לפניי בקשת בא-כוח הנאשם כי אפסול עצמי מלשבת בדין.

רקע כללי: השתלשלות העניינים

1. כנגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו עבירה של רכיבה על אופנוע בשביל אופניים, עבירה לפי תקנה 34.(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. כתובת העבירות הינה פרי אליעזר 8 ו – 10 תל אביב.
2. ביום 17.10.21 התקיים לפניי דיון הקראה.
3. עובר לדיון ההקראה בתיק נשוא החלטה זו, התקיים לפניי באותו היום דיון בתיק שמספרו ח"נ 7201-08-21 (להלן – "התיק הראשון"). בפתח הדיון בתיק הראשון הקריא בית המשפט את כתב האישום לנאשם שם וביקש את תגובתו. הנאשם מצידו מסר את תגובתו המפורטת לכתב האישום ואף הציג תמונות לבית המשפט.
4. בשלב כלשהו, ב"כ הנאשם אשר נכח אותה העת באולם וישב על הספסל המיועד לקהל קם ממקומו, פנה לנאשם בתיק הראשון ולבית המשפט והודיע כי הוא מייצג פרו בורנו את הנאשם. לפיכך, הוספתי את שמו של ב"כ הנאשם לפרוטוקול של התיק הראשון והוא ביקש לטעון בשם הנאשם שם. או אז, לאחר שטען שהנאשם בתיק הראשון כופר, טוען להגנה מן הצדק ומבקש לקבוע את התיק להוכחות טען כך –

"לאור הערת בית המשפט ששמעתי מהדיון הקודם שהביע את דעתו וכמה שהתרשמתי ניסה לשכנע את הנאשם להגיע להסדר ושאין לו סיכוי בתיק הזה, אני חושב שבית המשפט צריך לפסול את עצמו בתיק זה. כל בן אדם סביר ננעל בדעתו על אותו אישום ובדיוק באותם נסיבות" (ע' 1, ש' 22 – 24).

1. בהמשך טען ב"כ הנאשם במסגרת התיק הראשון להגנה מן הצדק וטען "למרות זאת, בית המשפט אמר שטענה מן הצדק לא תתקבל. למרות זאת האזרח עצמו לא צריך לפול במלכודת הזו. ואם בית המשפט אמר את זה בית המשפט מתבקש לפסול את עצמו" (ע' 2, ש' 8 – 10).
2. בשלב זה קיימתי, כעולה מהפרוטוקול ובהסכמת הצדדים דיון מחוץ לפרוטוקול, במהלכו הסברתי לב"כ הנאשם, כי בתיק אשר נשמע בפניי קודם (להלן – "התיק האחר") הבעתי עמדה לפיה דעתי אינה נוחה ממדיניות האכיפה של עיריית תל אביב וכי לאור הדברים ששמעתי מדובר במדיניות המעוררת קושי. עוד הסברתי, כי בתיק האחר כלל לא הועלתה טענה של הגנה מן הצדק. אציין, כי בשלב זה גם התברר לי, כי ב"כ הנאשם לא נכח באולם במהלך כל הדיון אשר התנהל בתיק האחר אלא רק בחלקו.
3. לאחר כל זאת התבקשה ב"כ המאשימה ליתן את תגובתה לבקשת הפסלות והשיבה, שב"כ הנאשם אינו יכול לפרש את דברי בית המשפט וכי "בית המשפט לא התייחס בתיק הקודם לטענה של הגנה מן הצדק". עוד טענה כי "ב"כ הנאשם שמע חלקי משפטים וחלקי דברים" ולכן אין היא רואה מקום שבית המשפט יפסול את עצמו (ע' 2, ש' 26 – 28).

לאור הדברים, הודעתי כי החלטתי בעניין בקשת הפסלות בתיק הראשון תישלח לצדדים.

1. בהמשך אותו היום, שב והתייצב ב"כ הנאשם באולמי כבא-כוחה של נאשמת אחרת - יובל עטרי בתיקים: ח"נ 6992-08-21; ח"נ 7186-08-21; ח"נ 7134-08-21; 7092-08-21 (להלן כולם יחד – "התיק השני").
2. כבר בפתח הדיון טען ב"כ הנאשם, כי היות ומדובר בנסיבות זהות לחלוטין לתיק הראשון, "טענת הפסלות יפה ונכונה גם בתיק זה" (ע' 1, ש' 11). בתגובה טענה ב"כ המאשימה כי היא חוזרת על דבריה כפי שנטענו בתיק הראשון. עוד טענה כי בתיק האחר לא העלה הנאשם טענה של הגנה מן הצדק וכי ב"כ הנאשם "נכנס באמצע או יותר נכון לקראת סוף הדיון ושמע חלקי דברים, ולכן אני לא רואה משהו לא נכון שיוביל לפסלות" (ע' 1, ש', 15 – 17).
3. בתגובה אישר ב"כ הנאשם כי אכן נכנס באמצע הדיון בתיק האחר, אך טען שמהדברים שמסר הנאשם בתיק האחר לבית המשפט, חשד שמדובר באותן הנסיבות כמו בתיק נשוא החלטה זו. כמו כן טען, כי בית המשפט אמר לנאשם בתיק האחר כי הנסיבות אינן מצדיקות הפרה של החוק וכי בית המשפט ניסה לשכנע את הנאשם בתיק האחר שכדאי לו להגיע להסדר ולסיים את התיק. לפיכך טען, כי הערות בית המשפט היו חדות וברורות ו"די בהן להביא לגמירות דעתו של בית המשפט ולביסוס טענת הפסלות" (ע' 2, ש' 3 – 8).

לאור הדברים, הודעתי כי החלטתי בעניין בקשת הפסלות בתיק השני תישלח לצדדים.

1. בסמוך לאחר מכן ועוד באותו היום שב והתייצב בשלישית ב"כ הנאשם באולמי והפעם כבא-כוחו של הנאשם בתיק נשוא החלטה זו (להלן גם – "התיק השלישי"). מיד בפתח הדיון ביקש ב"כ הנאשם את פסילתי שוב משום שלטענתו מדובר בתיק שנסיבותיו זהות לתיק הראשון. עוד טען, כי "היות ובדיון של תיק אחר שבו נכחתי בדיון שנסיבותיו זהות לתיק זה ... ולנוכח הערות בית המשפט לאותו נאשם ... ומכאן שבתיק האחר בית המשפט גיבש את דעתו באופן שברור לכל אדם סביר מהערות בית המשפט לאותו נאשם שדעתו ננעלה, והגם שנכנסתי באמצע הדיון, ודי לי באותן הערות של בית המשפט אשר שמעתי ... ומכאן לדעתי דעתו של בית המשפט נכבד זה ננעלה, ובכך יש לבסס עילת פסלות מובהקת גם בתיק זה" (ע' 1 לפרוטוקול).
2. בתגובה טענה ב"כ המאשימה כי ב"כ הנאשם נכנס בסופו של הדיון בתיק האחר, "לאחר שהתנהל פרוטוקול והצדדים אמרו את דבריהם ושמע חלקי דברים וחלקי משפטים מכבוד בית המשפט" והסיק מסקנות שאין בהן ממש (ע' 2 לפרוטוקול).

לאור הדברים, הודעתי כי החלטתי בעניין הפסלות בתיק נשוא החלטה זו תשלח לצדדים.

דיון והכרעה

1. דין הבקשה להידחות.
2. הלכה מושרשת היא כי דיני הפסלות מבוססים על מבחן החשש הממשי למשוא פנים. כך מורה אותנו סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 וכך מורה אותנו ההלכה הפסוקה אשר נדרשה לפירושו של הסעיף, וקבעה שהמבחן לקיומו של אותו חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט הוא מבחן אובייקטיבי, וכי אין להחיל בעניין זה אמות מידה סובייקטיביות.
3. פסק הדין המנחה לעניין "קיומו של חשש ממשי", והמבחנים ליישומו הוא ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2), 375, 381 (להלן – "עניין ידיד"), בו קבע הנשיא אגרנט כך –

"משמעותו היא, שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי-הדין באובייקטיביות הדרושה".

1. המבחן אשר גובש בעניין ידיד מנחה את בית המשפט מאז ועד היום ומכאן, שעל הטוען לקיומו של חשש למשוא פנים להניח תשתית עובדתית אובייקטיבית למשוא פנים מצד בית המשפט בניהול המשפט שהרי אין די בתחושות סובייקטיביות של הנאשם או סנגורו.
2. מבחן החשש הממשי למשוא פנים מושתת על החזקה בדבר מקצועיותו של השופט; מקצועיות המעניקה לו את היכולת להבחין בין עיקר לטפל, בין הרלבנטי ושאיננו רלבנטי, בין הקביל ושאיננו קביל, ובין מה ששייך לעניין הנדון ושאינו שייך לו.
3. בבג"ץ 2148/94 גלברט נ' כב' נשיא בית-המשפט העליון [מאגר נבו] (1994) נקבע, כי העילה לפסילתו של שופט מלישב בדין מתבססת רק במקום שהשופט גיבש לעצמו עמדה סופית ("המשחק מכור") וכי פסילת שופט תתאפשר רק מקום שהוכח שדעתו של השופט "נעולה" ואין הוא פתוח לשכנוע ולשינוי (פסקה 4 לפסק-דינו של כב' השופט ברק).
4. ועוד אציין את ע"פ 1814/11 סוכות נ' מדינת ישראל, [מאגר נבו] (2011) בו נקבע כך –

"המבחן לעניין פסילת שופט הוא הוכחת התגבשות משוא פנים ודעה קדומה העלולים לפגום ביכולתו של בית המשפט לנהל את הדיון באובייקטיביות וללא פניות, וזאת לא עלה בידי המערער להוכיח. מקרה זה אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים פסילת שופט בגין התבטאויותיו או החלטותיו במהלך הדיון, באשר הללו אינן מעידות על חשש ממשי למשוא פנים (ראו יגאל מרזל - דיני פסלות שופט (תשס"ו) 178). למעלה מן הצורך אוסיף ואזכיר, באשר לתחושתו של המערער ומראית פני הצדק, את ההלכה כפי שנקבעה בבית משפט זה, לפיה, דיני הפסלות אינם עוסקים בתחושה סובייקטיבית ולא נועדו לפסול שופט מלישב בדין כל אימת שהתבטאותו אינה מוצאת חן בעיני מי מן הצדדים. נוכח כל האמור לעיל, ניתן לקבוע כי בשלב בו מצוי ההליך, טרם גיבש בית המשפט דעה ביחס לאישום בגינו נידון המערער בפניו. לפיכך הערעור נדחה".

1. ומן הכלל אל הפרט. בקשת הפסילה אשר הועלתה על ידי ב"כ הנאשם נשענת על דברים אשר שמע לטענתו במהלך דיון אשר התקיים בתיק האחר. אין מדובר בדברים אשר נאמרו לנאשם או לבא כוחו בתיק נשוא החלטה זו ואף לא בתיק הראשון או בתיק השני. למעשה, ועל כך אין מחלוקת, ב"כ הנאשם נכנס לאולם בית המשפט באמצע ואפשר שרק בסופו של הדיון בתיק האחר ועל סמך חלקי הדברים ששמע וככל שהוא מצא לנכון לפרשם, ביקש את פסילתי בתחילה בתיק הראשון ולאחר מכן בתיק השני ולבסוף גם בתיק השלישי דהיינו התיק נשוא החלטה זו.
2. הדיון שהתקיים בתיק האחר הסתיים בקביעת התיק להוכחות וזאת לאחר שהבעתי ביקורת כנגד מדיניות האכיפה של עיריית תל אביב והבעתי את עמדתי כי דעתי אינה נוחה מן העובדה שעיריית תל אביב הקצתה שטח המיועד לחניית אופנועים וזאת מבלי שהובטחה אליו גישה באופן חוקי. כך גם ציינתי בפני ב"כ המאשימה, כי אכיפת רוכבי אופנועים העושים דרכם לאזור החנייה תוך שימוש בשביל האופניים מעוררת קושי של ממש. עם זאת ולצד עמדה זו הבהרתי גם לנאשם בתיק האחר, כי מבחינה משפטית וגם בהתקיים הקושי האמור, עדיין חל איסור לנסוע עם אופנוע על שביל אופניים והדבר אינו נתון לשיקול דעתו כנהג. לכן, קבעתי את התיק להוכחות אך לא נמנעתי מלומר לנאשם שם כי עליו גם לשקול את האפשרות להגיע להבנות ולהסדר עם המאשימה וזאת עד לדיון ההוכחות שנקבע לחודש מרץ 2022.
3. יודגש, בתיק האחר התקיים דיון הקראה בלבד ואף אם הבעתי את עמדתי בפני הצדדים בהסתמך על מה ששמעתי והוצג לפניי, הרי שהדבר נעשה מבלי שקבעתי מסמרות ומבלי שהכרעתי לטובת צד זה או אחר, שהרי טרם נשמעו העדים וטרם נפרשה המסכת העובדתית והמשפטית לפניי.

יתרה מזאת ובכך העיקר - אמירתי בתיק האחר, כי מדיניות האכיפה של עיריית תל אביב מעוררת קושי - עומדת בניגוד לסברת ב"כ הנאשם כי דעתי "ננעלה" על עמדת המאשימה.

1. אני סבורה, כי ב"כ הנאשמת נקלע לכדי טעות של ממש, הן באשר לאופן התנהלות הדיון בתיק האחר והן באשר לדברים אשר נאמרו ובכלל זה עמדתי, וזאת ככל הנראה משום שנכנס לאולם באמצע או בסופו של הדיון בתיק האחר ובאופן ששמע את דבריי בחלקם.

ומכל מקום, אמירתי לנאשם בתיק האחר כי בכל מקרה חל איסור לנסוע עם אופנוע על שביל אופניים הינה אמירה המשקפת את המצב החוקי. זאת, בין אם אהיה סבורה בסופו של יום כי ראוי לבטל את כתב האישום מחמת מדיניות אכיפה בלתי הוגנת מצד עיריית תל אביב ובין אם לאו.

1. הנה כי כן, מדובר בבקשה המבוססת על דברים אשר נאמרו בתיק האחר; תיק אשר הנאשם אינו צד לו ובא-כוחו אינו מייצג בו ולא במסגרת התיק נשוא החלטה זו.

בנוסף, ואף אם "חשד" ב"כ הנאשם כי מדובר באותן הנסיבות ואותן העובדות אזי ראוי להזכיר ולומר כי כל תיק ונסיבותיו וכל נאשם וטענותיו. ודי לציין, כי חרף טענת ב"כ הנאשם לפיה אמרתי לכאורה לנאשם בתיק האחר שטענת ההגנה מן הצדק לא תתקבל, טענה זו כלל לא נטענה בתיק האחר וממילא לא נדרשה התייחסותי לכך.

1. לסיכום, הדיון בתיק האחר, המהווה את הבסיס לבקשת ב"כ הנאשם לפסול אותי מלשבת בדין, נוהל על ידי במקצועיות ובהגינות ואם יש צד אשר כלפי עמדתו הושמעה ביקורת הרי שמדובר בתביעה.
2. ובאשר לנאשמת ובא-כוחה - בהקשרם לא נאמר דבר והדרך פתוחה בפניהם לשכנע את בית המשפט בצדקתם שהרי מצויים המה אך בראשיתו של התיק.
3. לאור האמור, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כדין.

התיק נקבע להקראה ליום 26.12.21, בשעה 08:30.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"ב, 20 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.