בפני | כב' השופט הבכיר, אלון אופיר | |
המבקשת | מדינת ישראל | |
נגד | ||
משיבים | עלי אבו ענאם - נוכח |
החלטה |
בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת לאחר שביום 3.8.21 הוגש כנגדו כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.
בהתאם לעובדות כתב האישום נהג המשיב ביום 10.2.21 בשעה 05:15 רכב משא כבד באורך של 15.5 מטרים על כביש 80.
המשיב התקרב לצומת הכניסה הצפונית לבסיס נבטים והתכוון לפנות שמאלה.
אף שלפי טענת המדינה עמד לרשותו שדה ראייה למרחק של 800 מטרים ללא כל הפרעה, ואף שבאותה העת נסע רכב אחר (טויוטה) בנתיב מולו, ואף שזכות הקדימה הייתה נתונה לרכב שהגיע ממול, פנה הנאשם לכאורה שמאלה בנסיעה רציפה, חסם את הרכב שהגיע ממול וגרם להתנגשות אתו.
רכב הטויוטה נהדף ימינה, עלה על שטח עפר ונעצר מחוץ לצומת (להלן-התאונה).
כתוצאה מהתאונה מצא נהג הטויוטה אברהים אלכשחר (המנוח) את מותו באופן מידי.
בסעיף 8 של כתב האישום, מואשם הנאשם כי גרם לתאונה בשל אי מתן זכות הקדימה לרכב הטויוטה, בשל נהיגה בקלות ראש וללא תשומת לב לתנאי הכביש והצומת.
עוד נטען כי הנאשם לא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות המקרה ולכן ביצע הוא לכאורה עבירה של גרימת מוות ברשלנות.
בבקשתה ובטיעוניה בפני, טענה המדינה כי מכח החוק קמה כנגד המשיב חזקת מסוכנות וכי הנטל להפריך מסוכנות זו מוטל על כתפי המשיב.
ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעובדות כתב האישום, אך סבר כי ותק נהיגתו של המשיב ועברו התעבורתי כנהג מקצועי מעידים על היעדר מסוכנות או לפחות מסוכנות מופחתת מצידו.
לשיטת ב"כ המשיב, אין בנסיבות האירוע לאור עבר תעבורתי דל של המשיב כדי להצדיק את פסילת כלל דרגות הרישיון בהן הוא אוחז, ודי יהיה אם הפסילה עד לתום ההליכים תחול על נהיגת משאית בלבד אגב השארת היכולת בידי המשיב לנהוג רכב פרטי.
דיון –
ביום 20.3.2007 התקבל בכנסת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז – 2007[1]
בו סעיף 46ב בפקודה כפי שתוקן קובע כי :
"(א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.
[ב] בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור."
בהתאם לחוק נדרש בית המשפט להורות על פסילת רישיון הנהיגה של נאשם לגביו הוגש כתב אישום בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה מצא את מותו אדם.
פסילה זו הוגדרה על ידי המחוקק לפרק זמן שהוא "עד למתן פסק דין בעניינו".
חובה אחת הטיל המחוקק על בית המשפט טרם יקבל החלטתו והיא מתן הזדמנות נאותה לנאשם להשמיע דבריו ולשכנע כי אין בנהיגתו משום סכנה לציבור.
ביחס להוראה זו של המחוקק נקבעו בפסיקה הדברים הבאים:
"התיקון אינו משנה באופן מהותי את העקרונות שלאורם על בית המשפט לבחון אם יש מקום להורות על פסילה עד תום ההליכים. שיקול המסוכנות היה ונותר השיקול העיקרי. השינוי היחידי הוא בשאלת הנטלים. לפני התיקון היה על המדינה לשכנע את בית המשפט כי יש לפסול את הנהג מלהחזיק רשיון נהיגה, בשל היותו מסוכן לציבור. לאחר התיקון העובר הנטל לשכמו של הנאשם ועליו לשכנע את בית המשפט, כי אין בנהיגתו משום סכנה לציבור" (כב' השופטת דפנה אבניאלי בב"ש 21333/07 (מחוזי באר-שבע) מ"י נ. יגאל טרבלסי עמ' 15 ש' 15-18).
דברים מעין אלו נאמרו גם בבש"פ 8645/07 אליהו חדש נ. מ"י בזאת הנוסח:
"אמור מעתה כי סעיף 46ב' לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה" (עמ' 4 להחלטה)
על רקע המצב המשפטי המתואר לעיל, הגישה המדינה בקשתה בפרשה זו לאחר שכנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.
קריאת תיק החקירה שהוגש לעיוני מצביעה על התנהגות לכאורית של המשיב לפיה רף הרשלנות הלכאורית הנלמד ממנה רחוק מלהיות נמוך.
המשיב לא נהג רכב פרטי אלא משאית ארוכה וכבדה באורך העולה על 15 מטר, כלי רכב המחייב את הנוהג בו בחובת זהירות מוגברת.
למרות חובת הזהירות המוגברת, פנה לכאורה המשיב שמאלה בצומת הממוקם בכביש מהיר, ולמרות ששדה ראייה של כ-800 מטרים עמד לרשותו, ולמרות שרכב אחר היה ונסע בנתיב מולו, ולמרות שבהתאם לחוק זכות הקדימה הייתה של הרכב המגיע ממול, ביצע המשיב פנייה רציפה שמאלה מה שמבסס את ההנחה הקבועה בחוק לפיה חלה וקיימת מסוכנות מצד המשיב.
עצם הסכמתו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה בנסיבות המתוארות בכתב האישום, מציבה אותו בקושי ממשי לסתור את חזקת המסוכנות שמיחס לו החוק במצב בו נהיגתו גרמה לכאורה למוות בתאונה.
אין בחוק אבחנה בין סיטואציה של המתה בקלות דעת אגב תאונה ובין גרימת המוות ברשלנות לכאורית של הנהג.
ניסיון ב"כ המשיב לייצר אבחנה כזו בטיעוניו אינו עולה בקנה אחד עם הראות החוק או ניסוחו.
בכל סיטואציה בה מצא אדם את ממותו בתאונה ולאחר מכן הוגש כתב אישום כנגד הנהג שלכאורה גרם לתאונה, מצווה המחוקק "יורה" בית המשפט על פסילתו (וזאת בלשון ציווי).
במקרה זה וביחס לנסיבות התאונה, לא הראה המבקש בכל דרך כי יש הצדקה לקביעה לפיה אין ללמוד על מסוכנות מהמשך נהיגתו.
ביחס ליכולת ללמוד על מסוכנות מעברו התעבורתי של המשיב:
המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 1998 ואין לחובתו עבר פלילי.
לחובת המשיב 20 עבירות תעבורה שלא כולן עבירות קלות כפי שטען ב"כ המשיב בטיעוניו.
לחובת המשיב עבירת מהירות מיום 9.7.20, נהיגת רכב לא תקין ביום 26.12.18, התנהגות לא זהירה בדרך מיום 21.9.15, עבירות משקל יתר, נהיגה ללא חגורה בעצמו ואף הסעת ילד במצב זה.
נכון כי רוב הרשעותיו הן עבירות קנס וחלקן עבירות מסמכים, אך תמונת המצב הכללית אינה מלמדת כי המשיב בעל עבר תעבורתי נקי לחלוטין.
אני מסכים שלא ניתן להגדיר את המשיב כעבריין תנועה רצדיוויסט המבצע באופן תדיר עבירות מסוכנות, אך מנגד, אין המדובר במקרה בו עבר תעבורתי נקי מצדיק קביעה לפיה סתר המשיב את חזקת המסוכנות שהקים כלפיו החוק.
שילוב נסיבות התאונה במקרה זה המעידות על מסוכנות ברף שלחלוטין אינו נמוך, לצד היעדר עבר תעבורתי נקי, אינם מאפשרים קביעה לפיה עמד המשיב בנטל והוכיח כי לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו.
בנסיבות אלה אינה אפשרית בעיני בקשת הסיווג של הפסילה לה טען בא כח המשיב, שכן קבלת בקשה זו תאפשר למשיב נהיגת רכב פרטי בניגוד מוחלט לכוונת המחוקק בנסיבות שבפני.
בשולי החלטתי אציין כי גם לו הייתה מועלית טענת שיהוי בפרשה זו (טענה שעלתה בחצי פה מדברי ב"כ המשיב) הרי שלאור קביעת בית המשפט בבש"פ 2653/99 מסעד זיאד נגד מדינת ישראל, הייתה הטענה נדחית, שכן הפרקליטות העבירה התיק להשלמות חקירה שבוצעו עד לאחרונה ובנסיבות אלה אין לשיהוי כל משמעות מכרעת לבקשות מסוג זה.
מכל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת המדינה ומורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד למתן פסק דין בעניינו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו.
המשיב יפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט באופן מידי לצורך תחילת מניית פסילתו.
ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בנוכחות הצדדים.
ספר החוקים 2089, מיום ח' בניסן התשס"ז, 27.3.2007 עמ' 156. ↑
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
31/10/2021 | החלטה שניתנה ע"י אלון אופיר | אלון אופיר | צפייה |
31/10/2021 | החלטה שניתנה ע"י אלון אופיר | אלון אופיר | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מבקש 1 | מדינת ישראל | אלון אלטמן |
משיב 1 | עלי אבו ענאם |