1. המשיבים הגישו את התביעה שבנדון והמבקשת עותרת להורות על עיכוב ההליכים מחמת תניית בוררות המחייבת את הצדדים.
2. המבקשת טוענת כי הליך בוררות בין הצדדים כבר מצוי בעיצומו (לפני הבורר עו"ד ע' כהן צדק), כי עילת התביעה כבר נטענה במסגרת הליך הבוררות (ולא הוחרגה, על אף הנטען על ידי המשיבים; והפנתה לתצהיר עדות המשיבים בהליך הבוררות – בו התייחסו המשיבים לטענה כי מגיע להם זיכוי כספי בגין העלות הכספית של מחירי קבלן ביחס לאבזור שהותקן או שודרג בדירות שבלב המחלוקת) וכי הם מנועים מלהגיש תביעה זו לבית המשפט.
3. המבקשת הפנתה להסכם הקומבינציה שנחתם בין הצדדים ובו נקבע, בס' 29, כי בכל מקרה בו יתגלעו סכסוכים או חילוקי דעות בין הצדדים – יפנו הצדדים להכרעתו של בורר דן יחיד.
4. המשיבים טענו בתגובה כי מדובר בתביעות אישיות, שלא נכללות בבוררות, ואין להחיל את הכלל שבהסכם הקומבינציה עליהן. בנוסף, טענו המשיבים כי הבורר כבר דחה את טענת המבקשת לעניין זה (והפנו להחלטתו מיום 15.8.21), והוסיפו כי התביעה אצל הבורר עניינה תשלום דמי איזון ותו לא.
5. לעמדת המשיבים, התנאים שבס' 5 לחוק הבוררות לא מתקיימים ואין להורות על עיכוב ההליכים בתביעה.
6. המבקשת השיבה שהוראות הסכם הקומבינציה עומדות בסתירה לטענות המשיבים ביחס להיותן של התביעות "האישיות" מוחרגות ממנו, והפנתה להוראות ס' 8ג' להסכם המתייחסות במפורש לנושא הזיכויים. המבקשת חולקת גם על האופן בו מפרשים המשיבים את החלטת הבורר, אליה הפנו.
7. הסכם בוררות הוא התחייבות חוזית שבגדרה מבטאים הצדדים את הסכמתם למסור סכסוך שביניהם להכרעת בורר במקום לבית המשפט. כשפורץ סכסוך אחד הצדדים להסכם יכול לפנות בתובענה לבית המשפט באותו עניין שהסכים להתדיין לגביו בבוררות משום שהוא כופר בקיומו של ההסכם או בתוקפו או משום שהוא בוחר שלא לכבד את ההסכם (ור' ד' קפליוק, בוררות ושפיטה – על מקום הבוררות במערכת המשפט, 2008).
8. סמכותו של בית המשפט לאכוף את הסכם הבוררות, דהיינו – לעכב הליכים, קבועה בחוק הבוררות בהסדר כללי המקנה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת באכיפת הסכם הבוררות (ס' 5 לחוק הבוררות).
9. בחינת החקיקה והפסיקה מעלה שהמגמה הכללית של המחוקק ושל בתי המשפט היא להביא את הצדדים לכיבוד ההתחייבות שנטלו על עצמם להיזקק לבוררות ולקיימה (קפליוק, שם – עמוד 14 והאזכורים שם). הכלל הוא אפוא עיכוב הליכים והיוצא מן הכלל תלוי בהוכחת טעם מיוחד.
10. טעם מיוחד יכול להיות קשור להסכם הבוררות עצמו, כאשר מתעורר קושי בקיום הבוררות באופן שלא יהיה אפשר לבצע את ההסכם, למשל כשהבורר שנקבע בהסכם מזוהה עם אחד הצדדים לבוררות. כך, למשל, כאשר הבורר שנקבע בהסכם מזוהה עם אחד הצדדים לבוררות (ור' גם – ס' אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל (מהד' שלישית מורחבת, תשנ"א), בעמ' 128).
11. ר' גם ת"א (ת"א) 31726-07-19 שלסר נ' ממכר בית בע"מ (החלטה מיום 31.3.20, כב' הש' ע' רביד): "סעיף 5(א) לחוק מסמיך את בית המשפט לעכב הליכים שהוגשו לפניו אם התקיימו כל התנאים הבאים: (א) יש הסכם בוררות בין הצדדים; (ב) התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו; (ג) בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את עיכוב ההליכים; (ד) המבקש היה מוכן, והוא מוכן גם בעת הגשת הבקשה, לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות; (ה) המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת; (ו) המבקש פנה בבקשה לעיכוב הליכים לפני שטען לראשונה לגופה של התובענה. אף אם מתקיימים כל התנאים, עדיין לבית המשפט יש שיקול דעת אם לעכב את ההליכים אם לאו [ראו סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 255 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי)]. כאשר מתקיימים התנאים הכלולים בסעיף 5 לחוק הבוררות, הרי שככלל יעכב בית המשפט את ההליכים שבין הצדדים להסכם הבוררות, זולת אם מצא כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות (ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמוד 301)."

וכן רע"א 63843-03-17 אוליאל נ' דדון, מחוזי מרכז לוד, ש' פלאוט, פס"ד מיום 3.7.17.

1. במקרה דנן שוכנעתי בקיומו של הסכם בוררות בין הצדדים (מכוחו אף החל להתנהל הליך הבוררות, כפי שהובהר על ידי הצדדים בהודעותיהם).
2. בהסכם הקומבינציה (מיום 30.12.10), שהעתק חלקי שלו צורף גם לכתב התביעה, ושהצדדים להליך שלפני היו הצדדים לו (כאשר ה"ה ליאור סירי ואלי זהבי נכנסו כיורשים בנעלי הצדדים המקוריים להסכם – ה"ה אברהם סירי ונחמה זהבי ז"ל; כך נטען על ידי המבקשת בבקשה לעיכוב ההליכים (ס' 9), ולא מצאתי כי המשיבים הסתייגו מטענה זו) מצויה הוראה ולפיה תניית הבוררות תחול על סכסוכים או חילוקי דעות "בין הצדדים או בין יחידי מוכר למשנהו או בין מי מהם לבין הפרקליט בקשר עם הפעלת סמכויותיו לפי הסכם זה, בכל עניין הנוגע לביצועו או לפירושו של הסכם זה שאינם בתחום סמכותו של הפוסק" (ולבורר הסמכות להכריע אם נושא מסוים מצוי בתחום סמכות הפוסק או הבורר).
3. המשיבים, כאמור, הם "המוכר" כהגדרתו בהסכם ועל כן סכסוכים הקשורים אליהם (ביחד וכיחידים) בקשר להסכם אמורים להתברר במסגרת הליך הבוררות המוסכם.
4. לא מצאתי כי הבורר, בהחלטתו שהובאה על ידי המשיבים, שלל אפשרות זו. בהחלטה נכתב כי הסמכות להורות על עיכוב ההליכים בתביעה שלעיל מסורה לבית המשפט ועל המבקשת להגיש בקשתה לבית המשפט אליו הוגשה התביעה (וזו הבקשה שלפני). אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה האם יש להורות על עיכוב ההליכים ואם, כטענת המבקשת, ראוי כי המחלוקת גם בשאלת הזיכויים תתברר לפני הבורר.
5. זאת ועוד, שנדמה כי סוגיית הזיכויים כבר הוצגה לפני הבורר (כעולה מההפניה לתצהיר, כאמור לעיל) וחזקה כי תוכרע על ידו, על פי שיקול דעתו וככל שימצא כי הכרעה זו נדרשת במסגרת פסיקתו.
6. לא מצאתי, לפיכך, כי הוצג על ידי המשיבים טעם מיוחד לחריגה מהכלל המורה על עיכוב הליכים.

אני מורה, לפיכך, על עיכוב ההליכים בתביעה שלפני והיא תתברר (ככל שלא יימצא שהתבררה כבר) לפני הבורר במסגרת הליך הבוררות.

המשיבים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 1,200 ₪.

ניתנה היום, כ"א שבט תשפ"ב, 23 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.