התובע סבל מפטרת בציפורניים של אחת מרגליו. הוא פנה לנתבעת לקבלת טיפול רפואי שתכליתו פיתרון בעיית הפטרת ושילם בגין כך, סך של 2,700 ₪ עבור 10 מפגשים. מדובר בטיפול באמצעות לייזר.

התובע טוען שהטיפולים שקיבל, היו שורפים ומכאיבים ובסופם לא היתה תוצאה משביעת רצון ובעיית הפטרת לא נפתרה. מכאן התביעה שבפניי לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים.

דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:

ראשית, התובע לא טען שנגרם לו נזק כלשהו מהטיפול שקיבל. ישנה טענה כללית שהטיפולים היו מכאיבים אך לא נטען שהדבר לא הוסבר לו מראש, או שנעשה ללא הסכמתו, או שנגרם נזק משני נוסף מעבר לפטרת הקיימת.

שנית, התובע לא הוכיח שהובטחה לו תוצאה סופית של היעלמות הפטרת. בנוסף, גם לא הובטח לו החזר כספי היה והבעיה לא תבוא על פתרונה.

שלישית, התובע הסביר שהיה קודם לכן בטיפולים רגילים אצל רופא עור שכללו שימוש במשחות שגם הן לא הועילו. לכן, ישאל השואל, מה ההבדל בין משחה שלא הצליחה לבין טיפולי לייזר שגם הם לא הצליחו, וזאת לעניין השאלה האם הוא זכאי לקבל פיצוי מהגורמים הרפואיים השונים שטיפלו בו? לדעתי, אין הבדל.

לפיכך, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.