ניתן ביום 28 אוגוסט 2022

ב"כ אלרזאק ח'דר - עו"ד עלא זחאלקה

ב"כ איתן מזרחי - עו"ד בן קרפל, עו"ד אדם קרפל

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה

1. לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (סגנית הנשיא, השופטת שרה ברוינר ישרזדה ונציגי הציבור מר יעקב מלול ומר חיים בריל; סע"ש 21847-07-17) (להלן: "פסק הדין") בו התקבלה תביעתו של מר איתן מזרחי (להלן: "מר מזרחי") אשר הוגשה נגד מר עמאד עבד אלרזאק ח'דר (להלן: "מר ח'דר") בגין פרסום לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). במסגרת פסק הדין חוייב מר ח'דר בתשלום בסך של 25,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ותשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.
2. הרקע לערעור
3. אלו עיקרי העובדות והשתלשלות הדברים הצריכות לענייננו, כפי שפורטו במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי:
4. מר מזרחי עובד עיריית ירושלים (להלן: "העירייה" ו/או "המעסיקה") מזה כ-37 שנים ושימש במספר תפקידים בעירייה, כאשר בתקופה רלוונטית להליך זה, עבד כמנהל יחידת לוגיסטיקה בתחום הגננות אשר משוייכת לאגף שיפור פני העיר (שפ"ע) בעירייה. כחלק מתחומי האחריות בתפקיד זה, היה אחראי מר מזרחי על מסגרייה בגבעת שאול בירושלים (להלן: "המסגרייה").
5. מר חד'ר, עובד העירייה גם כן, עבד החל משנת 2001 ובתקופה הרלוונטית לענייננו במסגרייה ובכפיפות למר מזרחי.
6. בחודש אוקטובר 2010, בעקבות תלונה שהגישה העירייה במשטרה, הוגש כתב אישום כנגד מר מזרחי בגין עבירות של סיוע לגניבה בידי עובד עירייה לפי סעיפים 31 ו-391 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "כתב האישום").
7. הרקע להגשת התלונה וכתב האישום הוא באירוע בו נטען כי עובדי עירייה הכינו שער במסגרייה, הסיעו את השער באמצעות רכב של העירייה והתקינו אותו בביתו הפרטי של אחד מעובדי העירייה (להלן: "אירוע השער"). בהתאם הוגש כתב האישום גם כנגד שני עובדי עירייה נוספים. אין חולק כי מי שהכין את השער היה מר ח'דר, אולם הצדדים חלוקים באשר למעורבותו של מר מזרחי באירוע והאם כלל נכח במקום באותה עת ועל כך נפרט בהרחבה בהמשך. למען שלמות התמונה, נציין כי לא ידוע מה הוא המועד המדוייק בו קרה אירוע השער, אולם ידוע כי האירוע אירע במהלך חודש מרץ 2007 או בסמוך לכך ובכל מקרה עובר ליום 18.3.2007.
8. כמו כן, אין חולק כי מר ח'דר הוא זה שפנה לגורמים בעירייה לדווח על האירוע ובהמשך אף מסר גירסה במשטרת ישראל, לאחר שזומן על ידי המשטרה, במסגרת החקירה שנערכה לאחר הגשת התלונה על ידי העירייה.
9. ביום 24.4.2013, בסיום דיון בתיק ת"פ 4119-09, ההליך הפלילי שהתנהל נגד מר מזרחי (להלן: "ההליך הפלילי"), חזרה בה המאשימה מכתב האישום ומשכך זוכה מר מזרחי מכל האישומים נגדו, וכך נכתב בפרוטוקול הדיון:

" ב"כ המאשימה: נוכח הערות בית המשפט ולאחר שבחנו שוב את חומר הראיות בהתאם לעדויות והחקירות שנשמעו במהלך דיון זה ובשל בחינת סיכונים וסיכויים, הגענו להסכמה עם באי כח הנאשמים 1-2 של חזרה בהסכמה מכתב האישום לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982. לגבי הנאשם 3 [מר מזרחי – ו.ו.ל] אנו חוזרים בנו מכתב האישום לפי סעיף 94 (א) לחוק. הנאשמים מתחייבים שלא להגיש תביעת נזיקין או בקשה להוצאות הגנה כנגד גוף כלשהו בגין תיק זה.

ב"כ הנאשם 1: מאשר את הדברים.

ב"כ הנאשם 2: מאשר את הדברים.

ב"כ הנאשם 3: מאשר את הדברים".

1. דברים אלו מפרוטוקול הדיון קיבלו תוקף של החלטה.
2. נציין לעניין זה, כי הדברים שצוטטו מפרוטוקול הדיון מופיעים לאחר הפסקה ממושכת שנערכה בדיון, אשר לא ניתן לדעת מה נאמר במהלכה ומה היו הערות בית המשפט אליהן התייחסה ב"כ המאשימה. עם זאת, מקריאת פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי, עולה כי עיקר החקירה החוזרת של ב"כ הנאשמים סבה סביב השאלה האם השער שהותקן בביתו של העובד הוא אותו השער שהוכן על ידי מר ח'דר במסגריית העירייה, זאת משמר ח'דר אשר כאמור הכין לכאורה את השער שנגנב לא הובא למקום בו הותקן השער ולא זיהה אותו בעיניו. נציין גם כן, כי באותו הדיון נחקרו גם השוטרים אשר ערכו את החקירה בנוגע לאירוע השער.
3. משכך הסיק בית הדין, מסקנה אשר לטעמנו מתבקשת מקריאת פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי, כי ההליך כנגד הנאשמים הופסק בשל כשלים בחקירת האירוע.
4. על רקע האמור, הגיש מר מזרחי את תביעתו כנגד מר ח'דר בגין הפרת הוראות החוק.
5. טענות הצדדים בבית הדין האזורי
6. מר מזרחי טען, כי לא הייתה לו נגיעה לאירוע השער ולמעשה לא נכח כלל באותו היום במסגרייה, כפי שטען מר ח'דר בפנייתו למעסיקה ובחקירתו במשטרה. לטענתו של מר מזרחי במועד אירוע השער, הוא שהה בחופשה ועל כן לא ייתכן שנכח באירוע כפי שטען מר ח'דר. מועד החופשה אליה טוען מר מזרחי הייתה החל מיום 25.3.2007 ועד ליום 15.4.2007.
7. לאור דברים אלו, טען מר מזרחי כי דבריו של מר ח'דר על מעורבותו באירוע השער מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק, כאשר במסגרת ההליך בבית הדין האזורי הצביע מר מזרחי על שני אירועים המהווים "פרסום" כהגדרתו בחוק, שני הפרסומים יוחסו לעדותו של מר ח'דר במסגרת חקירתו במשטרה. נציין, כי במסגרת פסק הדין התייחס בית הדין האזורי גם לדיווחו של מר ח'דר למעסיק בדבר אירוע השער ומשכך נתייחס גם ל"פרסום" זה גם אם למען הזהירות בלבד.
8. לטענת מר מזרחי, הניסיון לערבו באירוע היה חלק מניסיון של מספר גורמים בעירייה, חלקם בכירים, אשר עשו יד אחת במטרה לפגוע בשמו הטוב. במסגרת ההליך בבית הדין האזורי, שטח מר מזרחי את גרסתו באשר לאופן בו לטעמו התרחשו האירועים אשר הביאו לאישומו. יובהר כי יתר הגורמים אשר מר מזרחי טען שהיו חלק באותה קנוניה לא נתבעו בהליך זה.
9. מר מזרחי העמיד את תביעתו על סך של 142,181 ₪, הסכום המקסימלי הקבוע בחוק. כמו כן, תבע מר מזרחי לצו עשה בו יורה בית הדין על מר ח'דר לפרסם הודעת תיקון והכחשה על האירועים מושא ההליך.
10. מר ח'דר טען מנגד, כי התביעה עוסקת כולה באופן בו העירייה ניסתה לפגוע בשמו הטוב של מר מזרחי, ואולם התביעה הוגשה נגד מר ח'דר בלבד, אשר אינו צד לסכסוך, בעוד שהעירייה אינה צד להליך, כאשר לטענתו היא זו שהייתה צריכה להיות הנתבעת בהליך, ככל שאכן יש ממש בתביעתו של מר מזרחי.
11. בנוסף, טען מר ח'דר כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, טענה אותה זנח בערעורו, זאת משבין הצדדים לא קיימים ולא התקיימו בשום שלב יחסי עובד-מעסיק, תנאי אשר מהווה את הדרישה הראשונית לצורך ניהולו של ההליך בבית הדין לעבודה. טענה זו נדחתה בהחלטה נפרדת של בית הדין האזורי מיום 2.4.2019 מנימוקים אשר מקובלים עלינו.
12. לגופו של עניין, טען מר ח'דר, כי בפנייתו למעסיקה ולאחר מכן בעדותו במשטרה, פעל כמצופה ממנו בהיותו אזרח שומר חוק אשר נחשף לדבר עבירה לטענתו ודיווח על כך לגורמים המוסמכים לטיפול בעבירה. לטענתו, בקבלת התביעה יש כדי ליצור הרתעה מסוכנת אשר תמנע מאזרחים למלא את חובתם, להביא לחשיפה ולמנוע דבר עבירה אליו נחשפו.
13. מר ח'דר טען כי התנהלותו ואופן הפנייה למעסיקה נעשה בתום לב אשר מקים לו את ההגנות הקבועות בחוק בהתאם לחלופות המופיעות בסעיפים 15(2) ו-15(8) לחוק ומשכך לא ניתן לחייבו בגין דברי לשון הרע כאמור. על הסעיפים הללו נפרט בהרחבה בהמשך.
14. פסק דינו של בית הדין האזורי
15. בית הדין האזורי קבע כי מר חד'ר לא הצליח להוכיח כי התנהלותו במהלך מסירת המידע למשטרה ולמעסיקה, נעשו בתום לב ומתוך אמונה שאכן ראה את מר מזרחי לוקח חלק באירוע השער. בכך, קבע בית הדין האזורי כי לא עומדות לזכותו של מר ח'דר ההגנות הקבועות בחוק, זאת מש"שער הכניסה" לאותן הגנות עובר דרך הוכחת תום ליבו של המפרסם, הוא מר ח'דר בענייננו.
16. למעשה, קבע בית הדין כי מר ח'דר לא הצליח לעמוד ברף הראייתי הקבוע בסעיף 16(א) לחוק, הקובע כי ככל ויעמוד המפרסם בדרישות הסעיף תהיה חזקה כי פעל בתום לב בעת שפרסם את דבר לשון הרע. כמו כן, קבע בית הדין כי הצליח מר מזרחי לעמוד בדרישות סעיף 16(ב) לחוק המקים חזקה הפוכה, כלומר שהמפרסם לא פעל בתום לב.
17. בית הדין האזורי התייחס לכשלים הקיימים בגרסאותיהם של כל אחד מהצדדים באשר לאירועים מושא פסק דינו אשר הביאו לקביעה פוזיטיבית כי טענתו של מר ח'דר כי מר מזרחי נכח באירוע השער, הייתה טענה שקרית. להלן נביא את הדברים בתמצית:

כשלים בגרסת מר מזרחי:

1. בהודעתו של מר מזרחי במשטרה חסר עמוד, כך שלאחר עמוד 4 בהודעתו מופיע עמוד 6, כאשר בית הדין ציין כי ממקרא העמודים הסמוכים לעמוד החסר, עולה כי ייתכן והיה בעמוד זה מידע רלוונטי לענייננו.
2. נקבע שטענתו של מר מזרחי כי שהה בחופש בעת אירוע השער אינה נכונה, זאת משחופשתו של מר מזרחי התחילה ביום 25.3.2007, בעוד שלפי קביעתו של בית הדין האזורי אירוע השער אירע לפני יום 18.3.2007, כלומר לפני יציאתו לחופשה.
3. טענותיו של מר מזרחי בנוגע לאופיו של מר ח'דר, אשר טען כי למר ח'דר יש נטייה להיות מעורב בעניינים "אחרים", כלומר שעשה שימוש בציוד העירייה לטובתו האישית, אינה טענה רלוונטית לצורך הליך זה.

כשלים בגרסת מר ח'דר:

1. מר ח'דר לא התייחס בתצהירו לדברי לשון הרע, על אף הכחשתו של מר מזרחי את קרות אירוע השער ואת נגיעתו אליו.
2. מר ח'דר לא יכל לנקוב, לכל אורך ההליך ואף בהליך החקירה במשטרה, במועד המדוייק של אירוע השער.
3. לשון הפרסום נראית מהוססת, באופן אשר נראה כי מר מזרחי הוכנס לדבריו של מר ח'דר באופן מלאכותי.
4. גרסתו של מר ח'דר בנוגע לאופן שבוא אירע אירוע השער השתנתה לאורך ההליך.
5. גרסתו של מר ח'דר לעניין קבלת האישור להכנת השער הייתה לא מהימנה.
6. באופן כללי, עדותו של מר ח'דר נתפסה כבלתי מהימנה.
7. מעדויותיהם של עדיו של מר ח'דר עולה כי הייתה מטרה לפגוע במר מזרחי וכי לא ברורה נוכחותו של מר מזרחי באירוע.
8. זיכויו של מר מזרחי באופן שבו נעשה, כך שהופרד משאר הנאשמים האחרים בהליך, הינה בעלת משקל.
9. משלא עמד מר ח'דר בהוכחת תום ליבו, משלא קמות לו ההגנות הקבועות בחוק ומשאין חולק כי בהיעדר ההגנות, דבריו מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק, הרי שלא נותר אלא לבחון את סכום הפיצויים לו זכאי מר מזרחי בשל הפרת הוראות החוק.
10. בית הדין האזורי בקביעת סכום הפיצויים התחשב, מחד בשיקולים לקולה וביניהם האפקט המצנן שעשוי להיווצר לפנייה למשטרה ככל וייקבע סכום פיצויים גבוה; ניסיונו של מר ח'דר להגן על מקום עבודתו; למעשה מדובר בפרסום אחד, כלומר שיש לראות את הפנייה למעסיקה ולמשטרה כאחת; שמו של מר מזרחי לא הלך לפניו, זאת משבמסגרת ההליך עלו טענות שלא הופרכו על התנהלות לא תקינה בעבר. מאידך, התחשב בית הדין האזורי בכך שהפגיעה במר מזרחי הייתה פגיעה קשה, זאת בשל הפגיעה האינהרנטית הכרוכה בהליך פלילי.
11. בשל דברים אלו, כאמור, קיבל בית הדין את תביעת מר מזרחי נגד מר ח'דר ופסק לטובתו פיצוי מכוח החוק בגובה של 25,000 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

ומכאן הערעורים שלפנינו.

1. טענות הצדדים בערעורים
   1. ערעורו של מר ח'דר - ע"ע 36172-08-21
2. מר ח'דר טען בערעורו כי פסק הדין מייצר חשש ממשי ליצירת אפקט מצנן לפנייה לרשויות המוסמכות, ובכך למשטרת ישראל, שכן לטענתו מסקנות פסק הדין מובילות לתוצאה כי כל אדם אשר ייפנה למשטרה בשל דבר עבירה אליו נחשף, עשוי למצוא עצמו חשוף לתביעות בגין לשון הרע. כלומר, טענתו של מר ח'דר היא שמשהוא פעל בהתאם לחובתו החוקית, קמות לו ההגנות הקבועות בסעיפים 15(2) ו-15(8) לחוק.
3. כמו כן, חזר וטען מר ח'דר כי אירוע השער אינו עלילת שווא ובוודאי אינו חלק מתאוריית קשר נגד מר מזרחי. בתוך כך, חוזר מר ח'דר על טענתו כי אין הוא זה שהגיש את התלונה במשטרה, כי עצם הגשת כתב האישום נגד מר מזרחי מעידה על כך שיש אמת בדברים וכי חזרת הפרקליטות מכתב האישום נבעה מכשלים בחקירה ולא בשל כך שהוכח כי לא הייתה מעורבות של מר מזרחי באירוע השער.
4. נוסף על כך, טוען מר ח'דר כי בהחלטת בית המשפט בהליך הפלילי, הסכימו הצדדים כי לא תוגש תביעה אזרחית או נזיקית "כנגד גוף כלשהו בגין תיק זה". לגישתו הסכמה זו מונעת גם את התביעה מושא הליך זה, זאת משהתחייב מר מזרחי שלא להגיש תביעות הנגזרות מהגשת כתב האישום.
5. מר מזרחי טען מנגד, כי ערעורו של מר ח'דר הינו ערעור על קביעות עובדתיות שנקבעו במסגרת פסק הדין, אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות אלו, אלא בנסיבות חריגות אשר אינן מתקיימות בענייננו. בתוך כך, מציין מר מזרחי כי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי מבוססות על ממצאים אשר בית הדין האזורי התרשם מהם באופן בלתי אמצעי וכי קביעותיו מעוגנות בראיות אשר הוצגו בתיק.
6. כמו כן, טוען מר מזרחי כי לא יכולה לקום למר ח'דר אילו מההגנות, זאת משאין הוא יכול לטעון שקמה לו חזקת תום הלב. לגישתו של מר מזרחי, בית הדין האזורי קבע ממצא שבעובדה כי מר ח'דר לא האמין בתוכן הודעתו למעסיקה ולמשטרה בדבר מעורבותו של מר מזרחי באירוע השער. משכך אין הוא יכול לטעון, וממילא לא הוכיח, כי הוא האמין בתוכן הודעתו, באופן אשר שולל את חזקת תום הלב.
7. באשר לטענה כי בשל ההסדר לא יוגש הליך נגד "גוף כלשהו" בגין ההליך הפלילי, טוען מר מזרחי כי דין טענה זו להידחות משההסדר כאמור אינו מופנה כלפי מר ח'דר, אלא כלפי הגופים אשר היו מעורבים בהליך, כלומר משטרת ישראל ומדינת ישראל, ואין בהסדר זה מלחסום את תביעתו בהליך זה.
   1. ערעורו של מר מזרחי - ע"ע 6698-10-21
8. מר מזרחי טען בערעורו, כי משקבע בית הדין האזורי בפסק דינו כי מר ח'דר הפר את הוראות החוק, הרי שהיה עליו לפסוק פיצויי בשיעור משמעותי וכי הפיצוי שנפסק מהווה לא יותר משיפוי עבור הוצאות ניהול ההליך. לגישתו, בשים לב לעוצמת הפגיעה הרי שהוא זכאי לפיצוי בגובה המקסימלי של תביעתו, קרי פיצוי בגובה 142,181 ₪.
9. בטיעוניו לגובה הפיצוי טוען מר מזרחי כי על בית הדין היה לשקול שיקולים של הרתעה ושיקולים עונשיים, זאת משלגישתו הפרסום נעשה בכוונת מכוון לפגוע בו; היה על בית הדין האזורי לתת דגש על כך שבשל הפרסום נגרם נזק למר מזרחי; לא היה צורך להתחשב בטענות למעשים דומים שביצע מר מזרחי בבחינת הפגיעה בשמו הטוב.
10. מר ח'דר מנגד שב על טענותיו מערעורו שלו, וטען כי משלגישתו שגה מלכתחילה בית הדין האזורי בקביעתו כי מר מזרחי זכאי לפיצוי כלשהו בשל הפרת החוק, הרי שאין צורך לטעון בשאלת גובה הסכום שנפסק.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור בע"ע 36172-08-21 (ערעורו של מר ח'דר) להתקבל ודין הערעור בע"ע 6698-10-21 (ערעורו של מר מזרחי) להידחות, כך שהחיובים אשר נקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי בטלים, כל זאת כפי שיפורט בהרחבה להלן.
2. נציין כבר עתה, כי לאור תוצאות פסק הדין לא מצאנו מקום להתייחס לטענות הסף של מר ח'דר בנוגע לכך שחלה מניעה להגיש תביעה זו לאור האמור בפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי. כמו כן, בבחינת למעלה מן הצורך נציין כי אין אנו מקבלים את טענתו של מר ח'דר לחוסר סמכות עניינית של בית הדין, זאת מנימוקיו של בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 2.4.2019.
3. התערבות ערכאת ערעור בקביעות עובדתיות
4. כידוע, כלל הוא כי ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לאחר שזו שמעה עדים וראיות וקבעה קביעות אלו באופן בלתי אמצעי. אולם, כידוע כלל זה אינו כלל הרמטי אשר אין לחרוג ממנו, ואכן כבר נקבע כי כאשר ערכאת הערעור סבורה כי קיים צורך להתערב בקביעות אלו בשל סתירה מהותית בעדויות או בראיות, אף חובה עליה להתערב בקביעות אלו [עב"ל (ארצי) 11488-12-21 המוסד לביטוח לאומי - אהרון ראובן (24.7.2022); ע"ע (ארצי) 34042-06-20 מוחמד כעאבנה – יאיר אזולאי (20.6.2022); ע"ע (ארצי) 1160-05-11 אלעד כהן - בוריס יעקובוב (6.6.2013)].
5. בענייננו אנו סבורים כי בית הדין האזורי לא נתן את המשקל הראוי לראיות בכל הקשור לקביעה הפוזיטיבית כי דברי לשון הרע שפורסמו על ידי מר ח'דר היו שיקריים.
6. כפי שציינו, בפסק דינו של בית הדין האזורי, נקב בית הדין במספר כשלים אשר נמצאו בגרסאות שני הצדדים. בית הדין האזורי נתן משקל כבד לחוסר המהימנות של מר ח'דר, אולם לטעמנו לא נתן משקל ראוי לכשלים המהותיים בגירסתו של מר מזרחי, ובדגש על כך שמר מזרחי לא הוכיח כי לא נכח באירוע השער, ויתרה מכך, כי טענתו האחת שנועדה לתמוך בהיעדרותו מהעבודה באותו יום, קרי שהותו בחופשה באותו היום, נסתרה ונמצאה שקרית.
7. למעשה, משגרסתו זו נסתרה באופן כה מהותי, יש כדי להכתים את גירסתו של מר מזרחי באופן כללי ולהעלות שאלות קשות בנוגע לאמינות עדותו, שכן על אף שלא ניתן לומר מתי אירע אירוע השער, באופן שאף משטרת ישראל לא יכלה לנקוב בתאריך מדוייק, מר מזרחי טען באופן עיקש כי באותו מועד שהה בחופש, זאת מבלי שידע לכאורה מתי האירוע ומבלי שנכח בו. עובדה זו מעלה שאלות קשות בנוגע לגירסתו.
8. נוסף על כך, לטעמנו לא נתן בית הדין האזורי משקל ראוי לעובדה שמחקירתו של מר מזרחי במשטרה, שמר מזרחי הוא שהגישה בדרך זו לתיק בית הדין, חסר עמוד אשר ממקרא הדברים נראה כי הוא בעל חשיבות עליונה לצורך חקר האמת בתיק. כפי שציין בית הדין האזורי, לאחר עמוד 4 בחקירתו של מזרחי מופיע עמוד 6, אך לא זו בלבד, ניתן לראות בחלקו העליון של העמוד כי מספור העמודים המופיע בעמוד 4 מציין כי קיימים 6 עמודים לעדותו בעוד שבעמוד 6 ניתן לראות כי קיימים 8 עמודים לחקירתו. פערים אלו במסמך אשר היה חלק מהותי בהליך ומהווה עדות מהימנה להלך הרוח באשר לאירוע השער, מפיו של מר מזרחי עצמו ובזמן אמת, מעלים שאלות קשות בנוגע לניסיון שלא להביא את כל המידע הנחוץ לצורך בירור העובדות בתיק.
9. גם בנוגע לסתירות בגירסתו של מר ח'דר בעדותו, שכאמור ניתן להם משקל רב במסגרת פסק הדין, לטעמנו ניתן משקל רב מידי, זאת בשים לב לזמן הרב שחלף בין אירוע השער להגשת התביעה. כפי שציינו, אירוע השער אירע בתחילת שנת 2007, בעוד התביעה הוגשה בחודש יולי 2017 ועדותו של מר ח'דר בהליך בבית הדין האזורי נערכה בחודש פברואר 2021. גם אם אין מדובר בתביעה שהתיישנה, הרי שלא ניתן לצפות מאדם לזכור לפרטי פרטים אירוע שאירע 14 שנים לפני מועד מתן עדותו. לטעמנו, מתן דגש כה משמעותי לסתירות בעדותו מבלי לתת את הדעת לפרק הזמן הארוך שעבר טרם מתן העדות, מקשה על קבלת קביעתו של בית הדין האזורי בדבר מהימנותו של מר ח'דר.
10. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת ברק-ארז בחוות דעתה בעניין ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל (14.03.2016), שם התייחסה לבעייתיות שקיימת בבחינת המהימנות של מי שמתגונן מפני תביעת לשון הרע, ושבשל נטלי ההוכחה ותקופת ההתיישנות הקבועים בחוק, נאלץ לתת עדות על אירועים אשר התרחשו פרק זמן ארוך עובר למתן עדותם. וכך בלשון פסק הדין:

"אולם, מה באשר לפרסומים שאינם כוזבים לגבי אירועים שאכן התרחשו לפני שנים רבות, אלא שחלוף הזמן מקשה על הוכחתם? במצב דברים זה זוכים אלו שנפגעו מלשון הרע (ומי שעשויים גם להיות "פוגעים" באופן פוטנציאלי) להגנה נרחבת שלמעשה איננה נתונה כבר למי שנפגעו מהם בעבר." (סעיף 6 לחוות דעתה של השופטת ברק ארז)

1. נציין כי אין בכוונתנו לקבוע כי יש בכך כדי להעיד שאכן מר מזרחי היה שותף לאירוע השער או לקבוע כלל כי האירוע אירע, זאת משלא הובאו ראיות חד משמעיות לכאן או לכאן, אולם בשים לב לדברים אלו אנו סבורים כי ניתן לומר שלא היה ניתן לקבוע קביעה עובדתית כה נחרצת ובעלת משמעויות כבדות על גירסתו של מר ח'דר.
2. בנוסף, נציין כי במסגרת ההליך מושא פסק דין זה ובהליך בבית הדין האזורי, נטענו על ידי מר מזרחי טענות רבות בנוגע לתאוריית קשר שנרקמה נגדו, כאשר במהלך הדיונים בהליכים תיאר באריכות כיצד גורמים רבים בעירייה רצו ברעתו וניסו לפגוע בו. לטענות אלו ניתן מקום נכבד בפסק דינו של בית הדין האזורי, לרבות בנוגע לרצון של גורמים בעירייה לפגוע במר מזרחי. לטעמנו, משהגורמים עליהם טוען מר מזרחי שתכננו מזימה זו, לא היו חלק מההליך, לא היו מקום לתת משקל לדברים אלו.
3. פרסום לשון הרע
4. השלב הראשון לצורך דיון בחוק הוא בחינה האם דברי לשון הרע אליהם מתייחס התיק, אכן מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק והאם הדברים אכן פורסמו כדרישת החוק.
5. סעיף 1 לחוק קובע כי יראו באמירה מסויימת של אדם כלשון הרע באחד מהמקרים הבאים:

"1.לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

1. סעיף 2 לחוק קובע מה ייחשב כפרסום לשון הרע, כך בלשון החוק:

2. (א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."

1. למעשה, בענייננו, אין חולק בין הצדדים כי דבריו של מר ח'דר מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק, וכך גם ניתן ללמוד מפסק דינו של בית הדין האזורי. ממילא, הצדדים לא ערערו על קביעה זו.
2. למען שלמות התמונה, נביא להלן את דברי לשון הרע המיוחסים למר ח'דר כפי שצויינו בסעיף 14 לפסק הדין:

" הנתבע [מר ח'דר – ו.ו.ל] מסר בהודעה במשטרה מיום 15.5.2007 (נספח 4 לתצהיר התובע) "אחרי שגמרנו את השער הזה מהבוקר הלכתי לשירותים. חזרתי למסגריה ראיתי את חנוך וסיני וששון עוזר להם, והם מעמיסים את השער על האוטו של השלטים, והיה איתן גם איתן היה עומד. עלה איתן באוטו נהג את האוטו עלה איתן גם חנוך ויצאו מהגבעה" (להלן- ההודעה הראשונה)

בהודעה נוספת מלמחרת היום (נספח 5 לנ"ל) ציין הנתבע "מי שהעמיס זה ששון עסיס וחנוך, אני וסיני היינו על הרמפה ואיתן עמד ליד האוטו והיה עוד מישהו אבל אני לא זוכר מי". (להלן: ההודעה השניה). [ההדגשות במקור – ו.ו.ל]

1. בבחינת למעלה מן הצורך, נציין כי דבריו של מר ח'דר בנוגע למעורבותו של מר מזרחי באירוע השער אכן מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק. החוק דורש כי תהיה היתכנות לאחת מהחלופות המנויות בסעיף 1 לחוק, ואכן ברי כי היה לכל הפחות חשש כי בשל הפרסום תפגע משרתו של מר מזרחי, וזאת מבלי שנכנס לשאלה האם אכן אלו פני הדברים במבחן התוצאה.
2. גם באשר לשאלת הפרסום, סעיף 7 לחוק קובע שככל והפרסום נעשה לאדם או יותר זולת הנפגע, הרי שיש לראות בכך כעוולה אזרחית. משהדברים הועברו לגורמים בעירייה, כמו גם לגורמים במשטרת ישראל בעת שנחקר. על כן, גם דרישה זו של החוק מתמלאת.
3. מכאן, שאנו נדרשים לבחון האם למר ח'דר עומדות אחת מן ההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק.
4. ההגנות העומדות למפרסם בפרסום לשון הרע
5. כפי שציינו, משאין חולק כי דבריו של מר ח'דר מהווים פרסום לשון הרע, עלינו לבחון האם למר ח'דר עומדות אחת מההגנות הקבועות בחוק. סעיף 15 לחוק מונה מספר הגנות אשר יעמדו למפרסם בשל פרסום לשון הרע. בענייננו טען מר ח'דר לשתי ההגנות המנויות בסעיפים 15(2) ו-15(8) לחוק, וכך בלשון החוק:

" 15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...

(2)היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

...

(8)הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;"

1. נציין כי לעניין דבריו של מר ח'דר שנאמרו במסגרת חקירתו במשטרת ישראל, לא ניתן להתעלם מהוראות סעיף 13(9) לחוק אשר קובעות כך:

"13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

...

(9)פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור;"

1. למקרא סעיף 13(9), נראה כי ייתכן ודבריו של מר ח'דר עשויים היו להיכנס תחת ההגנות הקבועות בסעיף כאמור, אולם משהצדדים לא טענו לעניין זה, אין אנו נדרשים להכריע בשאלה זו ומשכך נתייחס רק להגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק.
2. מטרת ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק היא לייצר איזון בין אינטרסים מוגנים העומדים למפרסם ולנפגע, כלומר איזון בין הזכות לשם טוב לבין אינטרסים מוגנים אשר יקימו הגנה למפרסם (דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין-אורבך 14 (18.9.2014); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989)). הנחת החוק היא כי לעיתים ייתכנו מקרים בהם האינטרסים המוגנים ייגברו על זכותו של הנפגע לשם טוב ומשכך יקומו ההגנות למפרסם.
3. לטעמנו, שתי החלופות שלהלן עומדות לו בשל הפרסום בנוגע לאירוע השער, כפי שנפרט כעת.
4. באשר לחלופה המנויה בסעיף 15(2) לחוק, עולה כי פנייתו של מר ח'דר לגורמים בעירייה אכן נכנסת תחת חלופה זו. לעניין זה נציין, כפי שכבר נכתב לעיל, כי מר מזרחי לא טען בכתב תביעתו כי פנייתו של מר ח'דר למעסיקה עולה לכדי דברי לשון הרע, אולם משהדברים עלו במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי נכון לטעמנו להתייחס לדברים אלו גם אם למען הזהירות בלבד.
5. כאמור, בהתאם לסעיף זה נדרש כך "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". לטעמנו, לא יכול להיות חולק שמערכת היחסים המיוחדת הקיימת בין עובד למעסיק מחייבת את העובד לפנות למעסיקו כאשר נחשף לדבר עבירה מסויים אשר אירע במסגרת עבודתו.
6. ערים אנו להערת בית הדין האזורי (סעיף 18 לפסק הדין) בכך שהפנייה נעשתה למר ג'מאל אמין שהיה חבר ועד העובדים בעירייה באופן אשר לטעמו של בית הדין האזורי, מעורר קושי בגירסתו של מר ח'דר באשר לתום ליבו בפנייתו, וממילא לא ניתן לראות בו כממונה באופן אשר שולל את הגנתו של מר ח'דר מכוח סעיף 15(2) לחוק. לטעמנו, אין בפנייה לגורם בוועד העובדים בכדי לעורר קושי במעשיו של מר ח'דר.
7. אמנם, נכון כי אין לראות בחבר ועד כגורם ממונה או מוסמך לבחון תלונה ואין זו דרך המלך כי תלונה כזו תופנה לחבר ועד, אולם יש לשים לב כי מערכות היחסים המיוחדות במסגרת יחסים הקיבוציים מייצרים מצב מיוחד בו קיימות חובות הן בין העובד לבין ועד העובדים, בין ועד העובדים לבין המעסיק וכך גם להיפך בכל אחד מהמקרים, כלומר שאין זה בלתי סביר כי עובד יראה בחבר ועד כגורם אשר יוכל לסייע לו ולהכווין אותו כיצד עליו לפעול במצב מורכב זה. נציין כי עוד בית המשפט העליון קבע כבר לפני זמן רב כי יש לתת הכשר להגנה אשר נובעת מפנייה לועד במקרים דומים (ע"א 382/58 פ. ש. נ' מלכה זיסו-ברנטל, פ"ד יב 1732, 1735-1736).
8. יש לציין כי תימוכין לכך ניתן לראות בדבריו של מר ח'דר בחקירתו במשטרה, כאשר נשאל מדוע פנה לחבר הועד ולא לגורם ממונה אחר בעירייה אמר מר ח'דר "הוועד מגן עלי" (עמוד 27 שורה 16 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי). ערים אנו לכך שבית הדין האזורי פירש אמירה זו כאמירה שמעידה על כך שהדיווח על אירוע השער נעשה מכיוון שחשש מר ח'דר על ההשלכות המשמעתיות אשר יכולות להיות כלפיו בשל מעורבותו בהכנת השער, אולם אין אנו סבורים שיש בכך כדי להוריד מהעובדה שבאופן סובייקטיבי מר ח'דר ראה בחבר הועד כגורם מוסמך לדווח לו על האירוע.
9. כמו כן, אנו סבורים כי גם החלופה המנויה בסעיף 15(8) לחוק רלוונטית בענייננו. כאמור, הגנה זו קובעת כך: "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה". נראה כי בעניין זה אין חולק כי משטרת ישראל הינה הרשות המוסמכת לחקור את העניין כאמור בחוק, ומשאלו פני הדברים הרי שלא יכול להיות מצופה ממפרסם אשר זומן לחקירה במשטרה לפעול בצורה אחרת, כלומר למסור את גירסתו כפי שהוא מאמין בה.
10. משאילו הם פני הדברים הרי שבהתאם להוראות החוק, כקבוע ברישא של סעיף 15 לחוק, יש לבחון את תום ליבו של המפרסם כאשר פירסם את הדברים בנסיבות האמורות.
11. תום ליבו של המפרסם
12. כידוע, עקרון תום הלב הינו עקרון יסוד במשפט הישראלי, כאשר הפרשנות באשר למשמעות המונח תום לב משתנה בהתאם להקשר ובהתאם להוראות החוק הרלוונטיות באותו מקרה [ראה: דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, סז(1) 667, 733].
13. בחוק איסור לשון הרע, קבע המחוקק בסעיף 16 חזקות באשר לתום ליבו של המפרסם או היעדר של תום ליבו. כך בלשון החוק:

"16.(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15."

1. בכך, הטיל המחוקק על כתפי המפרסם את הנטל להוכיח כי בפרסום הדברים אשר מהווים לשון הרע, פעל הלה בתום לב, זאת בכדי שיוכל ליהנות מההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק, כאשר הדרישה מהמפרסם היא להוכיח כי הפרסום נעשה מבלי שחרג ממתחם הסבירות, וככל שעמד בדרישה זו תעמוד לזכותו חזקת תום הלב שבפרסום.
2. בנוסף, קבע המחוקק כי הנפגע יוכל להקים חזקה הפוכה, כלומר שהמפרסם לא פעל בתום לב, ככל שעלה בידו להוכיח את אחד מהחלופות הקבועות בסעיף 16(ב) לחוק, כלומר שהפרסום לא היה אמת ושהמפרסם לא האמין באמיתותו; המפרסם לא נקט אמצעים סבירים להיווכח אם הדברים אמת או לא; המפרסם התכוון לפגוע בנפגע במידה העולה על הערכים המוגנים.
3. מכאן, שהילוכם של דברים הם כי עלינו לבחון ראשית, האם אכן התנהלותו של מר ח'דר בפרסום היה בתוך מתחם הסבירות וככל והתשובה לכך חיובית הרי שעלינו לבחון האם עלה בידי מר מזרחי להוכיח את אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 16(ב) לחוק, שכן ככל והתשובה לכך חיובית, הרי שהנטל יחזור לכתפיו של מר ח'דר [ראה: ע"א 250/69 הוצאת מודיעין בע"מ, ו-2 אח' נ' מזל חתוקה, כג(2) 135, 138].
4. מתחם הסבירות
5. הלכה פסוקה היא כי אלמנט הסבירות הקובע בסעיף 16(א) לחוק הינו אלמנט אשר נועד לבחון איזונים בין ערכים מוגנים והבחינה שלו היא בחינה נורמטיבית ערכית. כך נקבע בין השאר ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.2006) (להלן: "עניין בן גביר"):

"24.      אלמנט הסבירות הוא יסוד דומיננטי הן בפן החיובי והן בפן השלילי של חזקת תום הלב. הוא רלבנטי לשאלה אם הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות המקרה (הפן החיובי), או האם המפרסם התכוון לפגוע במידה הגדולה מן הסביר להגנת הערכים המוגנים על ידי הגנת תום הלב (הפן השלילי).             

תנאי הסבירות הוא ענין נורמטיבי-ערכי. הוא בנוי על איזון בין ערכים חברתיים שונים שבהשתלבותם ובהחלתם היחסית מתגבש סדר חברתי ראוי. על הסבירות כמושג נורמטיבי עמד בית משפט זה באומרו:  

"היא [הסבירות – א.פ.] אינה מושג טכני, תיאורי. לפנינו דוגמא נוספת לשימוש של המחוקק בסבירות כמושג שסתום... אכן, עקרון הסבירות חוצה את המשפט הישראלי לאורכו ולרוחבו. משמעותה של הסבירות אינה פיזית, אלא משמעותה נורמטיבית... מהותה של הסבירות היא איזון ראוי בין הערכים והעקרונות הנאבקים על הבכורה... היא מחייבת איתור השיקולים הרלבנטיים ואיזון ביניהם על פי משקלם... "סבירות היא לעולם פועל יוצא של הגורמים הרלבנטיים ושל המשקל הראוי שיש ליתן להם ביחסיהם הפנימיים. מושג הסבירות מניח תפיסה פלורליסטית המכירה בקיומם של מספר שיקולים ראויים והמבקשת לאזן ביניהם על ידי מתן משקל ראוי ליחסים הפנימיים שביניהם".   (הנשיא ברק בבע"מ 5082/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, תק-על 2005(4) 387, פסקה 19 (להלן – פרשת פלוני)).               

מושג הסבירות אינו נותן תשובה מתוכו אלא הוא נזקק לערכים המתנגשים החיצוניים ולאיזון ביניהם. הסבירות אינה נבחנת בחלל ריק, ולעולם היא תלויית נסיבות הענין (פרשת פלוני, שם, פסקה 20). האיזון בין השיקולים הרלבנטיים נעשה על פי משקל הערכים המתנגשים בנסיבות הענין. המשקל נקבע על פי תפיסת החברה את החשיבות היחסית של הערכים השונים. מיקומם של הערכים והאינטרסים בתשתית הערכים החברתיים משקפת את תפיסותיה הבסיסיות של שיטת המשפט, ואת הקונצנזוס החברתי בזמן נתון (בג"צ 3901/96 הוועדה המקומית לתכנון נ' הורוויץ, פ"ד נו(4) 913, 939).             

...

מניסוחן של חזקות תום הלב עולה כי יש קשר גומלין הדוק בין סבירות הפרסום בנסיבות בהן נעשה, לבין שאלת תום הלב של המפרסם. מיתחם הסבירות הנורמטיבי שבמסגרתו נעשה הפרסום עשוי להצביע על תום לבו של המפרסם לשון הרע; לעומת זאת, חריגה ממתחם הסבירות מעלה חזקה של העדר תום לב, אשר אם לא הופרכה, לא תקנה הגנה למפרסם האמירה הפוגענית."

1. ראשית, בכדי לבחון האם הפרסום היה במתחם הסבירות יש לבחון את שני הערכים המתנגשים בענייננו. ניתן לראות כי בהליך מושא פסק דין זה קיימים שני ערכים מתנגשים ביניהם עלינו לבצע איזון. האחד, ערך של מניעת עוולות, כלומר שברצוננו לעודד עובדים ואזרחים בכלל, לפנות לגורמים המוסמכים משנחשפו לדבר עבירה ולשתף פעולה באופן מלא בחקירתם במשטרה תוך ציון כל מידע שעשוי להיות רלוונטי מבלי לחשוש מפני תביעות לשון הרע; השני, שמו הטוב של האדם הנפגע.
2. בבחינת האינטרס הראשון, הרי שיש לקחת בחשבון את היקף הפגיעה, כלומר את האופן שבו נעשה הפרסום, כאשר במקרה זה ניתן לראות שהדיווח הראשון נעשה לגורם בתוך העירייה, שכפי שציינו אין אנו רואים פגם בכך שאותו גורם היה חבר ועד, בעוד ששאר הגורמים להם נעשה הפרסום היו גורמים מוסמכים בתוך העירייה לצורך בירור התלונה. כמו כן האמירות לגביהן נטען שהן לשון הרע נעשו במסגרת חקירה רשמית במשטרת ישראל, שהיא כאמור הגורם המוסמך לבירור אירוע השער משנוצר חשד לכל הפחות כי מדובר במעשים אשר עולים לכדי עבירה פלילית. כלומר היקף הפרסום היה מצומצם ככל הניתן בנסיבות האירוע ותוך מילוי חובה חוקית של מר ח'דר שזומן לחקירת משטרה, למסור את הדברים הידועים לו.
3. כבר נקבע כי תפוצת הפרסום מהווה שיקול מהותי בבחינת סבירות הפרסום וניתן בפסיקה דגש לכך שפרסום לצורך הגשת תלונה יש לראות בה פרסום בתפוצה סבירה כל עוד נשארה בתחום זה. כך נקבע ברע"א 6307/12 משה כהן נ' ד"ר זוהר דבורקין (11.11.2012):

"ככלל, סבירות האמצעים אותם יש לנקוט אינה זהה ממקרה למקרה, והיא תלוית נסיבות (אורי שנהר דיני לשון הרע 269 (1997); להלן: שנהר); ראו גם רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פסקה 24 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ([פורסם בנבו], 12.11.2006)). סבירות האמצעים מושפעת, בין היתר, מאלה: תוכן הפרסום, מידת חומרתו, תפוצתו ואופיו, נסיבות המקרה ומערכת היחסים בין הצדדים (ראו: ע"פ 8735/96 ביטון נ' קופ, פ"ד נב(1) 19, 33-32 (1998); ע"א 9406/96 קאקיש נ' ביארס, פ"ד נג(3) 352, 360 (1999)). כך למשל, ככל שהפרסום חמור יותר וככל שתפוצתו פוגענית יותר (בין בשל היותה רחבה ובין בשל היותה ממוקדת), כן תידרש מידת זהירות רבה יותר מהמפרסם, ולהיפך; כמו כן, מידת הזהירות הנדרשת בפרסום שאופיו הוא דרישה לפתוח בחקירה (למשל בהגשת תלונה למשטרה), אינה שקולה למידת הזהירות הנדרשת בפרסום המציג עניין כלשהו כוודאי, ולא מותיר פתח לחקירה ולבדיקה."

1. נציין כי במקרה שלפנינו לשון הרע המיוחסת אף אינה הגשת התלונה, אלא עצם מסירת ההודעה במשטרה, שכן התלונה הוגשה על ידי המעסיקה.
2. מן הצד השני, עלינו לבחון את האינטרס העומד לזכותו של מר מזרחי והוא האינטרס של שמירה על שמו הטוב.
3. על כן, ולאחר דברים אלו, לטעמנו בבחינת האינטרסים המוגנים המתנגשים בענייננו יש להעדיף לטעמנו את האינטרס הראשון בנסיבות העניין, שכן החשש מפני יצירת הרתעת יתר בנסיבות דומות עולה על הפגיעה לכאורה בשמו הטוב של הנפגע וזאת כאשר בוחנים את הנסיבות של המקרה שבפנינו כמפורט לעיל. במכלול השיקולים לקחנו בחשבון את היקף הפגיעה של מר מזרחי בשמו הטוב, את תפוצת הפרסום ואת העובדה כי אותם גורמים מוסמכים כן מצאו לנכון בסופו של דבר להגיש כתב אישום בעניין זה, באופן אשר לכל הפחות מעלה חשש כי אכן היו דברים בגו.
4. על כן, לטעמנו, עמד מר ח'דר בנטל להוכיח כי עומדת לו חזקת תום הלב בהקשר זה בשים לב שהפרסום היה במתחם הסבירות כנדרש בסעיף 16(א) לחוק.
5. היעדר תום ליבו של מר ח'דר
6. משמצאנו כי מר ח'דר עמד בנטל ההוכחה הקבוע בסעיף 16(א) לחוק, קרי עומדת לו חזקת תום הלב, עלינו לבחון האם מר מזרחי עמד בנטל ההוכחה לסתור חזקה זו.
7. כאמור, סעיף 16(ב) קובע את המקרים בהם יראו במפרסם כמי שפעל בחוסר תום לב בפרסום הדברים המהווים לשון הרע, ואלו החלופות:

"(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15."

1. עיקר הטיעון בגינו טוען מר מזרחי כי מר ח'דר פעל בחוסר תום לב הוא הטיעון כי הדברים שפורסמו לא היו אמת וכי מר ח'דר לא האמין באמיתותם.
2. כפי שציינו לטעמנו לא ניתן לקבוע עובדתית האם מר מזרחי אכן היה מעורב באירוע השער או לחילופין האם היה באותו היום במסגרייה. למעשה השאלה העומדת לפתחנו לעניין זה היא על מי מוטל הנטל להוכיח את מעורבותו של מר מזרחי באירוע. לטעמנו התשובה היא כי הנטל מוטל על כתפיו של מר מזרחי ונבאר.
3. בבחינת הוראות החוק, רואים אנו כי לצורך הוכחת טענת לשון הרע כלפי אדם מסויים עומדות לתובע ולנתבע מספר משוכות. הראשונה, להוכיח כי דברי לשון הרע נאמרו ופורסמו – נטל המוטל על כתפי הטוען לפגיעה; השנייה – טענות ההגנה של המפרסם וטענת תום ליבו, טענה אשר בה ניתן לבחון את מתחם הסבירות בפעולותיו של המפרסם, הא ותו לא – נטל זה מוטל על כתפי המפרסם; לבסוף, המשוכה האחרונה היא לסתור את חזקת תום הלב, ובתוך כך להוכיח שהדברים לא היו אמת ושהמפרסם לא האמין באמיתותם, כאמור בענייננו עומדות השאלה האם מר מזרחי היה מעורב באירוע – נטל זה מוטל על הטוען לפגיעה.
4. על כן, ובהתאם לסדר זה של הדברים, השאלה האם מר מזרחי היה מעורב באירוע או לאו, היא שאלה שאותה היה צריך להוכיח מר מזרחי, ומשלא עמד בנטל זה, הרי שלא הוכיח את טענתו כי הדברים לא היו אמת וכי מר ח'דר לא האמין בהם.
5. באשר לחלופה השלישית הקבועה בסעיף 16(ב), מר מזרחי טען כי מר ח'דר פעל בכוונת מכוון לפגוע בשמו הטוב של מר מזרחי. גם ככל והיה עולה בידיו של מר מזרחי להוכיח טענה זו, והרי שבית הדין האזורי לא קבע כך ולטעמנו לא עלה בידיו מר מזרחי להוכיח טענה זו, הרי שבהתאם להוראות הסעיף יש לבצע איזון בין כוונת המפרסם לפגוע לבין הערכים המוגנים בסעיף 15.
6. יפים לעניין זה דבריה של השופטת (בדימוס) נטע רות בעניין ע"ע (ארצי) 41182-02-12 יורם אברג'ל - ג'וינט ישראל ומחלקת חמ"ע בג'וינט ישראל (20.02.2017), שם אמנם נסב ההליך סביב הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, אולם במסגרת פסק הדין ביצע בית הדין הקבלה להוראות חוק איסור לשון הרע ובפרט לשאלת תום הלב של המפרסם. באותו עניין ציין בית הדין כי גם במקרה בו יש עוינות בין המפרסם לנפגע יש להתייחס לעובדה זו בזהירות, שכן אין בכך כדי להשליך בהכרח על אמיתות הדברים, וכך בלשון פסק הדין:

"כמו כן ועל רקע האמור, אין לשלול את האפשרות שעובד ייחשב כמי שפעל "בתום לב" (כמשמעותו בחוק) גם שעה שבינו לבין הנילון קיימות עוינות או איבה, העשויה להשליך על המוטיבציה של העובד להגיש את התלונה. זאת, כל עוד יש למתלונן בסיס סביר לחשוב כי יש בה ממש; כל עוד הוא נוקט באמצעים סבירים, בנסיבות העניין, לבדוק את אמיתותה, וכל עוד הוא פועל באופן מידתי על מנת למנוע פגיעה מיותרת במי שנגדו מופנית התלונה, במעסיק בעובדים או בצדדים שלישיים."

1. בענייננו, מצידה השני של הפגיעה בשמו הטוב של מר מזרחי עומדים ערכים של גילוי האמת ומניעת עוולה. באיזון הדברים, הרי שקיימת חשיבות רבה במניעת הרתעת יתר של עובדים או אזרחים אשר עדים למעשה עוולה ומעוניינים לפנות בגין אותו אירוע לגורמים המוסמכים לכך, וקיימת חשיבות רבה בהגנה על ערכים אלו.
2. אין אנו יכולים להתעלם בעניין זה מן העובדה כי משטרת ישראל, הגורם המוסמך לבחינת דברי עבירה כגון זה, בחרה להגיש כתב אישום בעניין זה נגד מר מזרחי. מבלי לקבוע דבר בעניין העבירה הפלילית בגינה הואשם, ומבלי לשים עצמנו בנעלי הערכאה בהליך הפלילי, הרי שמקריאת פרוטוקול הדיון בהליך הפלילי, נראה כי ההליך נסגר בשל כשלים בחקירה, ואין ללמוד מכך כי האירוע לא אירע כלל. כמובן, שאין בכך שהוגש כתב אישום כדי להוות תנאי שבלעדיו אין, כמו גם שאין בכך כדי להביא למסקנה בהכרח כי הפרסום הינו פרסום אמת, אך לטעמנו במקרה זה, עצם הגשת כתב האישום וביטולו בנסיבות אלו מהווה משקל במכלול הדברים.
3. יתרה מכך, כבר נקבע בפסיקה כי נקודת המוצא בבחינת התנהלות רשויות מוסמכות היא כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט בצעדים לפיו, קרי שכתב אישום לא היה מוגש מבלי שהיה ולו שמץ של ראייה בעניין, כלומר שבעצם הגשת כתב האישום יש כדי ללמד שהיה קיים ולו חשד ממשי באשר לאירוע השער. וכך קבע בית המשפט העליון בבג"ץ 64/91 סלים חילף נ' משטרת ישראל, מז 653, 658:

"אפילו נמסר מידע ללא ביסוס, החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על-פיו."

1. על כן, לטעמנו לא עמד מר מזרחי בנטל לסתור את החזקה כי מר ח'דר פעל בתום לב בפרסום הדברים, ומשכך למר ח'דר עומדות ההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק, כאמור לעיל.
2. סוף דבר
3. משלמר ח'דר עומדות ההגנות הקבועות בסעיפים 15(2) ו-15(8) לחוק, דין הערעור בע"ע 36172-08-21 (ערעורו של מר ח'דר) להתקבל ודין הערעור בע"ע 6698-10-21 (ערעורו של מר מזרחי) להידחות, כך שהחיובים אשר נקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי בטלים.
4. מר מזרחי יישא בהוצאות מר ח'דר בסכום של 7,500 ₪.

ניתן היום, א' אלול תשפ"ב (28 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.