החלטה

א. ההליך

1. לפניי בקשת הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל (להלן – "הטכניון") לעכב ההליכים בתובענה שבכותרת, שהוגשה נגדו על ידי מרכז הפלסטיקה והגומי לישראל (1986) בע"מ (להלן – "מרכז הפלסטיקה").

לטענת הטכניון, במערכת ההסכמית שקיימת בין הצדדים, קיים תנאי הקובע, שכל סכסוך בין הצדדים יש להביא לבוררות.

ב. התביעה העיקרית

2. כאמור, התביעה העיקרית הוגשה על ידי מרכז הפלסטיקה. מרכז הפלסטיקה הוא תאגיד העוסק במחקר ובמתן שירותים לתעשיות הפולימרים, הגומי והפלסטיקה, והוא פועל בבניין הנקרא "בנין 160", המצוי בשטח קריית הטכניון בחיפה. באותו בניין, ולצד מרכז הפלסטיקה, פועל אף המכון הישראלי לקרמיקה ולסיליקטים, (להלן – "מכון הקרמיקה") אשר צורף לכתב התביעה כנתבע מס' 2.

3. ראשיתו של דבר בתאריך 10.6.1956, שאז נערך "זיכרון דברים" בין ארבעה גורמים, והם: ממשלת ישראל, הטכניון, האגוד למחקר קרמי והאגוד למחקר הגומי. שני איגודים אלה כונו בזיכרון הדברים "האיגודים", ונראה שאין מחלוקת, כי מרכז הפלסטיקה ומכון הקרמיקה באים בנעליהם. ברקע חתימת זיכרון הדברים עמד הרצון לעודד את המחקר בתחומי הקרמיקה והגומי. במסגרת זיכרון הדברים, התחייבה הממשלה להחכיר לטכניון שטח, מתוך השטח של קריית הטכניון, עליו יוקמו מבנים שישמשו את גופי המחקר בתחום הקרמיקה והגומי. הטכניון התחייב להקים את המעבדות הדרושות עבור הממשלה ולבצע את עבודות הפיתוח הדרושות להפעלתן. כמו כן התחייב הטכניון (בסעיף 2ג(1) לזיכרון הדברים כדלקמן:

"לחתום על חוזה שכירות עם האיגודים ל- 99 שנה בשכירות נומינלית על -.1 ל"י לשנה, בו יקבל על עצמו הטכניון לספק לאיגודים את שירותי ההחזקה לפי הוצאות ממשיות בתוספת 20% עבור הוצאו כלליות ..... הסכם השכירות יכלול סעיף בוררות."

עוד התחייב הטכניון לאפשר לאיגודים חופש פעולה וחופש מחקר, ולהרשות שימוש במעבדות הטכניון ובספריותיו, והכל כנגד תשלום הוצאות ישירות הנובעות מהשימוש האמור.

4. האיגודים, לעומת זאת, התחייבו בזיכרון הדברים להשתמש במעבדות לצרכי מחקר לשם קידום התעשיות בישראל, ולהגיע להסכם עם הטכניון בנוגע לשימוש במעבדות.

5. בסעיף 5 לזיכרון הדברים, נקבעה ההוראה הבאה, ומשום חשיבותה, אביא אותה כלשונה:

"במקרה של חילוקי דעות הנובעים מתוך, או קשורים עם סעיפי זיכרון דברים זה, פירושו, ביצועו, או הפעלתו יובא הדבר לבוררות של 3 בוררים שימונו כדלקמן:

כל צד מעוניין ימנה בורר אחד, ושני הבוררים הממונים הנ"ל ימנו בורר שלישי. במקרה ויותר משני צדדים מעוניינים בסכסוך, יצטרכו הצדדים להסכים ל- 2 בוררים, ובמידה שלא יצליחו בכך, ימונו 2 הבוררים ע"י בית דין מוסמך, ושני בוררים אלה ימנו בורר שלישי.

החלטת הבוררים תהיה לפי רוב הקולות, והם יהיו רשאים לבצע את הבוררות ללא הסתמכות על תקנות הנוהל האזרחי או חוקי הראיה.

הבוררים יהיו רשאים לקבל החלטות ביניים, למנות מומחים, רואי חשבונות ומנהלי ספרים, לנקוט בכל פעול, ולקבל כל החלטה ולהשתמש בכל יפוי כוח, כדרוש ליישוב חילוקי הדעות באופן סופי. סעיף זה יחול על הממשלה רק בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה."

אודה, כי בעותק זיכרון הדברים אשר צורף על ידי בא כוח מרכז הפלסטיקה, לא עלה בידי להבחין האם זיכרון הדברים נחתם, ועל ידי מי.

6. חוזה השכירות, עליו הצדדים היו אמורים לחתום על פי הוראות זיכרון הדברים משנת 1956, לא נחתם. עם זאת, ולטענת מרכז הפלסטיקה, בשנת 2014 העביר הטכניון למרכז הפלסטיקה ולמכון הקרמיקה, טיוטה של חוזה זכירות, ואולם, עד עתה לא נכרת חוזה בין הצדדים, והטיוטה, נשארה טיוטה.

7. בשנת 2015 פרץ סכסוך בין הטכניון ומכון הקרמיקה על רקע תשלומים שונים ששולמו על ידי הטכניון ולא הושבו לו על ידי מכון הקרמיקה. בתאריך 19.11.2015 נחתם הסכם, בין הטכניון מן הצד האחד ומכון הקרמיקה מן הצד השני, שמטרתו הייתה להביא לפתרון הסכסוך. ויודגש, הסכם זה נכרת בין הטכניון ומכון הקרמיקה בלבד, ומרכז הפלסטיקה אינו שותף לו.

לצד ההסדרים הכספיים, עליהם הוסכם בין הטכניון ומכון הקרמיקה, הסכימו הצדדים (בסעיף 7 להסכם) כדלקמן:

"הצדדים מסכימים, כי על אף האמור בהסכם משנת 1956, סמכות השיפוט הבלעדית בכל מחלוקת שתתגלע ביניהם, ביחס לאמור בהסכם זה, תינתן לבתי המשפט במחוז חיפה בלבד."

כבר כאן אציין, כי להבנתי, ביטול תניית הבוררות הקבועה בזיכרון הדברים משנת 1956, הוא ביטול מצומצם ביותר, והוא חל רק מחלוקות שתתגלענה ביחס לאמור בהסכם שנכרת בין הטכניון ומכון הקרמיקה בשנת 2015.

8. בסעיף 57 לכתב התביעה, טוען בא כוחו של מרכז הפלסטיקה, כי בשנת 2020, במהלך ביקורות שגרתיות, שנערכו על ידי בודקים מטעם מרכז הפלסטיקה והטכניון, התגלו במבנה וברשת החשמל ליקויים שונים הטעונים טיפול ותיקון יסודי.

כעולה מההתכתבויות שצורפו לכתב התביעה, הצורך לבצע תיקונים במבנה וברשת החשמל, הוליד סכסוך בין הטכניון ומרכז הפלסטיקה. על פי מכתבו של מר דנאל נאור, סגן ראש אגף בינוי ותחזוקה בטכניון (נספח 13 לכתב התביעה), היקף העבודות מגיע כדי סכום של 2,244,000 ₪, וטעמי הבטיחות מחייבים, שחלק מהעבודות תבוצענה באופן מיידי.

9. כדרכם של סכסוכים רבים, גם הסכסוך בין הטכניון ומרכז הפלסטיקה הסלים עם כניסתם של עורכי הדין לתמונה. במכתבו מתאריך 8.8.2021 דרש בא כוח הטכניון מבא כוח מרכז הפלסטיקה, להודיע עד ליום 12.8.2021, כי מרכז הפלסטיקה מתחייב לשאת בעלויות התיקונים, בתוספת הוצאות תקורה בשיעור 20%, שאם לא כן "יפעל הטכניון על פי דין למניעת גישה לבניין ולצורך הבטחת ביטחון הבאים והעוברים בשעריו". להודעת בא כוח הטכניון צורפו "סקר בטיחות מבנה", ומכתב מתאריך 7.7.2021 של ד"ר עדי חן, ראש יחידת הבטיחות וסכנות קרינה בטכניון, ולפיו "יחידת הבטיחות ממליצה להשבית את המקום עקב תשתית חשמל לא תקנית ומסוכנת לעבודה רציפה".

10. "האיום" להשבית את המקום, ולמנוע גישה למקום, הזניק את מרכז הפלסטיקה להגיש את תביעתו שלפני. התביעה, יש לומר, נוסחה באופן מסורבל, ומכביד, ובה עותר מרכז הפלסטיקה לסעדים שונים. בעיקרם של דברים עותר מרכז הפלסטיקה לכך שיינתן סעד הצהרתי, לפיו אין הטכניון רשאי למנוע כניסת אנשים למבנה או לנקוט בצעדים אחרים העלולים להשפיע על שגרת עבודתו של מרכז הפלסטיקה. עוד עותר מרכז הפלסטיקה לכך שיוצהר, כי הטכניון חייב לתקן את הליקויים במבנה וברשת החשמל, ולחילופין, "ככל שייקבע כי התובעת אחראית לשאת בעלויות התיקון של אי אלו ליקויים בבניין, הרי שבית המשפט הנכבד מתבקש לתת פסק דין המצהיר, כי על הנתבע מס' 2 [מכון הקרמיקה] לשאת בעלות תיקון אותם ליקויים בבניין, וזאת בשיעור השווה לשטח המוחזק על ידו".

11. בא כוח מרכז הפלסטיקה לא התעלם מתניית הבורות הקיימת לכאורה במערכת ההסכמית בין הצדדים על פי זיכרון הדברים משנת 1956, והתייחס אליה בסעיפים 32 עד 35 ו- 47 לכתב התביעה. בסעיפים אלה טען בא כוח מרכז הפלסטיקה, שהסמכות לדון בתביעה מסורה לבית המשפט המחוזי לאור טיבו של הסכסוך, בו מעורבות זכויות חכירה לדורות, והסכסוך מצריך קבלת הכרעה מהירה בסוגיית תיקון הליקויים והשאלות הקנייניות, "ולאור תניית השיפוט המנויה בהסכם משנת 2015 ובטיוטת הסכם השכירות (שלא נחתם) כמובהר בהמשך, המקנות סמכות בלעדית לבתי המשפט במחוז חיפה".

ג. הערה מקדימה

12. קודם שאכנס למחלוקת בין הצדדים בבקשה שלפני, מוצא אני מקום להעיר ההערה הבאה, ומשום חשיבותה אביא אותה באותיות מודגשות:

שיקולי בטיחות וביטחון גוברים על כל שיקול אחר. מקום בו קיים חשש לפגיעה בגופו של אדם, על כל גורם אחראי, לנקוט באופן מיידי בכל צעד דרוש, לשם מניעת כל סיכון לגופו של כל אדם. את המחלוקות המשפטיות, הכספיות והאחרות, יש לפתור לאחר מכן !!

ועתה נמשיך.

ד. בקשת הטכניון לעיכוב ההליכים

13. בבקשה המונחת עתה לפני, טוען בא כוח הטכניון, כי בסעיף 5 לזיכרון הדברים (אשר צוטט במלואו לעיל) נקבע מנגנון ברור ליישוב חילוקי דעות בין הצדדים. הגשת התביעה על ידי מרכז הפלסטיקה לבית המשפט, מפרה את הוראותיו הברורות של זיכרון הדברים. נטען, כי הטכניון הודיע שהוא מבקש לפתור את הסכסוך בין הצדדים בהתאם לתניית הבוררות, ואף פנה ביום 29.08.2021 לבאי כוח מרכז הפלסטיקה בבקשה לפעול על פי תניית הבוררות, אך לא נענה.

14. לטענת בא כוח הטכניון, על פי הדין, תניית הבוררות בהסכם בין הצדדים היא הכלל. רק בהימצא נסיבות מיוחדות, ניתן יהיה לסטות מתניית בוררות, אך בעניינו לא קיימות נסיבות שכאלה. ניסיונו של מרכז הפלסטיקה לטעון, שתניית הבוררות איננה חלה עוד, תוך הסתמכות על הסכמים מאוחרים ובטיוטות חסרות תוקף, הינו שגוי. הסכם הפשרה בין הטכניון ומכון הקרמיקה משנת 2015 איננו רלוונטי לענייננו, שכן מרכז הפלסטיקה אינו צד להסכם זה, וההסכם אינו עוסק בנושאים ששנויים במחלוקת בין הצדדים בתביעה שלפנינו. טיוטת הסכם השכירות, שכללה תניית שיפוט, לא נחתמה בשל סירובו של מרכז הפלסטיקה לחתום עליה, ולפיכך אין לה כל תוקף, ואין בכוחה להפקיע את ההסדר שנקבע בזיכרון הדברים משנת 1956.

15. לעומת טענות בא כוח הטכניון, טען בא כוח מרכז הפלסטיקה, כי תניות השיפוט בהסכם משנת 2015 ובטיוטת הסכם השכירות, גוברות על תניית הבוררות שבזיכרון הדברים, ולפיכך יש לדחות את הבקשה. בא כוח מרכז הפלסטיקה מדגיש, כי מרכז הפלסטיקה אינו שולל פניה לבוררות לפני בורר דן יחיד המוסכם על הצדדים, ואף פנתה למבקש לשם כך ביום 22.07.2021, טרם הפניה לבית המשפט לקבלת הסעד הדחוף שבורר לא היה יכול להעניק לה. עם זאת, משהתבהר מצב הדברים המשפטי הנכון בנוגע לתוקף תניית הבוררות, סבר צרכז הפלסטיקה, כי למעשה בית המשפט הוא בעל הסמכות להכריע בכלל הסכסוך.

16. עוד טען בא כוח מרכז הפלסטיקה, כי תניית הבוררות שבזיכרון הדברים בוטלה עם ההסכמה על תניות השיפוט שפורטו לעיל. ההסכם משנת 2015 נגע לתשלום חובות עבר כוללים של מכון הקרמיקה לטכניון, בערבות מרכז הפלסטיקה. ההסכם קבע חלוקה חדשה של שטח המבנה בין המשיבות, ולכן יש לו זיקה ברורה גם לנושאי תביעה זו. הוא הדין גם ביחס לטיוטת הסכם השכירות, המהווה עוגן פרשני להבנת כוונת הצדדים ביחס לתניית הבוררות. כמו כן, הטכניון מנוע מלטעון כנגד מעמדה של מרכז הפלסטיקה כחוכרת לדורות במבנה בו היא פועלת, מששולמה לו התמורה בעד המבנה עם חתימת זיכרון הדברים, ונוכח שתיקתו עד לעת האחרונה ביחס לשימוש מרכז הפלסטיקה ומכון הקרמיקה במבנה.

17. בא כוח מרכז הפלסטיקה הוסיף, שבמידה וטענותיו לא תתקבלנה, יורה בית המשפט לצדדים לנהל מגעים לצורך מינוי בורר מוסכם אחד, ובמידה ולא יגיעו להסכמה – לאפשר להם למנות את הנציגים מטעמם בהתאם למנגנון הקבוע בזיכרון הדברים.

18. לצד תגובתו לבקשה לעיכוב ההליכים, טען בא כוח מרכז הפלסטיקה, כי הוא מתנגד להארכת המועד להגשת כתב ההגנה מטעם הטכניון, ולדעתו, על הטכניון להגיש את כתב הגנתו במנותק משאלת המסלול הנכון לפיו יש לברר את המחלוקות בין הצדדים.

ה. דיון

19. בפתח דבריי, אבהיר כי החלטתי להאריך המועד להגשת כתב ההגנה בעינה עומדת. תקנה 9(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 מסמיכה את בית המשפט להאריך את מועדי ההגשה בהתקיים טעמים המצדיקים זאת.

הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה עם תחילת ההליך, בטרם טען המבקש לגופו של עניין, כנדרש על פי סעיף 5(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). ההכרעה בבקשה שלפני תקבע את המקום לבירור הסכסוך בין הצדדים, ובהלימה לכך את סד הזמנים הדיוני לתיק. על כן, שיקולי היעילות והסדר הטוב בניהול ההליך מצדיקים את הארכת מועד הגשת כתב ההגנה בתיק.

20. סעיף 5 לחוק הבוררות מורה כדלקמן [ההדגשות שלי – י.כ.]:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

בפסק הדין שניתן ברע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (נבו 12.04.2010)], סקר בית המשפט העליון (מפי כב' השופט מר י' דנציגר) את רשימת התנאים, שבהתקיימם יעוכבו הליכי משפט לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, ואלה התנאים:

(א) בין הצדדים קיים הסכם בוררות;

(ב) התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו;

(ג) בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את עיכוב ההליכים;

(ד) המבקש היה מוכן - גם בעת הגשת הבקשה - לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות;

(ה) המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת;

(ו) המבקש פנה בבקשה לעיכוב הליכים לפני שטען לראשונה לגופה של התובענה.

21. כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק הבוררות, ובהעדר טעם מיוחד לבירור הסכסוך בבית המשפט, יעכב בית המשפט את ההליכים בתובענה, ויהיה על הצדדים לפעול על פי המוסכם ביניהם, ולהביא את הסכסוך לבוררות. עיכוב ההליכים הוא הכלל, והימנעות מעיכוב ההליכים היא החריג (רע"א 3331/14 Siemens AG נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (נבו 13.08.2014); רע"א 1027/16 גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ נ' life style licensing B.V (נבו 18.2.2016)). כאשר יידרש בית המשפט ליתן פרשנות לתניית בוררות, יעדיף בית המשפט את הפרשנות הנותנת תוקף להסכמת הצדדים להפנות את הסכסוך לבוררות על פני פרשנות, לפיה יש לברר את הסכסוך בבית המשפט (רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES (נבו 11.10.2012)).

22. בא כוח מרכז הפלסטיקה טען למעשה, שהצדדים הסכימו לסטות מהסכם הבוררות, וזאת בהסכם הפשרה שנכרת בין הטכניון ומכון הקרמיקה בשנת 2015, וכן בטיוטת הסכם השכירות, שהטכניון העביר לחתימת מרכז הפלסטיקה. עם כל הכבוד, אין אני מקבל טענות אלה ואנמק.

הסכם הפשרה משנת 2015, אשר נכרת בין הטכניון ומכון הקרמיקה, נועד להסדיר חובות ארנונה שהצטברו לחובת מכון הקרמיקה. מהסכם זה ניתן ללמוד דווקא על כוונת הצדדים לשמר את תניית הבוררות שנקבעה בזיכרון הדברים משנת 1956, מהטעמים הבאים:

(א) בסעיף 7 להסכם משנת 2015 נקבע כי "הצדדים מסכימים, כי על אף האמור בהסכם 1956, סמכות השיפוט הבלעדית בכל מחלוקת שתתגלע ביניהם, ביחס לאמור בהסכם זה, תינתן לבתי המשפט במחוז חיפה בלבד". הפרשנות שיש לתת לסעיף זה היא, שתניית הבוררות משנת 1956 ממשיכה לחול על מערכת היחסים בין הצדדים, זולת סכסוכים שיתגלעו ביחס לאמור בהסכם משנת 2015.

(ב) נראה הדבר, שכוונת הטכניון לנקוט בהליכי בוררות כנגד מכון הקרמיקה, לפי תניית הבוררות משנת 1956, הייתה אחת מהסיבות לחתימת ההסכם עם מכון הקרמיקה (וראו פסקת ה-הואיל" השלישית להסכם).

לא זו בלבד שההסכם שנכרת בין הטכניון ומכון הקרמיקה בשנת 2015 שימר את תניית הבוררות, הרי אפילו היה מקום להניח שהסכם זה ביטל את תניית הבוררות, הרי שהביטול לא היה חל על מרכז הקרמיקה, שלא היה צד להסכם משנת 2015. מבחינתו של מרכז הפלסטיקה, הסכם הפשרה משנת 2015 שנכרת בין הטכניון ומכון הקרמיקה, לא שינה כלל את המערכת ההסכמים שהתקיימה לפני הסכם זה בין הטכניון ומרכז הפלסטיקה.

23. בא כוח מרכז הפלסטיקה הוסיף וטען, כי יש לסטות מהסכם הבוררות נקבע בזיכרון הדברים משנת 1956, על יסוד טיוטת הסכם השכירות שהטכניון העביר למרכז הפלסטיקה בשנת 2014.

גם בהנחה שהטכניון היה הגורם שניסח את הטיוטה, הטיוטה לא נחתמה, ונראה הדבר, שהעדר החתימה מעיד על חוסר גמירות דעת בין הצדדים. אם הטכניון היה הצד המציע, הרי מרכז הפלסטיקה התבקש לתת קיבול, ואם לא ניתן קיבול, הטיוטה נשארה טיוטה. הניסיון של מרכז הפלסטיקה לעקור מתוך הטיוטה את הצעת הטכניון לשנות את מנגנון הבוררות, הוא ניסיון עקר וחסר תוחלת. כל עוד אין ראיות לכך שהטיוטה לבשה תוקף של הסכם מחייב, חל בין הצדדים הסדר הבוררות שנקבע בזיכרון הדברים משנת 1956.

24. בחינת טענות הצדדים, וכל הנסיבות הצריכות לעניין, מלמדות, כי התקיימו כל התנאים לקיומה של בוררות בין הצדדים:

(א) במערכת ההסכמית שקיימת בין הצדדים, קיים תנאי לפיו כל סכסוך יועבר לבוררות.

(ב) התביעה שהוגשה מטעם מרכז הפלסטיקה מתייחסת לסכסוך, שתניית הבוררות חלה עליו.

(ג) הטכניון, שהוא הנתבע בכתב התביעה, מבקש את עיכוב ההליכים בתביעה על רקע תניית הבוררות הקיימת במערכת ההסכמית שבין הצדדים.

(ד) הטכניון היה מוכן, ועודנו מוכן, לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות בין הצדדים.

(ה) בקשת הטכניון לעיכוב ההליכים הוגשה בהזדמנות הראשונה, ובטרם טען טענותיו לגופו של עניין.

ו. סוף דבר

25. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני נעתר לבקשת הטכניון, והנני מחליט לעכב את ההליכים בתובענה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968.

(ב) על הצדדים לפעול לפי מנגנון הבוררות שנקבע בסעיף 5 לזיכרון הדברים משנת 1956.

(ג) הנני מחייב את המשיב (מרכז הפלסטיקה והגומי לישראל (1986) בע"מ), לשלם למבקש (הטכניון מכון טכנולוגי לישראל) הוצאות הבקשה, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 11,700 ₪.

(ד) אציע, כי לצד ניהול המערכה המשפטית בין הצדדים, הצדדים ינקטו באופן מיידי בכל צעד דרוש, לשם מניעת כל סיכון לגופו של אדם.

ניתנה היום, א' טבת תשפ"ב, 05 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.