1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט אלעד לנג) מיום 25.07.21 בת"ק 42277-03-21 לפיו התקבלה בחלקה תביעת המשיב בגין נזקיו מתאונה בה היו מעורבים רכבי בעלי הדין, בחיוב המבקשת בפיצוי בסך כולל של 9,500 ₪.
2. בהחלטתי מיום 27.10.21 הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשה וקבעתי כי ככל שתינתן רשות לערער, אראה בתשובה כתשובה לערעור.

הליך קודם ופסק הדין של בית משפט קמא:

1. התאונה מושא הערעור אירעה ביום 12.02.18 הובאה לפתחו של בית המשפט לתעבורה (ת"ד 6087/04/18) והמבקשת, הורשעה לפי הודאתה בנהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב הנסיעה בנסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף והתנהגות הגורמת נזק (הכרעת דין וגזר דין צורפו כנספח ה' לבקשה). ברכבו של המשיב נהג גיסו אשר פונה באמבולנס לבית החולים.
2. בתביעה שהגיש המשיב לבית משפט קמא, נטען כי רכבו הוגדר כאבדן מוחלט ושוויו במועד התאונה היה בסך של 9,000 ₪. כן נטען, לנזקים עקיפים בסך של 10,000 ₪ בגין התאונה בהשבתת רכבו ונוכח מגוריו במקום מבודד, ביישוב אדורה.
3. המבקשת טענה בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות, בהכחישה את טענות המשיב בעניין נזקו ומשלא הוגשו חוות דעת של שמאי מטעמו; צילום הרכב בעותק צבעוני ולא הומצאו גם קבלות לתיקון הרכב.
4. בעדותו אמר הנהג ברכבו של המשיב בקרות התאונה (להלן-"הנהג") כי הרכב נגרר לאלתר ממקום התאונה אל מגרש המצוי בצומת גוש עציון (להלן-"המגרש") ממנו, נגנב הרכב בחלוף כשבועיים -שלושה ממועד התאונה.
5. בפסק דינו, קבע בית משפט קמא קבע כי לרכב נגרם נזק מוחלט כתוצאה מהתאונה בהפנותו לעדות המשיב ומחירון לוי יצחק לשווי הרכב בסך של 5,800 ₪ וכן, לאישור המשטרה בכלל זה, בדבר נזק קשה בחזית הרכב. כן התקבלה הצהרת המשיב על תשלום למגרש בסך של 400 ₪ ועל תשלום בסך של 702 ₪ לפינויו באמבולנס של מד"א. בפסק הדין נאמר כי המשיב טען לנזקים נוספים בכללם, עוגמת נפש אשר חלק ניכר ממנה - טמון בעובדה שהתביעה הוגשה רק בחודש יולי 2021 בגין אירוע משנת 2018. סוף דבר, נקבע פיצוי בסך של 9,500 ₪ הכולל את הוצאות המשיב בגין התאונה כולל אובדן שווי הרכב והוצאות משפט, הכוללות, פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה למשיב (פסקה 4).

טענות הצדדים:

1. טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט בקביעת נזקי הרכב מבלי שהוגשה חוות דעת של שמאי בהתאם לסעיף 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018. בדומה לכך, לא הוצגה אסמכתא להוצאות של המשיב בגין האחסון במגרש. אשר לתשלום לאמבולנס, התאונה בגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואין להשית עליה הוצאה זו מה גם, שעה שהתשלום אינו על שם המשיב.
2. עוד נטען כנגד ייצוגו של המשיב ע"י הנהג ברכבו ללא נטילת רשות מבית משפט קמא ולהיעדר רלוונטיות לתלונותיו על מצבו הואיל ואינו צד להליך. כמו כן, לא די באישור המשטרה על השבתת הרכב כראייה לנזק מוחלט כי אם, רק להורדתו מהכביש עד שיתוקן. הוסף, כי למשיב אשם תורם מלא באחסון הרכב במגרש למשך 3 שבועות, מבלי שטרח להביא שמאי ולצלם את הרכב ו/או לקבל הצעות מחיר של אנשי מקצוע להוכחת נזקו.
3. טוען המשיב מנגד, כי שוויו של הרכב לפי מחירון לוי יצחק במועד הגשת התשובה הוא 5,900 ₪ וההפחתה מהשווי בכל שנה, היא בסך של 1,000 ₪. לפיכך, במועד התאונה שוויו עשוי היה להיות בסך של כ- 9,000 ₪ כנטען בכתב התביעה. על סכום זה יש להוסיף את ההוצאות לאמבולנס, הוצאות רפואיות, בזבוז זמן ומשאבים לקבלת רכב חלופי. והתביעה, הוגשה בחלוף הזמן ממועד התאונה, בשל קשיי המשיב לאתר את המבקשת.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי בי- דין ובחינת טענות הצדדים, החלטתי לתן למבקשת רשות לערער ולדון בבקשה, כבערעור עצמו.
2. בית משפט לתביעות קטנות נועד לייעל את ההליך הדיוני ולפתוח שערי בית המשפט בפני האזרח "הקטן" בדיון מהיר וזול תוך הגמשה של סדרי הדין בדרך הנראית לבית המשפט מועילה להכרעה מהירה וצודקת (דברי הסבר להצעת חוק השיפוט בתביעות קטנות, תשל"ה-1975, ה"ח תשל"ה 208; סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984); תקנה 13(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976; רעא 1868/16 ‏ישי רז נ' עופר האפרתי (19.06.16)).
3. על גדרי הגמישות בניהול הליך בבית משפט לתביעות קטנות מצינו מפי כב' השופט הנדל ברע"א 10124/17 ‏‏עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן (30.01.2018) (להלן-"פרשת אשקר"): "הגמישות בכל הקשור לדיני הראיות וסדרי הדין אינה חודרת לתחומי הדין המהותי, ואינה מאפשרת לבית המשפט לתביעות קטנות לקבל את תביעתו של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו... אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה (שם, בעמ' 809; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט (6) 490, 502-504 (2005)). אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי "על אף תחושת אי הנוחות" שבהותרתו בידיים ריקות." (עוד ראו: רע"א 2413/18 דגנית פרץ קלופשטוק נ' זויה סטריקוב (04.09.2018).
4. בענייננו, אין להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה המבררת בעניין נזקי רכבו של המשיב, כנזק מוחלט, כפי ההנמקות בפסק דינו של כב' בית משפט קמא. כך, נוכח ההכרעה בתיק התעבורה על אחריות המבקשת לתאונה שגרמה נזק לחזית הרכב; קיומו של "נזק קשה לחזית הרכב" ופתיחת כריות אוויר כעולה גם מאישור המשטרה לרבות, הצורך בפינוי נהג הרכב לבית חולים ועדות הנהג בפני בית משפט קמא, המבססים קביעה זו. המבקשת, אשר לא טרחה להתייצב לדיון בבית משפט קמא כי אם קרוב משפחתה התייצב, לא הביאה ראיות לסתור לעניין נזקי הרכב הקשים.
5. אמנם המשיב, לא הגיש לבית משפט קמא חוות דעת של שמאי מטעמו. עם זאת, לאור גרסתו על גניבת הרכב בחלוף פרק זמן קצר ממועד התאונה, שלא נסתרה בחקירה של הנהג, נוצר קושי מובנה, להערכת נזקי הרכב באמצעות שמאי ו/או בכל ראייה אחרת לעניין התיקון הנדרש (ראו: פרשת אשקר, שם). לפיכך, נדמה כי זהו המקרה בו יכול היה בית משפט לתביעות קטנות לקבל גרסתו של המשיב ואין להתערב בקביעה על אובדן מוחלט בפסק הדין.
6. בנסבות אלו, שוויו של הרכב הוכח במחירון לוי יצחק לחודש יולי 2021 (סומן נ/1) ולא לפי מחירו במועד התאונה, בחודש פברואר 2018, שמטבע הדברים היה אז גבוה מזה.
7. אוסיף, כי הטענה בדבר אשם תורם של המשיב באי הבאת שמאי לאלתר למגרש, היא בגדר הרחבת חזית מהנטען בבית משפט קמא ודינה להידחות. מה עוד, שלא נסתרה גרסת הנהג על ההמתנה לנטילת הרכב מהמגרש ע"י המבקשת (עמ' 1 שורות 18-19 ו- 31-32 לפרוטוקול בבית משפט קמא).
8. שונים הדברים לעניין יתר רכיבי הנזק, בהם מצאתי כי יש להתערב. הדברים מכוונים לאי המצאת ראיות על נשיאה בהוצאות המגרש והיעדר טענה למניעה אובייקטיבית להמצאת חשבונית או קבלה. בנוסף, המשיב לא נשא בהוצאות האמבולנס שלא הסיעו כלל ואין להשית על המבקשת הוצאה זו.
9. לעניין ההוצאות ועגמת הנפש, מצאתי לאחר בחינת הדברים כי יש להעמיד רכיב זה על סך של 1,500 ₪. ולא, כשיעורם המשתמע מפסק הדין בסך של 2,600 ₪ (בהפחתת רכיבי הנזק המפורטים בפסק הדין, מסכום הכולל לפיצוי). בכך, התחשבתי בטרחה של המשיב בגין אירוע התאונה ולא בזו של הנהג, שאינו בעל דין בהליך.
10. סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו בהעמדת הפיצוי למשיב בסך כולל של 7,300 ₪.
11. לאור התוצאה ומשלא הוטרחו הצדדים להתייצב, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ב, 02 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.