בפני תביעה כספית לתשלום סך של 5,000 ₪ בגין הפרש סכומים שהושבו לתובע מאת הנתבעת בעקבות ביטול חבילות נופש וטיסות מחמת משבר נגיף הקורונה.

בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ז – 1976, יהא פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

טענות הצדדים

טענות התובע

1. לטענת התובע, ביום 10.12.19, פנה אל הנתבעת להזמנת הפלגת נופש בין התאריכים 03.05.20 עד 08.05.20 (להלן: "ההפלגה") ונשא בתשלום מקדמה בסך 400 אירו, וביום 06.02.20 הפקיד את יתרת הסכום, 1,400 אירו במזומן, לחשבון הנתבעת.
2. בסוף חודש פברואר, הודיעה נציגת הנתבעת לתובע כי ההפלגה מבוטלת מחמת התפרצות נגיף הקורונה בעולם, ובהמשך יושב לתובע כספו.
3. חרף פניות התובעת אל הנתבעת, לא הוחזר התשלום, ורק ביום 22.06.20 התקבל בחשבונו הסך של 6,583.59 ₪. לטענת התובע, סכום זה שונה וקטן מהסכום ששילם במועד ההזמנה, וזאת בשער האירו במועד השבת הכספים. לשיטת התובע, בהמרה לאירו, הושב לו הסך של 1,679.41 אירו בלבד (כלומר הסכום פחת ב- 220.59 אירו – סך בשקלים השווה ל- 964 ₪ לאותו מועד).
4. בנוסף, ביום 12.12.19 הזמין התובע 2 כרטיסי טיסה מנתב"ג לסנט פטרסבורג לתאריך 30.07.20, וכן 2 כרטיסי טיסת אל-על מרומא לנתב"ג (להלן: "הטיסות" או "כרטיסי הטיסה").
5. עבור כרטיסי הטיסה שילם התובע לנתבעת סך של 1,250 דולר ארה"ב, ובנוסף 105 ₪. בחודש יולי 2020, הודע לתובע כי גם הטיסות בוטלו מחמת התפרצות נגיף הקורונה באותה העת. אשר לטיסה הראשונה (נתב"ג - פטרסבורג), זיכתה חברת התעופה הזרה את התובע בסך 600 דולר כ"א. התובע פנה אל הנתבעת בדרישה להחזר התשלום עבור 2 הטיסות הנוספות (רומא-נתב"ג, אל-על).
6. רק בחודש דצמבר 2020, פנה התובע ישירות לחברת אל-על, ונודע לו כי התשלום עבור הטיסות הללו הושב לנתבעת ביום 19.12.20. ביום 14.01.21 הועברו לחשבון התובע סך של 1,440 ₪ (שווה ערך ל- 462.13$ לפי שער 3.27 ₪ = 1$). מכאן, לטענת התובע, הוחזר עבור הטיסות סכום בחסר של 242.56$, אשר שווים ליום 14.01.21, קרי 793 ₪.
7. לטענת התובע לא הוסבר לו כי ינוכה מסכום ההחזר דמי ביטול, חרף העובדה שנתון זה מופיע על גבי הקבלות בגין התשלומים ששילם, ואף צורפו לכתב התביעה.
8. התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום ההפרשים בגין ההפלגה בסך 160.51 אירו שהינם 630 ₪ נכון ליום 22.06.20, ואילו בנוגע לכרטיסי הטיסה עותר התובע לחיוב הנתבעת בסכום ההפרש 242.56 $, שהינם 793 ₪ נכון ליום 14.01.21. כן עותר התובע לחייב הנתבעת בהוצאותיו לסיוע משפטי בסך 136 ₪, אגרת תביעה 50 ₪ ו- 3,391 ₪ עבור נזק לא ממוני (בזבוז זמן, עגמת נפש, הפרת הסכם, פגיעה בשלוות החיים בשל טרטורים, התשה אישית ונפשית).

טענות הנתבעת

1. הנתבעת הבהירה כי על גבי הקבלות שמפיקה ללקוחות נכתב בברור בשפה האנגלית כך :

"50$ cancellation/change fee' per person will aplly' in addition to suppliers
cancellation fee which may be 100%"

1. לפיכך, טוענת הנתבעת, כי עבור כל אדם יש לנכות 50$ בגין כל ביטול.
2. הנתבעת הבהירה כי פעלה נמרצות על אף חסר בכח-אדם, להשבת הכספים עבור לקוחותיה, שעה שעובדיה מצויים בחל"ת, ותקופה מסוימת היה אף המשרד סגור כליל.
3. ביחס להפלגה, ובהתאם לתנאים ע"ג הקבלה שנמסרה לתובע, ניכתה הנתבעת עמלת ביטול בסך 50$ ל- 4 אנשים, שהם 180.8 אירו.
4. ביחס לטיסות, משהנתבעת לא היתה מעורבת בהחזר מאת חברת התעופה הזרה בסך 600$, אזי לא נוכו דמי ביטול. יצויין כי עלות כרטיסי הטיסה בחברה הזרה היתה 640$. אשר לסכום שהתקבל מאל-על באמצעות הנתבעת (מחיר כרטיסי הטיסה היה 610$), קרי 1,440 ₪, מסכום זה נוכו דמי ביטול בסך 100$ (שני אנשים), בפועל קיבל התובע מהנתבעת 440$, ולא 510$ בצירוף 105 ₪.
5. לסיכום, עפ"י חישובי הנתבעת עליה להשיב לתובע סך של 255 ₪ (הפרשים) וכן הוצאות הלשכה לסיוע משפטי בסך 136 ₪ וכן אגרה 50 ₪, ובסה"כ 441 ₪.

דיון והכרעה

1. לדיון התייצבו התובע (דובר השפה הרוסית) וגב' קורצקי שתרגמה עבורו, וכן נציג הנתבעת.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי השבת הסכומים ששולמו ע"י התובע לנתבעת צריכה היתה להתבצע בשער המטבע בו שולם כל סכום ובהתאם לאותו מועד.
3. עוד אין מחלוקת בין הצדדים ובכלל, כי משבר נגיף הקורונה היה אירוע בלתי צפוי אשר טרף את הקלפים בעולם ובפרט בענף התיירות.
4. התובע במסגרת עדותו (בשפה הרוסית) חזר על הדברים בהתייחס למשבר נגיף הקורונה כי מדובר ב- force major (כך בשפתו). אולם לשיטתו, בנסיבות אלו של כח עליון, גורר אחריו הביטול השבת מלוא הסכומים.
5. אין בידי לקבל את טענת התובע, לפיה לא ידע או לא הבין את הסעיף בקבלה, לפיו הנתבעת רשאית לנכות סך של 50$ (לאדם) בגין ביטול הזמנה. לדיון היום אף לא הובאה להעיד רעייתו של התובע, אשר נכחה במעמד ביצוע ההזמנה. משנשאל על כך התובע השיב "... אבל היא לא מרגישה טוב, עברנו קורונה בצורה קשה".

בהתאם להלכה הפסוקה, הימנעות מהבאת עדים מקימה חזקה הפועלת לחובת הנמנע-התובע (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו, פ"ד מה(4)651 (1991)).

1. מקובלת עלי גרסת הנתבעת, לפיה הציעה ללקוחותיה שתי אפשרויות – האחת קבלת החזר כספי בניכוי דמי הביטול בסך 50$, והאחרת הותרת הכספים כזיכוי ביד הנתבעת לטובת הנופש הבא.
2. המחלוקת שבין הצדדים לתיק זה הינה האם במצב הדברים שנוצר בצל משבר הקורונה והביטול שנכפה על הצדדים, מתאיינת זכותה של הנתבעת לדמי הביטול בסך 50$ הקבועים במסמך הקבלה.
3. הסוגיה מעלה לדיון את שאלת הסיכול החוזי, אשר אליה מתייחס סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, על רקע התפרצות נגיף הקורונה בעולם, והשלכותיה מרחיקות הלכת של מגפה זו על כל מישורי החיים, בישראל ובעולם כולו.

זוהי מחלוקת בין שני צדדים תמי-לב, ושניהם אינם "אשמים" בנסיבות אשר הביאו לביטול

ההפלגה והטיסות.

סעיף 18 הנ"ל קובע כך:

1. היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם
לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור
בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות
שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם
נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.

1. אין מחלוקת כי המצב החדש בעולם בצל משבר נגיף הקורונה הפך את החוזה שנכרת בין הצדדים לבלתי ניתן לקיום (סיכול). אין חולק עוד כי התובע זכאי להשבה של הסכומים ששילם, אולם בצד זאת, סבורני כי יש מקום להורות בנסיבות שנוצרו, משיקולי צדק, על ניכוי דמי הביטול.
2. על ההצדקה שבחלוקת הסיכון, השיקולים שיש לשקול בהקשר וקביעת שיעור ההשבה ראו תק (עכו) 5371-03-20‏ ‏ראובן רודולר נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (25.12.2020)
   ות"ק 24930-07-20 רג'ואן ואח' נ' גורדון טורס בע"מ (18.12.2020)).
3. דווקא המקרה שבפני פשוט יותר מאלו המאוזכרים מעלה, שכן לא היתה מחלוקת כי התובע זכאי להשבה. כן התרשמתי כי במקרה דנן פעלה הנתבעת נמרצות למול הספקים השונים לשם השבת הסכומים ששילם התובע, וניכר כי מאמציה נשאו פרי.
4. גם משום כך, אני סבור כי קמה לנתבעת זכותה לדמי הביטול הקבועים בקבלה, שהרי לשם השבת הסכומים שעה שענף התיירות חווה טלטלה קשה עקב משבר נגיף הקורונה, נדרשה הנתבעת לפעול למול הספקים כאמור, בעודה סופגת נזקים והפסדים בעצמה מחמת המשבר העולמי.
5. אוסיף כי סכום דמי הביטול הקבוע במסמכי הנתבעת הינו סכום נמוך ביחס לסכומי ההזמנה, ומשקף את ביטול הזמן והמשאבים שהיה עליה להוציא במסגרת הקמת הזמנה, ובמקרה דנן גם פעולות ומאמצים לשם השבת הכספים לתובע מאת הספקים השונים.
6. סיכומי של דבר - ביחס להפלגה, התובע שילם 1,840 אירו, ואילו הושב לו סך של 1,659.2 אירו, קרי נוכה מההחזר סך של 180.8 אירו, ומכאן שלא זכאי לסכום נוסף.
7. ביחס לטיסות, הוחזר לתובע סך של 440 דולר, בעוד שהיה על הנתבעת להשיב לתובע סך של 510$ ו- 105 ₪ (ראו סעיף 13 הנ"ל), כלומר, ישנו הפרש לזכות התובע של 70$ וכן 105 ₪
   (334 ₪).
8. לעניין פיצוי בגין עגמת נפש, בפסיקת בתי המשפט נקבע פעמים רבות כי עוגמת נפש היא צער עמוק ופגיעה משמעותית. אולם לא כל אי-נחת או אכזבה שגרמו לעוגמת נפש מזכות בפיצוי כספי. לענייננו יפים דבריה של כב' השופטת נועה גרוסמן:

"כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים". (ת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ.)(11/02/04) (פורסם במאגרים משפטים [פורסם בנבו]).

סוף דבר

1. אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 334 ₪, בצרוף הוצאות משפט בסך 300 ₪ ובסה"כ 634 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק
הדין ועד התשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום.

5129371

1. 5129371

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אב תשפ"ב, 26 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.