לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 04.01.20, שנאכפה במצלמת א/3.

עיינתי בבקשה וצרופותיה ובתגובת המשיבה.

בפתח הדברים ייאמר, כי דין הבקשה להידחות בהעדר תשתית עובדתית נתמכת בתצהיר מטעם המבקש. ראו עפ"ת (מחוזי חי') 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019), כפי שאושר ברעפ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל, 11.7.19.

יתרה מכך, אני סבורה כי יש לדחות הבקשה גם לגופה.

בענייננו, אין מחלוקת כי הדו"ח שולם, על פי המשיבה ביום 28.12.20; ובשעה שהקנס בגין הדו"ח שולם, מוחזק המבקש כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה, ונשא את עונשו בגין העבירה כאמור (רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (נבו 08.04.2021); רע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל (נבו 10.04.2019)); ועל פי הפסיקה, הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר (ראו עפ"ת (מחוזי חיפה) 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל 28.12.2018; עפת (מחוזי חיפה) 58377-05-20 אלישע נ' מדינת ישראל, 11.6.20; עפ"ת (מחוזי חיפה) 17161-01-21 נהיל נ' מדינת ישראל, 19.1.21; עפ"ת (מחוזי חיפה) 56924-02-21 הרשה נ' מדינת ישראל, 10.3.21); עפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21).

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, אינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט למרות שהדו"ח שולם, והמבקש לא עמד בנטל המוטל לפתחו.

נטען כי הדו"ח שולם על ידי מזכירתו של המבקש במסגרת תשלום מרוכז למרכז גביית קנסות בעקבות עיקול על חשבונו, מבלי להיכנס לפרטי הדו"חות אשר יצרו את העיקול. אלא שאין בטענה זו כדי להקים עילה למתן ארכה להישפט. וראו רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (נבו 08.04.2021), שם נדחתה הבקשה במצב דברים בו לא קיים אישור מסירה לדו"ח ונטען שהקנס שולם בהיסח הדעת עקב מבצע להסדרת חובות מבלי שהמבקשת קיבלה את הדוח לידיה ומבלי שהבינה את משמעות התשלום. ועפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21, שם נדחתה בקשה בטענה כי שילם את הדוח בזמן ובתום לב לאחר שקיבל דרישת תשלום לפני עיקול מהמרכז לגביית קנסות וסבר כי יוכל להסב את הדו"ח לאחר מכן, ומבלי שהמבקש קיבל את הדוח לידיו. וראו גם עפ"ת (מחוזי י-ם) 42038-10-18 שאנון רחל נוסן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019) בעניין תשלום דו"חות בגין עיקולים, ודחיית טענתה של המערערת לפיה נפלה תחת ידיה שגגה בשעה ששילמה את הדו"חות בשל היותה עולה חדשה, שאינה מבינה את השפה ואת המנהגים במדינת ישראל. הוא הדין בענייננו.

באשר לטענה כי המבקש לא קיבל את הדו"ח לכתובתו, בעניין זה נפסק, כי מעת שהמבקש שילם את הקנס, אין להיזקק לטענות שהעלה ביחס לאי קבלת הדוח גם בהינתן העובדה כי אין אישור מסירה (וראו רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (נבו 08.04.2021); ועפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21).

יתרה מכך, בין אם המבקש שילם את הדו"ח במסגרת תשלום מרוכז (דבר שאף לא הוכח עובדתית, ואף לא צורפה אסמכתא לכך) ובין אם לאו, לא ניתן להתעלם מהאיחור שדבק בהגשת הבקשה בחלוף מעל 7 חודשים ממועד התשלום ועד הגשת הבקשה.

באשר לתנאי השני- הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין. בענייננו, המבקש טוען כי ביום ביצוע העבירה, בנו היה זה שנהג ברכב. אולם בפסיקה נקבע, כי אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב (גם אם צורף תצהיר מטעמו של נהג אחר) כדי לבסס חשש לעיוות דין ולהצדיק הארכת מועד להישפט (עפ"ת (מחוזי נצרת) 68365-12-18 אבו תאיה נ' מדינת ישראל, 2.7.19); ואי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מבססת חשש לעיוות דין. ראו לעניין זה למשל רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.11.2013) (סעיף 9 סיפא להחלטה); וכן עפ"ת (מחוזי חי') 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019); עפ"ת (מחוזי חיפה) 57139-01-21 שדיד נ' מדינת ישראל, 4.3.21; ועפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21, בפסקה 7.

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ז' אלול תשפ"א, 15 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.