1. ביום 29.10.2013 עבר המערער אוטם בשריר הלב, ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.7.2020, אשר התכנסה בעקבות פסק דין מחזיר מיום 24.12.2019 (בתיק ב"ל 21402-07-19), קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער.

3. על ההחלטה הנ"ל, הגיש המערער ערעור נוסף לבית הדין, אשר נדון במסגרת תיק ב"ל 7699-09-20. ביום 13.1.2021 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (במסגרת הדיון שהתקיים בהליך), לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה, באותו הרכב, על מנת "...שתשקול את עמדתה בשנית לעניין הפעלת תקנה 15, תוך דיון בטענת המערער כי עבודת הקבלנות עצמה כוללת עבודות פיזיות, וכי בכל מקרה בנוסף על היותו קבלן, עסק בעבודות פיזיות נוספות, אותן אינו יכול לבצע לאחר אירוע האוטם. החלטת הוועדה תהיה ברורה ומנומקת..." (להלן: "פסק הדין המחזיר").

4. ביום 16.6.2021 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין המחזיר וקבעה פעם נוספת כי אין מקום להפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער (להלן: "הוועדה").

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

5. עיקר טענות המערער

א. הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר, וחזרה על החלטתה בוועדה הקודמת, אך במילים אחרות.

ב. הוועדה לא דנה כלל בטענות המערער אודות "עבודת הקבלנות" וכי עבודה זו כוללת גם עבודות פיזיות.

ג. החלטת הוועדה אינה ברורה ומנומקת. הוועדה ניסתה להצדיק את קביעתה על ידי הנחות אחרות, ובניגוד למה שחויבה בפסק הדין המחזיר.

ד. עצם הקביעה כי המדובר בנזק קל בשריר הלב היא קביעה מוטעית, ומנוגדת לסעיף הליקוי אשר בגינו נקבעה למערער נכות של 25%.

ה. משמדובר בשני פסקי דין מחזירים שלא קוימו, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש על מנת שתדון בערר מראשיתו.

6. עיקר טענות המשיב

א. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. מעיון בפרוטוקול עולה המסקנה הברורה כי הוועדה קיימה את פסק הדין המחזיר באופן מנומק, ואין כל הצדקה להתערבות שיפוטית בהחלטה.

ב. ברור מהחלטתה, כי הוועדה בדעה שהאוטם שנגרם למערער גרם לו נזק קל בלבד ולא פוגע ביכולתו לעבוד. הוועדה מודעת למעמדו התעסוקתי של המערער, ובעמ' 1 לפרוטוקול נרשם מעמדו התעסוקתי ומהות המקרה. ברור אפוא, כי הוועדה בדעה שהעבודה הפיזית כקבלן לא נפגעה בעקבות הנזק הקל שנגרם בשריר הלב. הוועדה לא הסתפקה בכך, ואף הוסיפה כי לדעתה הירידה בהכנסות אינה כתוצאה מהאירוע הנדון.

ג. החלטת הוועדה היא החלטה רפואית מובהקת, ואין להתערב בה.

7. ביום 8.12.2021 התקיים דיון בפני כב' הרשם אביעד אברגיל, במסגרתו השלימו הצדדים את טיעוניהם.

8. החלטת הוועדה

המערער טען בפני הוועדה: "לא יכול לעבוד כל הזמן כאבים בחזה וקוצר נשימה, קבלן תשתיות ועבודות עפר – עובד פיזית רק. כל חודש, שבועיים שלוש הייתי רואה קרדיולוג, אין בידי מסמכים מקרדיולוג. עברתי צנתור נוסף לפני שנתיים."

ב"כ המערער טען בפני הוועדה: "לעניין תקנה 15 את הדברים אמרנו כבר פעמיים וזו פעם שלישית, איבד את כושר עבודתו מבחינת מקצוע, פיזית לא יכול לעבוד. מבקש לתת הבנה ולהביא את מה שמגיע לו, להפעיל תקנה 15 במלואה."

הוועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "בא כוח התובע טוען שמרשו איבד את כושר עבודתו. מספר שנמצא במעקב מתמיד אצל קרדיולוג, אין שום דוקומנטציה לכך. לא עבר בשנה האחרונה שום בדיקה קרדיאלית כגון אקו לב או מיפוי לב. מספר שעבר צנתור חוזר.

תאונת העבודה שהוכרה נגרמה ע"י אוטם תחתון ב 29.10.13, גרמה לנזק קל בשריר הלב, EF50%. נכותו הקרדיאלית בגין זה נקבעה ל 25%.

הוועדה נשארת בדעה שהאוטם שגרם לנזק קל בשריר הלב לא פוגע ביכולתו להמשיך לעבוד.

ישנה וועדת רשות שצוינה גם כן בישיבת הוועדה הקודמת מ 2019 שנכתב שלפי דעתה הירידה בהכנסות הייתה לא בהכרח מהאירוע הנדון."

9. דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

10. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים דן בית הדין בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 1999]. עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 22/6/06], כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

11. עוד יודגש, כי כאשר עניינו של מבוטח מוחזר על פי פסק דין לוועדה הרפואית לעררים, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין [דב"ע נא/01-29 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008)].

12. במקרה דנן, ובהתאם לפסק הדין המחזיר, היה על הוועדה לשקול מחדש את עמדתה לעניין הפעלת תקנה 15, וזאת "תוך דיון בטענת המערער כי עבודת הקבלנות עצמה כוללת עבודות פיזיות, וכי בכל מקרה בנוסף על היותו קבלן, עסק בעבודות פיזיות נוספות, אותן אינו יכול לבצע לאחר אירוע האוטם." [ההדגשה הוספה].

מקובלת עלי טענת המערער לפיה הוועדה לא דנה בסוגיית העבודה הפיזית של המערער, כפי שנדרשה לעשות בהתאם לפסק הדין המחזיר. הוועדה למעשה לא נתנה את דעתה כלל לסוגיית העבודה הפיזית של המערער, ובכך ברי כי לא ביצעה את הוראות פסק הדין המחזיר.

יתרה מזאת, גם התבססות הוועדה בהחלטתה על כך שלפי ועדת הרשות הירידה בהכנסות לא הייתה "בהכרח" מהאירוע הנדון – אינה ברורה. שכן מאמירה זו ניתן להבין כי ייתכן שהירידה בהכנסות הייתה דווקא בשל האירוע הנדון. בנסיבות אלה, החלטת הוועדה גם אינה ברורה ומנומקת כנדרש.

13. באשר להרכב הוועדה – מקובלת עלי טענת המערער לפיה מקום שבו הוועדה לא ביצעה את הוראות פסק הדין המחזיר, ואף בפעם השנייה, ובנסיבות העניין, נראה כי הוועדה נעולה בדעתה ויש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

14. סיכומו של דבר, לנוכח האמור לעיל והואיל ומצאתי טעות משפטית בפעולת הוועדה, הריני מורה על קבלת הערעור, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שזו תדון בעררו מחדש.

פרוטוקולים של ועדות ערר קודמות לא יעמדו בפני ועדת הערר בהרכבה החדש.

15. באשר להוצאות – בדיון שהתקיים ביום 8.12.2021 בית הדין המליץ למשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש, המלצה שלו הייתה מתקבלת הייתה חוסכת זמן שיפוטי יקר. לפיכך, ובנסיבות העניין, ובשים לב לכך שמדובר בפעם השלישית שבה עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים בפסק דין, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך של 3,500 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

16. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' שבט תשפ"ב, (09 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.