<#1#>

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות שעניין חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין וכניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות.

על פי הנטען, ביום 25/7/21, סמוך לשעה 13:15, הנאשם דקר את המתלוננת, שהיא שכנתו, באמצעות סכין, תשע דקירות, וזאת בכוונה להטיל במתלוננת נכות או מום או לגרום לה לחבלה חמורה. לאחר שנדקרה כאמור, נמלטה המתלוננת לרחוב, שם התמוטטה ופונתה לבית החולים. הפציעות שסבלה בעטיין של הדקירות, פורטו בכתב האישום.

2. הנאשם כפר במיוחס לו, ואז החלה להישמע פרשת הראיות. כעת הגיעה שעת ההכרעה.

גרסת המתלוננת:

3. הציר העיקרי עליו נסבה פרשת ראיות המאשימה היא גרסת המתלוננת. זו מסרה בחקירתה במשטרה, כבר למחרת האירוע, כי הנאשם הוא שדקר אותה כאמור. לדבריה, ביום הארוע, פתחה את דלת דירתה, הבחינה מולה בנאשם, שכאמור היה שכנה. השכן החזיק בידו סכין קטנה, בעלת ידית כחולה, ומיד החל לדקור אותה. לדבריה, ניסתה להדוף אותו ממנה אך לא הצליחה. בשלב כלשהו, "הלכתי בקושי לרחוב שייראו אותי אנשים " (ת/47 ש' 14). לדבריה, הנאשם לא אמר מילה במהלך ביצוע הדקירות וכי לא הבחינה מה עשה לאחר שיצאה לרחוב כשהיא פצועה.

המתלוננת לא יכלה לתאר מה לבש הנאשם בזמן הארוע, ברם ציינה כי לא לבש כובע (ת/48). כשנשאלה המתלוננת כיצד הצליח הנאשם לדקור אותה בגבה אם עמד מול פניה במהלך הארוע, ציינה שהארוע התרחש במהירות וכי "לא הבנתי מה קורה איתי" (ת/64 עמ' 2 ש' 15).

הגם שתיארה בתחילה את צבע ידית הסכין, מסרה המתלוננת בגרסה מאוחרת יותר כי אינה זוכרת את צבע הידית ומסרה כי מדובר "בסכין קטנה כמו לסלט" (ת/64 עמ' 2 ש' 3-4).

המתלוננת הוסיפה כי אינה מעוניינת בעימות עם הנאשם, שכן היא מפחדת לפגשו, ומשום כך אף סירבה לערוך שחזור בזירה עצמה (ת/65).

4. בעדותה בבית המשפט מסרה המתלוננת כי כלל לא הפלילה את הנאשם במעשה הדקירות בחקירותיה במשטרה, והיא אינה יודעת מי דקר אותה, שכן האירוע התרחש בשעת לילה, בחושך. המתלוננת שבה והכחישה כי מסרה באמרותיה בחקירה המשטרתית שהנאשם דקר אותה אלא רק ציינה כי הנאשם הינו שכן שלה ותו לא. עוד מסרה בעדותה בבית המשפט כי לא הבחינה בסכין שבאמצעותו נדקרה (עמ' 16 לפרוט' ש' 27-28), וכי האירוע כולו ארע בלילה "בשעה שמונה, תשע, אני לא יודעת" (עמ' 17 לפרוטוקול עדותה ש' 1).

בחקירתה הנגדית מסרה המתלוננת כי הארוע התרחש לא כשרצתה לצאת מדירתה, אלא כשחזרה אליה, התכוונה לסגור את הדלת "ואפילו את הדלת לא הספקתי לסגור" (עמ' 24 לפרוט' ש' 18). בחקירתה הנגדית מסרה המתלוננת כי התוקף "קפץ עליי מהכתפיים" ובהמשך: "הוא קפץ ואני נפלתי" (שם).

5. כאמור, המתלוננת חוזרת בה מהפללתה את הנאשם, כשהעידה בבית המשפט, אולם גם גרסתה לארוע, בכללותו, עברה שינוי בעדותה בבית המשפט: הארוע התרחש לפתע בלילה (עובדה שעל פי הראיות האחרות בתיק אינה נכונה בוודאות); לפתע התוקף קפץ עליה; היא כלל לא ראתה את הסכין וכאמור, היא בעצם חזרה מטיול רגלי ולא שהתכוונה לצאת מביתה. עוד היא מוסיפה כי לא הבחינה אם התוקף היה רעול פנים (עמ' 14 לפרוט' חקירתה הראשית) או לבוש מסכה (עמ' 25 לחקירתה הנגדית).

הנה כי כן, אין בפניי עדה שמאשרת את "סיפור המסגרת" של גרסתה ורק מסתייגת מזהות מבצע העבירה, אלא עדה שמשנה את כל הגרסה, כולל שינוי נסיבות ההתרחשות עצמן, כמו גם אופן הדקירה.

6. הגם שלא הוגשו מסמכים רפואיים בהתייחס למצבה הקוגניטיבי של המתלוננת, הרי שלצד הכחשה בחקירתה המשטרתית בדבר כל טיפול נפשי, עניין שהשוטרים ראו לברר עמה כמה פעמים (ת/64 עמ' 3 ש' 10-11, כן ת/40 ות/46), באו ראיות מצד עדי התביעה המלמדות על התנהלות משונה לכל הפחות: בן זוגה במשך 3 שנים ועד כחודש לפני האירוע, מר בריאן, תיאר כי למתלוננת היסטוריה של פוסט טראומה מילדות. על כן, לדבריו, המתלוננת נהגה לדבר לעצמה, גם "דברים שהם לא אמיתיים פרי הדמיון שלה" (עמ' 15 לפרוט' עדותו של בריאן ש'34-35); גם העד אבי שוורצמן, שכנה של המתלוננת (בתמלול הפרוט' צויין בטעות ששמו של העד סלאח מנסור – אך הכוונה לאבי שוורצמן, כפי שאף ציינו הצדדים) מסר כי נהגה לצאת בלילות מביתה ולרקוד ברחוב באופן משונה ולדבר "שטויות". אף להתרשמותי, במהלך עדותה, המתלוננת לא השיבה לעניין, חשיבתה היתה מבולגנת והתקשיתי לקבל את דבריה כהוויתם.

7. במבחן ההשוואה עם ראיות אחרות, נמצאה המתלוננת מציינת עובדות שעדים אחרים טענו ששיקרה: כך בעניין בקשת כסף משוורצמן, עניין שהכחישה; העובדה שחייתה עם בראין כבעל ואשה לכל דבר; טענתה לעו"ס כי היא דרת רחוב כשנה (ת/25). גם השחזור שערכה במסגרת חקירתה, בו הדגימה כיצד נדקרה (ת/59 א'), אינו מסביר הכיצד הדוקר, שתקף אותה מקדימה, הצליח להגיע ולדקור אותה באזור הגב התחתון שלה.

8. נוכח האמור, גרסתה של המתלוננת מסופקת, ואני מתקשה ליתן לה אמון כלשהו. לא שוכנעתי כי אמרה אמת בעת שהפלילה את הנאשם, בין אם מחמת מצבה הפיזי והטראומה שעברה, ובין אם משום שבחרה מי שנראה היה לה כ"בא בחשבון" להיות זה שדקר אותה, בין היתר בשל כך שהיה מציק לה בסמוך לקרות האירוע.

9. נוכח הערכתי את ראיית הבסיס, כאמור, וקשרי הגומלין הקיימים בין הראיה העיקרית וראיית החיזוק, איני סבור כי הוצג חיזוק שמטרתו "להצביע על כך שדברי העד, בעומדם בפני עצמם, הם דברים אמינים" (ע"פ 238/89 אקספור נ' מדינת ישראל פ"ד מג (4) 405, 411 (1989)), בעוצמה הנדרשת. התבטאויות הנאשם באמרתו ת/31 משורה 30 ואילך, אינן עולות כדי הודאה, שכן משולבת בהתבטאויותיו גם הכחשה מיידית. מכל מקום, טענת הנאשם כי המתלוננת ניסתה להגן על עצמה עם ידיה (שם, ש' 31) מחייבת היתה כי יימצאו פצעי דקירה או לפחות שריטות על ידיה בעטיו של המאבק. ברם, בתיעוד רפואי אין לכך זכר, ולא צויינו כל שריטות או פציעות בידיה. הנה כי כן, אף כשבוחנים את התבטאות הנאשם, אין היא מתיישבת עם תיאור המתלוננת כי ניסתה להדוף את הנאשם ולא ציינה התגוננות באמצעות ידיה. אף התבטאותו בפני ד"ר חבקין (תעודה מאת בי"ח מעלה כרמל בת/25) אינה מהווה "הודאה", שכן מיד אחר כך הכחיש, וממילא מדובר בעובדות שאינן מתיישבות עם גרסת המתלוננת (מדובר על שכן ולא שכנה) והן יכולות להיות מוסברות במצבו הנפשי המורכב, כפי שתואר בחוות הדעת.

לא ראיתי ליתן משקל לכך שצויין שבאחת מחקירותיו, הנאשם הדגים את אופן הדקירה: הדגמה זו לא צולמה בשל תקלה טכנית, והחוקר לא ידע לחזור ולהראות את ההדגמה. אין לדעת, אפוא, אם היה בהדגמה לחזק את גרסת המתלוננת או להיפך. אין, אפוא, "להדגמה" מעמד ראייתי מעבר להתבטאות הנאשם בדבר אשמתו, שלה, כך קבעתי, אין משקל ראייתי ממשי בנסיבות אמירתה, בהיותה מלווה בהכחשה של המעשים, ונוכח מצבו הנפשי של הנאשם, כאמור.

10. לא מצאתי כי בהתנהגות הנאשם ביום האירוע; הימנעותו מלצאת ולראות מה קורה, חרף צעקות המתלוננת או שטיפת דירתו, יש בכדי להוות חיזוק כנדרש בנסיבות חולשתה הממשית של ראיית הבסיס, כאמור. העובדה כי נפצע באצבעו, כטענתו, אינה מחייבת כי היה זה במהלך הארוע לו טענה המתלוננת. מהראיות עולה כי על בגדיו ועל גופו לא אותרה, ולו טיפה מדמה של המתלוננת, ולו היה "קופץ" עליה, כדבריה, היה מצופה כי דם יימצא, לכל הפחות, על בגדיו כתולדה של דקירתה באזור הבטן מכיוון "הקפיצה" הנטענת.

11. נוכח הטעמים שנמנו, ומחמת הספק, החלטתי להורות על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו, ומשזוכה כך, אני מורה על שחרורו המיידי ממעצרו.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשפ"ב, 31 מרץ 2022, בנוכחות ב"כ המאשימה: עו"ד ; ב"כ הנאשם: עו"ד אולג פרגין והנאשם באמצעות הליווי