לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 14.11.2017, שנאכפה במצלמת א/3.

עיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה וצרופותיהן.

בענייננו, אין מחלוקת כי הדו"ח שולם, על פי המשיבה ביום 13.03.18; ובשעה שהקנס בגין הדו"ח שולם, מוחזק המבקש כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה, ונשא את עונשו בגין העבירה כאמור (רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (נבו 08.04.2021); רע"פ 641/19 אייל מילר נ' מדינת ישראל (נבו 10.04.2019)); ועל פי הפסיקה, הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות ביותר (ראו עפ"ת (מחוזי חיפה) 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל 28.12.2018; עפת (מחוזי חיפה) 58377-05-20 אלישע נ' מדינת ישראל, 11.6.20; עפ"ת (מחוזי חיפה) 17161-01-21 נהיל נ' מדינת ישראל, 19.1.21; עפ"ת (מחוזי חיפה) 56924-02-21 הרשה נ' מדינת ישראל, 10.3.21); עפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21).

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, אינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט למרות שהדו"ח שולם, והמבקש לא עמד בנטל המוטל לפתחו.

בענייננו, בבקשה נטען, כי הדו"ח שולם עם חובות אחרים והמבקש לא ידע כי הדו"ח נשוא הבקשה נכלל בתוכם (אם כי הטענה לא נטענה בתצהיר המבקש). אלא שבית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח ולבחון אם הדוח שולם על דעתו, בניגוד לדעתו או בהיסח דעת; ואין בטענה זו כדי להקים עילה למתן ארכה להישפט. וראו והשוו לרע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל (נבו 08.04.2021), שם נדחתה הבקשה במצב דברים בו לא קיים אישור מסירה לדו"ח ונטען שהקנס שולם בהיסח הדעת עקב מבצע להסדרת חובות מבלי שהמבקשת קיבלה את הדוח לידיה ומבלי שהבינה את משמעות התשלום. ועפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21, שם נדחתה בקשה בטענה כי שילם את הדוח בזמן ובתום לב לאחר שקיבל דרישת תשלום לפני עיקול מהמרכז לגביית קנסות וסבר כי יוכל להסב את הדו"ח לאחר מכן, ומבלי שהמבקש קיבל את הדוח לידיו. הוא הדין בענייננו.

באשר לטענה כי המבקש לא קיבל לידיו את הדו"ח, בעניין זה נפסק, כי מעת שהמבקש שילם את הקנס, אין להיזקק לטענות שהעלה ביחס לאי קבלת הדוח גם בהינתן העובדה כי אין אישור מסירה (וראו רע"פ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל; ועפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, הנ"ל).

יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מהשיהוי הרב בהגשת בקשה זו לבית המשפט מצידו של המבקש בין מועד התשלום לבין מועד הגשת הבקשה. גם אם נניח כי המבקש לא קיבל את ההודעת תשלום קנס במועד, אין כל הסבר סביר לשיהוי הניכר משך למעלה מ-3 שנים ממועד התשלום ועד הגשת הבקשה (עפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, הנ"ל, פסקה 6).

הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין, שכן בפסיקה נקבע, כי אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב (גם אם צורף תצהיר מטעמו של נהג אחר) כדי לבסס חשש לעיוות דין ולהצדיק הארכת מועד להישפט (עפ"ת (מחוזי נצרת) 68365-12-18 אבו תאיה נ' מדינת ישראל, 2.7.19); ואי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מבססת חשש לעיוות דין. ראו לעניין זה למשל רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.11.2013) (סעיף 9 סיפא להחלטה); וכן עפ"ת (מחוזי חי') 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019); עפ"ת (מחוזי חיפה) 57139-01-21 שדיד נ' מדינת ישראל, 4.3.21; ועפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21, בפסקה 7.

אין גם בטענה לקיומו של נזק בשל צבירת נקודות במשרד הרישוי כדי להצדיק קבלת הבקשה, ו"מדובר בשיקול של תועלת ולא בשיקול של עיוות דין". (עפ"ת (מחוזי חיפה) 21418-12-15 קויפמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.2015)). וראו גם עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.12.2018).

גם הטענה ביחס לאכיפה במצלמת א/3 אינה מקימה חשש לעיוות דין באופן המצדיק הארכת מועד להישפט. ראו רעפ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל, 11.7.19; ע"פ (עליון) 2983/19 סאלח פחמאוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.06.2019); ועפ"ת (מחוזי באר שבע) 39738-07-20 טורדגמן נ' מדינת ישראל, 29.7.20, כפי שאושר ברע"פ 6153/20 אריאל טורג'מן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.09.2020).

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשפ"א, 02 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.