08 פברואר 2022

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות ובתגובה לה, להלן החלטתי:

1. ביום 21.7.21 הגישה התובעת לבית הדין כתב תביעה. לפי האמור בו, התובעת החלה לעבוד כגננת אצל הנתבעת ב-8/2020 ובמקביל בנה היה רשום במעון של הנתבעת.

לטענת התובעת, הנתבעת לא שיבצה אותה לעבודה בהיקף השעות שעליו הוסכם (27 שעות בשבוע) ולא הוציאה אותה גם לחל"ת (מפאת הקורונה). משכך, לטענתה, היא זכאית להפרשי שכר בגין השכר שהובטח לה (3,500 ₪ לחודש) לבין השכר ששולם לה בפועל.

זאת ועוד, לטענת התובעת, הנתבעת לא העבירה לה את שכר חודש 5/21 וכן לא שילמה לה שכר בגין חודש 6/21 עקב חוב שנוי במחלוקת בגין שכר הלימוד של המעון של בנה. לטענתה, האמור נעשה בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. זאת משום שלא בלבד שהניכויים נעשו ללא הסכמה מפורשת שלה, אלא שהם נעשו שלא בגובה המותר על פי חוק ובחלק מהזמן הניכויים נעשו על אף שהמעון היה סגור ולא היה מקום לחייב אותה בתשלום עבור כך.

כמו-כן, התובעת טענה כי הנתבעת, למיטב זיכרונה, לא הוחתמה על חוזה העסקה ותלושי השכר נערכו שלא כדין (לא ניתן לדעת בגין כמה שעות שולם לה שכר). עוד נטען כי הנתבעת לא שילמה לה גמול שעות נוספות ולא הפרישה ניכויי חובה (פנסיה, פיצויים ועוד).

התובעת תבעה 19,316 ש"ח בצירוף הלנת שכר וכן סך של 10,000 ₪ פיצוי בגין התנהלות הנתבעת.

1. ביום 29.9.2021 הוגש לבית הדין כתב הגנה מטעם הנתבעת בו נטען כי לתובעת שולם שכר על בסיס שעתי בגין היקף שעות שבועי משתנה וכי תלושי השכר תקינים. עוד נטען כי הניכוי בוצע באופן חלקי ובהתאם לסעיף 37 להסכם ההעסקה של התובעת ובהסכמה שלה. לא קיים כל חוב לתובעת. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה שלה, בין השאר, חוזה העסקה שאינו חתום וטענה כי די במסירה וכן צירפה אישור בדבר ביצוע הפרשות לפנסיה ולפיצויים.
2. ביום 5.10.21 ניתן פסק דין מחמת היעדר התייצבות הנתבעת לדיון. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת סך כולל של 29,316 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2020 ועד התשלום בפועל (בגין הפרשי שכר בסך 19,316 ₪ וכן פיצוי בגין התנהלות הנתבעת בסך 10,000 ₪). נוסף על כך, הנתבעת חוייבה לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪ (להלן: "פסק הדין").
3. ביום 21.10.21 הוגשה בקשה מטעם הנתבעת לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה. הנתבעת טענה כי יש לבטל אותו משום שלא התכוונה להיעדר מהדיון. לטענתה, קיבלה מספר פעמים זימון להתייצבות לדיון שנקבע ליום 28.12.21 (כאמור בנספחים א' ו-ב'). משכך כאשר ב"כ התובעת מסר במסירה אישית מעטפה עם זימון לדיון בתאריך אחר הנתבעת לא שמה לב כי תאריך הדיון הוקדם ליום 5.10.21 (הדבר לא הובלט או צוין בכותרת הזימון) וגם ב"כ התובעת לא ציין זאת בפניה. נוסף על כך, הזימון שנמסר היה חלקי בלבד (רק עמוד אחד מתוך שניים, ללא חתימה וחותמת ביה"ד) ונמסר במעטפה שאינה של בית הדין. הנתבעת סירבה לאשר בחתימתה קבלת המעטפה לפני שעיינה בה ובהמשך עשתה כן (לא בנוכחות ב"כ התובעת). כתב ההגנה הוגש לתיק הרבה לפני הדיון. לנתבעת נודע על מועד הדיון רק כאשר במועד הדיון התקשרו ממזכירות בית הדין ויידעו אותה על כך.
4. התובעת טענה מנגד כי יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים. זאת בין השאר משום שהבקשה הוכתרה במילים "ערעור" ומשכך היה על הנתבעת לפנות לבית הדין הארצי ולהגיש בקשת רשות ערעור, דבר שלא נעשה. גם אם כוונת הנתבעת הייתה לבקש ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד טענה כי יש לדחות את הבקשה בהיעדר תצהיר לתמיכה בה. זאת ועוד, התובעת טענה כי הנתבעת אישרה כי קיבלה לידיה את הזימון לבית הדין במסירה אישית, בקשה שסירבה לחתום עליה. אין לקבל את טענת הנתבעת כי קיבלה החלטה שיפוטית אך לא טרחה לעיין בה. הנתבעת לא סיפקה הסבר לגופו של עניין מדוע לא שולם השכר של התובעת, לא הציגה טענות הגנה שיש בהן כדי לשנות את פסק הדין ולא הציגה סיבה מוצדקת להיעדרה. גם אם יבוטל פסק הדין יש לחייב את הנתבעת בהוצאות משמעותיות.
5. לבקשת הנתבעת, ביום 24.1.22, התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין.
6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין בכפוף למפורט להלן, ואנמק.
7. הגם שהבקשה הוכתרה כ"ערעור" ברור כי מבחינת המהות שלה היא בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות, וכך גם התייחס אליה בית הדין (כאמור בהחלטה מיום 24.10.2021).
8. סמכות בית הדין לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד קבועה בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.
9. הלכה פסוקה היא כי בבוחנו בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יבחן בית הדין ראשית, האם יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בשל פגם בהליך ההמצאה למבקש. לאחר שנקבע כי פסק הדין לא יבוטל מחובת הצדק, עדיין מסורה סמכות לבית הדין לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו. במסגרת זו יבחנו שני עניינים: הראשון הוא סיבת מחדלו של הצד כנגדו ניתן פסק הדין, והשני הוא סיכויי הצלחתו בתביעה העיקרית (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013), ע' 678-676). בקשר לכך נפסק כי הנתבע אינו חייב להראות כי הגנתו היא בטוחה, אלא די שיראה כי קיימת לו הגנה אפשרית.
10. במקרה דנן, הוגש כתב הגנה ואין חולק כי הנתבעת קיבלה את הזימון לדיון שנקבע ליום 5.10.21 אולם מפאת חוסר תשומת לב, לא הבחינה כי תאריך הדיון הוקדם ומשכך לא התייצבה לדיון. נוכח האמור, משהזימון למועד הדיון החדש נמסר לנתבעת, אין לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק.
11. עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת המוקנה לבית הדין.
12. מבלי לטעת מסמרות לגופו של עניין, נראה לכאורה כי קיימת לנתבעת הגנה אפשרית, גם אם סיכוייה אינם גבוהים על פני הדברים. זאת הואיל ואין חולק כי לתובעת נמסרו תלושי שכר, בהם בניגוד לטענתה מופיע מספר השעות בגינן קיבלה שכר. מן הראוי כי "תקינות" תלושי השכר תיבחן לגופה. זאת ועוד, הנתבעת צירפה לכתב ההגנה אישור כי ביצעה הפרשות לגמל ולפיצויים לחברת הראל, בניגוד לטענת התובעת, וכן הציגה חוזה העסקה (שטרם הוברר אם נמסר לתובעת). בנסיבות אלו, לא ניתן לשלול לחלוטין כי הנתבעת הציגה הגנה אפשרית ולו לעניין גובה הפיצוי שנפסק בגין ההתנהלות שלה.
13. עם זאת, נוכח מחדל הנתבעת באי התייצבות לדיון שנקבע וההוצאות שנגרמו לתובעת עקב התנהלות הנתבעת, פסק הדין מבוטל בכפוף לתשלום בפועל של 3,000 ₪ לזכות התובעת, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים מהיום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
14. נוסף על האמור, הנתבעת תפקיד בקופת בית הדין סך של 18,000 ₪.
15. החלטה בדבר מועד דיון הוכחות בתיק, תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ז' אדר א' תשפ"ב, (08 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.