1. לפניי בקשת המבקשים (להלן גם: זורח) מיום 29/7/21 לאשר את שני פסקי הבוררות שניתנו בהליך בוררות שנוהל בין המבקשים למשיבה (להלן גם: רוטנשטיין) בפני הבורר הנכבד עו"ד משה ביטון (להלן: הבורר), מכוח סעיף 23(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

עסקינן בפסק בוררות ראשון מיום 20/12/18, ובפסק בוררות משלים מיום 7/2/21, אשר ניתן על ידי הבורר בעקבות החלטתו של בית משפט זה מיום 23/4/20 בהפ"ב 37296-06-15, להחזיר את הפסק הראשון לבורר להשלמה ולעיון מחדש בסוגיית המועד להשבה; זאת, לאחר דיון בבקשת המבקשים לבטל את פסק הבוררות ובבקשת המשיבה לתקנו (להלן: ההחלטה וההליך הראשון, בהתאמה).

החלטה זו הפכה חלוטה לאחר שבית המשפט העליון (כב' הש' ד' מינץ) דחה ביום 22/7/20 את בקשת המשיבה למתן רשות ערעור בתיק רע"א 3735/20 רוטנשטיין נ' זורח.

לאחר שהבורר דן בכל הסוגיות הרלוונטיות שלהן נדרש, נתן את פסקו המשלים, כאמור לעיל (שני פסקי הבוררות ייקראו להלן פסק הבוררות הראשון ופסק הבוררות המשלים).

נוכח כל אלה, ביקשו המבקשים לאשר את שני פסקי הבוררות ולחייב את המשיבה בהוצאות משפט.

2. ביום 14/9/21 הודיעה המשיבה באמצעות בא כוחה כי על פי הסכמה בין הצדדים ובסיועו של הבורר, הופקדו בידי הבורר שיקים בנקאיים בסכום פסק הבוררות. לטענת המשיבה, הוסכם כי על ב"כ המבקשים לפנות ולבטל את ההערה, אשר נרשמה על הנכס של המשיבה במסגרת ההליך הראשון (להלן: ההערה); עוד על פי ההסכמה, עם הגשת הבקשה לבית המשפט במסגרת ההליך הנ"ל ומתן ההחלטה בדבר ביטול ההערה וביטולה, יעביר הבורר את השיקים שהופקדו בידיו בנאמנות לידי ב"כ המבקשים.

לטענת המשיבה, שיק על סכום פסק הבורר הופקד כבר ביום 3/8/21 בידי הבורר, אך ב"כ המבקשים טען שהשיק חסר סכום של 2,000 ₪. על מנת שלא ליצור עיכובים, הועבר גם סכום זה לידי הבורר והודעה על כך נמסרה לב"כ המבקשים.

משביקש ב"כ המבקשים לוודא כי ההערה נמחקה, הוגשה בקשה זו לבית המשפט. לטענת המשיבה היה על ב"כ המבקשים להודיע לבית המשפט על ההסכמה שהושגה, ולסברתה, בנסיבות המתוארות לעיל הן הבקשה לאישור פסק הבוררות והן מתן תגובה לה מיותרות. לחלופין סברה המשיבה, כי המבקשים יידעו את בית המשפט בדבר ההסכמה ביניהם.

עוד טענה המשיבה כי בנתונים שצוינו לעיל לא ציפתה לדרישה לתשלום הוצאות, ולפיכך יש מקום לפסוק הוצאות דווקא לטובתה, משנדרשה למתן תגובה שלא הייתה מחויבת המציאות.

3. המבקשים השיבו לתגובת המשיבה וביקשו לדחותה מכל וכל, לאשר את שני פסקי הבוררות, ולחייב את המשיבה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. המבקשים הסבירו כי הם ביקשו לאשר את שני פסקי הבוררות, לרבות פסק הבוררות המקורי "כדי לא להשאיר שום פתח ושום ספק" באשר לסכסוך שנתגלע בין הצדדים ואשר הוכרע על ידי מעשה בית דין והשתקי פלוגתא בגדרם של שני פסקי הבוררות.

א. לטענתם, יש מקום לדחות את תגובת המשיבה משהוגשה באיחור, וללא בקשה להארכת מועד; זאת, משהיה עליה להגישה עד יום 12/9/21, ויש בה משום אי קיום החלטת בית המשפט, זילות וכן אמירות גסות רוח ושקריות.

ב. כן טענו כי משנקטה המשיבה לשון גסה, בוטה ובלתי ראויה, יש מקום למחוק את תגובתה.

ג. לטענת המבקשים, המשיבה העלימה מבית המשפט את העובדות הנכונות, האמתיות והמלאות הנוגעות לעניינם של הצדדים, כדלהלן:

המבקשים הגישו את בקשתם לאישורם של פסקי הבוררות ביום 29/7/21, מאחר שהמשיבה השתהתה משך חודשים בהפקדת השיק בידי הבורר; רק בעקבות בקשתם זו מצאה המשיבה לנכון להפקיד ביום 2/8/21 את השיק הבנקאי הנטען בתגובתה בידי הבורר, וגם אז, לטענתם "באופן חסר הגינות ואמינות", הופקד שיק חסר בסכומו, כפי שפירטו בנספח לתגובתם, כעולה מההתכתבות בין ב"כ המבקשים לבורר.

ב. לטענת המבקשים, המשיבה הציגה בתגובתה ובנספח לה מיום 12/9/21 - המאוחר להגשת הבקשה לאישור פסקי הבוררות - מצג תרמיתי שאינן נכון ואינו רלוונטי; במועד הגשת הבקשה - יום 29/7/21 - המבקשים כלל לא ידעו על קיומו של השיק הבנקאי.

המבקשים התרעמו על הנוסח הבוטה שננקט בתגובת המשיבה וטענו כי הטחת אשמות ועלבונות חסרי בסיס במבקשים מהווה כשלעצמה תרמית ושימוש לרעה בהליך שיפוטי כאמור. הם היפנו את חצי הביקורת אל ב"כ המשיבה - שלו ייחסו את הסגנון הבוטה הנ"ל - בטענם כי מדובר בהתנהלות חזרתית חסרת תקנה, וכי הדבר מקנה משנה חומרה לשימוש לרעה בהליך השיפוטי.

לטענת המבקשים, הפועל היוצא של כלל האמור לעיל, שתגובת המשיבה נגועה הן בתרמית, הן בשימוש לרעה בהליכי משפט והן בהטעיית בית המשפט, ולכן דינה להידחות או להימחק. המבקשים אף הפנו את בית המשפט לפסיקה התומכת בטיעוניהם.

דיון והכרעה

4. למעשה, אין המשיבה מתנגדת לאישורם של שני פסקי הבוררות, אלא מבקשת להוסיף עליהם ולפטור אותה מהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

משכך, אין לכאורה מניעה לאשר את שני פסקי הבוררות, כבקשת המבקשים. דא עקא, שיש קושי לאשר את שני פסקי הבוררות כלשונם, מכיוון שיש בחלק האופרטיבי של פסק הבוררות המשלים שינוי של ממש מסעיף 133 המצוי בחלק האופרטיבי של פסק הבוררות המקורי.

בסעיף 133 לפסק הבוררות המקורי חייב הבורר את המשיבה לשלם למבקשים את הסכום שנקבע - והמוסכם כיום על שני הצדדים - רק לאחר מכירת המשק, ללא הגבלת זמן, ואילו בסעיף 80 לפסק הבוררות המשלים חייב אותה לשלם "את הסך של 429,103 ₪, כשהוא צמוד למדד מיום 1/8/13 ועד לתשלום בפועל וזאת בתוך 90 יום מהיום". פסק הבוררות המשלים נחתם ביום 7/2/21 בהעדר הצדדים, דהיינו, על המשיבה היה לשלם את הסך שנקבע עד יום 10/5/21 לכל היותר.

לכן אני רואה לאשר את שני פסקי הבוררות – המקורי והמשלים - ולתת להם תוקף של פסק דין, למעט סעיף 133 לפסק הבוררות המקורי, אשר השתנה.

5. אשר להסכמה הנטענת על ידי המשיבה לגבי יישום פסקי הבוררות, נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים אין הצדקה לאפשר פתיחתה של חזית מריבה נוספת לאחר מתן פסק הדין המשלים.

6. בנסיבות העניין, משהוברר כי המשיבה לא שילמה את הסכום שלו נדרשה במועד שנקבע, והמבקשים נאלצו להגיש בקשה לאישורם של פסקי הבוררות ואף להשיב לתגובת המשיבה, אני מחייבת את המשיבה לשאת באגרת המבקשים וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 8,775 ₪ כולל מע"מ כחוק.

סך זה ישולם למבקשים עד יום 1/11/21, ואם לא ייעשה כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים ולבורר.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021.