המבקש הגיש בקשה להשפט באחור וזאת לאחר שחלפו תשעים היום הקבועים בחוק במסגרתם היה עליו להגיש בקשתו להשפט.

הבקשה הוגשה בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

במבקש ציין בבקשתו נימוקים לקבלת הבקשה ותמך אותם בתצהיר רלוונטי .
המדינה התנגדה לבקשה.

לצורך קבלת בקשה מסוג זה על המבקש להראות כי אי הגשת הבקשה להשפט בפרק הזמן שנקבע בחוק לצורך כך (תוך 90 יום) נובעת מסיבה שאינה תלויה בו.

לחליפין, על המבקש להראות כי נגרם לו עיוות דין מהותי מעצם הרשעתו או מרף ענישתו. טענות מבקש ביחס לעיוות דין שנגרם לכאורה חייבות להיות ממשיות ולהשען על ראיות של ממש.

בפרשה זו לא הראה המבקש בכל דרך כי אי הגשת הבקשה להשפט בזמן נובעת מסיבה שאינה תלוייה בו. המבקש לא הראה כי אותו "סגר" על שכונת מגוריו התרחש במשך 90 יום ומנע ממנו כל יכולת להגיש הבקשה להשפט בזמן.

המבקש לא הראה באמצעות ראיות כי נגרם לו עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו. טענת המבקש כי העבירה לא בוצעה על ידו, היא טענה כללית ואינה נתמכת בכל ראייה ממשית.

הבקשה אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לקבלת בקשה מכח סעיף 230 בחסד"פ ולכן היא נדחית על ידי.

לשלוח לצדדים את ההחלטה.
ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.