן העבר השני, הנתבע לא הציג כל ראיה לכאורית על קושי כלכלי ניכר, בהווה, של התובעת.

בנקודה זו אציין כי לטעמי, אין בשעבודים הקיימים (כפי שמופיעים בנסח התובעת מרשם החברות שצורף כנספח לבקשה) או בעובדה כי לפני כשש שנים פנתה התובעת לבית המשפט לפירוקים בבקשה להקפאת הליכים, כדי להצביע בבירור על היעדר איתנות כלכלית של התובעת כיום, אבל החשש לנוכח אלה, קיים.

15. במצב דברים זה, ובין היתר נוכח סכום התביעה המשמעותי, המבוסס על הערכות ותחשיבים של התובעת בלבד ללא כל אסמכתאות מצורפות (שהיו מאפשרות לבחון את ביסוס סכום התביעה ואפילו לכאורה בשלב זה) שוכנעתי כי יש מקום להשית הפקדת ערובה על התובעת בסכום מסוים להבטחת הוצאות הנתבע.

בחינת השלב השני

16. בשלב השני בוחן בית המשפט, האם ישנן נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה.

17. לא מצאתי במצב הדברים דנן, כמתואר לעיל, נסיבות שיצדיקו מתן פטור מהפקדת ערובה בתובענה דנן.

בחינת השלב השלישי

18. בשלב זה אקבע את גובה הערובה שתושת על התובעת, כאשר לנגד עיניי עמדו טיעוני כל אחד מהצדדים לעניין גובה הערובה המבוקשת, תוך איזון ביניהם.

הנתבע ביקש שגובה הערובה לא יפחת מ- 3.75% מגובה התובענה, שהם 150,000 ש"ח.

התובעת ביקשה להעמיד את הערובה "על סך מינימלי" אך לא נקבה בסכום או בשיעור האחוז.

19. לאחר בחינת כל האמור לעיל וסכום התביעה, אני קובע כי על התובעת להפקיד כערובה להבטחת הוצאות הנתבע, סכום של 50,000 ₪ (חמישים אלף ₪), המהווים 1.25% מסכום התביעה, שיופקדו בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בסכום הנ"ל.

הסך הנ"ל, או כתב הערבות הבנקאית האמורה, יופקד לא יאוחר מיום 1.7.22. ככל שלא יופקד הסכום עד המועד הנ"ל אורה על מחיקת התובענה.

20. אין צו להוצאות.

5129371המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים. 831

ניתנה היום, ט' סיוון תשפ"ב, 08 יוני 2022, בהעדר הצדדים.