1. לפניי בקשת הנתבעים להעברת התביעה מסדר דין מהיר לסדר דין רגיל. התובע הגיש תגובה בה הוא מתנגד לבקשה וביקש לפסוק הוצאות "ראויות" לחובת הנתבעים, נוכח בקשות חוזרות ונשנות בנושא זה מטעם הנתבעים ושכל מטרתן הוא להטריד את התובע ולבזבז זמן שיפוטי.
2. בבקשה שכותרתה "בקשה דחופה בגין מחיקת כותרת והעברת ההליך המשפטי מסדר דין מהיר לסדר דין רגיל" הנתבעים טענו, כי הורי התובע ייפו את כוחו של נתבע 1 מטעם "פירמת הפורום המשפטי" ולא מטעם נתבעת 2 וכי רצונו של התובע שנתבעת 2 תייצג אותו כלל אינה אפשרית, משום שהיא רשאית לעשות כן רק במסגרת עתירה חברתית, או בבית הדין הרבני. עוד הוסיפו הנתבעים, כי השירות שניתן לתובע היה ללא תמורה עת שנתבע 1 שימש עבורו כמתורגמן בלבד וכי הנתבעים הם שנפלו קורבן לתרמית מצדו של התובע והוריו נוכח הצגת תעודות גיור פיקטיביות.
3. התובע הגיש תגובתו לבקשה ובה נטען, כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב בהוצאות לדוגמה, נוכח הגשת בקשות חוזרות ונשנות בשינוי כותרת המסמך בלבד. בקשות דומות או זהות נדחו. עוד נטען, כי הבקשה נעדרת עילה משפטית ואינה נתמכת בתצהיר. ובפועל מדובר בבקשות שבמהותן מהוות בקשות ערעור על החלטות שניתנו. לטענת התובע הנתבע "מציף" בבקשות סרק מיותרות, שעה שנקבע מועד לדיון הוכחות ואף ניתנה החלטה, כי כלל טענות הצדדים ידונו במהלך הדיון.
4. דין בקשת הנתבעים להידחות.

תקנה 78 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין") קובעת :

"בית משפט רשאי בכל עת, להורות כי תביעה או תביעה שכנגד במסלול דיון מהיר תועבר למסלול דיון רגיל, אם מצא כי היא אינה מתאימה להתנהל בדיון מהיר".

1. השיקולים בהם צריך להתחשב בהעברת תביעה מדיון מהיר לסדר דין רגיל הם מורכבות ההליך, מכלול העובדות, הראיות והשאלות שבדין הזקוקות להכרעה, מספר בעלי הדין, היקף העדויות והחקירות, היקף חוות הדעת, השפעת תוצאות התובענה על הציבור וחשיבות ההכרעה המהירה בתובענה בשל מהותה ומיהות בעלי הדין ראו : בר"ע 1977/02 חב' נווה שוסטר בע"מ נ' הרוש פנינה והרוש פנחס (13.5.03).
2. בכותרת הבקשה, הנתבעים מבקשים להעביר את התביעה מדיון בסדר דין מהיר לדיון בסדר דין רגיל. מעיון בנימוקי הבקשה נחזה שאין התייחסות לשיקולים הנזכרים בדבר העברת תביעה מדיון מהיר לסדר רגיל.

הנתבעים מעלים בבקשה טענות ההגנה שהועלו בעבר ושלגביהן ניתנו כבר החלטות.

לדוגמה: הליך מס' 21 שכותרתו: "בקשה דחופה להוספת כתב תשובה", תוכנה של הבקשה שם דומה מאוד לבקשה בהליך זה. בבקשה בהליך מס' 21 ניתנה החלטה בתאריך 22.1.23 ובה נקבע "הטענות הנזכרות "בבקשה דחופה" זו הן למעשה הטענות הדורשות הכרעה במסגרת הדיון בתיק. משנקבע דיון שמיעת ראיות לפניי, הרי שיש להמתין ולדון בטענות במועד שמיעת הראיות ואין להקדים ולחרוץ דין, טרם שמיעת העדים ודיון ביתר הראיות ולכן הבקשה נדחית". חרף זאת, הנתבעים הגישו בקשה זהה בשינוי כותרת בלבד ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

1. על אף האמור, אתייחס למהות הבקשה שבכותרת שלפניי.

התביעה הוגשה בדיון מהיר ועניינה תביעה כספית בסך 30,000 ₪ בגין ייצוג משפטי מטעמה של נתבעת 2 שניתן על ידי נתבע 1 שאינו עורך דין. מעיון בכתבי הטענות ובצרופות להם, נחזה כי השאלה הדורשת הכרעה אינה מורכבת נוכח טענותיו של התובע, לפיו ייצוגו בידי הנתבע היה שלא כדין וכך גם לגבי התמורה ששולמה לו. לעומת זאת, טוען הנתבע שהוא לא ייצג את התובע אלא את הוריו ולכן יש לדחות את התביעה בהעדר יריבות. נטען גם, כי התובע ייפה את כוחו של נתבע 1 מטעם פירמת הפורום למשפט חוקתי ולא מטעמה של נתבעת 2. השאלה הדורשת הכרעה אינה מורכבת, והדברים נכונים גם להיקף העדויות והמסמכים שהוגשו. לאחר קיום דיון קדם משפט נקבע דיון שמיעת ראיות לתאריך 3.5.23 ובמסגרתו יוכלו הצדדים להוכיח טענותיהם, כפי שנקבע בהחלטתי מיום 22.1.23 וכאמור.

חשוב להדגיש, בבקשה שלפניי אין כל נימוק ענייני מדוע יש להעביר את ההליך לדיון רגיל. מלל הבקשה מתייחס לפרשה אחרת שנדונה והוכרעה בהליך 21. הכותרת שונה, אך התוכן דומה מאוד.

לכן, דין בקשת הנתבעים להידחות לגופה.

1. ועתה אדון בשאלת ההוצאות.

בתאריך 12.8.21 הוגש כתב התביעה. ממועד זה ועד למועד בקשה זו, הנתבעים הגישו למעלה מ -20 בקשות שונות לתיק, להן ניתנה תגובות התובע ולאחר מכן ניתנו כמובן החלטות. מעיון בבקשות ובתגובות נחזה, כי חלק מהבקשות זהה והשוני הוא בכותרת בלבד ובקשות אחרות שנדחו מוגשות בשנית במסגרת "בקשה לעיון חוזר" זאת מבלי להצביע על קיומן של עובדות חדשות המצדיקות עיון מחודש בבקשה.

1. אדגים האמור להלן. כתב התביעה הוגש בתאריך 12.8.21. בתאריך 29.9.21 הנתבעים הגישו בקשה שכותרתה "בקשה דחופה למתן החלטה לסילוק על הסף" (הליך מס' 1) לבקשה זו הוגשו עוד 7 בקשות לוואי נוספות (דחייה על הסף והארכת מועד הגשת כתב הגנה – הליכים 1-8) בתאריך 5.1.22 (הליך מס' 4) בה נטענו טענות דומות לבקשה דנן ואף ניתנה החלטה על ידי המותב הקודם (כב' הרשמת הבכירה אירנה רוזן) הדוחה את הבקשה, ללא פסיקת הוצאות לחובת הנתבעים ויוער, כי עד למועד קדם משפט הוגשו בקשות נוספות להן ניתנו החלטות.
2. באשר לבקשה דנן, הנתבעים הגישו בתאריך 6.2.23 בקשה שכותרתה "בקשה דחופה בגין מחיקת כותרת והעברת ההליך המשפטי" (הליך מס' 24) הבקשה הועברה לתגובה ובתאריך 8.2.23 הנתבעים הגישו בקשה זהה (הליך מס' 25). בתאריך 9.2.23 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשות (הליכים מס' 24 ו-25) שהן בקשות זהות בכותרת ובתוכן. בתאריך 9.2.23 הגישו הנתבעים בקשה שכותרתה "בקשה למתן החלטה בגין העברת ההליך המשפטי" (הליך מס' 26) שהיא זהה לבקשות שהוגשו קודם ונדחו כשבנימוקי הבקשה אין התייחסות מדוע יש להעביר את התביעה מדיון מהיר לרגיל.
3. תקנה 4 לתקנות סדר הדין, קובעת, כי:

"לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או מורכבותו."

תקנה 151 (ג) לתקנות סדר הדין, קובעת, כי:

"סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו".

תקנה 156 לתקנות סדר הדין, קובעת, כי:

"סבר בית המשפט כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, באמצעות טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, ובלא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה."

1. בעל דין המגיש בקשות שונות שלא נועדו להגשמת המטרה הלגיטימית עליה הוא מצהיר ועושה שימוש בהליך כדי להטריד את בעל דין האחר ולסרבל את ההליך, הרי שבכך הוא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט והדבר פוגע במהות ההליך השיפוטי. בעל דין העושה שימוש לרעה בהליך השיפוטי יישא בהוצאות על הצד הגבוה לטובתו של הצד השני, או לטובת אוצר המדינה ולו כדי להצביע על חוסר הכדאיות הכלכלית בטמונה בשימוש לרעה בהליך.

ברע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' גיל אורן עו"ד (22.11.2020), קבע כבוד השופט סולברג, כי:

.

"29. בעל דין המנהל הליך משפטי, שמטרותיו לגיטימיות, יכול להשתמש בזכויותיו הדיוניות שלא בתום לב, ועדיין לא יעלה הדבר כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. יחד עם זאת, ישנם מקרים בעלי חומרה יתרה, שבהם עצם קיומו של ההליך המשפטי כולו – או של בקשה מסוימת המוגשת בגדרו – לא נועדו להגשמת המטרה הלגיטימית שעליה מצהיר בעל הדין, ומשמשים אך כ'חרב', שנועדה לקדם אינטרסים אחרים של אותו בעל דין או צדדים קשורים לו. למקרים מעין אלו, התייחס מחוקק-המשנה בחומרה יתרה, משום שהם חותרים תחת תכליתו הבסיסית של ההליך השיפוטי. דווקא הליך זה, המשמש מכשיר לעשיית צדק, הופך לכלי שרת בידי גורמים אינטרסנטיים, אשר באמצעותו מונעים את הצדק מלבוא: "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט – וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה – וְהִנֵּה צְעָקָה" (ישעיהו ה, ז).

1. וכן בעמוד 15 פסקאות 34, 35:
2. "34. אין לכחד, חלק גדול מהתמריץ לשימוש לרעה בהליכי משפט, נובע מסלחנות יתר של המערכת המשפטית, שאינה גובה מחיר הולם עבור ניסיונות פסולים מעין אלו. נוכח גישה מקלה זו, בעל דין הפועל באופן רציונלי, ועורך 'ניתוח כלכלי' בסיסי, מגיע למסקנה שהנזק שעתיד להיגרם לו, אם בכלל, משימוש לרעה בהליכי המשפט, קטן בהרבה מן התועלת שהוא עשוי להפיק מכך. על כגון דא נאמר בתלמוד "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (= אין להאשים את העכבר הגונב חיטים מבעל הבית, כי אם את החור שבאמצעותו עלה בידו להיכנס למקום הגנבה) (בבלי, קידושין נו, ע"ב). כלל גדול לימדונו חכמינו: אין לתלות את הכֶּשֶׁל בפרט שכָּשַׁל, כי אם במערכת, אשר לא מנעה את דפוס הפעולה שהביא לכֶּשֶׁל."
3. "35. נראה כי מחוקק-המשנה היה ער למצב הקיים, וביקש 'להפוך את המשוואה'. מעתה ואילך, יֵדע כל בעל דין, כי אם יעשה שימוש לרעה בהליכי משפט, יֵצא מההליך וידיו על ראשו. מחיקת כתב הטענות; הטלת הוצאות על הצד הגבוה לטובתו של הצד השני; והטלת הוצאות בשיעור משמעותי לטובת אוצר המדינה, כל אלה יובילו לכך ש'ניתוח כלכלי' שיתבצע אקס-אנטה, יצביע על חוסר הכדאיות הכלכלית הטמונה בשימוש לרעה בהליכי המשפט. כך נוכל לעמוד על המשמר, ולוודא כי בפעולתנו כשופטים אנו מקדמים עשיית צדק, ומוֹנעים ניצול של מערכת המשפט, על-ידי בעלי אינטרסים זרים, אשר עלולים להסיג את הצדק לאחור."
4. התביעה מתבררת בהליך דיון מהיר בהתאם לפרק י"ב בתקנות סדר הדין. אחת מתכליות ההליך היא בירור יעיל וענייני. בדרך כלל אין מקום לעכב את ההליך ולהרבות בבקשות והחלטות ביניים.

ראו : בר"ע (י-ם) 3352/07 אלברט ווקנין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (20.11.2007).

1. הנתבעים הגישו כ- 26 "בקשות בהליך" כך שהצטברו כ 132 עמודי "תיק נייר". הנתבעים פועלים באופן שאינו מידתי לאופי הדיון, עלותו ומורכבותו וניכר, כי הם מגישים בקשות שכל מטרתם לעכב את ההליך המשפטי ולגרום "לטרטור" התובע.
2. שני הנתבעים מיוצגים על ידי נתבע 1 שאינו עורך דין, אולם אין בכך כדי לאפשר לנתבעים "פתח" להגשת בקשות רבות בצורה חריגה (עד כדי שימוש לרעה בהליכי משפט) והגיע העת להבהיר כי הנושא מוצה. עוד ייאמר כי על בית המשפט לאזן בין הרצון להתחשב ולסייע לצד שאינו מיוצג לבין הצורך לשמור על המשאב השיפוטי, הזמן של מערכת המשפט וזמנו של בעל הדין שכנגד. ראו : רע"א 2097/19 מדינה ישראל – משטרת ישראל נ' עובד רופל (10.2.2016).
3. אשר כל כן, משהבקשה נדונה והכרעה אין מקום לשוב ולהידרש לה.

מפאת הנזכר לעיל, יש לחייב את הנתבעים בהוצאות התובע. סכום ההוצאות משקף את הטרחה שקשורה במענה לבקשה חוזרת ונשנית, תוך בזבוז שמן ומשאבים. לכן, הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪ שישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ט' אדר תשפ"ג, 02 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.