1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בנתניה בת"פ 49773-05-19 יחד עם ת"פ 42003-01-19 מיום 6.7.2021, במסגרתו הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירת הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם ובעבירת איומים. על המערער נגזרו 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, פיצויים בסך 3,000 ₪ למתלוננת, 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתחייבות בסך 3,000 ₪ למשך 3 שנים בתנאים שקבע בית המשפט קמא. המערער מלין כנגד חומרת העונש שנגזר עליו.
2. כעולה מכתב האישום, המתלוננת היא גרושתו של המערער ולהם ארבעה ילדים משותפים. עניינו של ת"פ 49773-05-19 הוא שביום 5.9.2018 ניתן צו הגנה האוסר על המערער להיכנס לבית המתלוננת, והוסכם כי יהיה רשאי לראות את ילדיו בימים קבועים פעמיים בשבוע, בסמוך לביתה ובנוכחותה. בצהריי יום 26.1.2019 נכנס המערער לבית המתלוננת ובמהלך ויכוח שהתגלע בין השניים לאור רצונה כי ייצא, אמר לה: "אם לא נעים לך שאני פה, כנסי לחדר, סגרי על עצמך את החדר, סתמי את הפה, ושאני אלך תצאי". ביום 3.2.2019 הפר המערער את הצו פעם נוספת, בכך שבחצות לערך נכנס לבית בזמן שבני הבית נמו את שנתם, המשיך לחדר השינה, וליטף את שני הילדים הקטנים שישנו עם המתלוננת במיטתה.
3. עניינו של ת"פ 42003-01-19 הוא שביום 23.10.18 התקשר המערער למתלוננת ולאחר ויכוח איים עליה באלו המילים: "אני אכבה לך את הנשמה, אני ארצח אותך"; "אם תעזי לגעת בציפורן של הילדים שלי, אני אכסח לך את הצורה כמו שלא כיסחו לך בחיים יא זונה, אני אעשה ממך קציצות"; "שלא תעזי לגעת בציפורן שלהם (של הילדים) של הדת, אני אתאבד עלייך וישב עלייך בכלא מיליון שנה יא משוגעת מי את?"; "אם אני אשמע עוד פעם אחת שכיבית לו משהו או שניסית לעשות לו משהו אני אבוא ואני ארצח אותך ואני אשב עלייך בכלא יא משוגעת. עוד פעם אני אשמע שעשית לו משהו כזה את לא תהיי בחיים... הם ישבו עלייך שבעה ועלי ביחד, הם יישארו לבד בעולם, אני מזהיר אותך אל תהפכי אותי לבן אדם פסיכי"; "אם תעזי להרוס את הילדים הטהורים שלי, אני אכסח לך את הצורה כמו שלא כיסחו אותך בחיים"; "את תתני לו את כל התנאים כמו שאני בבית, את לא תעשי את זה, לא יהיה לו אבא ולא תהיה לו אמא, את שומעת הוא יהיה לבד בעולם וכל הארבעה ילדים שלך"; "אז אל תפחדי, לא יהיה להם לא אבא ולא אמא, אני אהיה בכלא ואמא שלהם תהיה בבית קברות"; "את לא תוכלי לעשות כלום, כי את לא תהיי בעולם הזה בכלל".
4. בהתאם לאמור בתסקיר שירות המבחן המערער הוא בן 38, גרוש ואב לארבעה, עובד כשכיר בתפקיד אחראי בטיחות באתרי בנייה ומתגורר בגפו. במהלך שירותו הצבאי נחשף למראות מורכבים. לפני מספר שנים עבר תאונה קשה, בעקבותיה נדרש לשיקום פיזי משמעותי שהשפיע עליו נפשית. הוא נישא למתלוננת בשנת 2004, השניים באו מרקע דתי וגידלו את ילדיהם בהתאם. בשנת 2018 התגרשו בעקבות קונפליקטים ביניהם שנבעו לטענתו מהחלטתה של המתלוננת להתרחק מאורח החיים המסורתי. המערער הודה בעבירות ותיאר את מצבו הרגשי המורכב באותה התקופה, על רקע הליך הגירושים, געגועיו לילדיו, וחששו מהשפעתה של המתלוננת על חינוכם. שירות המבחן התרשם כי המערער פעל מתוך תסכול ורצון להמשיך לשלוט בחיי המתלוננת וילדיהם. בחלוף הזמן התייצב מצבו האישי והרגשי של המערער, בין השאר בסיוע הדרכה הורית משותפת לו ולמתלוננת. משיחה עם המתלוננת עלה כי כיום הקשר בין השניים תקין. שירות המבחן ביקש לבחון אפשרות לשלב את המערער בטיפול בתחום האלימות הזוגית, אלא שהמערער הביע מוטיבציה נמוכה להשתלב בטיפול זה והתקשה להתבונן באופן ביקורתי אודות התנהגותו. משכך, לא ניתנה בעניינו המלצה טיפולית.
5. בית המשפט קמא קבע מתחמי ענישה נפרדים לכל אחד מהאישומים. ביחס לעבירות הפרת הוראה חוקית הודגש כי מדובר היה בעבירות מתוכננות אשר שמו ללעג את צו בית המשפט באופן הפוגע בסדרי השלטון והמשפט ובסדר הציבורי. עוד הודגש כי המקרה האחרון היה מפחיד ממש, עת נכנס המערער לבית בסמוך לחצות כשכולם ישנים וליטף את ילדיו שישנו באותה המיטה עם אמם, המתלוננת, שיש להניח שחשה רתיעה רבה כתוצאה מכך ושביטחונה האישי ושלוותה נפגעו קשות. בהתחשב במכלול השיקולים והנסיבות הצריכות לעניין, קבע בית המשפט קמא מתחם ענישה בגין עבירות הפרת ההוראה החוקית הנע בין 4 חודשי מאסר שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות, לבין 14 חודשי מאסר בפועל, ובגין עבירת האיומים מתחם הנע בין חודשיים מאסר שניתן לרצות בדרך של עבודות שירות, לבין שנת מאסר בפועל.
6. בגזירת עונשו של המערער בתוך המתחם התחשב בית המשפט קמא בכך שהמערער נעדר הרשעות קודמות, הודה במיוחס לו, קיבל אחריות על מעשיו והביע צער וחרטה. כן נתן בית המשפט קמא דעתו לנתוניו האישיים החיוביים של המערער, אשר עובד כל חייו, מתפרנס ומפרנס את משפחתו, השלים שירות צבאי ותרם למדינה, נפצע בתאונה קשה שלאחריה השתקם והמשיך בחייו. הוטעם כי המעשים עליהם נותן המערער את הדין בוצעו בתקופה משברית בחייו, על רקע תהליך פרידה וגירושים מהמתלוננת. בית המשפט קמא נתן דעתו לטענה לפיה כל עונש מוחשי שיושת על המערער, עשוי לפגוע בעקיפין גם במתלוננת ובילדים, בשל קשייו של המערער להתמודד עם חוב המזונות, אך עם זאת סבר כי אין בכך כדי להצדיק חריגה לקולה ממתחם הענישה, בפרט משלא הוצגו נתונים המצדיקים חריגה שכזו. בהתחשב בכל האמור, החליט בית המשפט קמא למקם את עונשו של המערער בתחתית כל אחד מהמתחמים שקבע, ואף מצא לנכון לחפוף במידה מסוימת בין העונשים.
7. לטענת המערער שגה בית משפט קמא שקבע כי מדובר במתחמים נפרדים, וכן שגה בקביעת המתחמים ובמיקומו של המערער בתוך כל מתחם. לטענתו ברקע שני האירועים עומד השינוי הקיצוני שעברו המערער ומשפחתו, עת החלה המתלוננת בהליך של חזרה בשאלה, כאשר מעשיו של המערער כוונו אך ורק כדי לקיים קשר עם ילדיו, להבדיל מניסיון להתקרב למתלוננת או לפגוע בה. לפיכך, נכון היה לראות במעשיו של המערער "אירוע אחד".

כמו כן, לא היה בפסקי הדין אליהם הפנה בית משפט קמא כדי להצדיק את המתחמים שקבע. לדברי ב"כ המערער, היה מקום לקבוע מתחם שתחילתו במאסר על תנאי, ולגזור את עונשו של המערער בתחתיתו, בהתחשב בהודאתו ובהעדר עבר פלילי. בכל מקרה, גם אם היה מקום לקבוע מתחם או מתחמים מחמירים יותר, ראוי היה לחרוג מהם לקולא מטעמי שיקום, בהתחשב בכך שהמערער שינה התנהלותו, מקפיד לקיים חובותיו כלפי משפחתו, והמתלוננת אינה חוששת מפניו ואף הגישה מכתב לבית המשפט בעניין זה, תוך שהיא מציינת כי שליחתו של המערער למאסר בעבודות שירות, תגרום לפגיעה באפשרותו לשלם מזונות.

1. ב"כ המשיבה סמכה ידה על גזר דינו של בית משפט קמא, על נימוקיו ומסקנתו. לדבריה צדק בית משפט קמא עת קבע מתחמים נפרדים לכל אירוע, וכן צדק בקביעת כל מתחם נוכח חומרת מעשיו של המערער כמתואר בגזר הדין. ב"כ המשיבה הדגישה בטיעוניה בפנינו כי האירועים החמורים הנוגעים לעבירת הפרת הצו השיפוטי התרחשו לאחר שהוגש נגד המערער כתב אישום בגין עבירת האיומים, ובכל מקרה לאחר שהמערער כבר נחקר על עבירה זו.
2. עיינו בגזר דינו של בית המשפט קמא ושמענו את טענות הצדדים, ולא מצאנו מקום להתערבותנו.
3. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה גוזרת מחדש את עונשו של הנאשם, אלא עליה לבחון את סבירות העונש שהוטל עליו. התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת למקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין. אין זה המקרה שבפנינו.
4. אנו רואים עין בעין עם בית המשפט קמא בכל הנוגע לחומרת העבירות בהן הורשע המערער ולנסיבות ביצוען. המערער העז להיכנס לתוך בית המתלוננת, מבצרה, תוך הפרת צו שיפוטי, ובמקרה האחרון אף עשה זאת בשעת לילה מאוחרת בשעה שהיא ישנה. כמו כן אין להקל ראש אף ברצף הביטויים האלימים והקשים שהשמיע המערער באוזניה, כמתואר לעיל, הכוללים אף איומים ברצח. בית המשפט קמא קבע נכונה את הערכים המוגנים בהם פגע המערער, בהם השמירה על הסדר הציבורי וכיבוד החלטות משפטיות, וכן הגנה על ביטחון המתלוננת.
5. אף החלטת בית המשפט קמא בדבר קביעת שני מתחמי ענישה נפרדים מקובלת עלינו, שכן מדובר באירועים נפרדים ושונים, הן מבחינת רצף הזמן, והן מבחינת הערכים המוגנים.
6. מתחמי הענישה אותם קבע בית משפט קמא הולמים את נסיבות המקרה ותואמים את מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. נעיר כי ניתן תמיד למצוא גזרי דין ופסקי דין לכאן ולכאן, כאשר המגוון הרחב משקף את ריבוין האינסופי של הנסיבות הרלוונטיות האפשריות. בנסיבות המקרה דנן קביעות בית המשפט קמא בכל הנוגע למתחמים ראויות בעינינו ולא מצאנו הצדקה להתערב בהן. נוסיף כי העובדה כי המערער ביצע את המעשים על רקע המשבר האישי בשל פירוק משפחתו והריחוק מילדיו, וכי לא התכוון לפגוע במתלוננת, אינה מצדיקה להקל בהם ראש. ועוד נוסיף כי חומרה מיוחדת רואים אנו בעובדה כי המערער הפר את הצו השיפוטי, עת נכנס לביתה של המתלוננת, לרבות לחדר השינה בשעת לילה, לאחר שכבר הוגשה נגדו תלונה בגין עבירת האיומים והמערער נחקר עליה. אין זאת אלא כי המערער לא הפנים את חומרת מעשיו, והדבר אף עולה מתוך האמור בתסקיר שירות המבחן.
7. אשר לגזירת העונש, מצאנו כי בית המשפט קמא שקל כהלכה את מכלול הנתונים הרלוונטיים. בית המשפט קמא לא התעלם מן הנתונים שעמדו לזכות המערער, בהם העדר עבר פלילי והמשבר האישי אותו חווה, והפגיעה בפרנסת משפחתו בשל עונש המאסר בעבודות שירות, אך מצא, ובצדק, כי אין באלה כדי למלט את המערער מהעונש לו הוא ראוי.
8. צדק בית המשפט קמא אף לגבי שיקולי השיקום. מאמצי השיקום של המערער והשמירה על מרקם יחסים תקין עם המתלוננת ראויים להערכה ולעידוד, אלא שאין בכך להצדיק חריגה מהמתחם. נזכיר כי חריגה מטעמי שיקום היא החריג לכלל וזאת רק בהינתן נסיבות מיוחדות בהם קיימים סיכויי שיקום מובהקים המצדיקים זאת, שלא כמו בעניינו של המערער.
9. בית המשפט קמא שקל את השיקולים המצדיקים הקלה עם המערער, ואלה הביאו אותו בצדק למקם את הענישה בתחתית המתחמים שקבע ואף לחפוף במידה מסוימת בין העונשים, ובכך, בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, די. התוצאה העונשית אליה הגיע בית המשפט קמא אינה חורגת מן הסביר בנסיבות העניין, ואין אנו מוצאים מקום להתערב בה.
10. סוף דבר - הערעור נדחה.
11. המערער יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות לקליטה והצבה ביום 30.1.22 עד השעה 08:00.
12. המערער מוזהר כי עליו לבצע את עבודות השירות כהלכתן, שאחרת הממונה עשוי להפקיען כך שהמערער ירצה את המאסר מאחורי סורג ובריח.
13. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, ט"ו שבט תשפ"ב, 17 ינואר 2022, בנוכחות הצדדים.