בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, כב' השופט אבנון בת"ק 6452-01-21 מיום 28.6.2021 במסגרתו נמצא לקבל את תביעת המשיב תוך חיוב המבקשים בתשלום הסך של 27,441 ₪ בגין הוצאות ונזקים שעניינן רכב שנרכש על ידי המשיב מהמבקשת 1, וטופל במוסך המבקשת 2.

1. ברקע בקשת רשות הערעור תביעה אשר הוגשה על ידי המשיב ובמסגרתה נטען כי הביא את הרכב המשמש אותו לצורך ביצוע עבודתו כנהג מונית, למוסך המבקשת 2 בשל תקלה בחימום הרכב, וזאת בהמשך לטיפולים קודמים שבוצעו באותו מוסך (למעט תיקון הרכב עקב תאונה בחודש ספטמבר 2019), ובהינתן הבנתו כי עומדת למבקשות או מי מהן חובת תיקון הליקויים ברכב, במשך תקופה של שנתיים ממועד רכישת הרכב (להלן: "תקופת האחריות").
2. במסגרת פסק דינו של בית המשפט קמא מצא לאמץ את חוות הדעת שהוגשה על ידי המשיב, וזאת בין היתר בהינתן העבודה כי המבקשות לא עמדו על זכותן לחקור את השמאי ולא הציגו חוות דעת נגדית.

עוד נפסק, בניגוד לגרסת המבקשות , כי הוכח דבר הימצאותם של נוזלי קירור ירוקים, בתעלות ובמצננים של הרכב, ולא מים רגילים, התיקון שבוצע ברכב בעקבות התאונה בחודש ספטמבר 2019, בוצע כדבעי, לא נמצא כשל במנוע, ולא נמצאו במכלולי המנוע נזקים או פגמים אשר עלולים לגרום להתחממותו.

כפועל יוצא של הכרעות אלו הוסיף בית המשפט קמא ופסק כי לקבל את טענות התובע בדבר זכאותו להחזר בגין הוצאות התיקונים ברכב, כמו גם קביעתו של פיצוי נוכח החזקת רכבו על ידי המבקשת 2 במשך כשלושה חודשים.

1. במסגרת בקשת הרשות לערער טענו המבקשות כי שגה בית המשפט קמא עת לא נתן דעתו כדי הצורך למשמעות ביצוע תיקון הרכב עקב התאונה שלא במוסך מורשה, לביקור המשיב במוסך כשבוע ימים קודם למועד שנזכר בכתב התביעה וזיהוי התקלה, השיהוי בכניסת הרכב לתיקון במוסך המבקשת 2, העובדה כי הוכנסו למערכת הקירור מי ברז חלף נוזל קירור (ככל הנראה על ידי המוסך החיצוני), סירובו של המשיב לאפשר את התיקון כדבעי, השלכות השימוש ברכב במשך תקופת הביניים, משך הזמן בו שהה רכב המשיב במוסך בפועל, והתנהלות המשיב לאורך התקופה נשוא ההליך בבית המשפט קמא.

הוסיפו המבקשות וטענו כי טעה בית המשפט קמא עת מצא לאמץ את מסקנות חוות דעתו של השמאי מטעם המשיב, נוכח הדרך הקלוקלת בה נערכה אותה חוות הדעת, תוכנה, אי מתן הדעת לסוגיית נוזל הקירור, העובדה כי המדובר בחוות דעתו של שמאי ולא במהנדס, כפי הנדרש בתיק זה, והעדרו של השמאי מהדיון. לעניין זה הוסיפו המבקשות וטענו כי שגה בית המשפט עת זקף את העדר חקירתו של השמאי לחובתן.

אף בהתייחס לסוגיית הנזק נטען כי שגה בית המשפט קמא , וזאת תוך מתן דגש לעובדה כי בניגוד לפסק דינו של בית המשפט קמא, לא הוכח כי המשיב שילם למבקשת 2 את הסך של 18,686, אשר ביחס אליהם התבקשה השבה.

1. במסגרת התשובה עתר המשיב לדחייתה של בקשת רשות הערעור וטען כי לא מתקיימים במקרה דנן החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. עוד נטען כי לגופה של בקשת רשות הערעור אין להידרש לה עת עסקינן בהכרעות עובדתיות, תוך העדפת גרסת המשיב על פני זו של המבקשות.

לשיטת המשיב, חלק מטענות בקשות רשות הערעור עומדות בסתירה לטענות אשר הועלו על ידי המבקשות במסגרת הדיון בבית המשפט קמא או במסגרת כתבי הטענות אשר הוגשו על ידן, וביחס לחלק אחר נטענו טענות אשר יש בהן משום הרחבת חזית אסורה.

המשיב הוסיף והתייחס לסוגיות פרטניות אשר הועלו על ידי המבקשות, תוך שהוא מבקש לשוב ולהדגיש כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא.

1. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובת המשיב ובפסק דינו של בית המשפט קמא , באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. טעמיי להלן;
2. בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, מידת התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין אשר ניתנו על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, מצומצמת ותעשה אך מקום בו הטעות או הכשל , ברורים ועולים מתוך הפסק.

על אלו יש להוסיף את ההלכה המנחה על פיה, לא בנקל תמצא ההצדקה להתערבות בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את הראיות והתרשמה מעדים באופן בלתי אמצעי. (ראה המלומד א. גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי, רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (פורסם; 20.5.2015); רע"א 4570/16 "אורון אסולין" תיירות , נופש, אירועים נ' בן חיים (פורסם; 05.9.2016))

1. בתיק זה, והגם כי המבקשות הגישו בקשה ארוכה מאוד, עמוסת פרטים וטענות, לא מתקיימים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור וזאת לא בהיבט הראייתי - עובדתי, ולא בהיבט מסקנותיו של בית המשפט קמא.

חלק ניכר מטענות המבקשות, הגם הניסיון לציירן באופן שונה, הוא עובדתי במהותו, ומבוסס בעיקרו על הכרעות עובדתית, והתרשמותו של כב' השופט אבנון מהראיות אשר הוצגו בפניו כמו גם מעדותם של בעלי הדין.

לא מצאתי, אף לאחר עיון במכלול המסמכים שהוצגו בפני בית המשפט קמא, כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור באלו.

כך לדוגמא שבו המבקשות וטענו כי מקור הנזק, או ליקוי מהותי בשלו נגרם בהמשך הנזק לרכב, עניינו שימוש במים רגילים חלף הכנסתו של נוזל קירור.

אלא כי בסוגיה זו מצא בית המשפט קמא, לאחר שנתן דעתו לטענות הצדדים, להעדיף את גרסת התובע (לרבות נוכח חוות דעת השמאי שציין כי ראה נוזל ירוק), וממילא מלמד עיון בחומר הראייתי כי טענות המבקשות ביחס לכך, נסמכו על הערכה או סברה כי לא הושם נוזל קירור בעת תיקון הרכב במוסך של צד שלישי, וזאת הגם כי אותו תיקון עקב תאונה בוצע, כשמונה חודשים קודם לזמנים הרלוונטיים לתביעה, הגם כי הרכב נשוא הדיון טופל במוסך המבקשת 2 לאחר אותו תיקון במשך תקופה ארוכה, ומספר לא מבוטל של פעמים קודם התרחשותם של האירועים נשוא ההליך דנא.

בהינתן אלו, הכרעתו של בית המשפט קמא נטועה כל כולה בראיות כפי שהונחו בפניו.

דוגמא נוספת עניינה טענות המבקשות באשר למועד בו נטען לראשונה לקיומו של ליקוי בחימום. בניגוד לטענות המבקשות, בית המשפט קמא לא התעלם מהעובדה כי רכב התובע נכנס למוסך ביום 24.3.2020, אלא מצא להעדיף את הגרסה על פיה יום – 1.4.2020 הוא המועד בו לראשונה התלונן המשיב על ליקוי זה. בעיון בדו"ח הטיפולים של המבקשת 2, אין כדי ללמד על כי המדובר בתקלה חוזרת, ולא מצאתי כל הצדקה להתערבות בהכרעותיו של בית המשפט קמא.

1. עת עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בבית הנמשפט לתביעות קטנות, איני מוצאת להוסיף ולהפנות לדוגמאות נוספות, תוך הרחבה ניכרת של הכתוב. אציין עם זאת, כי קיימות דוגמאות נוספות, כאשר מכלולן הביא אותי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים התנאים החריגים להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק הדין.
2. אוסיף ואציין כי ביחס לחחלק אחר של טענות המבקשות, דומה כי הצגתן של אלו במסגרת בקשת רשות הערעור, יש בה משום הרחבת חזית אסורה.

כך לדוגמא טענו המבקשות במסגרת כתבי ההגנה מטעמן כי אין לחייבן בפיצוי בהיקף כלשהו, ובמיוחד אין מקום לחייבן בהשבת הסכום של כ-18,000 ₪, שכן זה שולם לצד השלישי ומשיב מעולם העביר סכום זה לרשותן.

ואולם, בכתב ההגנה לא נטען כי דין עתירתו של המשיב לקבלתו של סכום זה להידחות בשל זהות הגורם לו שילם את אותו סכום, אלא בהעדר ההצדקה לחיוב המבקשות, או מי מהן, לשאת בעלות הנזק, וזאת נוכח ובשל טענותיהן האחרות.

בבחינת למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין כי מקום בו לא הוצגה מחלוקת באשר לעצם ביצוע התשלום לצד השלישי עבור תיקון הרכב, ועת נפסק כי המבקשות, הן-הן האחראיות לפצות את המשיב בגין נזקיו, ממילא היה מקום לדחות טענה זו, אף אילו הייתה נטענת מלכתחילה.

1. בבואי לבחון את בקשת המבקשות למתן רשות ערעור, נתתי דעתי לכלל הטענות אשר הועלו ידן, כמו גם למהות ההליך, האמצעים לבירורו ופסק דינו של בית המשפט קמא.

בסופו של יום התמונה העובדתית אותה ביקשו המבקשות להציג, נדחתה על ידי בית המשפט קמא, ועיון בכלל הראיות מלמד כי המסקנות אליהן הגיע בית המשפט קמא סבירות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואין מקום להתערבותי באלו.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשות יישאו בהוצאות המשיב בסך של 4,000 ₪ אשר ישוחררו לידיו מתוך העירבון שהופקד בקופת בית המשפט. יתרת העירבון תושב לידי המפקיד.

המזכירות תתבקש להמציא את העתק פסק הדין.

ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ב, 27 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.