23 פברואר 2023

תביעת התובע להכיר בפגיעה בשורש כף ידו בגין תאונה שאירעה לו לטענתו בתאריך 28.6.20 וכן בפגיעה בעינו בגין תאונה שאירעה לו לטענתו בתאריך 1.7.20, כתאונת עבודה כמשמעותה בהוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

הרקע לתביעה

1. התובע עבד בזמן הרלוונטיים לתביעה כשכיר בחברת "פ.נ.ק ניסור וקידוח בטון בע"מ".
2. לגרסת התובע, ביום 28.6.20 עבד באתר בנייה של חברת "אשטרום" בראש העין, על פרויקט קידוח פתח בקיר בטון בעזרת מכונת קידוח כבדה.
3. התובע נדרש להרים את המכונה ולקבעה לקיר בעזרת ידיו. כמו כן נדרש התובע לכוון את המכונה בסיום כל קידוח. לטענתו תוך כדי כיוון המכונה הרגיש מתיחה וסיבוב של כף יד ימין שלוותה בכאב חד. למרות הכאב המשיך בעבודתו.
4. למחרת, ה-29.6.20, הגיע לעבודה וכשהחל לקדוח את הפתח חש בכאב עז בשורש כף ידו ונאלץ לעזוב את העבודה בכדי לקבל טיפול רפואי. התובע נסע למרפאת "טרם" שם גובסה ידו.
5. התובע הצהיר כי ביום 1.7.20 הגיע לעבודה כשידו הימנית מגובסת וקדח בעזרת פטישון בידו השמאלית. בהתאם לתצהירו, תוך כדי הקידוח נכנסה לו כמות קטנה של בטון לתוך עין ימין.
6. באותו היום הגיע לבית החולים 'קפלן' פעמיים ושוחרר שכן לטענת הרופאה המתמחה מדובר בוירוס. למחרת כאשר הגיע בפעם השלישית למיון עם פנים נפוחות, אושפז ולאחר מספר ימין עבר ניתוח בעין ימין.
7. לאחר הניתוח שהה בחופשת מחלה למשך ארבעה שבועות ומאז לא חזר לעבודה.
8. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח הלאומי לקבלת דמי פגיעה בגין התאונות האמורות והכרה בהן כתאונת עבודה כמשמעה בחוק.
9. התביעה ביחס לפגיעה בכף היד נדחתה מהנימוקים להלן:"1. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. 2. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה".
10. התביעה ביחס לפגיעה בעין נדחתה אף היא: "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. אף אם יוכח קיום אירוע תאונתי, מעיון במסמכים שבידינו ולאחר התייעצות רפואית, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 1.07.2020 (כניסת בטון לעין), גרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר לעבודה".
11. כנגד דחיית תביעותיו על ידי הנתבע, עותר התובע בתביעה זו המונחת להכרעה לפנינו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיות ובעדות התובע, הגעתי לכלל מסקנה לפיה לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח קרות אירועים תאונתיים במועדים הנטענים.
2. ראשית, התובע צירף תצהיר מטעם עובד נוסף אשר לטענתו היה עד לשתי התאונות- מר ירדן ברונשטיין. אולם, העד לא התייצב לדיון ההוכחות והתובע ויתר על עדותו, על אף שהוצע לו לדחות את הדיון. עניין זה יש לזקוף לחובת התובע.
3. אם כן, מדובר בעדות יחידה וככזאת עליה להסתייע בגורמים חיצוניים אובייקטיביים אחרים.
4. מעיון באנמנזה הרפואית עולה כי אין בה כדי לסייע לתובע. ביחס לפגיעה ביד, האנמנזה הרפואית הראשונה הינה מיום 29.6.20 מהביקור ב"בטרם", שם צוין כי לדברי התובע, אין סיפור של חבלה. ביחס לפגיעה בעין- במכתב סיכום השחרור מבית החולים 'קפלן' מימים 1.7.20 ו-2.7.20 נכתב כי "לדבריו לפני מספר ימים החל לסבול מתחושת גוף זר בעין ימין". כלומר, מדובר באנמנזות סותרות ביחס לשתי התאונות (זאת להבדיל מאנמנזה שותקת).
5. ידוע שיש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (ר' עב"ל (ארצי)680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008; עב"ל (ארצי) 295/06 קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007, ר' עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי - המוסד לביטוח לאומי (25.8.13)).
6. בנוסף, הנתבע בסיכומיו מצביע על מספר סתירות בגרסת התובע, להם לא סיפק האחרון הסבר המניח את הדעת. כך למשל, בטופס התביעה ציין הנתבע כי לא היו עדים לתאונה ביד, ואילו בהליך כאן הוסיף תצהיר מטעמו של עד אשר נכח בתאונה. כשנשאל על כך בחקירתו השיב: "לא זוכר למה. אבל עובדה שכן יש עד. היה עד" (עמ' 5 ש' 31).
7. תמוהות גם הסתירות בגרסת התובע באשר למנגנון האירועים. באשר לאירוע הפגיעה ביד- התובע הצהיר כי תוך כדי הקידוח הרגיש מתיחה וסיבוב של כף יד ימין שלוותה בכאב חד. לעומת זאת, בתצהיר שהגיש ירדן ברונשטיין נכתב כי "התובע השמיע צעקה גדולה ואז ראיתי שהמכונה נפלה עליו". בחקירה בבית הדין נשאל על כך התובע (עמ' 6 ש' 3-4): "ש. ירדן לא איתנו, אבל הוא אומר בתצהיר, בסעיף 7 (מקריא). אז המכונה נפלה? ת. נפלה כן, אבל לא יצאה מהקיר, היא לא יוצאת מהקיר, הבורג משוחרר והיא פתאום יכולה ליפול."
8. גם מנגנון אירוע הפגיעה בעין אינו קוהרנטי. בסעיף 16 לתצהירו הצהיר התובע כי כאשר עבד עם המקדחה, נכנסה לו כמות קטנה של בטון לעין. לעומת זאת, בחקירה בבית הדין טען כי כשהיה מגובס כלל לא יכל לעבוד אלא רק סייע לירדן לעבוד: "ת. ב 29 שהייתי בטרם. שי שולח לי הודעות אתה חייב להגיע מחר, אמרתי לו שי אני לא יכול כואבת לי היד, והוא אמר לי אתה חייב לבוא לסיים את העבודה, תבוא ירדן יהיה איתך תגיד לירדן מה לעשות והוא יעשה. ש. ואז אתה מגיע ובכל אופן עובד? ת. לא. אני הגעתי ב 30 וירדן עבד. ש. אתה לא נגעת? ת. נגעתי גם. ש. לא החזקת את המסילה. ת. לא, מה פתאום. ש. אז מה כן? ת. ירדן נתקע, אז עזרתי לו עם יד שמאל בקטנה, אבל לא פיזית כי לא יכולתי, כי הייתי גם הגבס וכאבה לי היד."
9. אני ער גם לטענות הנתבע באשר לתיאום הגרסה בין התובע ומעסיקו. כך למשל נטען, בהתאם לתכתובות בין התובע למעסיקו, כי התובע חשב בתחילה להסתיר את הביקור ב"בטרם" מיום 29.6.20. עם זאת, בעניין זה לא שוכנעתי כי התובע היה זה שניסה להערים על הנתבע אלא שמא דווקא מעסיקו מסיבות מובנות.
10. אם כך, אף שאין לקובע שהתובע שיקר או ניסה להערים על הנתבע הרי שלא עלה בידו להוכיח את טענותיו. מדובר כאמור, בעדות יחיד, אשר אינה נתמכת בראיות אובייקטיביות או אנמנזה מסייעת, אינה מציגה מנגנון קוהרנטי להתרחשות התאונות ועלו בה אי אלו סתירות לא מוסברות. לא מצאתי אפוא כי התובע הרים את נטל ההוכחה לקרות אירועים תאונתיים במקום ובזמן מוגדרים כנדרש בהלכה הפסוקה ועל כן יש להורות על דחיית התביעה.
11. כמקובל בתיקים מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.
12. זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' אדר תשפ"ג, (23 פברואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.