בפניי תביעת התובעת בהליך של תביעה קטנה שעניינה ביטול עסקה לרכישת דלתות פנים ופיצוי בגין ליקויים בהתקנה ועגמת נפש.

התביעה הוגשה נגד הנתבע 1 מוכר הדלתות ונגד הנתבע 2 מתקין הדלתות.

1. ביום 6/10/20 רכשה התובעת מאת הנתבע 1 דלתות פנים לביתה בסך של 6,100 ₪. התובעת שילמה לנתבע 2 בנוסף סך של 2,800 ₪ לפירוק הדלתות הקיימות בביתה והתקנת הדלתות החדשות. אין מחלוקת כי קודם להתקנה הגיע הנתבע 2 לצורך ביצוע מדידות המפתחים בביתה.

לאחר ההתקנה גילתה התובעת כי המיפתחים בבית קטנו ביחס למיפתחים שהיו עם הדלתות הישנות ועוד כי נוצרו מרווחים גדולים בין הדלתות שהותקנו למשקופי הבטון. מכאן טענה גם להתקנה לקויה.

לטענת התובעת קיבלה דלתות שאינן תואמות לגודל הפתחים.

1. תחילה הוגשה התביעה נגד הנתבע 1 – מוכר הדלתות. לאחר שטען בדיון מיום 18/11/21 (בפני כב' הרשמת הבכירה דאז אלדר) כי אין לו אחריות על ההתקנה והתובעת אמרה באותו דיון כי מדובר בנזקים שנוצרו בהתקנה, תיקנה התובעת את התביעה והגישה אותה גם נגד הנתבע 2 – המתקין.

בכתב ההגנה מטעם הנתבע 2 אישר כי ביצע מדידה של הדלתות בדירת התובעת וכי העביר לטענתו את המידות לנתבע 1, אלא שזה סיפק לו דלתות במידה לא מתאימה.

בדיון מיום 3/5/22 (בפני הרשמת הבכירה דאז אלדר) אליו התייצב הנתבע 2 ולא התייצב הנתבע 1, טענה התובעת כי סופקו לה דלתות במידה לא מתאימה. בנסיבות אלה ניתן נגד הנתבע 1 פסק הדין בהעדר הגנה. זה בוטל בהחלטת בית המשפט מיום 30/5/22 והתיק נקבע לדיון.

כל הצדדים זומנו כדין למועד הדיון שנקבע ליום 29/11/22 (ראו אישורי מסירה בתיק בית המשפט). התובעת והנתבע 1 התייצבו. הנתבע 2 לא התייצב למרות לכאורה זימון כדין.

יש לדון בטענות הצדדים.

1. בדיון בפניי חזרה התובעת על טענתה כי למרות מדידה שבוצעה בדירתה הדלתות שסופקו צרות יותר מאלו שהוחלפו וכי נוצרו מרווחים בין הדלתות לבין משקופי הבטון שלא חופו במשקופים מתאימים וכי נכון להיום כל המשקופים מתרופפים ונוצרו סדקים בחיבורים שבין הדלתות למשקופים.
2. הנתבע 1 טען כי דלתות פולימר אותן רכשה התובעת הן בגדלים אחידים ואינן מתואמות באופן מלא למפתחים הקיימים. עוד לטענתו מדובר בדלתות המקטינות את פתח הכניסה לחלל החדר ב- 3 ס"מ וכי הדבר נרשם באופן מפורש בטופס ההזמנה. כן טען כי הוא אינו אחראי לליקויים בהתקנה שבוצעו על-ידי מתקין חיצוני שאינו מטעמו.
3. הנתבע 2 טען בכתב ההגנה ובדיון מיום 3/5/22 כי מסר את מידות הדלתות לנתבע 1 וכי סופקו דלתות צרות יותר, באשר ככל הנראה הנתבע 1 הזמין בפועל מידות שגויות.
4. בתגובה טענה התובעת כי לו ידעה שפתחי דלתות ביתה אינם סטנדרטים כטענת הנתבע 1 וכי הדלתות המשווקות על ידי נתבע 1 לא יכסו את הפתחים באופן מלא, לא היתה רוכשת אותן דלתות.

המחלוקת היא אם זכאית התובעת לביטול העסקה ופיצוי כספי.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך ככל שיידרש.

על פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. אין מחלוקת שהתובעת הזמינה דלתות פנים אצל הנתבע 1. לאחר ביצוע ההזמנה ועוד קודם להזמנה בפועל של הדלתות מהמפעל נשלח הנתבע 2 לביתה של התובעת לצורך מדידת הדלתות הקיימות. הנתבע 1 אישר בעדותו בפניי כי אמנם הנתבע 2 הוא מתקין "חיצוני", אלא שהנתבע 1 הוא ששלח אותו לבית התובעת לצורך ביצוע המדידות ולאחר מכן לביצוע ההתקנה (עמ' 6, ש' 14).

עם התקנת הדלתות התברר לתובעת כי הן צרות יותר מהדלתות שהיו בביתה ועוד כי נותרו מרווחים בין הדלתות שסופקו למשקופי הבטון. לעניין זה צירפה התובעת תמונות לכתב התביעה בהן ניתן לראות את המרווחים שנוצרו.

הנתבע 1 הסביר בעדותו בפניי כי מדובר בדלתות פולימר הקטנות ב- 3 ס"מ וכי הדבר מקטין את הפתח בכ-3 ס"מ בממוצע (עמ' 6, ש' 19) וכי הדבר רשום בתנאי העסקה (עמ' 6, ש' 30) .

עוד בהתאם לעדותו כל לקוח שמגיע מסבירים לו שמדובר בדלת במידות סטנדרטיות (עמ' 8, ש' 10).

1. בהתאם לנתונים שהובאו בפניי אני מוצא כי בדלתות שהותקנו 3 בעיות שונות: האחת, כי הדלתות יוצרות מיפתח צר יותר ביחס למיפתח הדלתות שהיו לתובעת בדירתה; השניה, כי בין הדלתות למשקופי הבטון נותרו מרווחים וזאת מאחר שמדובר בדלתות צרות יותר ביחס לגודל המשקופים; השלישית, כי לאחר ההתקנה נותרו ליקויים.

אני מוצא כי בנוגע לליקויים בהתקנה, האחריות היא של הנתבע 2 כפי שיובהר בהמשך.

עוד אני מוצא כי לעניין רוחב הדלת ביחס לרוחב משקופי הבטון זכאית התובעת לביטול העסקה. אבהיר.

1. אין מחלוקת שלאחר התקנת הדלתות קיימים מרווחים בין הדלתות לבין משקופי הבטון כפי שרואים בתמונות שצורפו לכתב התביעה. הנתבע 1 הבהיר בדיון בפניי כי מדובר בדלתות בגודל סטנדרטי וכי רוחב המשקופים בביתה של התובעת רחבים יותר (עמ' 8, ש' 12).

בנסיבות אלה לכל הפחות לאחר שהנתבע 2 הגיע לביתה של התובעת לצורך מדידת הדלתות ומסר את המידות לנתבע 1 לצורך ביצוע בפועל של ההזמנה מהמפעל, היה יכול הנתבע 1 לדעת כי יוותרו מרווחים משמעותיים בין הדלתות הסטנדרטיות לבין המשקופים. באותה נקודת זמן היה על הנתבע לוודא עם התובעת, כי היא מודעת למרווחים האלה וכי היא מודעת לכך שתצטרך לסגור אותם באיזושהי צורה. ויובהר, הדלתות מסופקות אמנם עם משקופי פולימר, אלא שגם אלו לא מצליחים לגשר על המרווח שנוצר בין הדלתות למשקופי הבטון כפי שהציגה התובעת בתמונות בפניי.

1. אני מוצא כי התובעת התקשרה עם הנתבע 1 בעסקה לרכישת הדלתות תוך 'טעות' לגבי מצב הדברים וזאת במובנו של סע' 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. מדובר בטעות של התובעת במובן של פער בין המציאות לבין אמונה או מחשבה שלה כצד להסכם (ג' שלו דיני חוזים- החלק הכללי 277 (2005)).

משלא ניתן לתובעת הסבר ברור ומפורט כי לאור רוחב המשקופים בדירתה ביחס לרוחב הדלתות שניתן לספק לה אצל הנתבע 1 יוותרו לה מרווחים משמעותיים, הרי שהיתה יכולה לסבור בטעות כי הדלתות החדשות יחליפו באופן מלא את הדלתות הישנות ולמעשה לא היתה יכולה להניח כי ישארו מרווחים; בייחוד שלא לאחר מדידה שבוצעה בביתה.

אני מוצא כי מדובר בטעות של התובעת שהיא באחריות של הנתבע 1. הנתבע 1 הוא המומחה בתחום מכירות הדלתות. הוא יודע שהוא מוכר רק דלתות במידה סטנדרטית שלא ניתנת לשינוי או התאמה. הוא מי שקיבל מאת הנתבע 2 את המידות של המשקופים בביתה של התובעת ולפיכך הוא מי שידע או צריך היה לדעת כי אין התאמה בין רוחב הדלתות שהוא יכול לספק לרוחב המשקופים.

בנסיבות אלה מקום בו התקשרה התובעת בעסקה תוך טעות לגבי מצב הדברים שהוא באחריות הנתבע 1 היא זכאית לביטול ההסכם והשבת התמורה (סע' 14 (א) לחוק החוזים). לכן זכאית התובעת לביטול עסקת רכישת הדלתות והשבה של 6,100 ₪ ששילמה עבורן. כן מצאתי לחייב את הנתבע 1 בפיצוי התובעת בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בכל מהלך רכישת הדלתות והצורך בפירוקן ורכישה מחודשת של דלתות סך של 1,500 ₪.

1. התובעת טענה גם לליקויים בהתקנה. בהתאם לסרטון שהציגה התובעת בדיון (עמ' 8, ש' 6) לכאורה קיים סדק במרווח שבין המשקוף לדלת ועוד כשסוגרים את הדלת יש תזוזה של כל המשקוף. אני מוצא כי מדובר בליקוי בהתקנה, באופן שיש לבצע את ההתקנה מחדש באופן מלא.

בנסיבות אלה יש לחייב את הנתבע 2 להשיב לתובעת את דמי ההתקנה סך של 2,800 ₪ וכן את עלות השיפוצניק שהוזמן לצורך ניסיון התיקון שלא צלח סך של 700 ₪.

התוצאה:

1. מכל האמור אני מורה על ביטול העסקה לרכישת הדלתות. הנתבע 1 ישלם לתובעת 7,600 ₪ בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט תוך 30 ימים מהיום.

הנתבע 1 רשאי לאסוף את הדלתות מדירת התובעת בתוך 45 ימים מהיום בתיאום מראש לעניין פירוקן. עלות הפירוק על חשבונו.

ככל שלא יעשה כן תוך 45 ימים מהיום, יראה כמי שוויתר על פירוק הדלתות ולקיחתן אליו, אלא שאין בכך כדי לפטור אותו מתשלום הפיצוי לתובעת.

הנתבע 2 לא התייצב לדיון למרות זימון כדין. אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת 3,500 ₪ בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשפ"ג, 09 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.