1. התובע, עובד כסבל בשדה התעופה, מבקש בהליך זה כי פגימות בעמ"ש מותני וצווארי יוכרו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, לאחר שהנתבע הכיר בפגימות בכתפיו כפגיעה בעבודה.

2. גבולות תורת המיקרוטראומה נקבעו בפסיקה. כך למשל תוארו יסודותיה בעב"ל (ארצי) 32983-11-20 תורג'מן - המוסד לביטוח לאומי, 29.3.22:

"16. על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. לעניין זה נקבעו בפסיקה העקרונות הבאים:

16.1 אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" [עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999)].

16.2 תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודת [עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (20.12.2007)], אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב].

16.3 יחד עם זאת, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.2006)].

ראו גם: עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014).

17. עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" דב"ע (ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988). "

3. פגיעה צווארית על פי תורת המיקרוטראומה נדונה בבית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 49674-04-21 נמש – המוסד לביטוח לאומי, 21.3.22, שם חזר בית הדין, גם בהקשר של פגיעה צווארית, על הדרישה כי המבוטח יוכיח "קיומן של תנועות חוזרות ונִשנות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה^". כן עמד בית הדין הארצי על האבחנה בין תנוחה לתנועה, בציינו כי "בפסיקה נקבע כי כאשר מדובר בתנוחה ולא בתנועה, לא מתקיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, שכן לשם כך יש צורך בתנועות חוזרות ונִשנות, ואילו תנוחה איננה תנועה". (ר' גם הנפסק בעב"ל (ארצי) 6871-10-21 הלל – המוסד לביטוח הלאומי, 9.2.22, שאף הוא עוסק בפגימות בגב ובצוואר, על פי תורת המיקרוטראומה).

4. להשלמת התמונה ובהתייחס לעובדה כי הנתבע הכיר בפגימה בכתפיו של התובע כפגיעה בעבודה, ראוי להזכיר את הפסיקה לפיה "יתכנו נסיבות עובדתיות בהן אותן תנועות חוזרות ונשנות, שאינן שנויות במחלוקת, תשפענה על יותר מאיבר אחר, והמבחן הוא מבחן "האפשרות הלכאורית" העומדת במבחן הסבירות, כשנטל השכנוע הוא על המבוטח. מקום בו הטענה משוללת סבירות אין מקום למינוי מומחה רפואי בקשר לאיבר הנוסף על העלויות הכרוכות בכך מבחינת הזמן השיפוטי היקר והעלויות לכל הצדדים". (עב"ל (ארצי) 48120-06-21 אביב – המוסד לביטוח לאומי, 27.3.22).

משהתובע וחברו לעבודה, מר רגינסקי, העידו ותיארו את תנאי העבודה ומקום בו לא הוכח מה היתה התשתית העובדתית שעמדה בפני הנתבע עת הכיר בפגימה בכתפיו של התובע, לא מצאנו כי עובדה זו כשלעצמה תומכת בקבלת התביעה, אשר עוסקת באיברים אחרים בגופו של התובע.

5. בישיבת ההוכחות העידו התובע וחברו, מר ולדימיר רגינסקי.

בתצהיר התובע נטען כי הוא עובד במשרה מלאה וכי הוא מעמיס ופורק מטוסי מטען. מעבר לתיאור המשקל אותו התובע נושא ומספר שעות העבודה, לא הובא בתצהירו תיאור של תנוחות ותנועות שהוא מבצע במהלך העבודה. התובע העיד בתצהירו שהוא עובד במשרה מלאה, שביום עבודה הוא נדרש לפרוק או לטעון כחמישה מטוסי מטען, מאות ארגזים בכל מטוס. בנוסף, בעת שאינו פורק או מטעין מטוסים, הוא טוען או פורק במחסנים, הכנת קונטיינרים ופינויים מארגזים, לטובת העמסתם במטוסים הבאים. התובע ציין בתצהירו כי הוא נושא את הארגזים בידיו, ללא מכשור.

6. בבית הדין התבררה תמונה שונה. כך למשל, התובע העיד שהפריקה במטוס מבוצעות על הברכיים (עמוד 2 שורה 8). בנוסף, התובע הסביר כי לפתח המטוס מחובר מסוע, כשהפועלים שפורקים את המטען מוציאים אותו מבטן המטוס אל המסוע, וכי פריקת המטען מבוצעת על ידי מספר אנשי צוות. כלומר, שנשיאת המטען מבוצעת למרחק לא גדול. מסקנה זו מתיישבת עם העדויות בבית הדין, לפיהן במקום נמצאים גם נהגי מלגזות וכי קיימים מסועים, כך שאין מדובר בפריקה או העמסת מטען שנעשות אך ורק באופן ידני. ר' גם בעדותו של מר רגינסקי, לפיה "זה עניין של כמה צעדים".

בנוסף – מתיאור הדברים עולה שתנוחת העבודה בעת פריקת המטוס שונה מתנוחת העבודה במחסן, שם העבודה מבוצעת בעמידה.

זאת ועוד – מדבריו של מר רגינסקי עולה כי המשימות של פירוק המטוס או הטענתו מתחלקות בין חברי הצוות, כך שלא כל אחד מהם מבצע את אותן תנועות במהלך כל יום העבודה ("כל אחד מקבל תפקיד – למעלה, על החלק התחתון של המטוס וכדומה").

7. למעשה, למעט תיאור של עבודה פיזית קשה (סבלות), לא ניתן להבין מהתיאורים שהוצגו בבית הדין, מהן התנועות החוזרות ונשנות שהתובע ביצע במהלך יום העבודה, תוך שהוא מניע תדירות את הגב התחתון או את צווארו.

כאשר התובע התבקש לתאר באופן כללי את עבודתו, הוא ציין במפורש כי עבודתו היא עבודה פיזית ולא הזכיר כלל את הגב או הצוואר: "כל השנים עבדתי באותו תפקיד, עבודה פיזית בידיים".

8. אשר למשקל החבילות השונות אותן התובע נשא – זה השתנה בהתאם לגודל החבילה וסוג המוצר. ר' בעדות התובע, בעמוד 4 שורות 5 -14:

"... הסחורה מגוונת מאוד: מגיעים משלוחים עם דגים, כל חבילה שוקלת 25 קילו ואף יותר, וכל הקרטונים האלה צריך באופן דומה להעמיס על המשטחים ולכיוונים שונים לפזר אותם. מגיעות חבילות גדולות עם ביגוד וזו אותה עבודה לפרוק ולפזר. חומרים מסוכנים בחביות שגם צריך לפרוק אותם ולפזר.

ש. באיזה משקלים החביות?

ת. המשקל של החבית מגיע עד 50 קילו.

ש. מאיזה משקל?

ת. 2-3-5 קילו.

ש. הכל קרטונים? ארגזים?

ת. יש קרטונים, יש ארגזים ויש גם פלסטיק.

9. לאור כל האמור לעיל, לא הוכחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה, היינו תנועות חוזרות ונשנות שהתובע ביצע במהלך עבודתו בגבו או בצווארו, וזאת בשונה מעבודה פיזית קשה, בתפקידו כסבל.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

ניתן היום, א' טבת תשפ"ג, (25 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.