מבוא

1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר וחבלה במזיד ברכב, עבירות לפי סעיפים 338(א)(1), 275 ו-413ה לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן בעבירה של נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה") (להלן: "תיק האב").

הנאשם צירף תיק נוסף (ת"פ 25076-11-20) במסגרתו הורשע בעבירות של הפרעה לשוטר ונהיגה פוחזת של רכב, עבירות לפי סעיפים 275 ו-338(א)(1) לחוק העונשין, ובעבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל לשנתיים, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (להלן: "תיק המצורף").

2. במסגרת הסדר הטיעון לא הושגה הסכמה עונשית בין הצדדים, וכל צד טען לעונש באופן חופשי.

כתבי האישום

3. מעובדות כתב האישום בתיק האב עולה כי רישיון הנהיגה של הנאשם פקע ביום 15.10.2016.

ביום 02.08.2021 בסמוך לשעה 17:10 לערך, קיבלו שני שוטרים שסיירו באותה העת בניידת משטרה סמויה ברחוב בבאר שבע, דיווח על אודות רכב מסוג "קיה" (להלן: "הרכב") הנוסע בעיר ואשר על-פי מידע שברשות המשטרה, בעליו פסול מנהיגה. סמוך לאחר קבלת הדיווח הבחינו השוטרים בנאשם כשהוא נוהג ברכב ברחוב בבאר שבע ופונה שמאלה לרחוב אחר והחלו בנסיעה בעקבותיו. בהמשך הגיע לכיכר, שהשוטרים בעקבותיו, וכשנכנס לכיכר ביצע פניית פרסה לכיוון הכיכר. סמוך לאחר פניית הפרסה בכיכר, כרזו השוטרים לנאשם במערכת הכריזה המשטרתית לעצור וכן הפעילו אורות ביטחון וסימנו לנאשם לחדול מנסיעתו, אך הנאשם לא שעה לקריאות השוטרים לעצור ותחת זאת האיץ את מהירות נסיעתו למהירות העולה על המותר בכביש עירוני וזאת תוך ניסיון לחמוק מהשוטרים.

בהגיע הנאשם סמוך לפני הכיכר ותוך מנוסתו מהשוטרים וסירובו לכריזת השוטרים לעצור, עקף מימין רכב אחר שנסע לפניו ובתוך כך עלה עם גלגלי הרכב על אי תנועה בכניסה לכיכר, עקף את הרכב האחר והמשיך בנסיעה מהירה ורצופה לתוך מעגל התנועה בכיכר תוך איבוד שליטה.

בכניסת הנאשם למעגל התנועה בכיכר, ניגח הנאשם עם חזית הרכב את צדו הימני של רכב מסוג "טויוטה" שנסע במעגל התנועה בכיכר ועקב כך גרם נזק ממשי לרכב ה"טויוטה", המשיך בנסיעתו בתוך מעגל התנועה מבלי לעצור וגרם לרכבים נוספים בכיכר לבלום בלימת פתע ולסטות מנתיב נסיעתם.

חרף פגיעתו ברכב ה"טויוטה" בכיכר, המשיך הנאשם בנסיעה רצופה לכיוון המשך רחוב בבאר שבע ובהגיעו לכיכר הבאה פנה ימינה, ירד לשביל עפר בסמוך, יצא מהרכב וזאת תוך שהוא משאיר אחריו את חפציו האישיים ופתח במנוסה רגלית מפני השוטרים.

לאחר מרדף רגלי שהיה כרוך בהזעקת כוחות שיטור רבים, נתפס הנאשם כשהוא מתחבא בתוך חדר עובדי מתחם תפעולי של רכבת ישראל אליו פרץ הנאשם במנוסתו הרגלית מהשוטרים.

מעובדות כתב האישום בתיק המצורף עולה כי ביום 07.06.2020 חנה הנאשם רכב בסמוך לביתו בשגב שלום. בהמשך לכך, ניגשו שוטרים אל רכבו של הנאשם ואחד מהם הזדהה ממנו כשוטר וביקש ממנו לפתוח את הדלת. במעמד זה לא נענה הנאשם לקריאתו של השוטר והחל במנוסה עם רכבו תוך שהוא נוהג את רכבו בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום להם לחבלה.

שוטרים שהיו במקום כרזו לנאשם לעצור, אך זה המשיך לנהוג במהירות גבוהה לכיוון ניידת בה נסעו, פנה פנייה חדה לימין, עלה על מדרכה כשבסמוך הולכי רגל, איבד שליטה ונעצר כאשר התנגש בקיר אסכורית של חנות רהיטים הממוקמת בסמוך למקום.

לאחר שנעצר, יצא הנאשם מרכבו והחל במנוסה רגלית תוך ששוטר צועק לו בכל אותה העת "עצור, משטרה", אך הנאשם המשיך במנוסתו הרגלית ורק לאחר מרדף רגלי ובסיוע שוטרים נוספים, נעצר. הנאשם נהג ברכבו כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע למעלה משנתיים קודם לכן.

תסקירים

4. בעניינו של הנאשם התקבלו מספר תסקירים של שירות המבחן.

מהתסקיר הראשון (מיום 13.9.2022) עולה כי הנאשם כבן 28, רווק, סיים 10 שנות לימוד, עובד מזה כ-6 שנים באופן לא רציף בעסק משפחתי בתחום רחיצת רכב ומתגורר בבית אמו. הנאשם שיתף כי היה עד לרצח אביו בשוגג במסגרת סכסוך משפחות בו לא היה לאביו חלק.

הנאשם מסר כי החל לצרוך סמים מסוג קנביס בנסיבות חברתיות וכי לאחר אובדן אביו החל לצרוך סמים מסוג הרואין ומדבקות פנטניל.

בנוגע לעבירות הנאשם הודה בביצוען אך התקשה לשתף בפרטים על אודות נסיבות ביצוען והשתלשלות האירועים בשני התיקים וזאת בשל היותו תחת השפעת סמים ולכן אינו זוכר את האירועים. באשר לתיק המצורף מסר הנאשם כי היה בדרכו לרכוש סמים בבאר שבע והסתובב ברכב להנאתו, כי בתחילה לא ידע שמדובר בניידת משטרה שסימנה לו לעצור ולכן החל לנהוג באופן "מופרז ומשתולל" וכשהבין שמדובר בניידת משטרה עצר בצד אך החל בבריחה רגלית.

גם בנוגע לתיק האב מסר הנאשם שהוא היה תחת השפעת סמים, והוסיף כי הוא נמלט ממי שרדף אחריו משום שסבר בטעות שמדובר במשפחה יריבה עמה היה למשפחתו סכסוך, וזאת בשל חשש לפגיעה גופנית.

שירות המבחן הוסיף כי הנאשם אמנם הודה בעבירות שביצע אך ניכר כי לו קשיים בהבנה ובחיבור לסכנה הכרוכה מהתנהגותו. שירות המבחן הוסיף כי נראה שהנאשם צמצמם מחומרת העבירות והשליך את התנהגותו על היותו תחת השפעת סמים בעת ביצוען.

מהתסקיר עולה כי הנאשם הופנה לקהילה טיפולית במסגרת תיק המעצרים אך עזב את הטיפול על דעת עצמו לאחר יום אחד. בהמשך, לאחר ששוחרר ל"מעצר בית" שולב ביחידה לטיפול התמכרויות באזור מגוריו אך מסיבות שונות, גם טיפול זה נעצר ועיקר הטיפול המשך בשיחות פרטניות שבועיות עם עובדת סוציאלית.

שירות המבחן התרשם שלנאשם רצון להשתלב בתעסוקה, כי לו יכולות ורבאליות תקינות, כי הוא משתף מעצמו באופן אותנטי על אודות רגשותיו וקשייו, כי הוא מודע לעומק התמכרותו ומבין שהוא נזקק לטיפול לו הוא מגויס וכן שהוא זוכה לתמיכה מאמו.

לצד זאת, שירות המבחן התרשם שלנאשם התמכרות עמוקה וממושכת לסמים, כי הוא נגרר אחר חברה שולית, כי הוא התקשה לגלות דרכים אדפטיביות להתמודד עם אובדן האב, כי הוא לא מורתע מעונשים שהוטלו עליו בעבר וכן שהוא מתקשה לגלות יציבות והסתגלות למסגרות.

שירות המבחן העריך קיומו של סיכון למעורבות חוזרת בתחום סיכון חיי אדם ועבירות תעבורה ללא מעורבות טיפולית.

שירות המבחן המליץ על דחיית הדיון צורך בחינת שילובו בטיפול ביחידה להתמכרויות.

בהחלטתי מיום 19.9.2022 הבהרתי כי אין מקום להיעתר לבקשת ב"כ הנאשם לדחות את דיון הטיעונים לעונש למספר חודשים כדי לבחון את השתלבות הנאשם בהליכים שיקומיים עובר לטיעונים לעונש. כן הבהרתי שנכון היה לאפשר לצדדים לטעון לעונש כבר במועד זה כפי שהמאשימה עתרה, ואולם בסופו של יום מצאתי לקבל תסקיר משלים אך משום שבתסקיר שהוגש לא צורפה המלצה עונשית כלשהי של שירות המבחן. עם זאת, הבהרתי שאין בהחלטה זו כדי ללמד על עמדת בית המשפט לעניין העונש או כדי לטעת ציפייה בעניין זה.

מהתסקיר הנוסף שהתקבל (מיום 20.11.2022) עלה שהנאשם שיתף פעולה עם הליכי הטיפול בהם שולב. כן עלה קושי לערוך אבחון פסיכיאטרי לנאשם. שירות המבחן ציין כי ניתן יהיה לשלב הנאשם בתכנית טיפולית מתאימה אך לאחר שיושלם האבחון הפסיכיאטרי.

חרף החלטת בית המשפט המפורשת לקבל תסקיר משלים וסופי עם המלצה עונשית אף אם יסבור שירות המבחן שטרם בשלה העת לכך, שב שירות המבחן והגיש תסקיר ללא המלצה עונשית כי אם תסקיר הכולל המלצה לדחות הדיון פעם נוספת למשך שלושה חודשים.

בדלית ברירה נדחה הדיון לכחודש ימים לצורך קבלת תסקיר משלים.

בתסקיר המשלים שהוגש (מיום 13.12.2022) ציין שירות המבחן כי הנאשם עובר תהליך ראשוני וכי לו צפויה דרך שיקומית ארוכה ואינטנסיבית. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מגלה מוטיבציה פנימית לערוך שינוי בחייו, מגלה מודעות לעומק התמכרותו, משתף פעולה ומכוון לניהול אורח חיים נורמטיבי והימנעות מחומרים משנה תודעה.

שירות המבחן המליץ על ענישה שיקומית בדמות צו של"צ בהיקף של 250 שעות, הטלת צו מבחן למשך שנה שבמהלכו ימשיך השתתפותו במסגרות טיפוליות ומאסר על תנאי. לחלופין חזר על המלצתו לדחות את הדיון לתקופה נוספת בטרם ייגזר דינו לצורך המשך המעקב הטיפולי.

שירות המבחן העריך שהטלת עונש של מאסר בפועל או מאסר בעבודות שירות עלול להביא לרגרסיה במצבו הנפשי ובהתקדמותו בטיפול.

טיעוני הצדדים

5. המאשימה טענה לעונש בכתב והשלימה טיעוניה על-פה. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם ביחס לשני התיקים נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר. המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן ופסילה של רישיון הנהיגה בפועל ועל תנאי לתקופה ממושכת.

המאשימה הפנתה בטיעוניה לערכים המוגנים, למידת הפגיעה בהם ולנסיבות ביצוע העבירה לרבות לנזק הממשי שגרם הנאשם לרכוש (רכב אותו ניגח, התנגשות בקיר איסכורית של חנות) כתוצאה מנהיגתו, לנזק שעלול היה להיגרם כתוצאה מנהיגתו הפוחזת למשתמשים בדרך ולהולכי רגל, לעובדה שהנאשם ביצע את העבירות ללא שהיה ברשותו רישיון נהיגה בפועל, לסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירות ולחלקו של הנאשם הבלעדי בביצוע העבירה. המאשימה הפנתה גם לחומרת מעשיו של הנאשם ולדפוס החוזר של ביצוע עבירות של נהיגה פזיזה ורשלנית ולכך שמדובר בשני מקרים שונים. המאשימה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם בעבירות סמים ולכך שזה ביצע את העבירות חודשיים בלבד לאחר שהשתחרר ממאסר. כן הפנתה המאשימה לעברו התעבורתי הכולל 29 רישומים במגוון עבירות.

המאשימה טענה כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן לחרוג ממתחם העונש ההולם משום שלטענתה הנאשם לא השתקם וסיכויי השיקום שלו נמוכים. בעניין זה הבהירה, כי אין די בסיכויי שיקום פוטנציאלים רחוקים כמו בעניינו של הנאשם כעולה מתסקירי שירות המבחן שהוגשו, וכי על הנאשם להראות סיכויי שיקום ממשיים על מנת שניתן יהיה לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום.

המאשימה טענה כי יש לתת משקל בכורה לאינטרס הציבורי ולשיקולי הרתעת הרבים והרתעת היחיד. המאשימה הפנתה לפסיקה לתמיכה בעמדתה העונשית.

6. אף ב"כ הנאשם סבר שיש מקום לקבוע מתחם עונש הולם אחד לשני התיקים, ולטעמו מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לשנת מאסר. ב"כ הנאשם עתר לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום ולאמץ את המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם עונשים של צו של"צ וצו מבחן למשך שנה. לחלופין, ואך בכדי שתוצג לפני בית המשפט תמונה מלאה, עתר לקבל חוות דעת של הממונה על עבודות השירות.

במהלך טיעוניו, הפנה ב"כ הנאשם לתסקירי שירות המבחן מהם עולה קיומה של נזקקות טיפולית של הנאשם, שמקורה בטרגדיה שחווה עם רצח אביו; עקומת התקדמות חיובית של הנאשם, מה שמלמד על רצונו הכנה ועל המוטיבציה שלו לטפל בבעיותיו ולשנות את אורחות חייו; מודעות הנאשם לצורך שלו בטיפול; ושיתוף פעולה מלא של הנאשם בטיפול. כן ציין ב"כ הנאשם שהנאשם צרף את התיק המצורף על מנת ל"נקות שולחן", מה שמלמד על רצונו לשנות את דרכיו.

ב"כ הנאשם התייחס לעמדה העונשית של המאשימה וטען כי זו לא מגלמת את ההליך השיקומי שעובר הנאשם, את חשיבותם ומעמדם של שיקולי השיקום במכלול שיקולי הענישה ואת האינטרס הציבורי שהנאשם יחזור לנהל אורח חיים נורמטיבי.

באשר לחריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, טען כי נאשם לא נדרש להוכיח סיכויי הצלחה בשיקום ברמה של קרוב לוודאי תוך שהפנה לפסיקה בעניין. כן ציין כי בעניינו של הנאשם גורמי המקצוע סברו שישנם סיכויים של ממש שהנאשם ישתקם בעתיד, תוך שהוסיף שבחוק לא קיימת מגבלה באשר למידת החריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

ב"כ הנאשם הפנה בטיעוניו גם להודאת הנאשם, לחיסכון בזמן שיפוטי ולנטילת האחריות על מעשיו, לנסיבות חייו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, למצבו הרפואי, לזמן הרב בו היה מצוי במעצר ולכך שלא נפתחו לו תיקים פליליים נוספים בתקופה בה שהה בחלופת מעצר.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה לתמיכה בעמדתו העונשית.

8. הנאשם אמר את דברו. הנאשם מסר כי הוא רוצה להשתקם, לעשות טיפול וללמוד. עוד הוסיף שמדי שבוע, הוא נפגש ביום רביעי הן לשעת טיפול בשגב שלום והן לשעת טיפול במרכז לבריאות הנפש.

דיון והכרעה

9. מקובלת עלי עמדת הצדדים לפיה ניתן (אף אם הדבר לא מובן מאליו) לראות בכל העבירות שעבר הנאשם בשני התיקים ככאלו המגבשות "אירוע" פלילי אחד, וכפועל יוצא יש לקבוע בעניינו של הנאשם מתחם עונש הולם אחד.

יחד עם זאת, ברי כי גבולות המתחם יושפעו מריבוי המקרים והעבירות, ובעניין זה ראו סעיפים 40יג(א)(ג) לחוק העונשין.

מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם נע בין 18 חודשי מאסר ל-36 חודשי מאסר.

בקביעת מתחם העונש ההולם התחשבתי בערכים המוגנים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, בנסיבות ביצוע העבירות ובענישה הנוהגת, והכל כמפורט להלן.

10. הנאשם פגע בערכים המוגנים של הגנה על שלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך, הגנה על הקניין, על הסדר הציבורי ועל יכולת שלטון החוק ונציגיו למלא את תפקידם. מרדפים משטרתיים בהם נהגים לא שועים להוראות השוטרים ופותחים בהימלטות עם הרכב בנסיעה מהירה הפכו לצערנו לחזון נפרץ ויש בהם פוטנציאל סיכון גבוה לפגיעה בנפש וברכוש.

לעניין הסיכון בעבירות אלו ראו למשל ע"פ 7255/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם נבו, 27.10.2008), פסקה 4 שאף שנאמרו ביחס לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, יפים הם גם לענייננו:

"...מזה מספר שנים אנו מתריעים מפני תופעה נפוצה במקומותינו, כאשר נהגים הנדרשים על ידי שוטרים לעצור לביקורת או בעקבות ביצעה של עבירת תעבורה, נמלטים על נפשם תוך נסיעה פרועה בה כרוכים סיכונים לחייהם של הולכי רגל ומשתמשים אחרים בדרך. למרבה המזל, מרביתם של אותם מרדפים אחרי הרכב הנמלט הסתיימו ללא פגיעות בחיי אדם. אולם, גם היו מקרים בהם שילמו אזרחים תמימים בחייהם את מחירה של הנהיגה המופקרת של הנהג הנמלט...".

11. מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו היא משמעותית. השילוב שבין מקבץ העבירות שביצע הנאשם יחד עם האופן בו הן בוצעו, בזמנים שונים ובדפוס פעולה זהה תוך אי ציות לגורמי אכיפת החוק מלמד על פגיעה ממשית ומשמעותית בערכים המוגנים.

הנאשם בשני מקרים שונים נהג ללא רישיון, לא שעה להוראת השוטרים לעצור בצד הדרך ונמלט מהם בנסיעה מהירה ורשלנית תוך סיכונם של אחרים.

בתיק האב לא נענה הנאשם לכריזת השוטרים לעצור, האיץ את מהירות נסיעתו למהירות העולה על המותר בכביש עירוני, עקף רכב שנסע לפניו מימין, עלה עם גלגלי הרכב על אי תנועה, המשיך בנסיעה מהירה לתוך מעגל התנועה תוך שאיבד שליטה על הרכב, התנגש עם חזית הרכב ברכב אחר וגרם לו נזק ממשי, גרם לרכבים נוספים לבלום בלימת פתע ולסטות מנתיב נסיעתם ופתח במנוסה רגלית מפני השוטרים לאחר שירד לשביל עפר ונעצר.

גם בתיק המצורף לא נענה הנאשם, שחנה את רכבו, להוראת שוטר לפתוח את דלת הרכב, החל בנסיעה נמהרת ורשלנית, בהמשך לא שעה לכריזת שוטרים אחרים לעצור והמשיך בנסיעה מהירה לכיוון הניידת בה נסעו, פנה ימינה בחדות, עלה על המדרכה, התנגש בקיר "איסכורית" של מסעדה והחל להימלט רגלית.

מן הצד השני יש לתת את הדעת כי בשני המקרים לא נגרם נזק לגוף ומידת הסיכון והפגיעה בערכים הקשורים בסדר הציבורי ובשלטון החוק ונציגיו לא היו חריגים במיוחד.

12. באשר לנסיבות ביצוע העבירות נתתי משקל לסיכון שנגרם כתוצאה מניסיונות ההימלטות של הנאשם לעצמו, לשוטרים, לנהגים אחרים שנאלצו לסטות מנתיבם ולהולכי הרגל; לנזק שנגרם לסדר הציבורי ולשלטון החוק ולתחושת הביטחון האישי; לנזק הקנייני שנגרם לבעל הרכב שנפגע בתיק האב ולבעל חנות הרהיטים בתיק המצורף; לחלקו הבלעדי של הנאשם בביצוע העבירות; לתעוזה של הנאשם אשר נהג ללא רישיון נהיגה תקף ואשר נמלט מהשוטרים הימלטות ממושכת באופן יחסי; לאופי הנהיגה הרשלנית- הנאשם ביצע עבירות תנועה מסכנות חיים לרבות נסיעה מהירה לכוון ניידת המשטרה בתיק המצורף; ל"דבקות" של הנאשם בהימלטות בכך שלא עצר את ההימלטות גם לאחר שהתנגש ברכב וגם לאחר שהתנגש בקיר ברכוב וברגלית ולכך שמדובר בשני מקרים שונים בהם עבר עבירות דומות המלמדות על דפוס פעולה. יש להדגיש כי בשני המקרים לא מדובר באיבוד עשתונות רגעי. בשני המקרים היה לנאשם מספיק זמן כדי להתעשת ולעצור את ההימלטות מן השוטרים, אך זה לא עשה כן גם לאחר שהתנגש ברכב אחר או בקיר אסכורית של חנות, והמשיך הימלטותו בצורה רגלית.

לצד זאת, נתתי משקל לכך שהעבירות לא היו מתוכננות; לכך שהעבירות לא נעברו אגב ביצוע עבירות פליליות אחרות כפי שלא פעם קורה, למשל אגב גניבת רכב או אגב הובלת נשק או סמים שבשל החשש להיתפס נמלט הנאשם מהמשטרה; לכך שלא נגרם נזק לגוף ואף לכך שהנזק לרכוש לא היה משמעותי ביותר.

13. מנעד הענישה בעבירה של נהיגה פוחזת הוא רחב והוא תלוי בנסיבות ה"עושה" לרבות גילו, עברו הפלילי ושאלת השתלבותו בהליך טיפולי אך בעיקר בנסיבות ה"מעשה" לרבות אופי העבירות, משך המרדף, הנזק שנגרם, חומרת עבירות התנועה, מידת הסיכון שיצר הנאשם, מיקום המרדף (על שבילי עפר או בכבישים עירוניים או בכבישים בין – עירוניים) ואופי העבירות הנלוות, אם נעבר כאלה.

בע"פ 2519/14 אבועלקיאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.12.2014) דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות של נהיגה בפזיזות וברשלנות, הפרעה לשוטר וגניבת רכב והותיר על כנו עונש של 30 חודשי מאסר. במקרה זה נמלט הנאשם משוטרים שרדפו אחריו והורו לו לעצור לאחר שפרץ לרכב ונהג בו, התנגש בשתי ניידות משטרה ונתפס רק לאחר מרדף רגלי;

בע"פ 8703/08 חליל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.2.2009) דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיון והותיר על כנו עונש של 18 חודשי מאסר;

בע"פ 10476/09 אבו סביח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.1.2010) קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של הפרעה לשוטר, נהיגה פוחזת ועבירות נלוות תוך ניסיון הימלטות ואישר את הסכמת הצדדים בשל שיקולי שיקום, להפחית את עונשו ל-18 חודשי מאסר חלף 24 חודשי מאסר שגזר עליו בית המשפט המחוזי;

בע"פ 4836/11 חמאד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.1.2012) דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, גניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו והותיר על כנו עונש של 14 חודשי מאסר. במקרה זה נמלט הנאשם ברכב אותו גנב קודם לכן משוטרים שהורו לו לעצור, נסע ועקף רכבים במהירות גבוהה, גרם לנהג קטנוע לבלום בפתאומיות, עצר את הרכב על אי תנועה המשמש גם הולכי רגל ונמלט רגלית. בית המשפט העליון דחה את השגות הנאשם על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאמץ את ההמלצה השיקומית של שירות המבחן וציין כי: "אכן, מדובר במאסר ראשון, אך לא בעבירה ראשונה. גם אין המדובר בטיפשות של רגע. כתב האישום מתאר אירוע מתמשך. הענישה איננה בסדרי הגודל של העונשים שמקובל להטילם בגין העבירה המקורית שיוחסה למערער – עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אותה החליפה בכתב האישום המתוקן העבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. בית המשפט הביא בחשבון את עובדות כתב האישום המתוקן, עליהן עמדתי לעיל. בית המשפט צדק בכך שנתן דעתו לצורך בהרתעה ולא רק בשיקום. העונש הוא מידתי ואין עילה להתערב בו";

בע"פ (מחוזי-ב"ש) 21756-03-19 גולדשיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.2019) דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת, היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר ועבירות תנועה נלוות והותיר על כנו עונש של 13 חודשי מאסר;

בעפ"ג (מחוזי-ב"ש) 11520-05-16 שמביק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2016) דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת, הפרעה לשוטר ועבירות נלוות ואישר עונש מאסר בן 14 חודשים (תוך הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים- 3 חודשים במצטבר);

בת"פ (מחוזי- ב"ש) 2308-12-15 מדינת ישראל נ' אבו עיש (פורסם בנבו, 4.05.2016) גזר בית המשפט המחוזי על נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיון נהיגה לאחר שנמלט משוטרים שהורו לו לעצור עונש של 13 חודשי מאסר.

מהסקירה שנערכה עד כה עולה כי ענישה של מאסר בפועל במקרים דומים למקרים שבענייננו, מקרים בהם הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה פוחזת בנסיבות של הימלטות מהמשטרה, ולא רק בעבירה החמורה יותר של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, היא מקובלת. נתתי דעתי לכך שבחלק מהמקרים שהוצגו נעברו עבירות פליליות קודם המרדף, דוגמת גניבת רכב, נסיבה לחומרה שלא מתקיימת בענייננו, ואולם בענייננו, להבדיל מכל המקרים שהוצגו, מדובר בשני מקרים שונים ונפרדים שבהם הנאשם נמלט משוטרים תוך כדי נהיגה פוחזת.

עיינתי בפסיקה שצירפו הצדדים, ואל חלקה אתייחס להלן. מטבע הדברים כל צד הגיש פסיקה התומכת בעמדתו העונשית.

המאשימה צירפה בין היתר את ת"פ (מחוזי-ב"ש) 2653-10-21 מדינת ישראל נ' רבאדי (פורסם בנבו, 18.08.2022) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת והפרעה לשוטר עונש של 18 חודשי מאסר. במקרה זה שוטר שהבחין בנאשם כשהוא חולף במהירות הפעיל אור כחול מהבהב על הניידת ואת מערכת הכריזה והורה לו לעצור. הנאשם לא שעה להוראת השוטר, הגביר את מהירותו והחל לעקוף במהירות כלי רכב על קו הפרדה רצוף, וזאת על אף ששדה הראיה היה מוגבל מאוד בשל עיקולים בכביש. בהמשך פנה לכביש בין – עירוני וגם שם המשיך לנסוע במהירות ולעקוף רכבים תוך חציית קו הפרדה רצוף. בהמשך התחמק משוטר נוסף שהורה לו לעצור וזה נעצר רק בחלוף מספר שעות.

אמנם לנסיבות המרדף במקרה זה היבטים מחמירים מהמרדפים שהתקיימו בענייננו, ואולם בענייננו כאמור מדובר בשני מרדפים שונים;

את עפ"ג (מחוזי-ב"ש) 11059-04-15 מראחיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.06.2015) בו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של נאשם בן 19, ללא הרשעות קודמות, שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת והפרעה לשוטר תוך ניסיון להימלטות מהדין והותיר על כנו עונש של 20 חודשי מאסר בפועל הגם שביטל את עונש הקנס שהוטל עליו;

את עפ"ג (מחוזי-ב"ש) 30565-01-21 אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.03.21) בו נדרש בית המשפט המחוזי לערעורו של נאשם צעיר, אשר הורשע בעבירה של נהיגה פוחזת, אשר עבר הליך טיפולי ואשר שירות המבחן המליץ בעניינו על צו מבחן ומאסר בדרך של עבודות שירות ונדון ל-14 חודשי מאסר בפועל ול-36 חודשי פסילת רישיון נהיגה. בדיון בערעור חזר בו המערער מהערעור ביחס לרכיב המאסר, אך תקופת הפסילה של רישיון הנהיגה קוצרה ל-30 חודשים בפועל.

ב"כ הנאשם צירף בין היתר את ת"פ (מחוזי- ירושלים) 72712-01-20 מדינת ישראל נ' בוגה (פורסם בנבו, 13.02.2022) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת והפרעה לשוטר צו של"צ בהיקף של 250 שעות. במקרה זה שוטרת הורתה לנאשם שנסע במהירות לעברה לעצור אך זה המשיך לנסוע עוד מרחק קטן בטרם עצר. בהמשך, כששוטרים נוספים שהיו במקום ניגשו לקחת את מפתחות הרכב ולעצור את הנאשם, זה דחף את האזיקים והשוטרים נאלצו להפעיל כוח פיזי בכדי לעצור אותו. בשונה מעייננו מדובר במקרה שנסיבותיו קלות יותר באופן משמעותי מכל אחד מהמקרים שבענייננו. בנוסף, דובר בנאשם שנעדר כל עבר פלילי והתנהל באופן נורמטיבי במישורי חייו השונים;

ת"פ (מחוזי-ירושלים) 17384-09-17 מדינת ישראל נ' אבו טיר (פורסם בנבו, 25.10.2021) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה פוחזת, הפרעה לשוטר, החזקת סכין, החזקת סם לשימוש עצמי, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח עונש של 7 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. במקרה זה עקף הנאשם מחסום משטרתי ונמלט באופן שאילץ את אחד השוטרים לזוז לאחור כדי לא להיפגע, בהמשך התעלם מקריאות לעצור והמשיך בנסיעה מהירה תוך סיכון העוברים בדרך. בשונה מענייננו מדובר במקרה אחד, בנסיבות ביצוע עבירה ברף נמוך יותר כשהמאשימה הגבילה את טיעוניה ל-10 חודשי מאסר. בנוסף, לנאשם זה היה עבר פלילי "מזערי" כלשון בית המשפט, להבדיל מהנאשם שלפני שהשתחרר זמן קצר ביותר ממאסר בגין עבירות של סחר בסמים לפני שביצע את העבירות בתיק האב;

עפ"ג (מרכז) 6319-01-17 מדינת ישראל נ' אלטלאלקה (פורסם בנבו, 07.05.2017) בו קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המדינה בעניינו של נאשם שהורשע בעבירות של הסעת שב"חים ובנהיגה פוחזת, והעמיד את עונשו על שנת מאסר חלף עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות שהטיל עליו בית משפט השלום, תוך שהוא מציין שאין דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין. במקרה זה ביצע הנאשם את עבירת הנהיגה הפוחזת בעודו ממתין לדיון לטיעונים לעונש בתיק בו הוא הורשע בעבירה של הסעת שב"ח בעבירת הסעת שבחים. הנאשם שנסע בניגוד לנתיב הנסיעה לא שעה לקריאות שוטרים לעצור והחל להימלט. במהלך המרדף איבד שליטה על רכבו וסטה לעבר המדרכה וגרם לרוכב אופניים ליפול ארצה. בקשת ערעור של הנאשם נדחתה (רע"פ 4628/17 סאלח אלטלאלקה נ' מדינת ישראל). גם כאן מדובר במקרה אחד ולא בשניים כבענייננו.

14. ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום ולהטיל על הנאשם עונש שיקומי. לחלופין, ואף זאת בהתבסס על ההמלצה החלופית של שירות המבחן, עתר לדחות את הדיון לתקופה נוספת על מנת לבחון את התקדמות הנאשם בהליך טיפולי. בנסיבות ענייננו, לא מצאתי להיעתר להמלצות אלו של שירות המבחן וכפועל יוצא לא מצאתי להיעתר לבקשות ב"כ הנאשם.

בנסיבות ענייננו, אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם וגם לא היה מקום להמשיך ולדחות את דיון הטיעונים לעונש כדי לבחון את השתלבות הנאשם בהליכים טיפוליים.

סבורני כי השילוב שבין חומרת העבירות שעבר הנאשם, בנסיבותיהן, ובפרט העובדה שזה בשתי הזדמנויות שונות נמלט משוטרים תוך כדי שהוא נוהג בצורה פוחזת ומסכנת למשך מרחק וזמן לא קצרים, לבין העובדה שאת העבירות בתיק האב הוא ביצע כחודשיים בלבד לאחר שהשתחרר ממאסר קודם בגין עבירות של סחר בסמים, לבין העובדה שזה נטש בחלוף יום אחד את הקהילה הטיפולית אליה שוחרר תחילה, הוא שמלמד מדוע אין לתת בכורה לשיקולי השיקום במקרה זה. מעשיו של הנאשם מלמדים על חוסר מורא מהחוק ומנציגיו ומצדיקים מתן ביטוי ממשי בענישה לשיקולי גמול והרתעה. בשים לב לאמור ובשים לב למספר התסקירים שהוגשו בחלוף הזמן מאז הוכרע הדין, לא מצאתי גם לאפשר את המשך דחיית הדיונים כפי שהמליץ שירות המבחן ועתר ב"כ הנאשם.

לעניין שיקול הדעת של בית המשפט שלא להיעתר לבקשת דחייה של שירות המבחן לצורך מיצוי הליך שיקומי, בין היתר נוכח מערך השיקולים השונה של בית המשפט לעומת אלו של שירות המבחן ראו : ע"פ 5936/13 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.1.2015), פסקה 9; ע"פ 1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.1.2016), פסקה 18.

לא למותר לחזור ולהזכיר, כי ההליך השיקומי של הנאשם לא רק שהוא לא היה הליך יוצא דופן באיכותו, כי אם גם היו סימנים לכך שהוא לא היה מוצלח, למצער בתחילת הדרך, עת זה עזב על דעת עצמו את הקהילה הטיפולית אליה הופנה בחלוף יום אחד בלבד. יש להניח שמלכתחילה סבר שירות המבחן כי קהילה טיפולית סגורה היא הנדרשת לנאשם וזאת לנוכח עומק התמכרותו לסמים.

בנוסף, יש לזכור כי גם בחלוף חודשים ארוכים מאז הוכרע הדין ואשר בהם שולב הנאשם בטיפול, סבר שירות המבחן כי הנאשם עודנו נמצא בתחילת הדרך הטיפולית וכי לו צפויה עוד דרך ארוכה. עיון בתסקירים מלמד שהנאשם נמצא אך בשלב מקדמי ובשיחות פרטניות שאמורות להכין אותו לקראת שילובו בהליכים טיפוליים ייעודיים.

הווה אומר, לא ניתן לומר שהנאשם השתקם וספק בעיניי אם ניתן לומר שיש סיכוי של ממש שהוא ישתקם בעתיד. זה כזכור, נטש את ההליך הטיפולי הראשוני שהוצע לו.

לא זו אף זו, התכנית הטיפולית המוצעת מתייחסת בעיקרה לבעיית הסמים של הנאשם. הזיקה בין בעיה זו של הנאשם לביצוע העבירות היא לא ישירה ומלאה, אף אם נתתי דעתי לכך שהנאשם מסר לשירות המבחן שאת העבירות בשני המקרים הוא ביצע תחת השפעת סמים, ובפעם אחת אף היה בדרכו לקנות סמים. זיקה ישירה בין שימוש בסמים לעבירות אחרות יכולה להיות למשל בעבירות רכוש שמבוצעות לצורך מימון הסמים. זאת, להבדיל מכך שאדם משתמש בסמים ומחליט לנהוג ברכב ללא רישיון או לנהוג בצורה מסכנת או לברוח משוטרים. התנהגות שכזו לא קשורה באופן ישיר לבעיית הסמים, ולכן השלכת הטיפול בבעיה זו צריכה לקבל את המשקל המתאים.

מכל מקום, אף אם הייתי מקבל את העמדה שהנאשם השתלב באופן חיובי בהליכים שיקומיים וכי יש סיכוי של ממש שהוא ישתקם, וכי הליכים אלו עשויים לצמצמם המסוכנות הנובעת מן הנאשם גם בהקשרים הרלבנטיים לעבירות שעבר, אין הדבר מוביל בהכרח לחריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום. בעניין זה ראו למשל ע"פ 7757/21 מרזוקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.5.2022), פסקה 23:

אמנם, סעיף 40ד(א) לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט, במקרים המתאימים, לחרוג ממתחם הענישה אם "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם." יש בסעיף זה כדי לבטא את עמדת המחוקק שלפיה, במקרים המתאימים לכך, יש לתת מעמד בכורה לשיקול השיקומי על פני עיקרון ההלימה, הוא העיקרון המנחה בסוגיית הענישה. ברם, כפי שעולה בבירור מהוראות החוק, לא בכל מקרה שבו תהליך טיפולי מתקדם בכיוון חיובי, יש להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 40ד לחוק העונשין שאחרת בא החריג ומרוקן את הכלל מתוכן...".

אכן, אין להתעלם מההתקדמות והמגמה החיובית אצל הנאשם המשתקפת בתסקירים הן ביחס למודעותו לנזקקות טיפולית ולמוטיבציה שהוא מגלה, הן לעניין שיתוף הפעולה שלו בטיפול והן לעניין ניקיונו מסמים. יחד עם זאת, אין בכל אלה כדי להטות את הכף כדי חריגה ממתחם העונש ההולם.

עוד אעיר, כי אף אם הייתי סבור שיש מקום לחריגה ממתחם העונש ההולם, מידת החריגה לא הייתה צריכה להיות משמעותית ועונש של מאסר בפועל עדיין היה זה שמתאים בנסיבות ענייננו. בית המשפט העליון הבהיר לא פעם שגם מקום בו מוצא בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום אין הדבר משליך בהכרח על שלילת אפשרות השתת עונש של מאסר בפועל וזאת גם בשים לב לחומרת המעשים. בעניין זה ראו למשל ע"פ 826/19 יונג נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.11.2019); ע"פ 8915/18 מועזיז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.07.2019) פסקאות 14-16.

בנוסף, וגם זאת צריך לומר, לנאשם לא עומדות שתי ברירות בלבד- שיקום מחוץ לבית הסוהר או חיי פשע בבית הסוהר. לנאשם עומדת ברירה נוספת והיא להשתלב בהליכי שיקום בבית הסוהר. בעניין זה ראו למשל רע"פ 5655/13 עמרם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.11.2014), פסקה 4:

"על כל אלה יש להוסיף כי בפני המבקש לא ניצבות שתי דרכים בלבד – דרך השיקום והחזרה לחיים נורמטיביים ודרך המאסר והפשע. דרך נוספת, שהיא דרך המלך בנסיבות מצערות כגון אלה שלפנינו, היא הדרך של המשך שיקומו תוך ריצוי מאסרו, באמצעות התוכניות הטיפוליות השונות המוצעות בבית הסוהר. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש החל להבין את הפסול שבמעשיו ומבקש לתקן את דרכיו, ויש לקוות כי דרך שלישית זו – היא הדרך הישרה שיבור לו המבקש. בכל מקרה, על המבקש להבין שלמעשים פליליים יש השלכות, ושהעונש שנגזר עליו מידתי והולם";

 וכן רע"פ 8594/04 בן שבת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.01.2005), פסקה 5:

"הגמילה מסמים מחוץ לכתלי הכלא היא פריבילגיה מיוחדת העומדת לנאשם בנסיבות יוצאות דופן, שאינן מתקיימות כאן. במקרה זה, חומרת המעשים והמסוכנות העולה מהם ומן העבר הפלילי הקודם מצדיקים את ישיבתו של המבקש בכלא וריצוי עונש המאסר שגזר עליו, תוך הגנה על הציבור מפני פגיעתו הרעה. אם יבקש באופן אמיתי להיגמל מהתמכרותו, יש להניח שייפתחו בפניו שערי הגמילה גם בין כתלי הכלא".

לסיכום שאלת החריגה ממתחם העונש ההולם אומר זאת. הנאשם ביצע מספר עבירות בשני אירועים שונים המצדיקים קביעת מתחם עונש הולם של מאסר בפועל ממש לתקופה ממושכת; הנאשם לא עבר עד כה כל הליך טיפולי ממשי ולא ניתן לומר שהוא השתקם או שיש סיכוי של ממש שהוא ישתקם באופן שמצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם. בעניינו של הנאשם קיימות אינדיקציות מסוימות שזה נמצא בתחילתו של הליך שיקומי. אינדיקציות אלו מצדיקות התחשבות בתוך מתחם העונש ההולם, כפי שיפורט להלן, אך אין בהן כדי להצדיק כאמור חריגה ממתחם העונש ההולם.

15. לנוכח עברו הפלילי (נדון לאחרונה לשנת מאסר בפועל בשל מספר מקרים של סחר בסמים) והתעבורתי (הכולל 29 רישומים), לנוכח הצורך לתת ביטוי לשיקולי הרתעת היחיד (בשל נסיבות ביצוע העבירות המלמדות על כך שגורמי אכיפת החוק אינם מותירים עליו רושם ממשי ובשל התרשמות שירות המבחן מכך שעונשים קודמים שהוטלו עליו לא היוו גורם מרתיע ושלו דפוס נגררות אחר חברה שולית) ולנוכח הצורך לתת ביטוי לשיקול הרתעת והרבים במקרה זה (בשל נפוצות התופעה של מרדפים), נכון היה למקם את עונשו של הנאשם במרכז מתחם העונש ההולם שנקבע.

חרף זאת, לנוכח הודאתו של הנאשם במיוחס לו ו"ניקוי השולחן"; לנוכח נסיבותיו המשפחתיות והאישיות המורכבות לרבות מצבו הנפשי בשל הטראומה שחווה בילדותו; לנוכח הקושי שיהיה לו ולמשפחתו בריצוי המאסר; לנוכח הפגיעה בחירות שחווה עד עתה ובעיקר לנוכח השתלבותו בהליכי טיפול והמוטיבציה שהוא מביע להמשיך בשיקומו וכדי לעודדו להמשיך בדרך זו, מצאתי למקם את עונשו בתחתית מתחם העונש ההולם שנקבע.

16. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר הקשורים בתיקים שבכותרת בלבד.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום השחרור מהמאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה פוחזת או עבירה של סיכון חיי אדם.

6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום השחרור מהמאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה של הפרעה לשוטר או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ג. 18 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וזאת החל מיום השחרור מהמאסר. על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט ולחלופין למלא תצהיר מתאים במזכירות בית המשפט. הפסילה תהיה במצטבר לכל פסילה אחרת, אם קיימת.

ד. פיצוי בסך 1,500 ₪ לבעל הרכב בתיק האב.

פיצוי בסך 1,000 ₪ לבעל החנות בתיק המצורף.

הפיצויים ישולמו בתוך 6 חודשים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן והודע היום, ט' אדר תשפ"ג, 02 מרץ 2023, במעמד הנוכחים.