רקע ועיקר טיעוני הצדדים

לפני בקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), נוכח קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים לתובענה זו.

בין הצדדים נכרת ביום 15.11.17 חוזה המוכתר בכותרת "הסכם ייצור הרכבת בית" (להלן: "החוזה") על פיו התחייבה המשיבה לבנות עבור המבקשים בית בהתאם לתוכניות ולמפרטים שצורפו אליו תמורת תשלום הסכום הנקוב בו.

המשיבה הגישה תביעה כספית נגד המבקשים בגין חוב כספי נטען המבוסס על התחייבותם החוזית כלפיה במסגרת החוזה.

בסעיף 17 לחוזה נקבע כך –

המבקשים טוענים כי נוכח קיומו של סעיף זה בחוזה ולאור בקשתם ונכונותם לקיים הליך בוררות על פיו יש לעכב את ההליכים על פי הוראות סעיף 5(א) לחוק ולהעביר את בירור המחלוקת לבוררות כמוסכם בין הצדדים.

המשיבה מתנגדת לבקשה, טוענת כי המחלוקת בין הצדדים היא כספית ולא לכך היתה כוונתם בניסוח סעיף זה, אשר עסק במינוי מפקח – שבפועל לא מונה – ולמחלוקות מקצועיות הנוגעות לאיכות הבניה או ויכוח הנדסי מקצועי אחר וכי אין מקום להעברת מחלוקת כספית גרידא לבוררות על פי סעיף זה למי שזו אינה מומחיותו.

עוד טענה המשיבה כי נגרמו לה סחבת ועינוי דין לאחר שהמבקשים מתגוררים בבית שבנתה עבורם מזה 3 שנים אך טרם הוסדרה יתרת התשלום המגעת לה ומדובר בסכומים ניכרים, כל זאת לאחר שנאותה בעבר לנסות ולהגיע עימם להסכמות אך אותן הסכמות שעסקו במישור הכספי בלבד לא השתכללו לכלל חוזה מכריע.

נוסף על האמור טענה המשיבה כי אפילו בבקשת הארכת מועד להגשת כתב הגנה שהגישו המבקשים לא בא זכרו של הליך הבוררות, דבר המצביע על כך שלא קיום הבוררות עמד לנגד עיניהם.

על תשובת המשיבה הגיבו המבקשים וטענו תחילה כי התשובה עתירת טיעון עובדתי אשר לא נתמך בתצהיר, כמו כן טענו כי אין יסוד לסייג שמבקשת המשיבה לקרוא לתוך הסעיף העוסק בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים וכי המחלוקת ביניהם כוללת גם טענות מצידם הנוגעות לעבודות שביצעה ושלא ביצעה המשיבה ועל כן גם מן הבחינה המהותית ראוי למנות בורר על פי הסעיף האמור.

דיון

המסגרת הדיונית

סעיף 5 לחוק קובע בזו הלשון –

"(א( הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

באשר לאופן ולתנאים לעיכוב הליכים כמצוות סעיף זה ניתנו כבר פסקי דין רבים מספור, ובתמצית הובאו העקרונות הרלוונטיים בה"פ (מחוזי מרכז) 30450-03-10‏ יוסי צרור נ' י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבנין (1997) בע"מ (27.10.2010) בהאי לישנא –

כפי שציטט ב"כ המשיבה מהחלטה קודמת שניתנה על ידי (בעניין ת"א (מחוזי-מרכז) 10323-06-09 ד"ר כפיר לוצאטו נ' מיכל חכמי (ניתן ביום 22.11.09)) "תכליתו העיקרית של מוסד הבוררות היא לשמש אמצעי יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים. מוסד זה משרת אינטרס ציבורי חשוב בהפחתת העומס הדיוני על בתי המשפט ומהווה "תחליף" לבית המשפט... ככזה, בית המשפט יורה על עיכוב הליכים כאשר קיימת תנית בוררות ומתמלאים התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק הבוררות, אלא אם כן יוכיח התובע כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך בין הצדדים לא יידון בבוררות..."

עת קיימת תנית בוררות, הכלל הוא כי בית המשפט ייטה לכבד תנית זו וליתן לה תוקף, במסגרת כיבוד הסכמים באופן כללי, וכיבוד הסכמי בוררות, באופן מיוחד.

סעיף 5 לחוק הבוררות הוא הסעיף שמסמיך את בית המשפט לעכב הליכים כאשר קיימת תנית בוררות ובלבד שמתקיימים התנאים המנויים בו:

א. קיים הסכם בוררות.

ב. התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו.

ג.  בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב.

ד. המבקש היה מוכן, ועודו מוכן, לעשות כל הדרוש לקיומה של בוררות.

ה. המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת.

ו. המבקש ביקש את עיכוב ההליכים, לפני שטען לראשונה לגופו של עניין בתובענה.

יודגש כבר עתה, ואתייחס לכך עוד בהמשך, כי גם אם התמלאו כל התנאים לעיכוב ההליכים, נתון שיקול הדעת לבית המשפט אם לעכב ההליכים אם לאו, כמצוות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות (סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך א' 255-271 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן:-"אוטולנגי")."

מן הכלל אל הפרט

בדידן אין הצדדים חלוקים אלא על תוכנה והיקפה של תניית הבוררות שבסעיף 17 להסכם ביניהם ועל השאלה האם קיים טעם מיוחד שלא לעכב את ההליכים כטענת המשיבה.

אפתח כבר עתה ואבהיר כי דין הבקשה היה להתקבל ודין התשובה סילוק על הסף, ולו בשל העובדה שהתשובה – הגדושה טיעון עובדתי – אינה נתמכת בתצהיר כדין, מאחר שכפי שבארה הפסיקה ובהתאם לתקנה 50(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (הממשיכה בהקשר זה את הוראת תקנה 241(א) לתקנות הישנות) מדובר בדרישה מהותית ולא טכנית (ראו למשל ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (11.4.2013)).

ברם, לא אסתפק בכך וגם לגופו של עניין דין הבקשה להתקבל.

טענתה הראשונה של המשיבה נגד הבקשה היא כי כוונת הצדדים היתה למינוי מפקח ולא בורר לסוג כזה של מחלוקת, כאשר מדובר בטענה פרשנית הנשענת על תשתית עובדתית (כאשר כאמור לעיל לא קיימת גרסה עובדתית מצד המשיבה).

אבחן בקצרה את פרשנות הסעיף.

באשר לפרשנות תניה חוזית נקבע זה מכבר כך (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל (11.5.2006) פסקה 16 לחוות דעת כב' השופט חשין) –

"דומה שהכול יסכימו כי הליך פרשנות ראוי של חוזה שבכתב הוא - ביסודו -הליך שבו מתגלה אומד דעת הצדדים מן הלשון ומן הנסיבות גם יחד, שעה שהלשון זוכה לבכירות על פני הנסיבות."

ובהמשך דבריו (שם, פסקה 20) –

"מבקשים אנו אפוא לדבוק בכלל הזהב שלפיו יש ליתן למילים, לביטויים ולמשפטים שנכללו בטקסט פלוני את מובנן הרגיל בלשון היום-יום, אותה לשון שבה נקטו אלה אשר חיברו את הטקסט. דעתנו היא, כי אם אכן נדבק בכלל זה לא ניזקק לפרשנות מסובכת אלא במקרים יוצאי-דופן, ובה-בעת נגביר את הוודאות והביטחון של הכלל ושל הפרט לעת שקושרים הם עצמם בחוזה."

אם נצא, איפוא, מנקודות המוצא הפרשניות דלעיל – בכירות הלשון ומובנן היומיומי של המילים – יקשה עד מאוד לקבל את טענתה הפרשנית של המשיבה, שעה שסעיף 17 לחוזה בין הצדדים פותח במילים – "בכל מקרה של חילוקי דעות בין הצדדים ...".

הטענה כי למרות האמירה המפורשת דלעיל, הפותחת את הסעיף בלשון הכללה רחבה ביותר, כוונת הצדדים היתה הפוכה – לצמצם את המחלוקות עליהן יופעל מנגנון הבוררות לפי סעיף זה אך ורק למחלוקות מקצועיות-הנדסיות – אינה סבירה בעליל.

קבלת פרשנות זו היתה קשה גם לו היתה מונחת תשתית עובדתית תומכת בבקשה שלפני וקל וחומר במצב הנוכחי בו כזו אינה קיימת.

יוזכר כי המשיבה ניסתה לתמוך טענתה זו בכך שהסעיף מסמיך כבורר את המפקח, שאמור היה להתמנות אך לא מונה בפועל, כאשר בעצם העובדה שלא מונה מפקח מבקשת היא לראות כתמיכה בטענתה.

דא עקא, הסעיף עוסק במפורש באפשרות שלא ימונה מפקח וקובע מנגנון למינוי בורר גם בהעדרו כך שהתימוכין שחפצה המשיבה להביא מתוך אי מינויו אין בהם ולא כלום.

טענה נוספת שבפי המשיבה היא כי מדובר במחלוקת כספית גרידא שאינה בתחום מומחיותו של מהנדס, אלא שטענה זו היא טענה עובדתית המבקשת לקחת בחשבון גם את טענותיהם הנגדיות של המבקשים ביחס לתובענה גופה.

אלא שהמבקשים חולקים על טענה זו מכל וכל וטוענים כי חלק מטענותיהם נגד המשיבה נוגעות לטיב עבודתה, לטיב חומרי הגלם בהם השתמשה ולעבודות שאמורה היתה לבצע ולא ביצעה.

יש לזכור כי השאלה אינה האם טענות המבקשים צודקות אלא מה תוכן המחלוקת בין הצדדים ומדוייק מכך – מהן הטענות שהם מפנים כלפי המשיבה במענה לתביעתה, ובהקשר זה (מעבר לאי תמיכת התשובה בתצהיר) מי לנו עד טוב מאשר טועני הטענות עצמם.

במצב זה לא ניתן, כמובן, לקבל את הטענה כי המחלוקת אינה בתחום מומחיות הבורר, במיוחד לאחר שהצדדים קבעו בעת התקשרותם מרצונם החופשי כי יכריע בכל מחלוקת ביניהם.

לצד האמור אזכיר כי מהנדסים רבים בתחום הבנייה עוסקים לא רק בתכנון אלא גם בפיקוח ובניהול פרוייקטים ועל כן נהירים להם ענייני התחשבנות בפרוייקטים בתחום הבנייה על בוריים, תחום זה הוא חלק בלתי נפרד מתחום מומחיותם ולא במקרה בודד משתמשים גם בתי המשפט במומחיותם בנושא זה בבואם להכריע במחלוקות כספיות הנוגעות לפרוייקטים בתחום הבנייה.

בשולי הדברים אעיר כי דומה שטוב יהיה אם הבורר שימונה אכן יהיה מי שעיסוקו ומומחיותו גם בהיבטים הכספיים של פרוייקטים בתחום הבנייה כאמור.

אשר לטענה בדבר סחבת ועינוי דין שנגרמו למשיבה, גם בטענה זו אין ממש מה גם שייתכן שההיגיון הטמון בה תומך דווקא בקבלת הבקשה.

את מועד הגשת התביעה קבעה המשיבה ולא זולתה, כך שיכולה היתה לעשות זאת במועד מוקדם יותר, כשהדברים אמורים גם ביחס לפנייה למינוי בורר שהיה מצופה כי תבוא מצידה, גם בהנחה שבקשה – ובצדק – למצות תחילה את האפשרות של יישוב המחלוקת בשיח.

ברם, משלא עלה הדבר בידי הצדדים הרי שלאור העומס הרב בבתי המשפט ומועדי קביעת הדיונים בשלבים השונים של ההליך המשפטי הדעת נותנת כי הליך בוררות צפוי להיות מהיר יותר, במיוחד כאשר הבורר בעל ההתמחות המקצועית הרלוונטית ולא יזדקק למינוי מומחים לסייע בעדו.

אשר לטענה הדיונית כי בבקשה הראשונה להארכת המועד להגשת כתב הגנה לא בא זכרה של תניית הבוררות או הכוונה להגיש את הבקשה הנוכחית, גם בטענה זו אין כדי לשנות את התוצאה מאחר שמדובר בבקשה טכנית גרידא, מה גם שהדרישה בפסיקה היא העלאת הטענה בכתב ההגנה או בדרך אחרת טרם הטיעון לגופה של התובענה, וכך אכן היה בענייננו.

מאחר שלא נטען כנגד תנאי אחר מתנאי הפסיקה לעניין עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות די באמור לעיל כדי להביא לקבלת הבקשה.

סיכום

סוף דבר, הבקשה מתקבלת ואני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה זו על פי סעיף 5(א) לחוק הבוררות.

מאחר שלא מונה מפקח כהוראת סעיף 17 לחוזה, יפנו הצדדים אל יו"ר איגוד המהנדסים בהקדם האפשרי על מנת שימנה מהנדס בורר כמוסכם.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשפ"ב, 01 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.