לפני: כב' השופט יוסף יוספי

פסק דין

בפניי ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 1.7.2021 אשר קבעה כי שיעור נכותו של המערער בגין דלקת לבלב עומד על 20% בהתאם לסעיף 17א(ב)(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות), שיעור נכותו הנפשית עומד של 15% בהתאם לסעיף 34(ב)(2-3), שיעור נכותו בגין גאוט עומד על 20% לפי סעיף 35(1)(ג) לתקנות, שיעור נכותו בגין טריגליצרידים עומד על 10% לפי סעיף 3(ב) ושיעור נכותו בגין הליקוי בריאות עומד על 0% לפי סעיף 5(2).

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת המערער, שיעור נכותו הזמנית בגין הדלקת בלבלב עמד על 70% ואילו בתום הזמניות קבעה הוועדה כי שיעור נכותו בגין ליקוי זה עומד רק על 20%, וזאת למרות שמהחומר הרפואי עולה כי לא חלה הטבה במצבו. החלטת הוועדה אינה מפורטת, אינה מנומקת ואינה מובנת. כן נטען כי בוועדה עצמה נכחו שני מומחים בלבד - ד"ר פלדשטיין (פנימאית) וד"ר פוקס (פסיכיאטר) כפי שמצוין בעמ' 3 לפרוטוקול וכפי שמודפס בתחתית עמ' 5 לפרוטוקול. עם זאת, באמצע עמ' 5 מתנוססת חתימתו של פרופ' פרנציסק (פנימאי) אשר כלל לא נכח בוועדה. לאור האמור, מבוקש כי עניינו של המערער יושב לוועדה אשר תבחן את עניינו בהרכבה המלא.
2. לטענת המשיב, הנמקת הוועדה בדבר שיעור נכותו של המערער בגין דלקת בלבלב עומדת בדרישות המקובלות בפסיקה, והיא ניתנה בהתאם להוראות ולרכיבי פריט הליקוי הרלוונטי, שכן על הוועדה לא מוטלת החובה לנמק סטייתה מהנכות הזמנית אשר הוענקה למערער. באשר לטענות המערער בדבר הרכב הוועדה, הרי שעומדת לוועדה חזקת התקינות המנהלית, בנוסף לעובדה כי בהתאם לתקנות די בהרכב של שני מומחים.

דיון והכרעה

1. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק).

במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה (עב"ל 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי (28.4.1999)).

ומן הכלל אל הפרט.

1. ממצאי בדיקת המערער על ידי הוועדה פורטו בפרוטוקול כדלקמן:

"פנימאי "תלונות על כאבי בטן קשיי נשימה כאבים בגוף מקבל טיפול באומגה.

קיבל אחוזי נכות התואמים את מצבו אין שינוי בהחלטה

מחלת ריאות שהתגלתה לאחרונה לפי בדיקת תפקודי ריאות FVC- 0.74 הוועדה קובעת סעיף 5 2 אפס 28/6/21

פסיכיאטר מכתב מתאריך 23/6/21 ד"ר נוריק מטופל עקב הפרעה דכאונית חרדתית ומקבל תרופות פסיכוטרופיות

בבדיקה היום מסודר בהופעתו החיצונית מודע צלול דיבור ספונטאני שוטף מאורגן אפקט עם גוון דיספורי רגזני.

תלונות על דאגנות יתרה קיימת אי התאמה בין המינון של התרופות לפי המלצת רופא לעומת מינון פחות שנוטל בפועל

תלונות על דאגנות יתרה בהקשר למצבו הבריאותי לא ניצפו תסמונות פסיכופתולוגיות נוספות

הוועדה מתרשמת מהפרעת הסתגלות וקובעת 15% לפי סעיף 34 ב 2-3 לצמיתות."

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. ונפרט.
2. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הינה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

וכן נפסק בעניין זה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

1. הוראות סעיף 17א לתקנות קובעות כדלקמן:

"מצב לאחר דלקת או ניתוח –

(א) בלא תלונות או סימנים במערכת העיכול 0%

(ב) עם כאבי בטן שכיחים ועליה באנזימים –

(1) בלא הפרעה בספיגה 20%

(2) עם הפרעת ספיגה –

(א) המאוזנת באמצעות טיפול תרופתי 40%

(ב) הגורמת לתת-תזונה באופן המחייב השלמת תזונה דרך פיום 70%

(ג) המחייבת הזנת על 100%"

1. מקובלת עליי טענת המשיב כי הוועדה אינה מחויבת להחלטת הוועדה בדבר הנכות הזמנית ואף אינה מחויבת לנמק סטייתה ממנה. עם זאת, בענייננו, כל שעשתה הוועדה הוא לציין כי קיימות ""תלונות על כאבי בטן קשיי נשימה כאבים בגוף מקבל טיפול באומגה." ומיד קבעה כי המערער "קיבל אחוזי נכות התואמים את מצבו אין שינוי בהחלטה", וזאת מבלי לפרט את קביעתה זו, לא לעניין העלייה באנזימים הנדרשת על פי הוראות הסעיף ולא בשאלת קיומה של הפרעת ספיגה.

משכך, מצאתי כי הוועדה לא עמדה בחובה ההנמקה המוטלת עליה, ועל כן נפל פגם בהחלטתה.

1. כמו כן, מקובלת עליי טענת המשיב כי לוועדה ולאמור בפרוטוקול עומדת חזקת התקינות. מקובלת עליי גם טענתו כי בהתאם לתקנות, גם לו היתה הוועדה יושבת בהרכב של שני מומחים בלבד, די היה בכך.

עם זאת, יוזכר כי חזקת התקינות אינה חזות הכל והיא בגדר חזקה בלבד. במקרה דנן, בעמ' 3 לפרוטוקול מצוינים רק חברי הוועדה ד"ר פוקס וד"ר פלדשטיין, וכן בעמ' 5 מודפסים רק שמותיהם, וזאת כאשר בעמ' זה מתנוססת גם חתימתו של פרופ' פרנציסק, אשר נטען על ידי המערער כי כלל לא נכח בוועדה. הדבר מעלה תהיות לא פשוטות.

עם זאת, משהמערער ביקש להשיב את עניינו לוועדה באותו הרכב, כך ייעשה.

אחרית דבר

1. על יסוד כל האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) בהרכבה מיום 1.7.2021 על מנת שתדון באופן ענייני ומנומק בטענות המערער באשר לשיעור נכותו בגין הדלקת בלבלב.

המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת, באופן שניתן יהא להתחקות אחר הלך מחשבתה.

1. משהמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי- אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א כסלו תשפ"ב, (15 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.