1. תביעה זו עניינה נזק שנגרם לרכב מ.ר 266-08-601 , שבמועדים הרלבנטיים היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת"), ושלטענתה נפגע על ידי רכב מ.ר 73-967-31, שבמועד הרלבנטי בוטח על ידי הנתבעת, בתאונה שהתרחשה ביום 7.12.19 (להלן בהתאמה: "רכב הנתבעת" ו- "התאונה").

סכום התביעה הועמד על הסך של 2,198 ₪ , וכולל סך של 1,681 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב התובעת בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה, וסך של 517 ₪ בגין שכר טרחת השמאי בו נשאה התובעת.

1. לטענת התובעת, התאונה התרחשה עת רכבה נסע בנתיב נסיעתו, כאשר רכב הנתבעת פגע בו מאחור.
2. מנגד, לטענת הנתבעת, רכב התובעת בלם בפתאומיות וכך גם רכבה- ללא מגע בין כלי הרכב. הנתבעת מוסיפה, בין היתר, כי רכב התובעת נבדק על ידי שמאי מטעמה למעלה משנה לאחר התרחשות התאונה, וכי האמור ממילא מנתק הקשר הסיבתי בין הנזק הנתבע לתאונה, ככל שהתרחשה.
3. במעמד הדיון שהתקיים לפני העידו, מר אורן אהרון סבן שנהג ברכב התובעת במועד הרלבנטי (להלן: "נהג רכב התובעת"), וגברת ספיר עזרא, שנהגה ברכב הנתבעת במועד הרלבנטי (להלן: "נהגת רכב הנתבעת").

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכתבי הטענות ובתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט ובסיכומים, ראיתי לדחות את התביעה.

1. נהג רכב התובעת, שהתרשמתי מעדותו כעדות ספונטנית, העיד כי:

"ביום שבת לדעתי זה היה לפני שנתיים שלוש, נסעתי עם אשתי והילדה לאזור הטיילת, לפתע קיבלנו מכה ברכב מאחור. עמדנו בצד, על המדרכה לרגע כדי לעצור ולהחליף פרטים כיוון שזו הייתה תנועה עמוסה. יצאנו, הסתכלנו ובאותו רגע לא ראיתי משהו מיוחד, אמרתי בגלל שזה רכב עבודה אני אקח ממנה פרטים ולא יכולנו להמתין שם יותר מידי זמן כדי לבדוק לעומק" (עמ' 1 שורות 9-12 לפרוטוקול).

קיומו של מגע בין כלי הרכב צוין גם ב"דו"ח אירוע" מיום 9.12.19 , שם צוין: "נסעתי ברכב והנהגת נכנסה בי מאחור" (צורף כנספח לכתב התביעה).

בעדותה, הכחישה נהגת רכב הנתבעת קיומו של מגע בין כלי הרכב, והעידה כי:

"היה פקק, לדעתי גם עבודות בכביש באזור. נסענו מאוד מאוד לאט, מהירות מאוד נמוכה והרכב לפני בלם בלימה פתאומית, בגלל שהמרחק היה נורא נורא ונסעתי לאט ממש לא הייתה איזו שהיא נגיעה ברכב לפני. לפתע הוא יצא, ביקש ממני פרטים. אני הייתי מאוד מאוד לחוצה, כי הייתי לבד ברכב ובכל זאת גבר יוצא ומבקש פרטים, אמרתי אין בעיה, מה שצריך יש לי ביטוח" (עמ' 2 שורות 19-23 לפרוטוקול).

תיאור דומה נכתב ב"הודעה על מקרה ביטוח רכב" (צורף כנספח לכתב ההגנה), אלא שהטופס האמור מולא רק ביום 20.1.21, בלא שמצאתי טעם ענייני כלשהו לכך.

אוסיף, כי עדות נהגת רכב הנתבעת, לפיה רכב התובעת בלם בפקק, כמו גם העובדה שהנהגים החליפו ביניהם פרטים לאחר התרחשות התאונה, עת עצרו רכבם על המדרכה בצד הדרך, מהווה חיזוק לעדות נהג רכב התובעת לפיה היה מגע בין כלי הרכב.

בהינתן העדויות, ובשים לב לכך שתיאור נסיבות התרחשות התאונה בהודעה לתובעת נמסר בסמוך להתרחשות התאונה, ואילו תיאור נהגת רכב הנתבעת נמסר למעלה משנה לאחר התרחשות התאונה, אני מעדיפה את גרסת נהג רכב התובעת, לפיה היה מגע בין כלי הרכב, כאשר בעת המגע היה רכב הנתבעת מאחורי רכב התובעת.

1. חרף האמור, בנסיבות, לא ראיתי לפסוק פיצוי כלשהו לטובת התובעת.

כאמור, עדות נהג רכב התובעת הותירה עלי רושם מהימן, והאחרון העיד כי לא הבחין בנזק כלשהו ברכב התובעת עת בחן הרכב לאחר התרחשות התאונה:

"עמדנו בצד, בדקנו ונסענו. באותו רגע, שוב, לא ראיתי משהו, אך אני לא שמאי רכב ולא ידעתי אם פתאום אני אגיע ותהיה בעיה בבגז' או משהו, אם זה היה רכב פרטי לא הייתי לוקח פרטים. לשאלת בית משפט למה לא הייתי לוקח אם זה היה רכב פרטי, אני משיב כי לא ראיתי כלום (עמ' 1 שורות 19-21 לפרוטוקול).

בהמשך חזר על האמור:

"ש. אתה בזמן אמת לא ראית כלום?

ת. נכון, אני לא שמאי" (עמ' 1 שורות 27-28 לפרוטוקול).

אוסיף, כי רכב התובעת נבדק על ידי שמאי מטעמה רק ביום 15.12.20 – קרי למעלה משנה לאחר התרחשות התאונה, חרף העובדה שדבר התרחשות התאונה דווח לתובעת על ידי נהג רכבה יומיים לאחר התרחשות התאונה, והכל מבלי שמצאתי טעם ענייני לכך ומבלי שהוצגה מניעה לבדוק אותו קודם לכן.

בנסיבות אלה, ובהינתן שנהג רכב התובעת העיד כי הפגיעה היתה פגיעה קלה וכי לא הבחין בנזק כלשהו, אני סבורה כי בהחלט יתכן שבמהלך השנה שחלפה מאז התרחשה התאונה ועד למועד בדיקת הרכב על ידי שמאי התובעת, רכב התובעת נשרט או נפגע קלות ללא קשר לתאונה אף אם לא היה מעורב בתאונות מאוחרות כעדות נהג רכב התובעת (עמ' 1 שורות 23-24 לפרוטוקול), וכי יש בפרק הזמן הארוך שחלף עד למועד בדיקת הרכב כדי לנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק הנתבע ובהקשר זה, ראו את שנקבע בע"א (תל אביב-יפו) 8104-11-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (פורסם במאגרים).

עדות נהג רכב התובעת בהקשר זה מחזקת את המסקנה האמורה:

"ש. במשך השנה הזו, כמעט 370 ימים, מעל שנה, יכול להיות שהשריטות נגרמו ממשהו אחר?

ת. לא יודע" (עמ' 2 שורות 5-6 לפרוטוקול).

עוד אבהיר, כי התובעת לא ציינה את המועד המדויק בו הוחזר לה הרכב על ידי נהג רכבה, שבעדותו לא ציין מועד מדויק בו החזיר הרכב לתובעת. בנסיבות אלה, היה מקום לזמן לעדות את הנהג/ת שעשו שימוש ברכב לאחר שהוחזר על ידי נהג רכב התובעת על מנת לאשר כי הרכב לא היה מעורב בתאונות נוספות בטווח הזמנים שמיום התרחשות התאונה ועד למועד בדיקת רכב התובעת על ידי השמאי מטעמה, אלא שהתובעת לא עשתה כן.

למען לא יצא הנייר חסר, אבהיר כי לא נעלמו מעיני תמונות שהוצגו על ידי הנתבעת במעמד הדיון שהתקיים לפני, ושצולמו על ידי נהגת רכבה לאחר התרחשות התאונה, אליהן הפנתה התובעת בסיכומיה, אלא שלא מצאתי כי בתמונות אלה יש כדי לשנות מהמסקנה האמורה לעיל , בין היתר בהינתן שלאחר עיון בהן אל מול התמונות שצורפו לכתב התביעה וצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעת, לא שוכנעתי כי הנזקים הנראים בתמונות שצורפו לכתב התביעה, נראים בבירור בתמונות שצולמו על ידי הנתבעת לאחר התרחשות התאונה.

1. בשים לב למכלול האמור, אני קובעת כי לא הוכח כי הנזק הנתבע נגרם כתוצאה מהתאונה מושא התביעה, ואני דוחה את התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 400 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 920 ₪.

הסכומים המפורטים מעלה ישולמו תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי התובעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 60 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ' אייר תשפ"ב, 21 מאי 2022, בהעדר הצדדים.