בפני תביעה כספית, על סך של 7,902 ₪ (מתוכו 1,650 ₪ לתובע 2, ומתוכו 500 ₪ נזקים כלליים), שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. נזקי רכב הנתבעות מתבררים בהליך מקביל, תאד"מ 44109-11-21. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים.

על קצה המזלג: בקרבת תחנת דלק המצויה בשטח שדות, כשכביש האספלט במקום פונה ב-90 מעלות, אך ניתן להמשיך לדרך עפר מהכביש הסלול (וכך ליצור מעין זרועות של צומת קמץ), יצא רכב הנתבעות מתחנת הדלק, על ה"רגל" של צומת הקמץ (לפניו אמור היה להיות תמרור עצור, אך זה כנראה הופל), מתוך מטרה לפנות שמאלה, להמשך האספלט, ואילו רכב התובעים הגיע מצד שמאל, ונע ימינה, לכיוון תחנת הדלק, אך פינה שמאלית-קדמית שלו התחככה בדופן שמאל של רכב הנתבעות. נהג התובעים טוען שהתכוון להמשיך ישר, לדרך העפר, ונע ימינה רק כדי לחמוק מרכב הנתבעות שיצא אל הצומת בלי לתת זכות קדימה וחסם את דרכו. נהגת הנתבעות טוענת שעצרה, ושרכב התובעים פנה ימינה כדרכו, אולם במהירות, ועל כן סטה שמאלה תוך כדי הפניה. יוער כי בהעדר תמרור, זכות הקדימה היא דווקא של נהגת הנתבעות, המגיעה מימין לרכב התובעים, בין אם זה התעתד להמשיך ישר ובין אם לאו. לבד מכך, מכלול האינדיקציות מחומר הראיות מחזק קלות את גרסת נהגת הנתבעות. לא הוכח אשם תורם שלה. משכך, אני קובע כי האחריות המלאה להתרחשות התאונה רובצת לפתחו של נהג התובעים.

לאור האמור, אני קובע שיהיה זה נכון וצודק לדחות את התביעה, אולם זאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט ניסן תשפ"ב, 20 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.