03 פברואר 2022

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.4.2021 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי אין החמרה במצבו הרפואי של המערער.

רקע עובדתי וטענות הצדדים –

2. המערער, יליד 1969, עבד כנהג אוטובוס. בשנת 2003 החליק על מדרגות האוטובוס ונפגע בגבו ומאז, לטענתו, הוא סובל מבעיות בריאותיות.

3. בהחלטה מיום 24.5.04 בתביעה לגמלה שהגיש המערער בסמוך לתאונה, נקבעה לו נכות בשיעור 0% ותביעתו להחמרה נדחתה בהחלטת הוועדה מיום 26.4.21 בנימוק, כי מדובר בשינויים ניווניים אשר החלו זמן רב לפני האירוע התאונתי.

4. המערער טוען, כי הוועדה התעלמה מתיקו הרפואי ומתיעוד כאבי הגב מהם הוא סובל מאז התאונה ולא התייחסה לממצאי בדיקות ה-CT מיום 21.3.2012 וה- MRI מיום 9.3.2016 ו-19.11.2019.

הוועדה קבעה, כי המערער סובל מתהליך ניווני שהחל בעת שירותו הצבאי אך הוועדה לא הסבירה כיצד הגיעה למסקנה זו ועל איזה ממצאים רפואיים היא מתבססת. הוועדה התעלמה מכך שבזמן שירותו הצבאי אובחן כסובל מכאבי גב קלים לסירוגין וללא הקרנה וכאלה שאין להם זכר כבר בשנת 2000.

לטענת המערער האבחון הצה"לי לוקה בחסר שכן לא נשען על הדמיות או על בדיקת אורתופד. באותו אבחון לא אובחנו בלטים, מגבלות או הקרנות. למרות זאת הוועדה דילגה על האירוע התאונתי אותו עבר המערער. החלטת הוועדה לייחס את כאבי הגב וההקרנות לתלונות על כאב זמני ומקומי בשנת 1998 ולא לתאונה שאירעה בשנת 2003 היא החלטה שרירותית ולא סבירה.

5. לטענת המשיב, דין הערעור להידחות בשל איחור בהגשתו הואיל והודעה בדבר החלטת הוועדה שוגרה למערער ביום 27.4.2021 והודעת הערעור הוגשה ביום 14.7.2021, בחלוף למעלה מחודשיים וחצי.

כן יש לדחות את הערעור גם לגופו שכן לא נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה לממצאי הבדיקות ולמסמכים הרפואיים. עמדת הוועדה בדבר התהליך הניווני מתיישבת עם החלטה חלוטה של הועדה מדרג ראשון ועם אישור צה"ל בדבר כאבי גב על הנסמך על ממצאים "רנטגניים" כלשון האישור. כמו כן, בהתאם לפסיקה, משעה שהוועדה שללה קשר סיבתי, היא לא נדרשת להצביע על מקור אחר לפגיעה בעמ"ש מותני.

דיון והכרעה –

6. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל-פי הפסיקה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213].

7. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה של הוועדה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154-0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474). כמו כן, ראוי שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת בהיעדר הנמקה למסקנה.

9. הוועדה בדקה את המערער בדיקה נוירולוגית ואורתופדית, דנה בממצאים ובתיעוד הרפואי וסיכמה כדלקמן:

"ממצאים בבדיקת הוועדה:

בבדיקה הנוירולוגית כח גס שמור טונוס תקין החזרים סימטריים תחושה שמורה מוסר על כך שיש לו נימולים באצבעות הרגליים.

בבדיקה אורתופדית ע"ש מותני ללא יישור לורדוזיס טווח תנועות כיפוף מגיע עם קצות האצבעות עד הברכיים אך כל התנועה מבצע בגב תחתון ללא הפעלת מפרק ירכיים למרות שSLR בישיבה 90 דו"צ יישור 10 הטיה 20 כל צד.

אבחנות:

כאבי גב תחתון.

סיכום ומסקנות:

מבחנה נוירולוגית לא נמצאו ליקויים המקנים נכות.

מבחינה אורתופדית מדובר בתהליך ניווני בע"ש מותני שהתפתח מאז שירותו הצבאי אישור מצה"ל 23/12/03 סובל מכאבי גב תחתון מ1995 ואין כל החמרה הקשורה לתאונה הנדונה.

הוועדה דוחה את הערר וקובעת שאין החמרה בגב תחתון הקשורה לתאונה הנדונה."

מסקנת הוועדה מבוססת על אישור מצה"ל במהלך שירותו הצבאי של התובע בו נרשם כדלקמן:

"בתאריך 13.1.1997 האבחנות והממצאים הרפואיים שנרשמו היו:

...

כאבי גב עם סימנים קליניים ורנטגניים קלים.

סטיה קלה במבנה עמוד השדרה ללא הפרעות."

10. הוועדה לא הסבירה כיצד ניתן ללמוד מרישום זה על תהליך ניווני שנמשך לאורך השנים, כיצד מתיישב ההליך הניווני עם ממצאי בדיקת MRI מיום 19.11.19 המעיד על בלטי דיסק עם סימני לחץ.

לא נעלם מעיני כי ועדה רפואית סמוך לתאונה קבעה נכות בשיעור 0%. יחד עם זאת אין כל הסבר מדוע יש לשייך את כל התהליך הניווני במהלך השנים מהתאונה לתהליך שהחל בשנת 1995 והאם הממצאים בבדיקת MRI מיום 19.11.19 הינם על רקע אותו הליך ניווני, והאם לחבלה משנת 2003 אין כל משקל במצבו הרפואי.

11. אין כל מקום להורות על החלפת ההרכב.

דרך המלך הינה כי העניין יוחזר לוועדה באותו הרכב אלא אם כן הוכח כי הוועדה נעולה על החלטתה.

אין זה המקרה שלפנינו. העובדה כי ההחלטה אינה מנומקת כראוי אינה מלמדת על היות הוועדה נעולה על ההחלטה.

12. בטרם נעילה אציין כי נדחית טענת ההתיישנות.

המשיב לא הוכיח מתי נשלחה ההודעה מיום 27.4.21. אך גם אם נשלחה ביום זה הרי שהודעת הערעור שהוגשה ביום 14.7.21 אינה חורגת מהמועד של 60 יום בהתחשב בפרקי הזמן המקובלים להגעת דבר דואר לייעדו.

כך, בבר"ע 31565-03-20 כוכבי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.9.20) נקבע, כי עד 30 יום הינו פרק זמן סביר ובעב"ל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.5.2015) דובר על 24 ימים. כך, אם נניח 21 יום ממועד שליחת ההחלטה הנטען על-ידי המשיב, עד להגעתה לידי המערער, 60 הימים חלפו בתאריך 18.7.21 והערעור כאמור הוגש בתאריך 14.7.21.

13. התוצאה איפוא כי הערעור מתקבל.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים אשר תפרט ותנמק את ההחלטה מדוע יש לשייך את כל נכותו של התובע לתהליך ניווני שהחל בשנת 1995 והאם הממצאים מיום 19.11.19 בבדיקת MRI הינם על רקע אותו הליך ניווני.

כמו כן תתייחס הוועדה לממצאי ה-CT מיום 21.3.12 וממצאי ה- MRI מיום 9.3.16.

הוועדה תבהיר מדוע אין לחבלה משנת 2003 כל משקל על ההליך הניווני או על הממצאים בבדיקות ה- MRI, וה-CT.

14. המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה.

15. המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

16. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ב' אדר א' תשפ"ב, (03 פברואר 2022), בהעדר הצדדים.