22 ינואר 2023

לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מיום 31.5.21 (להלן – הוועדה לעררים) אשר דחתה את הערר והותירה את נכותו של המערער בגין מחלת הלב ומגבלת התנועה בעמוד שדרה מתני על כנה.

העובדות הצריכות להכרעה

1. ביום 14.8.17 הגיש המערער בקשה למתן פטור ממס הכנסה בהתאם לסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. במסגרת הפגימות להן טען המערער נכללו מחלת לב ועמוד שדרה מתני (נספח א' לנימוקי הערעור).
2. ועדה רפואית מיום 6.11.18 קבעה למערער נכות בשיעור 77.11% החל מיום 17.6.17 מתוכה 10% בגין עמוד שדרה מתני ו- 10% בגין מחלת לב. ערר שהוגש על החלטה זו התקבל ביום 13.1.20 באופן חלקי, כך שנכותו של המערער הועמדה על 85.17%, אשר אינה מזכה בפטור ממס. כמו כן הנכויות בגין הגבלה בעמוד שדרה מתני ומחלת הלב נותרו בשיעור 10% (נספחים ב' –ד' לנימוקי הערעור).
3. ביום 16.4.20 הגיש המערער בקשה לקביעת אחוזי נכות מחדש במסגרתה ביקש כי הוועדה הרפואית תבדוק את הליקויים הבאים: אגודלים, CTS דו"צ, רדיקולופתיה צווארית ומותנית, ירידה בשמיעה וטנטון (נספח ו' לנימוקי הערעור).
4. בטרם התכנסה הוועדה הרפואית לפטור ממס, הגיש המערער תביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי מכח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995. ועדה רפואית מיום 12.10.20 קבעה למערער 71% נכות מתוכם 20% בגין הגבלה בעמוד שדרה מתני ו- 35% בגין מחלת לב (להלן – ועדת נכות כללית; נספח ז' לנימוקי הערעור).
5. כחודש לאחר מכן, ביום 16.11.20 התכנסה הוועדה הרפואית לפטור ממס לדון בבקשת המערער לדיון מחדש מיום 16.4.20. הוועדה עצרה את הדיון וביקשה חוות דעת נוספת מהיועץ בתחום הנוירולוגי וציינה בפרוטוקול כי לאחר קבלת חוות הדעת היא תסכם ללא נוכחות (נספח ח' לנימוקי הערעור). טרם התכנסות הוועדה לדיון מסכם, שלח המערער ביום 17.11.20 מכתב לאגף הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ובו ביקש כי הוועדה תאמץ את אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין מחלת לב ועמוד שדרה מתני בוועדת נכות כללית מיום 12.10.20 וכן ביקש להיות נוכח בוועדה המסכמת (נספח ט' לנימוקי הערעור).
6. ביום 3.2.21 התכנסה הוועדה לסיכום הדיון ללא נוכחות המערער וקבעה כי למערער 88.42% נכות מיום 19.4.19 (נספח י' לנימוקי הערעור).
7. ביום 21.3.21 השיב המוסד לביטוח לאומי כי הוועדה מיום 3.2.21 נתנה החלטתה ועל כן לא ניתן להחזיר את התיק לוועדה הרפואית. עוד צוין כי ניתן להגיש ערר על החלטת הוועדה (נספח טו' לנימוקי הערעור).
8. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית במסגרתו ביקש כי הוועדה תאמץ את הנכויות שנקבעו בוועדת נכות כללית. ביום 31.5.21 התכנסה הוועדה לעררים ודחתה את טענות המערער והותירה את הנכות שניתנה על כנה (נספח יז' לנימוקי הערעור).

עיקר טענות הצדדים

טענות המערער –

1. בפתח הדברים אציין כי בכתב הערעור שהוגש ביום 16.2.22 עיקר טענות המערער התבססו על הטענה לפיה היה על הוועדה לעררים לאמץ את החלטת ועדת נכות כללית אשר קבעה למערער נכות בשיעור 35% בגין מחלת הלב ונכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בעמוד שדרה מתני, וזאת בהתאם לנפסק בהלכת פלוני (ע"ע (ארצי) 45848-11-16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.8.18)).
2. לאחר דיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 27.4.22, הגיש המערער "טיעונים משלימים לערעור" בהם הודיע כי הוא אינו עומד על הטענות בדבר אימוץ הנכויות בגין מחלת הלב ועמוד שדרה מתני. תחת זאת הוסיף המערער טענות חדשות אשר להלן יפורטו עיקרן:
3. היה על הוועדה לעררים לדון בטענות המערער להחמרת מצב ביחס למחלת הלב ועמוד שדרה מתני ולהתייחס באופן ענייני ומנומק לחוות דעת המומחים אשר הוצגו בפניה ובהם חוות דעת פרופ' שנקמן אשר העריך את נכותו של המערער בגין מחלת הלב בשיעור 35% בדומה לרופא המוסמך (נספח יז'1 לנימוקי הערעור) וד"ר קרפ (נספח יז'2 לנימוקי הערעור). עוד טען כי הוועדה לא נתנה דעתה למסמכים רפואיים שונים (נספחים 1-11 לטיעונים המשלימים).
4. הוועדה לעררים הייתה מוסמכת לדון בטענה להחמרה במחלת הלב ועמוד שדרה מתני אף אם הטענה לא נבחנה על ידי הוועדה הרפואית. בהתאם לנפסק בבר"ע 51749-10-19 ישראל מזור נ' מדינת ישראל (16.1.20), (להלן – עניין מזור), הסמכות לדון בהחמרת מצב מוקנית הן לוועדה הרפואית והן לוועדה לעררים וזאת מכח תקנה 25 לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), תש"ם – 1979 (להלן – תקנות מס הכנסה).

המערער נבדק על ידי הרופא המוסמך בוועדת נכות כללית בטרם הוא נבדק על ידי הוועדה לצרכי מס הכנסה בבקשתו לדיון מחדש. מאחר שהרופא המוסמך קבע לו דרגת נכות גבוהה יותר בגין מחלת הלב ועמוד שדרה מתני, הוא ביקש כי חוות דעתו תעמוד בפני הוועדה לעררים על מנת שתאמץ את קביעותיו. הואיל והוועדה הרפואית סיכמה את התיק שלא בנוכחותו היא מנעה מהמערער את האפשרות להציג בפניה את המסמכים הרפואיים.

1. הוועדה לעררים לא דנה במסמכים שהוצגו בפניה הנוגעים לליקוי בעמוד שדרה מתני. הוועדה פירטה טווחי תנועה שהודגמו בבדיקתה הקלינית אשר מהם עולה כי ההגבלה ממנה סובל המערער חמורה יותר מהגבלה "קלה" בתנועות עמוד שדרה מתני כפי שקבעה הוועדה.
2. שגתה הוועדה לעררים בכך ששינתה את מועדי התחולה השונים שנקבעו על ידי הוועדה לעררים מיום 13.1.20 ובמקומם קבעה מועד תחולה כללי ואחיד לכלל הנכויות. בהתאם לתקנה 13 לתקנות מס הכנסה הוועדה הרפואית רשאית לקבוע את מועד התחולה לפי שיקול דעתה. בתקנות מס הכנסה לא הוגבלה סמכות הוועדה לקביעת מועד תחולה למפרע וזאת בשונה מתקנה 37 א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נפגעי עבודה).
3. על פי הנחיות המוסד לביטוח לאומי, כאשר מזכיר הוועדה מסכם החלטה של ועדה רפואית, הוא משנה את מועדי התחולה למועד אחיד שנקבע מיום למחרת התכנסות הוועדה הקודמת או מועד תחולת דרגת הנכות היציבה שקבעה הוועדה הקודמת. התנהלות זו מהווה התערבות בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה, פסולה ובטלה מעיקרה.

טענות המשיבה –

1. בטיעונים המשלימים לערעור, שינה המערער את חזית המחלוקת ואת הטיעונים בהם אחז לאורך כל ההליך לאחר שהבין כי לא ניתן לבצע "דיג של נכויות" בהתאם לנפסק בעניין צנגוט (ע"ע (ארצי) 64460-10-20 דב צנגוט נ' רשות המיסים (5.9.21)). שינוי חזית זה הוא פסול מאחר שטענות המערער בדבר החמרת מצב לא עלו ולא נידונו בפני הוועדות נשוא הערעור.
2. לאורך כל ההליך טען המערער שיש לאמץ שתיים מהנכויות אשר נקבעו בוועדת נכות כללית מיום 12.10.20.

כך, בבקשה לפטור ממס מיום 21.4.20 ציין המערער את הפגימות אותן הוא מבקש לבחון כאשר עמוד שדרה מתני ולב לא צוינו שם.

בוועדה הרפואית שהתכנסה ביום 16.11.20 ציינו המערער וב"כ כי המערער סובל מבעיות אורתופדיות ואחרות ולא צוין דבר על אודות עמוד שדרה מתני ומחלת לב (נספחים 4 ו- 6 לכתב התשובה).

ביום 9.2.21 שלח ב"כ המערער מכתב ובו ביקש לאמץ את הנכויות בגין עמוד שדרה מתני ומחלת לב ולא ציין דבר בדבר בדיקה מחדש (נספח 7 לכתב התשובה). אף בכתב הערר מיום 24.3.21 ביקש המערער מהוועדה לאמץ את הנכויות ולא טען, אף לא לחלופין, כי מצבו הוחמר בלקויות אלו. בפני הוועדה לעררים מיום 31.5.22 טען ב"כ המערער כי הוא מבקש לאמץ את הנכויות (נספחים 9 ו-10 לכתב התשובה).

1. אין יסוד לטענת המערער לפיה הוועדה שגתה בעבודתה שכן הוועדה לא נדרשה לדון בהחמרה בגין מחלת הלב ועמוד שדרה המתני כאשר המערער ביקש לאורך כל ההליך כי הוועדה תאמץ את הנכויות בלבד. המערער אף לא הפנה את הוועדות למסמכים רפואיים ספציפיים. ככל שהמערער מבקש לדון בהחמרת מצב, שיתכבד ויגיש בקשה מתאימה.
2. טענת המערער הנוגעת לתחולת הנכויות היא תיאורטית בלבד שכן המערער אינו זכאי לפטור ממס.

דיון והכרעה

1. בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין לעבודה מוסמך לדון בהחלטת ועדה לעררים מכח פקודת מס הכנסה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (בג"צ 7078/08 הסה נגד משרד האוצר אגף מס הכנסה (24.8.08); ע"ר (ארצי) 21998-06-13 אליעזר זר חן נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה (28.10.14)).

במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם נפלו פגמים בקביעת הנכות, בשיקולים שעליהם הסתמכה הוועדה, בהרכבה או באופן התנהלותה (בג"צ 570/09 וינאפל נ' שר האוצר משרד האוצר (18.11.09)).

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שבתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה דין הערעור להידחות, מהטעמים שאפרט להלן.
2. הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 31.5.21 וב"כ המערער טען בפניה כי המערער מבקש לאמץ את הנכויות שנקבעו בוועדת נכות כללית. בנוסף טען המערער כי הוא סובל מכאבים חזקים בגב התחתון עם הקרנה לרגל שמאל, כי הוא צולע וכאשר הוא מתרומם קשה לו. ביחס לליקוי הלבבי טען כי הוא עבר תשעה צנתורים וכי בצנתור האחרון נמצאו כלי דם קטנים חסומים וכי לא ניתן היה לצנתר.
3. הוועדה לעררים ערכה למערער בדיקה אורתופדית ובדיקה פנימית במסגרתה התייחסה לבדיקת אקו דופלר ומכתב מהרופא המטפל וסיכמה את החלטתה כדלקמן:

"מבחינה אורתופדית - בגין ע"ש מתני - הועדה דוחה את הערר. נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 37 (7) א' מ- 19.4.19.

מבחינה פנימית – בגין מחלת הלב – הוועדה דוחה את הערר. נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 9 (1) א' 3 מ- 19.4.19"

1. תקנה 25 לתקנות מס הכנסה קובעת כדלקמן:

"עברו ששה חדשים מאז נקבע לאחרונה אחוז נכותו של נכה על פי תקנות אלה או תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), תשל"א-1971, רשאי הנכה לבקש קביעת אחוז נכות מחדש אם הביא אישור מרופא כי מצבו הרפואי הוחמר; הוראות תקנות אלה יחולו, בשינויים המחוייבים, לרבות תשלום למוסד בשל הוצאותיו כפי שיקבע."

1. בהתאם להלכה הפסוקה, תקנה זו דומה לתקנה 36 לתקנות נפגעי עבודה הקובעת כי על מנת לדון מחדש במצבו של המבוטח עליו להמציא אישור המעיד על החמרת מצבו הרפואי. וכפי שנפסק בעניין מזור:

..." וכמקובל בוועדות בענף נפגעי עבודה, ועדות המתכנסות מכוח פקודת מס הכנסה כפופות להחלטות של ועדות קודמות שהתכנסו ודנו בעניין ליקוי מסוים ולא ניתן לדון בליקוי מחדש אלא אם יציג הנפגע אישור על החמרת מצב.

כלומר ללא אישור על החמרת מצב, לא מתקיים דיון בוועדה, וההחלטה הוועדה האחרונה בעניין הנפגע, מחייבת ולא ניתן לסטות ממנה. כך בדומה לדיונים שנערכים בפני הוועדה בענף נפגעי עבודה, אישור ההחמרה מהווה כרטיס הכניסה לדיון בפני הוועדה (ראו: עב"ל (ארצי) 49891-07-18 המוסד לביטוח לאומי – זוגייר [פורסם בנבו] עמ' 9 (4.2.2019)).

1. לטענת המערער, יש לראות בפרוטוקול ועדת נכות כללית כמסמך המעיד על החמרת מצבו מאז בדיקתה האחרונה של הוועדה לצרכי מס הכנסה. משכך, הואיל והוועדה לעררים לא התייחסה למסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה, לרבות חוות דעת המומחים, פרופ' שנקמן וד"ר קרפ, נפל פגם בהחלטתה.
2. עיון בפרוטוקול ועדת נכות כללית מעלה כי הרופא שבדק את המערער מצא כי נכותו בגין מחלת הלב ובגין הגבלה בעמוד שדרה מתני הן בשיעור גבוה יותר משיעור הנכות שניתנה לו על ידי הוועדה לצרכי מס הכנסה מיום 13.1.20. עם זאת, לא די בכך על מנת לקבוע כי המדובר במסמך המעיד על החמרת מצב שכן אין הוא קובע נקודת ייחוס ממנה חלה החמרה במצבו של המערער ולא מפורטים בו המסמכים אשר עליהם התבססה ההחלטה. העובדה שרופא בוועדת נכות כללית סבור כי מצבו של המערער תואם שיעור נכות גבוה יותר מזו שניתנה על ידי הוועדה מיום 13.1.20 אינה מעידה על כך שמצבו הוחמר ביחס למועד שלאחר התכנסות הוועדה כאשר אין כל אינדיקציה לכך שהחלטתו מתבססת על מסמכים ממועד מאוחר יותר להתכנסותה ואשר לא עמדו בפניה וכאשר לא צוין כי חלה החמרה במצבו ביחס לנקודת זמן מסוימת.
3. כפי שפורט לעיל, תנאי לדיון חדש בעניינו של המערער, הוא הצגת מסמך רפואי המעיד על כך כי "מצבו הרפואי הוחמר". גם אם, לצורך הדיון, ניתן לקבל את טענת המערער לפיה הבקשה לאימוץ נכויות טומנת בחובה בקשה להחמרת מצב, קרי שאין המדובר בטענה משפטית בלבד כפי שטען המשיב כי אם טענה עובדתית לפיה מצבו הרפואי הוחמר, הרי שעל המערער להציג אישור רפואי בדבר החמרה בליקויים בגין מחלת הלב ועמוד שדרה מתני מהיום שבו ניתנה ההחלטה האחרונה בעניינו – 13.1.20 אשר קבעה 10% נכות בגין כל ליקוי ועד למועד שבו הוגשה התביעה לדיון מחדש 6.4.20.

לצורך הדיון, ומאחר שהמערער נבדק ביחס לליקויים אלו רק בפני הוועדה לעררים (שכן הבקשה לבדיקה מחדש נסובה על ליקויים אחרים), הרי שאני מוכנה אף להניח כי המערער רשאי היה להציג מסמך המעיד על החמרת מצב עד למועד התכנסותה, קרי מיום 13.1.20 ועד ליום 31.5.21.

אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה כל מסמך המאוחר למועד התכנסות הוועדה מיום 13.1.20 הוא מסמך המעיד על החמרת מצב. קבלת עמדת המערער משמעה כי כל אימת שנכה/ מבוטח יבקשו לשנות את שיעור הנכות שנקבעה על ידי הוועדה האחרונה שדנה בעניינם, כל שיידרש הוא הצגת מסמך רפואי ממועד מאוחר יותר, לרבות הערכת נכות מרופא אחר אשר סבור כי מצבו של המערער שונה מהמצב שהוערך על ידי הוועדה. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה ועם ההלכה הפסוקה.

1. עיון במסמכים עליהם התבסס המערער בהליך זה ואשר לטענתו עמדו בפני הוועדה לעררים מעלה כי מרבית המסמכים נוצרו טרם התכנסות הוועדה מיום 13.1.20 ולפיכך, אין בהם כדי ללמד על החמרת מצב והוועדה לעררים לא הייתה צריכה להידרש אליהם.

ביחס למסמכים אשר נוצרו לאחר התכנסות זו, הרי שלא ניתן ללמוד מהם על החמרה במצבו של המערער. כך לדוגמא, בתחום הלבבי, חוות הדעת של פרופ' שנקמן אשר ניתנה ביום 31.5.21 (יום התכנסות הוועדה) מתבססת על מסמכים אשר קדמו ליום 13.1.20. כמו כן צירף המערער דוח צנתור מיום 14.2.20 אשר לא ניתן ללמוד ממנו על החמרה במצבו (נספח 1 לטיעונים המשלימים).

1. אשר לתחום האורתופדי טען המערער כי הנכות בגין הגבלה בעמוד שדרה מתני נקבעה על ידי הועדה מדרג ראשון ביום 6.11.18. הואיל ולא הוגש ערר על החלטה זו, הרי שכל מסמך המאוחר למועד זה מהווה אישור על החמרת מצב.

לטענת המערער הוא הציג בפני הוועדה MRI מיום 24.6.19, סיכום ביקור מטעם פרופ' מירובסקי מיום 25.7.19 ומטעם ד"ר שגב מיום 13.7.20 (נספחים 17 – 19 לטיעונים המשלימים). אלא שעיון במסמכים הללו מלמד כי כולם מתייחסים למצבו של המערער על בסיס רישומים משנים הקודמות למועד קביעת הנכות משנת 2018 ומכל מקום, לא ניתן ללמוד מהם כי חלה החמרה במצבו של המערער.

הואיל והמערער לא הציג ראשית ראיה להחמרה במצבו, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה אשר לא התייחסה למסמכים אלו.

1. מבלי לגרוע מהאמור אציין כי קושי נוסף בקבלת עמדת המערער נעוץ בטענת המשיבה לפיה המסמכים אשר המערער טוען שהיה על הוועדה להתייחס אליהם כלל לא עמדו בפני הוועדה לעררים. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי היא מתייחסת לשני מסמכים בלבד - לבדיקת אקו דופלר (מתאריך לא ברור) וכן למכתב "הרופא המטפל" אשר שמו ותאריך המכתב לא צוינו בהחלטתה. המערער או ב"כ לא הפנו את הוועדה לכל מסמך נוסף במעמד הדיון בוועדה.

לכל אורך ההליך טען המערער כי יש לאמץ את הנכויות מוועדת נכות כללית והמסמך היחיד, בהתאמה, עליו אין חולק שנשלח למוסד לביטוח לאומי הוא פרוטוקול ועדת נכות כללית.

1. הנה כי כן, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, התייחסה למסמכים שעמדו בפניה וקבעה כי לא חל שינוי במצבו של המערער. הפגם המשפטי היחיד שנפל בהחלטת הוועדה הוא היעדר התייחסות מפורשת לטענת המערער לאימוץ נכויות אשר הועלה במסגרת הערר ואולם, משעל בסיס ההלכה הפסוקה אין מקום לאימוץ הנכויות, הרי שאין מקום להחזיר את ענינו של המערער לפתחה בעניין זה.
2. משזו מסקנתי, די באמור על מנת לדחות את הערעור בעניין זה. עם זאת וביחס לסמכותה של הוועדה לעררים לדון בטענות שלא נטענו כלל בפני הוועדה הרפואית אציין את הדברים הבאים:

סעיף 122 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הועדה הרפואית לעררים."

ההוראה המקבילה בתקנות מס הכנסה היא תקנה 18 (א) הקובעת כי:

"הנכה או הנציב רשאים לערור על החלטת הועדה בדבר אחוז נכותו של הנכה בפני ועדה רפואית לעררים (להלן - ועדה לעררים), תוך 45 יום מהתאריך שבו נמסרה להם ההחלטה; העורר ישלם למוסד את הוצאותיו כפי שייקבעו בידי המוסד".

1. תכליתה של הוראה זו היא לאפשר לנכה/מבוטח, ככל שהוא סבור כי נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית, לערער על החלטה זו בפני ועדה לעררים.

בענייננו, המערער הגיש בקשה לבדיקה מחדש ביחס לליקויים שונים אשר אינם כוללים את מחלת הלב ומגבלה בעמוד שדרה מתני ועל כן הוועדה הרפואית לא דנה בהם. משטענות המערער הועלו לראשונה במסגרת הערר, הרי שנשאלת השאלה האם היקף סמכותה של הוועדה לעררים חל גם לגבי טענות שכלל לא הועלו במסגרת הוועדה הרפואית.

תקנה 20 לתקנות מס הכנסה קובעת כי "ועדה לעררים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה". בהתאם להלכה הפסוקה, הדיון שמקיימת הוועדה לעררים הוא דיון מחדש, לרבות בדיקות רפואיות ועיון במסמכים ומשכך היא אינה כבולה לנוסח הערר שלפניה והיא "רשאית להמיר את שיקול-דעתה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון בשיקול-דעתה שלה, ואף ליתן "חוות דעת רפואית" (בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה (21.5.03); בר"ע (ארצי) 40260-02-14 אתל שמעון נ' המוסד לביטוח לאומי (10.4.14) והאסמכתאות שם).

עם זאת, הנחת המוצא בהגשת ערר על החלטת הוועדה הרפואית היא שנפל פגם בהחלטתה, בין משום שלא התייחסה למסמכים רפואיים, לטענות שנטענו בפניה או כל פגם אחר – הנחת מוצא אשר לא קיימת כאשר המדובר בטענה שכלל לא הועלתה בפניה. משסוגיה זו לא נצרכה להכרעה והיא בעלת פנים לכאן ולכאן, לא מצאתי לקבוע מסמרות בעניין.

1. אשר לטענת בדבר תחולת הנכויות – לטענת המערער, שגתה הוועדה לעררים בכך שפעלה בהתאם להנחיות המוסד לביטוח לאומי לפיהן מזכיר הוועדה משנה את מועדי התחולה שנקבעו על ידי הוועדה למועד תחולה אחיד וכללי שנקבע מיום למחרת התכנסות הוועדה הקודמת או מועד תחולת הנכות היציבה שקבעה הוועדה הקודמת כבענייננו. לטענתו, אין להחיל את ההסדר הקבוע בתקנה 37 א לתקנות נפגעי עבודה בה קבע המחוקק כי אין הוועדה רשאית לקבוע מועד תחולה הקודם למועד הגשת הבקשה להחמרת מצב.

1. אין בידי לקבל את טענות המערער שכן בהתאם להלכה הפסוקה הכללים המקובלים בוועדות הרפואיות בעניין נפגעי עבודה הוחלו על וועדות הדנות מכוח הפקודה (ראו עניין מזור) ועל כן, לוועדה רפואית אין סמכות לבטל החלטה של וועדה רפואית קודמת בנוגע לשיעור הנכות או מועד תחולתו וכפי שנפסק בעבל (ארצי) 45534-04-13 אלי עמר נ' מדינת ישראל נ' רשות המיסים (26.1.14):

"ועדה מדרג ראשון או ועדה לעררים הדנה בדרגת נכות זמנית או יציבה החל מתקופה מסוימת ואילך, אינה מוסמכת לשנות את דרגת הנכות הזמנית או היציבה שקבעה ועדה קודמת, מדרג ראשון או ועדה לעררים, שהתייחסה לתקופה מוקדמת מזו שאמורה הייתה להידון בפני הוועדה המאוחרת [עב"ל 407/05 שמואל דנה – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (27.2.2006)]. בהתאם לכך, הרי שוועדה אשר דנה במועד תחולת הנכות של מבוטח או של נישום, אינה מוסמכת לשנות את מועד תחולת הנכות שנקבע על ידי ועדה קודמת, כאשר החלטה של ועדה זו הינה סופית וחלוטה."

1. בענייננו, הוועדה לעררים מיום 13.1.20 קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור של 85.17% החל מיום 18.4.19. המדובר בהחלטה חלוטה אשר מנעה מהוועדה נשוא הערעור לשנות את מועד תחולת הנכות של המערער. משכך, בדין קבעה הוועדה כי תחולת הנכויות היא מיום 19.4.19 וטענות המערער לעניין זה – נדחות.

כללו של דבר

1. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ג, (22 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.