1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח מספר 90515748797 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בבקשה ובדוח, ביום 18/01/20 צולם רכב בבעלות המבקשת באמצעות מצלמת א/3 כשנהגו מבצע עבירת מהירות. בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 24/05/20.
3. כעולה מנימוקי הבקשה והתצהירים המצורפים לה - המבקשת לא פנתה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט, שכן בעלה, מר אליהו שכנא, המחזיק ברכב באופן קבוע, שילם הקנס עם קבלת הדוח. המבקשת טענה לעיוות דין שכן מאז שנת 2018 לה רכב צמוד ממקום עבודתה ואילו ברכב הרלוונטי נוהג דרך קבע בעלה. המבקשת צירפה לבקשתה תצהיר התומך בבקשה וכן תצהיר בעלה.
4. המשיבה התנגדה לבקשה, בציינה כי בשל השיהוי הניכר יש לדחות הבקשה. המשיבה לא התייחסה לטענת עיוות הדין.
5. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת המועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותה של המבקשת מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקשת עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03).

בחנתי את טענותיה של המבקשת:

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשת לא הגישה בקשה להישפט במועד ואין בפיה סיבה מוצדקת לכך.
2. יחד עם זאת שוכנעתי כי בפי המבקשת טענת עיוות דין משכנעת, הנתמכת במסמכים. כעולה מתצהירי המבקשת ובעלה – למבקשת ניתן רכב קבוע ממקום עבודתה. צורף אישור המעסיק אודות אחזקת הרכב בידי המבקשת. הרכב המצולם, אכן רשום על שם המבקשת, אך נמצא בחזקתו הבלעדית של בעלה – מר אליהו שכנא ובשימושו הקבוע.
3. לא התעלמתי מעובדת תשלומו של הקנס בצד הדוח.

אכן, בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.

ככלל, תשלום הקנס ייחשב כהודאה באשמה – אלא שבנסיבות שבמקרה פרטני זה שוכנעתי כי התשלום אינו מלמד על הודאת המבקשת בעבירה.

מתצהיר מר שכנא אליהו עולה כי התשלום נעשה על ידו, ולכן נחה דעתי כי אין לראות בתשלום זה כהודאה באשמה.

1. לאור האמור עליל - החשש כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתן לה יומה, חרף תשלום הקנס בצד הדוח – בנסיבות בהן אין התשלום מלמד על הודאה - מצאתי להעתר לבקשה.
2. החלטה דומה ניתנה בעפ"ת (מרכז) 23020-12-20 נג'אר סוהייל נ' מ"י (05/05/21). גם שם דובר בדוח מצלמת א/3. בוצעה הסבה על שם נהג אחר, בהסכמה, בבימ"ש מחוזי – חרף תשלום הקנס בטעות (המ"ש 7542-10-20).
3. הנני מורה על הארכת המועד להישפט בדוח 90515748797.
4. בשל השיהוי הניכר בהגשת בקשה זו וביטול זמנו של בית המשפט, הריני מחייבת המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 שח אשר תשולמנה עד ולא יאוחר מיום 07/10/21. לא תשולמנה ההוצאות במועד – תגבנה כקנס.

ניתנה היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.