עניינה של החלטה זו באופן ניהולו של ההליך הנדון, לרבות הסוגיה הנתונה במחלוקת של היקף הבאת הראיות בהליך זה וזהות העדים שהבאת נתבקשה על ידי המבקשים.

תמצית העובדות הצריכות לענייננו:

1. א. ביום 14/07/21 הגישו המבקשים (להלן גם: נוהאד) תובענה, שעניינה "בקשה דחופה לביטול החלטת בורר כב' הש' בדימוס יעקב שמעוני מיום 8/7/21 ובקשה לביטול מינוי כב' הש' יעקב שמעוני כבורר, ומתן החלטה למינוי רו"ח ליישוב המחלוקת הכספית בין הצדדים כמסוכם".

לאחר בחינת התובענה, לא נמצאה בה דחיפות מיוחדת המצדיקה דיון בפגרת בתי המשפט.

ב. ביום 2/9/21 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על כב' הש' בדימוס יעקב שמעוני, אשר מונה כבורר ע"י לשכת עורכי הדין, ואשר כונה על ידי נוהאד "בעל תפקיד" (להלן גם: הבורר) לשמש בורר בריבם של הצדדים, עד שתתברר ותוכרע שאלת סמכותו, וכן צו המעכב את הליכי הבוררות לפני התפקיד, או צו מניעה זמני האוסר על קיומם של הליכי הבוררות, עד שתתברר ותוכרע שאלת סמכותו של הבורר (להלן: הבקשה למתן צו מניעה זמני).

ג. בקליפת אגוז ייאמר כי המבקשים נוהאד והמשיבים (שיקראו להלן: אליף) היו בעלי מניות בחברה שהפעילה מעון לבעלי מוגבלויות במתכונת של פנימייה ובית ספר לחינוך מיוחד, "מעון דרור- ירכא בע"מ", שהוקם על ידי אבותיהם (להלן גם: מעון דרור או המעון המקורי); בין הצדדים נתגלעו סכסוכים רבים שהתבררו לפני מספר שופטים במספר הליכים משך שנים ארוכות; במסגרת התביעות שהוגשו בת.א. 46827-11-11 (להלן: התיק העיקרי) ובתנ"ג 26296-03-15 (המהווים רק חלק מהתביעות שנוהלו בין הצדדים וגם אחרים), הגיעו הצדדים להסכמי פשרה, שעיקרם כי פעילות המעון המקורי תחולק לשניים באמצעות נאמנים מטעם הצדדים. ביום 29/1/17 נחתם הסכם פשרה אחד, וביום 15/2/17 נחתם ביניהם הסכם הפשרה נוסף, שייקרא להלן: הסכם הפשרה המרכזי). הסכמי הפשרה – שעיקרם פיצולו של המעון המקורי לשני מעונות שונים, בניהולו של כל אחד

מהצדדים, לפי עקרונות ותנאים מוסכמים שפורטו בהסכמים ביניהם (להלן גם: הפיצול) - קיבלו תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט רון סוקול שפניו התברר התיק העיקרי, והצדדים יצאו לדרך. בחודש מאי 2020 נחתם בין הצדדים הסכם שנקרא "הסכם הדדיות", אשר אינו נושא תאריך, אולם על פי תוכנו, נעשה לאחר הפרדת המעון לשני מעונות נפרדים.

יחסי הצדדים אגב ביצוע הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין והסכמים מאוחרים לא התנהלו על מי מנוחות, ואף עלו על שרטון. משכך, פנה אליף לראש לשכת עורכי הדין למינוי שופט בדימוס כבורר, וביום 14/6/21, לאחר התייעצות עם ועדה, מונה השופט בדימוס יעקב שמעוני כבורר. נוהאד מיאן לקבל את המינוי ולקיים בוררות, אך בקשתו לראש הלשכה לביטול המינוי, לרבות בקשה לעיון חוזר נדחו.

ד. ביום 8/7/21 נתן הבורר החלטה, שבמסגרתה קיבל חלקית את בקשתו של אליף למתן צו עשה במסגרת טענתו להשלמת הפיצול, וחייב את נוהאד לשלם לאליף תשלום ביניים בסך 350,000 ₪ בכפוף לחתימה על התחייבות כנדרש. זאת, על יסוד נימוקיו של אליף בכתב ובעל פה, לרבות מסמכים שהוצגו לבורר, לאחר שנוהאד הוזמן כדין לישיבת בוררות ולא התייצב, ומנימוקים שפורטו בהחלטה ובהחלטות מאוחרות שניתנו בעניינה (החלטה זו תקרא: סעד הביניים שנתן הבורר או צו עשה).

ה. נוהאד העלו, הן בכתב והן בעל פה, טענות רבות, שהמרכזיות שבהן הן כי בין הצדדים לא נכרת הסכם בוררות, הפיצול בין מעונות הצדדים הושלם, כי הבורר לא מונה כדין, ומכל מקום לא הייתה לו סמכות ליתן צו עשה. משכך, נגרם עיוות דין משמעותי לנוהאד, ויש לבטל את הליך הבוררות ואת החלטות הבורר.

2. ביום 18/12/21 – לאחר קיומן של מספר ישיבות בבית המשפט במעמד הצדדים והגשת סיכומים – נדחתה בקשתו של נוהאד למתן צו מניעה זמני על כל חלקיו בהחלטה מנומקת, משנקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי, כי נוהאד לא עמד בנטל המוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו וכי למשקלם עוצמה ניכרת. בקליפת אגוז נכתב כי לכאורה הפיצול טרם הסתיים, וכי לכאורה לא נפל פגם בבקשת אליף לפנות למינויו של שופט בדימוס כבורר לצורך השלמת הפיצול; כך גם נבחנו סמכויות הבורר להעניק ובכלל זה, סעדים זמניים, מבלי לפסוק בנדון בשלב המוקדם.

3. משכך, נותרה לדיון התובענה של נוהאד לביטול צו העשה של הבורר, לביטול מינויו של הבורר, ולמינוי רו"ח ליישוב המחלוקת הכספית בין הצדדים.

ב"כ נוהאד, עו"ד גולדבליט, עתר כי לצורך דיון בתובענה יישמעו נוהאד ואליף בעצמם, ולא רק בנו של אליף, סלימאן, וכן באי כוחם במועד החתימה על הסכמי הפשרה - בא כוחו הקודם של נוהאד, עו"ד פרג', ובא כוחו של אליף אז והיום, עו"ד נאמן, אשר ניסח לדבריו את הסכם הפשרה, על מנת שיעידו בדבר כוונת הצדדים בעת כריתתו בסוגיית הבוררות; עוד ביקש להעיד נציגים של משרד הרווחה והחינוך, להוכיח קיומו של הפיצול, והצגת חוות דעת חשבונאית כדי לברר את סוגית תום הפיצול בתיק.

ב"כ אליף, עו"ד נאמן, התנגד בתוקף לבקשות אלה, מנימוקים שיפורטו.

עיקר נימוקיו של נואהד:

4. נוהאד טענו כי עסקינן בפרשנותו של הסכם הפשרה המרכזי מיום 16/2/17 לפי סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), ולצורך זה הם רשאים להזמין כל עד מטעמם, ואינם חיים מפי חוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות) או תקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט – 1968 (להלן: תקנות סדרי הדין בענייני בוררות).

לטענת נוהאד, מקור בקשתם להעיד עדים בסדרי הדין הכלליים ולא בחוק הבוררות; זאת, מפני שלשיטתם שאלת המפתח היא אם קיים הסכם בוררות וממילא אם הבורר מונה כדין, ורק כנגזרת עולה שאלת ביטולו צו העשה מפאת חוסר סמכות ליתן צוי עשה על ידי בורר, אפילו מונה כדין.

עוד טען ב"כ נוהאד, כי הוא רשאי לחקור את אליף, אשר חתם על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אף אם לא עשה ולו תצהיר אחד ואינו מתייצב לאף דיון בעניינו; כך לדעתו זכותו גם לחקור את עו"ד נאמן, המייצג את אליף, ואין בכך כדי להשפיע על מעמדו כמייצג לפי כלל 36(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשנ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה).

לטענת נוהאד, עמדתו של עו"ד נאמן - כי עומדת לו טענת חיסיון לפי סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], בשל היחסים בינו לבין אליף מרשו/לקוחו - שגויה; לשיטתו, המקרה שבפנינו איננו חוסה תחת החיסיון הנטען מאחר שעסקינן בדברים ומסמכים שהוחלפו בין עו"ד נאמן ובין נוהאד.

עוד לטענתו, על בית המשפט – שלשיטתו טעה בהחלטתו לעניין הבקשה לצו מניעה זמני - להיחשף למלוא הראיות והעדויות שיעזרו לבית המשפט להכריע בפלוגתאות בתיק דנן.

5. משכך, פירט ב"כ נוהאד את הפלוגתאות בין הצדדים, כדלהלן:

א. מהותו ותכליתו של הסכם הפשרה העיקרי, שם אין המלה בוררות נזכרת כלל; משכתב בית משפט זה בהחלטתו כי לכאורה מדובר בהסכם בוררות, יש צורך בהבאת מספר עדים על מנת להעיד על נסיבות העניין, ובכללם את באי כוח הצדדים ואת אליף שהשתתפו בכריתתו. זאת, כשהוא דוחה, כאמור, את טענתו של עו"ד נאמן כי הוא עלול לפגוע בחיסיון הנתון ללקוחו.

ב. סוגיית מינויו של הבורר, קרי, האם הבורר מונה כדין; לטענתו, לא ניתן לכפות על אדם בוררות מבלי לפעול לפי ס' 8 לחוק הבוררות, לא ניתן לפנות ישירות לבורר או לראש לשכת עורכי הדין כפי שנהג עו"ד נאמן, באלא יש לפנות קודם לבית המשפט, להציג טענות, הצד שכנגד יציג טענות ואז יחליט בית המשפט האם ישנו טעם למנות בורר. לטענתו, בית המשפט פסח לחלוטין על סוגיה זו בהחלטתו לעניין הסעד הזמני.

ג. מחלוקת נוספת קיימת בסוגיה, האם הסכם הפשרה המרכזי בוטל משך השנים?

ד. לטענת נוהאד הפיצול הושלם ולא היה צורך במינויו של הבורר; לפני ביהמ"ש לא עמדו מספיק ראיות לתמוך בטיעוניו של נוהאד כי הפיצול הושלם, לרבות חוות דעת חשבונאית, נציגים מטעם הרווחה והחינוך, הוכחה כי כספים עברו מנוהאד לאליף ועוד, ולכן יש צורך להעידם בפניו. משיוכח כי הפיצול בוצע, לא יהיה עוד צורך בהליך הבוררות.

6. עיקר טיעוניו של אליף:

א. לטענת אליף, בקשת נוהאד הוגשה לבית המשפט בהתאם לעילות בסעיף 24 לחוק הבוררות, כעולה מסעיף 13 לבקשה והעילות שם, והמסגרת החוקתית לדיון בבקשה היא סדרי הדין ותקנות הבוררות, אשר תוקנו גם לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 1918 (להלן: התקנות החדשות), וצוין בהן מפורשות כי מדובר בהליכים מקוצרים של בקשה בכתב (תקנה 4 לתקנות סדרי הדין).

לטענתו, ההלכה הפסוקה חזרה וקבעה כי פניות לבית המשפט בנושאי בוררות יתנהלו במהירות ויענו במשורה, כדי לקדם את מוסד הבוררות כהליך חשוב ויעיל לפתרון סכסוכים, והארכת ההליכים מסכלת את מהותו של מוסד הבוררות (לענין זה הפנה לרע"א 7275/07 עו"ד בעז ברזילי מנהל עזבון המנוח עופר מולדבסקי ז"ל נ' מרדכי מולדבסקי (9/4/08), מפי כב' הש' פרוקצ'יה). עוד הפנה שניתנה בת"א (ת"א) 19065-11-10 פלד נ' מרקור (24/3/11), מפי כב' הש' שבח, שם מחק בית משפט תובענה שניסתה לעקוף כללי הכרעה מהירה.

לטענתו, נוהאד עושים כמיטב יכולתם להאריך את ההליכים ולגרום ל"סחבת" במטרה לעכב בפועל את הליכי הבוררות עצמם ולהניח חרב על ראשו של הבורר, על אף שבית המשפט עושה מאמץ ניכר לקדם את התיק בדרך מהירה, כמתחייב בדין מאופיו של ההליך.

ב"כ אליף עתר לדחות את בקשת נוהאד להעיד עדים בהליך, הן משיקולים דיוניים והן לגופה, מפני שלשיטתו הבקשה חסרת יסוד והצדקה, ומהווה הרחבת חזית.

לטענתו, על בקשתו של נוהאד חלה תקנה 54 לתקנות החדשות, ובקשות מסוג זה נשמעות בישיבה אחת, מבלי להעיד עדים ולהביא ראיות; על בית המשפט לפסוק לפי העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, ועל כן התצהיר שניתן בתמיכה לבקשה הוא הבסיס היחידי לה; גם הצד שכנגד יכול להגיש תצהיר, וכך נעשה בעניננו; ככל שנוהאד מבקש לחקור עדים, ניתן לחקור את מגישי התצהירים בלבד. נוהאד לא הגישו תצהיר של עו"ד פרג', למרות שיכלו להגישו לו רצו לעשות כן.

עו"ד נאמן, המייצג את אליף, התנגד נחרצות לזימונו למתן עדות, בטענה כי הדבר נועד ליצור "סחבת" ולסלקו מהייצוג בתיק; עוד נטען כי התובענה הוגשה בחודש יולי 21' ולא צוין בה ולו ברמז כי יש כוונה להזמין לעדות את ב"כ אליף, בקשה שנשלפה באיחור ועלולה ליצור ניגוד אינטרסים ופגיעה בחיסיון שבינו לבין לקוחו. משכך, התנגד כי עו"ד פרג' יעיד וכי הוא עצמו יידרש להעיד, בין השאר מחשש לפגיעה בלקוחו, הן מבחינת חיסיון, והן מבחינת ייצוג. לא זו אף זו, לא תהא בכך תועלת והדבר יגרום להתמשכות אינסופית של הדיון המשפטי.

לחלופין טען כי ככל שבית המשפט ימצא לנכון לזמנו, הרי העדים המרכזיים מטעם נוהאד הם עו"ד גולדבליט ועו"ד איראני, אשר ייצגו את נוהאד משך רוב השנים, והם עדים מרכזיים ביחס להסכם הפשרה ולהסכם הבוררות. ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה לזמנו כעד, שאותה כינה "מופרכת והזויה", קנטרנית וטורדנית, עמד ב"כ אליף גם על זימונם של ב"כ נוהאד עורכי הדין גולדבליט ואיראני.

לסיכום, ב"כ אליף טען כי לא יתכן שבכל בקשה העוסקת בהחלטה על מינוי בורר יתקיים הליך הוכחות ושמיעת עדויות, וודאי שאין מקום להזמין עורכי דין לצורך זה.

ב. ב"כ אליף חזר וטען כי הצדדים הסכימו במפורש שלא יחזרו לבית המשפט, ובמצב של חוסר הסכמה ביניהם), על פי ס' 6 להסכם הפשרה המרכזי יפנו להכרעה של שופט בדימוס.

אשר לאופן מינויו של הבורר, סעיף 8 לחוק הבוררות מתייחס למצב שבו לא נקבע מנגנון למינוי בורר, ואין צורך לפנות לבית המשפט לצורך זה.

ג. בכל הנוגע לטענת הפיצול, לטענת אליף, המחלוקות אינן אמורות להתברר בבית המשפט אלא בפני הבורר; לשיטתו, ישנו הבדל מהותי בין צדדים שחתמו על הסכם והוא מונח לבחינה לפני בית המשפט, לבין הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט. לטענתו, היחיד שיכול לפרש את פסק הדין הוא בית המשפט, ושמיעת עדים אינה רלוונטית בעניין זה.

אשר להסכם מחודש מאי 2020 (הסכם ההדדיות –ד.ס.) מדובר רק בשלבי הפיצול, ואין בו כדי ללמד שהפיצול הושלם, היות שלא ניתן לפצל חברה עם מחזור בסדר גודל כזה בתוך יום או יומיים. ההסכם אף קובע כי אין בו כדי לפגוע בפסק הדין, ולא ניתן לשנות את פסק הדין גם אם חפצים בכך. לטענתו, פסק הדין אישר את ההסכם הקובע שימונה שופט במקרה של מחלוקת.

ב"כ אליף התרעם על הניסיון לגרור את בית המשפט ולהציג בפניו אירועים בלתי רלוונטיים משנים עברו, עובר להסכם ההדדיות, ומדובר לטענתו בטענות סרק, הסותרות זו את זו. כל זאת, כדי לעכב את הליך הבוררות.

דיון והכרעה

7. אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים על רקע מכלול החומר המצוי בתיק, אני רואה לקבל את בקשתם של נוהאד חלקית בלבד, באופן שאתיר חקירתם הנגדית של המצהירים נוהאד וסלימאן וכן אתיר לב"כ נוהאד לחקור גם את אליף, שהיה צד להסכמי הפשרה לגבי כוונת הצדדים למנות שופט בדימוס כבורר בתיק.

8. המסגרת הנורמטיבית

תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (לעיל ולהלן: התקנות החדשות), מקנות לבית המשפט סמכויות נרחבות לגבי ניהול ההליכים המשפטיים; זאת, כדי ליעל אותם, לנהל אותם בזמן סביר ביחס להליכים אחרים, על מנת שלא יגזלו מזמנו היקר של בית המשפט על חשבון מתדיינים אחרים הצריכים אף הם ליומם בבית המשפט.

בתקנות 63(ב)(6) ו-(7) נקבעו הוראות לעניין סמכויותיו של בית המשפט כדלהלן:

(63 ב) בישיבת קדם-המשפט יורה בית המשפט על דרכי הדיון בתובענה במטרה לייעלו, לפשטו ולהחישו; בכלל זה רשאי הוא מיוזמתו או לבקשת בעל דין –

....

(6) להורות על מתכונת ניהול ההליך, משך זמן הוכחת הטענות וכשרותן של הראיות;

(7) להורות על סדר העדים שיתייצבו לדיון או יציגו מסמכים ואת משך זמן החקירות וכן לקבוע שחקירת עד מסוים היא מיותרת ואינה נדרשת;"

יפים לענייננו דבריו של כב' הש' דראל ברע"א (י-ם) 22788-05-21 ניצני אריאל בע"מ נ' יזהר שבתאי (16/5/21), כדלהלן:

"כאן המקום להבהיר, כי שלא כטענת המבקשת לא עומדת לה הזכות להכתיב לביהמ"ש את סדר העדים מטעמה. בניגוד להפרדה הנוהגת בין ראיות התביעה לראיות ההגנה וההקפדה על כך שהנתבע יביא את ראיותיו לאחר שהתובע ישלים את הבאת הראיות מטעמו, בכל הנוגע לסדר העדים מטעמו של צד, ביהמ"ש רשאי לקבוע סדר אחר. סמכות זו להורות על סדר העדים שיתייצבו לדיון או יציגו מסמכים ואת משך זמן החקירות וכן לקבוע שחקירת עד מסוים היא מיותרת ואינה נדרשת נכללה בין הסמכויות המוקנות לביהמ"ש בקדם המשפט."

לעניין משך הזמן שעל בית המשפט להקצות להליך מסוים, ראו גם רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5/2/07), מפי כ' הש' גרוניס כתוארו דאז: "בית המשפט אחראי לכלל המתדיינים ולא רק לאלה העומדים לפניו בתיק מסוים".

מן הכלל אל הפרט

9. עסקינן בבקשתו של נוהאד לבטל החלטה שנתן בורר במסגרת בקשה לסעד זמני, תוך העלאת טענות כנגד הליך הבוררות כולו. כל זאת, כפי שנכתב בהחלטה המפורטת בבקשה לסעד זמני שהגישו נוהאד, המהווה חלק בלתי נפרד מהחלטה זו לצורך הצגת המחלוקות בין הצדדים, לרבות ההסכמים שנכרתו ביניהם לאורך השנים.

כפי שנכתב בהחלטה זו, על פני הדברים, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינויו של בורר, ככל שלא יגיעו להסכמות ביניהם וגם הנאמנים לא יצליחו לבצע את הפיצול המוסכם עד תומו.

הסוגיה בדבר הסכמתם או אי הסכמתם של הצדדים להליך של בוררות שיתברר - ככל שיתמלאו התנאים לכך - בפני שופט בדימוס, היא שאלה פרשנית שבית המשפט נדרש לה במסגרת ההחלטה בבקשה לצו הזמני. מקובלת עליי טענתם של נוהאד ובא כוחו כי נוהאד רשאי להשמיע את גרסתו לגבי הסכמת הצדדים עת ערכו וחתמו על סעיפים 6 ו-7 להסכם המרכזי שקיבל תוקף של פסק דין, ואף להעיד עדים בנדון.

דא עקא, שנוהאד בחר לצרף תצהיר אחד בלבד לבקשתו, תצהירו שלו, לא צירף את תצהירו של עו"ד פראג', אשר ייצג אותו והיה שותף לעריכת המסמך, ואף לא הודיע על כוונתו להעיד את עו"ד פרג במסגרת הליך זה. משכך, אינני רואה להתיר זימונו של עו"ד פראג' והגשת תצהיר מאוחר מטעמו.

יחד עם זאת, אני רואה לאפשר לנוהאד ובא כוחו לחקור את אליף, אשר הגיש תצהיר בתמיכה לטיעוניו, וגם בהיותו בעל הדין שהגיע להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין.

10. אשר לבקשתו של ב"כ נוהאד להזמין את עו"ד נאמן לחקירה נגדית לגבי כוונת הצדדים בעת החתימה על הסכם הפשרה המרכזי, כלל 36(א) לכללי האתיקה קובע כי "לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אחד באחד משלבי ההליכים האמורים; נקרא עו"ד להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל ליצגו- יחדל מן הייצוג".

כלל 36(ב) קובע: "הוראות ס' קטן א' לא יחולו על מסירת עדות כשעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בעניין שהוא טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי".

ככלל, אל לו לעורך דין לייצג במשפט את אחד הצדדים ואף להעיד לטובתו באותו משפט.

יפים לעניין זה דבריו של כב' הש' חשין בע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום (22/2/95), כדלהלן:

"כלל 36 לכללי האתיקה אינו אלא גיבוש-בכתב של עקרון המקובל מאז ומקדם. ..... יסודה של ההלכה, כמסתבר, בהתנגשות אפשרית בין חובתו של עורך-דין כלפי בית המשפט - לעזור לבית המשפט לעשות משפט, כהוראת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 - לבין נתינתה של עדות לפני אותו בית משפט מטעם לקוחו. הוסף על שתי אלו את חובתו של עורך-הדין לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, וידעת כי הנטל על עורך-הדין לשאת בכל שלוש החובות, על המתחייב מהן, עלול להיות כבד-מנשוא. "אל תביאנו... לידי נסיון" (ברכות ס' ע"ב), זו היא תפילת המאמין, כאומר: שאם תביאני לידי נסיון, ובהכירי את עצמי, יקשה עליי במאוד לעמוד בו, וחוששני שמא אכשל...

יתירה מזאת: יש אומרים כי בא-כוחו של צד האומר להעיד מטעמו של לקוחו - שלא בעניין טכני או ברשות, כאמור בכלל 36 לכללי האתיקה - עדותו פסולה ואין לקבלה עד אם יתפטר מהיותו פרקליט המייצג את לקוחו באותו משפט (ראו, למשל, פרשת ינטל מרקוביץ, לעיל, שם). ... ואולם היועץ המשפטי לממשלה לא ביקש זאת מאיתנו, ואנו לא נעשה כן מיוזמתנו. מכל מקום, דברים שאמרנו יש בהם כדי להשפיע על מישקל עדותה של עו"ד קורל, שאם אין עדותה פסולה הנה משקל דבריה קל משהיה אחרת. על כך עמדנו כבר למעלה ולא נוסיף".

(לעניין הרציונל העומד ביסודו של סעיף 36 לכללי האתיקה וההלכות שנקבעו בסוגיה זו, ראו גם ע"א 185/46 ינטל מרקוביץ ואח' נ' בן סינור ואח', מפי כב' הש' חשין; ת"א (נצ') 1089/04 חאג' נ' סרוג'י (16/9/08), מפי כב' הש' ארבל, ואזכורים נוספים שם; כן ראו מאמרו של פרופ' א. אנקר, הרציו של הכלל האוסר על עורך דין לייצג צד בהליכים משפטיים ולהעיד למענו באותו עניין, הפרקליט כרך ל' תשל"ו, 6, 1975 עמ' 101).

בענייננו, בהיעדר תצהיר מטעמו של עו"ד פראג', ומשלא ראיתי להתיר זימונו, אינני מתירה לנוהאד גם להזמין את עו"ד נאמן, שייצג את אליף, ולהעמיד אותו במצב של ניגוד עניינים, תוך פגיעה ביכולתו לייצג את אליף, או לפגוע בחיסיון בינו לבין לקוחו. ככלל, לא יעלה על הדעת כי בכל הליך שבו קיימת מחלוקת פרשנית אודות אומד דעתם של הצדדים לגבי הסכם שנערך על ידי עורכי דין, יוזמנו עורכי הדין להעיד לגבי כוונת הצדדים.

כך או כך, לו רצה נוהאד להעיד את עורכי הדין, היה צריך להתייחס לדברים בתצהירו מבעוד מועד.

על כן איני רואה לנכון לשמוע עדויותיהם של עורכי דין בתיק הנוכחי.

11. כך גם לגבי סמכותו של הבורר לתת סעדים זמניים. נוהאד ואליף מסרו תצהירים בנדון, וכל אחד מהצדדים יחקור את זולתו בחקירה נגדית, גם בסוגיה מורכבת זו, כפי שהוזכר בהחלטה מיום 18/12/21.

12. אשר לבקשת נוהאד להזמין עדים לצורך הוכחה של גמר הפיצול, סבורתני כי אין מדובר בעניין סובייקטיבי של צד מן הצדדים, אלא בקביעה עובדתית ומשפטית, אשר צריכה להידון בשלב זה בהליך הבוררות, אשר לא עוכב, בניגוד לבקשתו של נוהאד. כפי שנכתב בהחלטה העוסקת בסעד הביניים, עמדתי הלכאורית נוטה לסברה שהפיצול התבצע בחלקו ואולי גם ברובו, אך לא נתקיימו התנאים המצוינים בסעיף 7 להסכם הפשרה, כדי ללמד על סיומו. יחד עם זאת, יודגש כי הבורר - ככל שהבוררות תימשך גם לאחר מתן פסק הדין דנא – הוא סוברני, מוסמך או בעל הסמכות להחליט כי הפיצול הושלם וכי דינה של תביעת אליף להיות מסולקת מטעם זה בלבד.

יש ממש לעניין זה בטיעוניו של אליף, כי אין מקום לנהל את הדיון במחלוקות בין הצדדים בבית המשפט, והראיות שיובאו הן ראיות לכאוריות בלבד לעניין עצם קיומו של הסכם הבוררות.

על אף האמור, רשאים נוהאד לחקור את אליף ואת סלימאן גם בסוגיה זו.

למען הסר ספק, לא נעלמה מעיני טענת נוהאד כי שמיעת העדים תביא להבנה מעמיקה של המחלוקת בסוגית הפיצול, וכי ככל שהפיצול הושלם, אין מקום לקיים את הבוררות כלל; דא עקא, שאין חולק כי הצדדים החלו לבצע את הפיצול, הפרידו את החברות, הקימו שני מעונות נפרדים, קיבלו אישורים ממשרדי הממשלה, ואף העבירו כספים וחוסים; אך הסוגיה שיש לבררה היא האם הפיצול הושלם, וענין זה ייבחן בבוררות, זאת, ככל שאסבור - לאחר חקירת המצהירים ושמיעת סיכומי הצדדים - כי כוונת הצדדים הייתה למנות שופט בדימוס כבורר שיורה על ביצוע הפיצול בשלמותו.

13. לסיכום, בנסיבות אלה, אני קובעת כי העדים היחידים שיישמעו ביחס לכל המחלוקות שבין הצדדים בתובענה שהוגשה לביטול החלטה של הבורר בסעד הזמני, תוך תקיפת הליך הבוררות באופן עקיף, הם המצהירים ובעלי הדין, קרי נוהאד, סלימאן ואליף; נוהאד וסלימאן הגישו תצהירים בתיק, ואילו אליף הוא בעל דין שחתם על הסכם הפשרה, וחזקה עליו כי רק הוא יוכל להעיד על כוונת הצדדים במהלך חתימת ההסכם הזה והסכמים אחרים. על אף שכל אחד מהצדדים ערך את תצהירו על פי בחירתו, רשאי כל צד לחקור את זולתו אודות ההסכמות המפורטות בסעיפים 6 ו-7 להסכם הפשרה, ההסכמות המאוחרות אליהן הגיעו בכל ההסכמים שפורטו בהחלטתי מיום 18/12/21, כוונתם באמור בסעיף 6, בסוגיית הפיצול והסוגיה בדבר השלמת הפיצול, באשר אי השלמתו יוצרת את העילה לפנייה להליכים דיוניים מחוץ לכותלי בית המשפט.

14. סוף דבר

התיק נקבע לשמיעת נוהאד, אליף וסלימאן (לפי סדר זה) ליום 27/2/22 בשעה 10:30.

חקירתו הנגדית של כל אחד מהעדים לא תעלה על 45 דקות.

הצדדים יזמנו הקלטה לישיבה זו, והיא תשולם על ידם בחלקים שווים. ככל שצד אחד לא ישלם את חלקו, יישא בו הצד שכנגד במימון ביניים.

נוכח הקשיים הטכניים בקיום הדיון בהיוועדות חזותית ממשרדיהם של באי כוח הצדדים, תתקיים שמיעת המצהירים ואליף בבית המשפט.

בסיום ההליך יגיש כל צד סיכומים שלא יעלו על 5 עמודים; נוהאד יגיש סיכומיו בתוך 14 יום מסיום ההליך ואליף בתוך 14 יום נוספים.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשפ"ב, 17 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.