1. לפניי בקשה להפקדת ערובה בסך 50,000 ₪ מכוח הוראת סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999. הוגשה תשובה.
2. המשיבה הגישה תובענה כספית בסך 112,980 ₪, בגין תשלומים ששילמה למע"מ בעד חשבוניות אשר הופקו בתקופה שבה המבקש היה בעל מניות יחיד בה.
3. הרקע העובדתי הרלבנטי בתמצית. המשיבה הוקמה ביום 4.12.19 והמבקש היה בעל מניות יחיד בה. ביום 5.11.20, העביר המבקש את מלוא המניות לידיה של אחותו, הגב' רחל אדרי. נגד אחותו ונגד בעלה, גיסו, מר אלי אדרי, הגיש המבקש הודעת צד ג'. בתצהירה של צד ג'2 מיום 5.11.20, הוא מסמך העברת המניות, צוין כי צד ג2 מתחייבת לשאת בכל חוב של המשיבה שנוצר ממועד התאגדותה. לאחר שזומן צד ג1 לחקירת מע"מ והוצגו לפניו חשבוניות פיקטיביות אשר הופקו בתקופה שקדמה ליום 5.11.20, שילמה המשיבה מע"מ בגין אותן חשבוניות פיקטיביות. מכאן ההליך.
4. תמצית טענות המבקש, כי מדובר בתביעת סרק שסיכוייה קלושים הנובעת מסכסוך משפחתי; כי המשיבה מצויה בקשיים כלכליים; כי המשיבה מדורגת בסיכון גבוה בדירוג האשראי ;BDIכי ביום 31.7.21 הוכרזה המשיבה כחברה מפרת חוק; וכי בעלת מניות החברה נמצאת במצב כלכלי רעוע וחשבונה מוגבל. לפיכך, כך נטען, יש להורות על הפקדת ערובה בסך 50,000 ₪ על-ידי המשיבה שהיא חברה בע"מ.
5. תמצית טענות המשיבה, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי רב; כי סיכויי התביעה גבוהים בשל התנהלותו הבלתי חוקית של המבקש בזמן היותו בעל המניות היחיד בחברה; כי האחראי למצבה הכלכלי של המשיבה הוא המבקש; וכי למשיבה איתנות כלכלית לשאת בהוצאות שייפסקו ככל שיפסקו ומכאן שאין להורות על הפקדת ערובה.
6. בהוראות ההסדרים המאפשרים להורות לתובע להמציא ערובה להבטחת הוצאות הנתבע קיימות הבחנות בין תובע שהוא אדם לבין תובע שהוא תאגיד. ההסדר בעניין התובע היחיד נקבע בהוראת תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. אחת התכליות המרכזיות להפעלתה של ההוראה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע ככל שיהא צורך בכך ובייחוד כאשר נראה לבית המשפט כי סיכויי התביעה קלושים.
7. בשונה מכך, לגבי חברות, כפי ענייננו, נקבע הסדר מיוחד הקבוע בהוראת סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
8. כידוע, כאשר מונחת בפני בית המשפט בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה, עליו לבחון בשלב הראשון את מצבה הכלכלי של החברה. משמצא בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות התובע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך לשלב השני ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. במצב דברים זה, הכלל הוא אפוא חיוב החברה להפקיד ערובה והחריג הוא הפטור מהפקדה. ר' רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ מיום 11.2.2009.
9. הנטל להראות מהן אותן הנסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את החברה בהפקדת ערבות, מוטל על המשיבה. בדרך כלל אין מקום בשלב זה להיכנס לעובי הקורה לעניין סיכויי ההליך, אלא רק במקרה שאלה קיצוניים במיוחד, לכאן או לכאן. ר' תא (י-ם) 21324-06-15 אחים שרבט יוזמים ובונים (1989) בע"מ נ' א.מ. תורג'מן בע"מ מיום 4.11.18.
10. עיון בתשובה מעלה כי לא עלה בידי המשיבה להראות יכולת כספית לפירעון הוצאות שייפסקו, ככל שייפסקו. בהתאמה לאמור, לא צורפה כל אסמכתה לתימוכין בטענות המשיבה. אף לא הוצגו נסיבות אחרות, המצדיקות חריגה מהכלל שבדין. המשיבה לא הציגה אפוא בדל ראיה ליכולתה הכלכלית לשאת בעלויות ההליך מלבד אמירה כללית כי "מצבה של המשיבה במגמת שיפור והיא עומדת בהתחייבויותיה הכספיות". על מנת להציג מצב כלכלי איתן על המשיבה להציג מסמכים כגון דו"חות כספיים, היקף נכסים, הסכמי התקשרות עתידיים עם לקוחות, דפי חשבון בנק וכיוצא בזה. כל אלה לא הוצגו.
11. המשיבה צירפה כנספח א' לתשובה הסכם להסדר חוב אשר נערך בינה לבין חברת "כוורת המרכז למוצרי בניה ובית בע"מ", מיום 25.2.21, לפיו תפרע המשיבה את החוב בסך 250,000 ₪. הסדר התשלומים היה אמור להסתיים, על-פי ההסכם, עד לחודש דצמבר 2021, ברם, המשיבה לא צירפה להסכם אסמכתה שלפיה החוב אכן נפרע בהתאם להסדר התשלומים. מבלי לגרוע, גם אם היתה מצרפת המשיבה אסמכתה כאמור, ומבלי לקבע דבר - ההימנעות מצירוף האסמכתה לצד הסכם הסדר החוב לפירעון מעלה סימני שאלה - ספק אם היה בכך כדי להעלות או להוריד לענייננו.
12. די אפוא בטענות המבקש שפורטו לעיל לעניין מצבה הכלכלי של החברה מצד אחד, והעדר תימוכין לטענות המשיבה מצד שני, על מנת שיורם הנטל בקשר עם מצבה הכלכלי של המשיבה.
13. אשר לסיכויי ההליך. שאלת סיכויי ההליך יכולה להישקל במסגרת בחינת הנסיבות לסתור את החזקה המצדיקה חיוב בערובה. כך, סיכויי הליך גבוהים במיוחד יכולים להוות נסיבות בהן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה. בהקשר זה נקבע, כי הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה. עם זאת, הכלל הוא כי אין זה ראוי להידרש בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד. ר' תא (י-ם) 21324-06-15 לעיל.
14. במקרה דנן, לא ניתן לקבוע ממצא בעניין סיכוי ההליך בשלב מקדמי זה, לכאן או לכאן. מדובר בתובענה כספית הנובעת מהתקשרות בין הצדדים אותה יש לברר בדרך של שמיעת ראיות לשם קביעת ממצאים עובדתיים ומשפטיים. אשר על כן, על יסוד ההלכה הפסוקה מצד אחד וסוג ההליך, אופי והיקף הטענות מצד שני, לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההליך הם קיצוניים לכאן או לכאן.
15. במכלול הנסיבות והאיזון ביניהן, ומשלא התקיימו בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהכלל, דין הבקשה להתקבל.
16. האיזון במכלול השיקולים שעל סמכם ייקבע סכום הערובה ייהא לעולם תלוי נסיבות ועליו להיות בר-השגה.
17. במכלול הטענות והנסיבות ולאחר שנשקלו מהות ההליך, היקף יריעת המחלוקת, ההוצאות שייגרמו והפסיקה הנוהגת בנוגע לשיעור ההפקדה בנסיבות דומות, לצד זכות הגישה לערכאות של המשיבה, ובאיזון ביניהם, נמצא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 15,000 ₪.
18. הסכום יופקד בקופת בית המשפט עד יום 19.10.22, וכתנאי להמשך ההליך.

ניתנה היום, כ"א אלול תשפ"ב, 17 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.