לפניי 2 תביעות שאוחדו, אותן הגיש התובע כנגד הנתבעת.

התביעות הוגשו במסגרת בית משפט לתביעות קטנות.

בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ז – 1976, יהא פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

טענות התובע:

הנתבעת מעניקה שירותי רווחה מטעם הסתדרות המורים.

התובע טוען שהנתבעת לא עומדת בהתחייבויותיה להענקת השירותים הנ"ל.

במסגרת כתב התביעה (בתיק 60580-07-21) מפרט התובע 3 מקרים:

הראשון, התובע רכש ערכת חומרי ניקיון ביום 16.2.21 כאשר התחייבות הנתבעת לאספקה הייתה תוך 10 ימי עבודה, בפועל רק לאחר שיחות רבות מול נציגי הנתבעת ולאחר שליחת מכתב התראה לפני תביעה למנכ"ל הנתבעת, הגיעה הערכה ביום 11.3.21. זאת, ללא תחימת זמן משוער שהמשלוח יגיע, כך שהתובע נשאר יום שלם בביתו ורק בשעה 20:45 הגיע המשלוח.

לאחר פניה לנתבעת, פוצה התובע בעלות 2 ערכות בשווי כ-190 ₪.

השני, ביום 10.4.21 רכש שובר כפול לרשת המבורגרים "ברגר קינג" בשווי 100 ₪ לכל קוד.

התובע ניסה לממש את השוברים: ביום 18.4.21 סורב לממש קוד שובר אחד בטענה שהוא "מומש" ונאלץ התובע לשלם עבור המנות. לאחר שפנה לנציגת הנתבעת הוא נענה כי העניין טופל וכעת השובר שבידו יכול להיות בשימוש.

ביום 27.4.21 שוב סורב השובר באותה טענה שהוא כבר מומש. אז שוב התובע נאלץ לשלם מכיסו 102 ₪. באותו יום שלח התובע מכתב התראה לפני תביעה לנתבעת, שם נענה שהשובר תקין וכן, ביום 29.4.21 נשלחו לתובע ע"י הנתבעת 4 קודים חדשים לברגר קינג, אלה מכסים את שווי התשלום ששילם התובע בפועל כיוון שהשוברים סורבו והם לא מגלמים פיצוי כלשהו.

שוב, ביום 9.6.21 ניסה התובע לממש את השובר בברגר קינג, אך סורב בטענה שהשובר מומש. שוב פנה התובע אל הנתבעת, לאחר זמן מה נציגת הנתבעת שלחה לתובע קוד שובר חדש למימוש, ללא כל פיצוי.

עבור עניין השוברים התובע דורש 3000 ₪ בגין עגמת נפש, טרחה ואבדן זמנו.

השלישי, התובע רכש 3 הטבות של מוצרים למטבח הביתי שעליו לאספם מרשת "נעמן", בפועל הגיע התובע מס' פעמים לחנויות הרשת, שם נמסר לו כי מוצרים אלה לא הגיעו למלאי החנות.

לאחר מכן, הצליח התובע לרכוש 2 פריטים מתוך ה-3 שרכש.

כאשר התובע שהה באילת, נכנס לחנות "נעמן" במקום ומצא את הפריט ה-3 והחסר שרכש וביקש לממש את השובר, שם נאמר לו שהשובר "מומש" ולכן לא יכול לממשו בשנית. דבר שאינו נכון, התובע פנה לנתבעת, שהיא בתגובה מסרה לו שתבדוק את הנושא והבדיקה תארך 3 ימי עסקים.

בסופו של דבר, קיבל התובע זיכוי על המוצר החסר לחשבון הבנק שלו ללא ידיעתו.

כך שלא באמת פוצה לטענתו.

על מקרה זה דורש התובע 3000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש, אבדן זמן והתנהלות כושלת של הנתבעת.

במסגרת כתב התביעה בתיק 1044-09-21, חוזר התובע על אירוע שוברי ההמבורגר ומוסיף כי ביום 16/8/21, ניגש עם ראייתו לסעוד בסניף ברגר קינג הקרוב לאזור מגוריהם, ניגש לממש את אחד מתוך 4 השוברים שניתנו לו כפיצוי ביום 29/4/21 אחרי עמידה מתישה של חצי שעה ויותר בתור לדלפק, מסר את הקוד למימוש ונאמר לו כמו בפעמים הקודמות כי הקוד מומש.

התובע טוען כי חזר מושפל לשולחן ללא הזמנה וללא ארוחה. יצר קשר טלפוני עם נציגת הנתבעת אשר סייעה לו וסיפקה לו קוד חלופי, אף בגינו נאלץ לעמוד זמן ממושך בתור.

מאחר והאירוע אירע 4 פעמים דורש פיצוי הולם בסך של 2,500 ₪.

זאת ועוד, ביום 11/6/21, רכש מנוי זוגי באמצעות מועדון אשמורת עבור מועדון זמר ביד לבנים רעננה. עלות הרכישה עמדה על סך של 694 ₪, עקב הקורונה המופעים לא התקיימו כסדרם ונותרו 2 מופעים מתוך שישה שלא נוצלו.

מועדון הזמר הפנה את התובע לנתבעת על מנת שתזכה את חשבונו אך לקח זמן רב עד חשבונו זוכה.

בגין כך טוען עותר התובע לפיצוי בסך של 1,000 ₪.

טענות הנתבעת:

התובע קיבל פיצוי מהנתבעת עבור כל כשל/תקלה שנגמרו בקבלת המוצרים שהוזמנו על ידו. בכל אחת מפניותיו של התובע דאגה הנתבעת לפצותו עבור כך.

בנוסף, כל פניותיו של התובע נענו והיה עימו בקשר רציף לבירור תלונותיו.

לגבי המקרה הראשון- העיכוב במשלוח נבע מטעות טכנית של אי קליטת הקבצים ע"י חב' המשלוחים.

כמו גם שחב' המשלוחים מסרה לנתבעת שתואם עם התובע מועד לשליחת ערכת הניקיון, כך שטענתו שהוא היה מרותק לביתו כל היום אינה נכונה.

לגבי המקרה השלישי- השובר שרכש התובע היה כפוף למלאי הקיים בחנות, לכן כשלא היה מלאי של המוצרים שרכש בחנות, לא מדובר בהפרה של התחייבויות הנתבעת.

בגין כתב התביעה בתיק 1044-09-21, טוענת הנתבעת כי התובע פוצה בארבעה קודים חדשים במקום הקודים התקולים שהיו, והוסיף ודורש פיצוי גם עתה בסך של 3,000 ₪.

זאת ועוד, בכל הנוגע למימוש חלקי במועדון הזמר, בגין נגיף הקורונה, השיבה מועדון זמר יד לבנים רעננה חלק מעלות המנוי למנויים. הנתבעת העבירה בקשה להחזר עבור מנויים שנערכו דרכה כבר ביום 15.6.21 וביום 4.8.21 קבלה הנתבעת רשימת יתרות לזיכוי חלקי ורק ביום 1.9.21 הועברו בפועל הכספים לחשבון הנתבעת באמצעות הסתדרות המורים.

עוד באותו היום, הועבר הכסף למנויים הזכאים לכך וביניהם לתובע.

ביום 12.9.21, פנה התובע לנתבעת ויידע אותה שהזיכוי נעשה לכרטיס אשראי שבאמצעותו בוצע התשלום למועד הזמן, שבוטל. ולכן ביקש את העברת כספי הזיכוי לחשבונו הפעיל.

בנסיבות האמורות, עותרת הנתבעת לדחיית כלל התביעות שהוגשו כנגדה.

ביום 12/1/22 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם, כפי שעלו בכתבי טענותיהם.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים התומכים, כמו גם שמעתי את טענות הצדדים, סבורני כי דין התביעה להתקבל בחלקה, בנוגע לרכיב הפיצוי בגין שוברי בורגר קינג בלבד.

עיון בתביעות התובע מלמד כי עיקר תביעתו מבוססת על פיצויים בגין עגמת נפש.

תובע אשר עותר לבית המשפט בבקשה לקבוע פיצויים בגין עגמת נפש, עליו להוכיח את הסעד הנתבע. "זריקת" סכומים בעלמא, רק פוגעת באמינות התביעה עצמה, שכן יש בה סימנים המעידים על רצון של עשיית עושר ולא במשפט (בעניין זה ראו ת"ק (רח') 2400/08 גבאי אילן נ' BID 123 בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (ניתן ביום 1.4.09)).

יתרה מכך, הלכה ידועה היא כי עגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית, לא כל אי נחת או אי הסכמה בהכרח יובילו לעגמת נפש ברת פיצוי וכי תובע המגיש תביעה לבית המשפט חייב לדעת, שהוא בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה והיה על התובע להביא ראיות התומכות בגרסתה.

מן הכלל אל הפרט:

1. בכל הנוגע לשוברי הקנייה ברשת ברגר קינג, אין כל מחלוקת כי הנתבעת פיצתה את התובע בגין כל אחד מהשוברים התקולים ואף פיצתה אותו ביתר. עוד אין כל מחלוקת, ועניין זה אף נטען על ידי התובע, כי בשל כך שהיה ברשותו טלפון של הנציגה מטעם הנתבעת, היא סייעה לו בו במקום, וסיפקה לרשותו קוד עדכני.

יחד עם זאת, כעולה מעדות התובע, שלא נסתרה על ידי הנתבעת, המדובר היה ברצף של תקלות ורצף של שוברים תקולים.

לשיטת הנתבעת, השוברים היו תקינים והתובע הוא שלא ידע להשתמש בהם כהלכה, ולפיכך הם לא עברו במעמד הרכישה.

אין לי לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה, וראיה לכך, היא העובדה כי השוברים הוחלפו, הונפק קוד חלופי, ובמועד הרכישה האחרון אף סופק לו קוד בהיותו בסניף בו ביקש לבצע את ההזמנה.

טענות התובע לפיהן "הושפל עד עפר ונרמס כבודו", לא הוכחו, ואולם אני מוצאת לקבל את תחושת אי הנוחות והפגיעה שיכולה הייתה להיגרם מספר רב של פעמים.

על כן, בשים לב לפיצוי אותו קיבל מהנתבעת, אני מוצאת לקבל את התביעה בנוגע לרכיב זה ומורה לנתבעת לפצות את התובע בסך של 200 ₪.

1. בכל הנוגע להחזר בגין מועדון הזמר, אני מקבלת בעניין זה את טענת הנתבעת, כי מייד ולאחר שקיבלה את הכספים מהסתדרות המורים, זיכתה את חשבונו של התובע, ובהינתן כי פרטי אמצעי התשלום באתר היה לא מעודכן, בשל החלפת כרטיס, לא קיבל התובע את הכספים במועד וחשבונו זוכה מיד לאחר שמסר פרטים נכונים.
2. באשר לרכישת ערכת חומרי הניקיון אני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה, חברת השליחויות לא מצויה בשליטתה. יחד עם זאת, הנתבעת מצאה לפצות את התובע בעלות 2 ערכות בשווי של כ- 190 ₪.
3. באשר לרכישת מוצרים למטבח הביתי מרשת נעמן, אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה, שכן השובר שרכש התובע היה כפוף למלאי הקיים בחנות, לכן כשלא היה מלאי של המוצרים שרכש בחנות, לא מדובר בהפרה של התחייבויות הנתבעת.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה רק בנוגע לרכישת שוברי ההמבורגר ונדחית בנוגע ליתר הרכיבים.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 200 ש"ח.

עוד תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 100 ₪.

בסה"כ תשלם הנתבעת לידי התובע סך של 300 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לא מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות נוספות.

רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז (לוד) בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ב, 20 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.