1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 18.02.2021 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 55-955-87 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 57-313-51 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טענה כי הפרטית סטתה מנתיב נסיעתה באופן מסוכן וחסר זהירות ניסתה להשתלב לנתיב נסיעת האוטובוס וכתוצאה מכך פגע באוטובוס. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לה נזקים והפסדים ועתה היא תובעת אותם מהנתבעת.

מנגד, טוענת הנתבעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של נהג האוטובוס אשר התפרץ לנתיב נסיעת הפרטית וגרם ברשלנותו לקרות התאונה. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הנזק הנטען שנגרם לאוטובוס בגין התאונה.

3. למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים אשר לאחריות לקרות התאונה ואשר לנזק.

4. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעיד נהג האוטובוס, כאשר נהג הפרטית לא התייצב לעדות אף על פי שהדיון החל באיחור של 13 דקות ובית המשפט המתין לו זמן נוסף של כ-10 דקות (עמ' 3, שורות 11-9 לפרוטוקול).

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות מזירת התאונה שצולמו מיד לאחר קרות התאונה וסרטון התאונה שצולם ממצלמת דרך המותקנת בקדמת האוטובוס, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל לאחר הפחתת ראש הנזק השבתה, באופן שנהגי כלי הרכב יישאו באחריות שווה לקרות התאונה, מהנימוקים המובאים להלן:

מסרטון התאונה עולה כי התאונה התרחשה בזמן שהאוטובוס היה בהתחלת נסיעה. אף על פי שבעדותו הוא התעקש כי האוטובוס היה בעצירה בזמן המגע בין כלי הרכב.

יחד עם זאת, מסרטון התאונה ובצירוף התמונות שצולמו בזירת התאונה עולה כי הפרטית אשר הגיעה משמאלו של האוטובוס שניה לפני התחלת הנסיעה של האוטובוס, סטתה במעט ימינה ועל ידי כך העלתה את הסיכון בהתרחשות התאונה אשר התממש.

אלא שגם נהג האוטובוס היה צריך לתת את דעתו לכביש טרם המשך הנסיעה לאחר עצירה בתחנה. נראה כי נהג האוטובוס לא נתן דעתו לכביש, הוא לא הסתכל במראה השמאלית של האוטובוס שאם היה מסתכל בה היה מבחין בפרטית. אלא דעתו של נהג האוטובוס הייתה נתונה למה שמתרחש מולו בלבד.

היה על שני נהגי כלי הרכב לוודא כי הנסיעה היא אפשרית ובטוחה ולא להתקדם בנסיעה בכל מחיר רק מטעמי חיפזון תוך קביעת מצב נתון ומתוך צפייה כי משתמשי דרך אחרים יתאימו את עצמם למצב זה.

סבורני כי שני נהגי כלי הרכב הפרו את אותה חובת זהירות זה כלפי זה. מכאן, אחריותם השווה של נהגי כלי הרכב לקרות התאונה.

אשר להיקף הנזק הנטען, הרי מאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה, זולת ראש הנזק "השבתה", בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק "השבתה" לא ברור איזה נזק נגרם לתובעת כתוצאה מהשבתתו של האוטובוס, לצורך תיקונו, בהינתן כי התובעת היא בעלת צי אוטובוסים, אשר סביר כי חלק מהאוטובוסים משמשים ממילא כאוטובוסים חלופיים לאוטובוסים היוצאים מפעילות ארעית, ולכן לא ברור איזה הפסד נגרם בנסיבות העניין, אם בכלל. לכן, יש להפחית ראש הנזק "השבתה" מסכום התביעה, כך שסכום התביעה המוכח יעמוד על סך של 6,960 ₪.

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 3,480 ₪, שהינו מחצית מסכום התביעה המוכח, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 2,250 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.