בפני תביעה קטנה, שהוגשה על סך של 1,850 ₪ (במהלך הדיון ביקש התובע להוסיף סך של 10,000 ₪ כפיצויים לדוגמא, אולם מאחר שלא שולמה אגרה בהתאם, לא היה מקום לדון בכך), ושעניינה דרישת פיצוי בקשר עם אספקת מוצר שאינו תואם במדויק את ההזמנה.

בנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על טענות הצדדים ועל החומר שבתיק. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

מטבע הדברים, נוכח אופיו של סוג זה של הכרעה במחלוקת, והיתרונות הגלומים לשני הצדדים מכך שעניינם לא יפורט בפסק-דין המתפרסם ברבים, לא אדרש כאן לטענות הצדדים, אולם רק אעלה שוב על הכתב את הסכמת הנתבעת, שתועדה לפרוטוקול, לפיה היא אחראית לכך שהמוצר שנרכש ייהנה מהאחריות לשנה, ושנותן האחריות ייתן את השירות שיידרש, ככל שיידרש, במהלך התקופה.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,350 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"ב, 26 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.