בפניי בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים.

1. העובדות הצריכות לעניין:
2. בבסיסה של הבקשה דנן עומדת תאונת דרכים שאירעה ביום 9.7.21 בין הרכב בו נהג המבקש לבין שני רכבים נוספים.
3. כבר בפתח הדברים יצוין, כי המבקש אינו חולק על מעורבותו ואחריותו לתאונת הדרכים שאירעה ולמעשה המחלוקת בין הצדדים היא לעניין התנהלותו של המבקש לאחר קרות התאונה (לכאורה, אי הודעה על תאונת דרכים והפקרה לאחר תאונה).
4. באחד מהרכבים ישבה באותה העת נהגת אחרת, אולם המבקש, כך לטענתו, לא הבחין בה. כך או כך, כתוצאה מהתאונה, נפגעה אותה נהגת ופונתה לבית החולים באמצעות ניידת טיפול נמרץ. בהמשך, שוחררה מבית החולים, שם נודע לה כי היא נמצאת בתחילתו של היריון אך תחת "הפלה מאיימת".
5. ביום 12.7.21, לאחר שנערך למבקש שימוע על ידי קצין משטרה, החליט הקצין לפסול את רישיון המבקש לתקופה של 60 ימים עקב מעורבותו בתאונה.
6. מעיון בהחלטת הקצין הפוסל, עולה כי בין הנימוקים לפסילה עומדת קביעת קצין המשטרה לפיה קיימות ראיות טובות להגשת כתב אישום כנגד המבקש בגין "עבירות של ממש" – פגיעה בנפש ופגיעה ברכוש.
7. זה המקום לציין, כי במסגרת השימוע ציין המבקש: "אני נכה 100% לא יכול לנשום, גר עם אמא שלי אחרי ארוע מוחי קשה משותקת במיטה עם מטפלת 24 שעות ואני מטפל בה ולוקח אותה לבית חולים דואג לה לתרופות, ואני רווק ומטופל עם מכשירי נשימה".
8. ביום 20.7.21 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו.
9. ביום 25.7.21 התקיים דיון בפניי במעמד הצדדים במסגרתו הועברו לעיוני תיק החקירה ומסמכים רפואיים בעניינו של המבקש.
10. טענות הצדדים:
11. המבקש טוען כי מדובר בתאונת דרכים קלה וכי רכב הנהגת חנה שלא כדין ליד מדרכה המסומנת באדום-לבן.
12. עוד טוען המבקש, כי הוא לא הפקיר את הנהגת המעורבת בתאונה, אלא שהיא שכבה ברכב ולכן לא ניתן היה להבחין בה. לטענתו, מכיוון שלא ראה במקום נהג, השאיר את פרטיו בידיו של בעל עסק סמוך ולא עזב את מקום האירוע באופן מיידי.
13. לאור האמור, המבקש סבור כי החלטת קצין המשטרה לפסול את רישיון הנהיגה שלו למשך 60 ימים היא החלטת שרירותית ובלתי סבירה.
14. על האמור מוסיף המבקש ומציין כי הוא אדם נכה (100%), הסובל מהשמנת יתר ומסכרת בדרגה קשה וכי אינו יכול להתנייד כלל ללא רכב.
15. כמו כן, המבקש טעון כי עברו התעבורתי שולי על אף שהוא נוהג מזה כ-50 שנה.
16. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי כל טענות המבקש אינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות שמצוי בתיק. כך לדוגמה, מפנה המשיבה לסרטון המראה את מיקום רכב הנהגת המעורבת ולעדות של עד ניטרלי שרשם את מספר הרכב בו נהג המבקש.
17. המשיבה סבורה כי החלטת קצין המשטרה נמצאת במתחם הסבירות וכי לא ברור מדוע המבקש מבקש שבית המשפט יתחשב בו כאשר מהתנהלותו באירוע עולה כי הוא לא התחשב באף אחד.
18. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה ובמסמכים הרפואיים בעניינו של המבקש, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

1. שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.
2. סעיף 48 לפקודה קובע כי בית המשפט רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור.

ראיות לכאורה

1. בטרם אתייחס לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, יש לציין כי בסעיף 47(ה)(2) לפקודה נקבעה הסמכות הרלוונטית לענייננו והיא הסמכות לפסול נהג מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים אם לקצין המשטרה היה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד נהג שעבר עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש.
2. כלומר, בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה לכך שהמבקש עבר עבירה שגרמה לתאונת הדרכים ולכך שבתאונה נחבל אדם או ניזוק רכוש.
3. בענייננו, המבקש אינו כופר בכך שהוא סטה מנתיב הנסיעה שלו ופגע ברכבה של הנהגת (שפגע ברכב נוסף). עובדות אלו נתמכות גם בחומר הראיות שנמצא בתיק החקירה.
4. זאת ועוד, הרי שאין חולק על כך שהרכבים ניזוקו וכמתואר לעיל, נגרמה גם חבלה לנהגת המעורבת שפונתה לבית החולים.

מסוכנות

1. מסוכנותו של המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי.

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' גוליו, פ"ד מב(3) 331 (1988) קבע כבוד השופט מלץ כי:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

1. בחינת טענות הצדדים מלמדת על מחלוקת בין הצדדים לעניין התנהגות המבקש בתאונה. זאת, כאשר מחד גיסא המשיבה מבקשת לייחס למבקש עבירות של הפקרה לאחר תאונה ואי הודעה על תאונת דרכים, ואילו מאידך גיסא המבקש טוען כי הוא לא הבחין בנהגת המעורבת והשאיר את פרטיו בידיו של בעל עסק סמוך.
2. לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובעדויות השונות, אני סבורה כי אף אם ייקבע בסופו של יום כי המבקש לא הפקיר את הנהגת המעורבת, הרי שהתנהלותו לאחר התאונה מעוררת אי נוחות מסוימת. זאת, בין היתר בהתחשב בכך שעל אף שהיה ברור למבקש כי נגרם נזק בתאונה, הוא נמנע מלנסות ולאתר את בעלי הרכבים והסתפק (לטענתו) בהשארת פרטיו אצל אדם אחר (ואף לא על גבי שמשות הרכבים). בהמשך, נסע המבקש לביתו ונמנע מלדווח על התאונה למשטרת ישראל או לכל גורם רלוונטי אחר. כשנשאל במסגרת חקירתו במשטרה מדוע לא עשה כן, השיב "בגלל השבת ושרפו לי העיניים ולא היה דחוף זה רכב חונה".
3. התנהלות זו אכן מלמדת על מסוכנות הנשקפת מנהיגתו של המבקש.
4. זאת ועוד, הרי שעיון בעברו התעבורתי של המבקש מלמד על כך שהוא הורשע בעבר בעבירה דומה של אי השארת פרטים לאחר תאונת דרכים ואף אם מדובר בעבירה ישנה (משנת 1991), הרי שיש בה כדי לחזק את המסקנה לעניין המסוכנות. זאת, אף אם נראה כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביר.
5. בטרם סיום יצוין כי לא נעלמו מעיניי טענותיו של המבקש לעניין מצבו הרפואי ונסיבותיו האישיות. אולם, אני סבורה כי בנסיבות העניין אין בהן כדי להצדיק את ביטול או קיצור תקופת הפסילה המנהלית.
6. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תשפ"א, 26 יולי 2021, בהעדר הצדדים.