ביום 01.08.2021 הגישה המבקשת את ההליך שמספרו ברישא בו עתרה ל"פסק דין הצהרתי בדבר זכאות המבקשת להירשם כיהודיה".

על פי האמור בבקשה, המבקשת ילידת פרו שנת 1991 עברה "גיור אורתודוקסי הלכתי ביום 22.02.2017", אשר הוכר ע"י הרבנות הראשית לישראל ביום 18.06.2020 על פי התעודות שצירפה כנספחים ד' ו-ה' לבקשה, אף נישאה ביום 09.08.2020 "ליהודי כדת משה וישראל" על פי התעודה שצירפה כנספח ב' לבקשה.בהתאם, חתמה בפני קונסול ישראל במיאמי על "בקשה לעדכון דת ברשות האוכלוסין בישראל" אותה צירפה כנספח ג' לבקשה.

המשיבה לא הגישה תגובה.

משהמבקשת עתרה "לקבלת החלטה", הגישה המשיבה ביום 03.01.2022 "בקשה דחופה להארכת מועד... להגשת עמדה" עד ל-05.01.2022, וזה הוארך עד ליום 09.01.2022, שאז הגישה המשיבה "בקשה למתן הוראות", בה עתרה להורות למבקשת להמציא גם "תצהיר של נושא המשרה המוסמך לגייר בקהילה...", ו"תצהיר המבקשת, המפרט את פרטי הליך הגיור", משאין להסתפק ב"תעודת הגיור".

המבקשת השיבה ביום 01.02.2022 כי בית הדין בו נערך הגיור נסגר נוכח פטירת אב בית הדין מסיבוכי קורונה ביום 27.04.2021, וכי אין משמעה של הפסיקה אליה מפנה המשיבה כי תפקידה של המשיבה לבחון את תקינות הליך הגיור, בהינתן תעודה אותנטית על כך, מה גם שהרבנות הראשית לישראל כבר הכירה בו ביום 18.06.2020.

בהחלטה מיום 01.02.2021 נדרשה המשיבה להשיב לתובענה גופה עד לא יאוחר מיום 17.02.2022.

לא הוגש לתיק דבר.

המבקשת עתרה אפוא ביום 21.02.2022 למתן פסק דין על יסוד הבקשה.

כדי לא להיקלע לכלל תקלה, הוריתי למזכירות בית המשפט לערוך בירור טלפוני עם הפרקליטות, וזה אכן נעשה.

מהערת המזכירות הנמצאת בתיק עולה כי בשיחות שנערכו ביום 27.02.2022, נאמר כי הוגשה תשובה לתיק בית המשפט, וכי תוגש פעם נוספת.

עד לרגע זה – לא הוגשה כל תשובה, גם לא הסבר לאי הגשתה.

המבקשת, כאמור, עותרת לפסק דין.

באין עמדה מצד המשיבה, ובהינתן המסמכים שצירפה המבקשת לבקשתה, לרבות תעודת הגיור ואישור הרבנות הראשית לישראל לפיו "תעודת הגיור... מאושרת" – אין מניעה למתן פסק הדין המבוקש, וזה אכן ניתן בזאת.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשפ"ב, 28 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.