לפניי בקשה מטעם התובע למינוי מומחה בתחום האורתופדיה בגין תאונה מיום 6.2.2015.

אין חולק כי המסמכים הרפואיים הם ברובם משנת התאונה.

בנמצא מסמך אחד משנת 2021 ממנו עולה, בקושי, ראשית ראיה הקושרת בין התאונה לבין מצב גבו של התובע.

הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונה שאירעה במתכוון- כפי שטען התובע מיד לאחר קרותה^[1]- ומבקשת כי הדיון יפוצל כך שקודם תידון שאלת החבות ורק לאחר מכן, וככל שהתביעה לא תדחה, תידון שאלת המינוי.

בין לבין הוצגה לפני הכרעת הדין של בית המשפט השלום באילת בת"פ 23818-02-15 אשר הוגש כנגד התובע כאן באישום של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

מהכרעת הדין עולה כי טענתו של התובע כאן כי הנהג ביקש לפגוע בו- נדחתה מכמה סיבות ובהן: ההתנגשות לא הייתה במתכוון, הגשת התלונה על הדריסה נעשתה רק לאחר עיכובו של התובע במשטרה, לתובע לא נגרם כל נזק מהאירוע והוא לא פנה לקבלת טיפול רפואי מיד לאחריו.

התובע צירף לראיותיו גם את חוות דעתו של ד"ר רובינסון אשר נערכה 3 שנים לאחר האירוע ובה קשר בין התאונה לבין כאבי הגב, אולם בימ"ש הפלילי דחה את הקבוע בה ואף ציין כי אף לדעת הד"ר ייתכן ופריצת הדיסק בגבו של התובע נגרמה גם על רקע עבודתו כשליח על אופנוע.

לא מצאתי מקום להורות על פיצול הדיון בעניין זה.

שאלת הכוונה לגרום לפציעתו של התובע על ידי המתלונן (הנהג) בהליך הפלילי הובררה ביסודיות על ידי בית המשפט שכן הייתה טענת הגנה מרכזית בין טענותיו של התובע. בית המשפט שמע את העדים והתרשם מעדותם והגיע לכלל מסקנה כי לא הוכחה כוונה כזו מצד המתלונן. די לי בהכרעה זו, בשלב זה, ועל פניו, כדי לדחות את הבקשה לפיצול הדיון.

ככלל, ראוי שפיצול דיון בין שלב החבות ובין שלב הנזק ראוי שייעשה רק במקרים חריגים. (ראה רע"א 4878/12 מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית, קופת חולים "כללית" נ' פלוני (פורסם במאגרים) (10.10.2012).

וגם זאת:

"20.  ככלל, שיקול הדעת כיצד לנהל את ההליך מסור לערכאה הדיונית ובית המשפט לערעור ימנע מלהתערב בהחלטתה (ראו רע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ. רום [פורסם בנבו] (23/10/1994); רע"א 1494/16 חברה ישראלית למובילים בע"מ נ. טרקס יונייטד קינגדום לימיטד [פורסם בנבו] (5/5/2016)).

            עם זאת, יש לזכור כי להחלטה בדבר פיצול דיון בין אחריות או חבות, לנזק עלולה לגרור קשיים ואולי אף לתקלות דיוניות. כך כאשר מתעוררות מחלוקות בשאלה האם אירוע בו נפגע תובע הוא "תאונת דרכים" במובן החוק, או בשאלה מי מבין המשתמשים ברכבים המעורבים נושא בחבות לפיצוי, תהא להכרעה בדבר אופן הדיון השפעה גם על הליכי ההשגה והערעור.

21.        החלטת בית המשפט הקובעת על מי מהנתבעים יש להטיל אחריות, מסיימת את הדיון כלפי אחד מבעלי הדין – כנגדו נדחתה התביעה, ומותירה את הדיון כלפי בעל הדין האחר. להחלטה שכזו נפקות שונה כלפי כל אחד מ"השחקנים". מנקודת ראות התובע ההחלטה המסיימת את ההליך כלפי אחד מבעלי הדין מהווה פסק דין בעניינו ומקימה לו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. לעומת זאת, מנקודת ראותו של בעל הדין שההליך בעניינו ממשיך, מהווה ההחלטה "החלטה אחרת" שהערעור עליה מותנה בקבלת רשות .

22.        בעל הדין שנותר בהליך אינו יכול לערער בזכות על ההחלטה הדוחה את הערעור כנגד הנתבע האחר, שהרי אין ביניהם יריבות ישירה (רע"א 3724/98 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. קרנות קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים [פורסם בנבו] (26/6/1998). לנתבע זה ישנה כמובן אפשרות לערעור על פסק הדין הסופי שינתן לאחר פסיקת הפיצויים.

 ההחלטה בעניין החבות מותירה את התובע – הניזוק בפני דילמה לא קלה. אם ימנע מהגשת ערעור בזכות על דחיית התביעה כנגד אחד מהנתבעים, הוא עלול למצוא עצמו בסופו של יום בפני "שוקת שבורה". פסק הדין הדוחה את התביעה יהפוך לפסק דין חלוט שאינו ניתן לערעור עוד. באם יתקבל ערעור של הנתבע האחר, שיוגש רק בסוף ההליך, לא יוכל לקבל פיצוי מאף אחד מהנתבעים (ראו דיון נרחב בע"א 7997/08 עזבון המנוח שלמה קפון ז"ל נ. ענתר, [פורסם בנבו] החלטת הרשמת ג. לוין מיום 25/1/2009) (החלטה זו נהפכה בערעור אולם תיאור הקשיים נותר בעינו).

24.        יוצא שמתן החלטה בעניין החבות או האחריות עלולה לגרור למספר הליכים; ערעור ברשות של הנתבע שנותר בהליך אליו יצורף גם הנתבע שהתביעה כנגדו נדחתה; ערעור בזכות של התובע שמעוניין להבטיח עצמו מפני מצב שבו יוותר ללא פיצוי. ריבוי הליכים שכזה עלול להביא לתקלות, כגון בשל הכרעות סותרות ועלול להביא להימשכות מיותרת של הדיונים שכן תידרש הכרעה מפורשת של ערכאות הערעור.

לפיכך, מצווה בית המשפט הדן בשאלת פיצול הדיון לשוות לנגד עיניו גם את השפעת ההחלטה על ההליכים המרובים שצפויים, ולשקול האם המחיר של החלטת הפיצול (ריבוי ההליכים בפני ערכאות נוספות), מצדיק את הרווח שיתקבל מייעול בקיצור ההליכים בפניו. לעיתים כאשר הסוגיות אינן מורכבות יש לבכר דיון בכל המחלוקות כנגד כל הנתבעים ולהכריע בהם בפסק דין אחד ממצה. כך ימנעו דיונים מיותרים ומורכבים בפני ערכאת הערעור."

(עא (חי') 49936-05-18‏ ‏ פלוני  נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ)

סבורני כי פיצול הדיון נוכח העומד לפני רק יגרום להימשכות ההליך שלא לצורך.

על כן והגם שבדוחק (נוכח עבור הזמן שבין המסמכים הרפואיים שמשנת התאונה אשר קושרים על פניו את הנכות בתאונה אל המסמך האחרון משנת 2021), מצאתי ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי אשר יחווה דעתו הן בכל הנוגע לשאלת נכותו של התובע והן בשאלה הקשר הסיבתי שבין נכותו הנטענת של התובע לבין נסיבות התאונה הנטענות על ידו.

לא מצאתי סיבה להטיל את השכ"ט של המומחה על התובע.

אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, י"ב טבת תשפ"ב, 16 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

1. קרי, כי נפגע במתכוון בתאונה על ידי צד שלישי. ↑