בפניי בקשת הנתבעת לדחייה על הסף של תביעת התובע כנגדה מחמת התיישנות.

אציין כבר עתה כי לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ודין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

העובדות הרלוונטיות

1. עסקינן תביעה כספית על סך של 10,009 ₪.
2. התובע טוען כי הוא מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת בריאות הכוללת, בין היתר, כיסוי ביטוחי למקרה של נכות מתאונה על סך של 100,089 ₪.
3. לטענתו, כתוצאה מתאונה שארעה לו ביום 8.6.2016, נגרמה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% ומכאן תביעתו בשיעור של 10% מסכום הביטוח האמור.
4. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת מומחה רפואי, ממנה עולה כי המומחה מטעמו סבור שנגרמה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%, החל מיום 25.12.2017. קודם לכן, כך סבור המומחה, נגרמו לתובע נכויות זמניות.
5. כתב התביעה הוגש ביום 29.7.2021.
6. ביום 8.11.2021 הגישה הנתבעת כתב הגנה ובו טענה כי התביעה התיישנה. ביום 24.11.2021 הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.
7. לבקשה הוגשה תשובת התובע ולתשובה הוגשה תגובת הנתבעת.

טענות הצדדים

1. הנתבעת טוענת כי על פי הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן "חוק חוזה הביטוח"), תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח וכי מקום שעילת התביעה היא נכות שנגרמה מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח.
2. לטענת הנתבעת, לתובע הזכות לתבוע תגמולי ביטוח מיום הנכות הצמיתה שלו וכי מאז (25.12.2017) ועד היום חלפו למעלה משלוש וחצי שנים. מכאן, לפי הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התביעה התיישנה.
3. בתשובת התובע לבקשה טען כי אמנם תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה ביטוח, אולם לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, במקרים בהם עילת התביעה היא נכות מתאונה, יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולים לפי הפוליסה.

מועד זה, כך לגישת התובע, הוא לאחר שהתגבשה הנכות הצמיתה.

1. לטענת התובע, נותרה לו נכות צמיתה וטענת הנתבעת משוללת יסוד, "שהרי ידוע לכל כי הנכות אינה מתגבשת ביום קרות הנזק אלא כשנה לאחר מכן" (ההדגשות במקור- הח"מ).
2. התובע הוסיף והביע תמיהה על כך שבתיק דומה, בנושא דומה, עם אותו משרד באי כוח הנתבעת, הסכימה לטענות הדומות לטענות התובע כאן.
3. בתגובה לתשובה טענה הנתבעת כי משהפוליסה היא פוליסת תאונות אישיות הכוללת כיסוי לנכות צמיתה כתוצאה מתאונה ומשהנכות הצמיתה התגבשה ביום 25.12.2017, הרי שממועד זה זכאי התובע לתבוע תגמולי ביטוח ולכן ממועד זה יש למנות את מניין הימים להתיישנות. משהתביעה הוגשה בחלוף יותר משלוש שנים ממועד זה, הרי שהתיישנה.
4. לגישתה, אפילו תאומץ גישת התובע לפי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד ה"נזק" (התאונה- 8.6.2016), היינו מיום 8.6.2017, הרי שהתובענה התיישנה. לכן, לגישתה, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. התביעה התיישנה ועל כן דינה דחיה על הסף.
2. על פי הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, במקרים שעילת התביעה היא נכות שנגרמה מתאונה, יש למנות את שלוש השנים להתיישנות "מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח".
3. אמנם התובע לא צירף את כל תנאי הפוליסה, אולם ניתן לראות, מהחלק שצירף, כמו גם מכתב התביעה, כי עסקינן בכיסוי בגין "נכות צמיתה כתוצאה מתאונה". משמע, עם התגבשות הנכות הצמיתה, קמה זכותו לתבוע תגמולי ביטוח.
4. כאמור, מחוות דעת מומחה התובע עולה כי, נכותו הצמיתה התגבשה ביום 25.12.2017 ומיום זה קמה לו הזכות לתבוע תגמולי ביטוח. אין בעובדה כי חוות הדעת נערכה ביום 27.3.2020 כדי לשנות לעניין זה.
5. כתב התביעה הוגש ביום 29.7.2021, היינו בחלוף למעלה משלוש שנים וחצי ממועד התגבשות הנכות הצמיתה. מכאן שהתביעה התיישנה.
6. אוסיף ואציין כי אין ממש בטענות התובע כי הנכות מתגבשת רק שנה לאחר קרות הנזק לעניין התובענה שבפניי וגם אם היה, הרי שבפניי חוות דעת מומחה ברורה, עליה מסתמך התובע, הקובעת כי מועד התגבשות הנכות הצמיתה הוא ביום 27.12.2017, וממועד זה יש למנות את הימים לצורך בחינת ההתיישנות.
7. עוד אוסיף ואציין כי אין בעובדה שהנתבעת הביעה עמדה שונה בתובענה אחרת, של תובע אחר בבית משפט אחר, כדי לשנות כהוא זה ממסקנתי האמורה. הדיון צריך להיות אך ורק בנוגע למערכת היחסים שבין הצדדים שבפניי.

סיכום

1. אשר על כן, אני מורה על דחיית התובענה על הסף.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 4,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב, 26 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.