08 יולי 2022

זהו ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.07.21 (הוועדה), אשר דנה בבקשת המשיבה להחמרת מצב, וקבעה למשיבה נכות זמנית בשיעור 50% (40% בגין כאב גב תחתון ו- 10% בגין הפרעת הסתגלות) החל מתאריך 11.12.2020 ועד תאריך 30.11.2021. (ההחלטה)

רקע

1. המשיבה, ילידת 1959, מזכירה רפואית במקצועה. ביום 30.01.2005 נפגעה המשיבה בתאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. פקיד התביעות הכיר בחבלת גב ופגיעה בפרונאוס פריביס קרסול ימין.
2. בעניינה של המשיבה התכנסו בעבר מספר ועדות, אשר האחרונה מיום 18.02.2018 העניקה למשיבה נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין הגב.
3. ביום 24.11.2020 הגישה המשיבה בקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").
4. ועדה רפואית דרג ראשון שהתכנסה ביום 30.12.2020 (להלן: "ועדה דרג 1") קבעה למשיבה נכויות זמניות בגין כאב גב תחתון: 10% מתאריך 09.11.2020 ועד תאריך 10.12.2020 ו-30% נכות מתאריך 11.12.2020 ועד תאריך 31.03.2021. המשיבה הגישה ערר על החלטה זו.
5. ביום 18.04.2021 התכנסה הוועדה מושא הערעור, לראשונה, על מנת לדון בערר המשיבה. הוועדה רשמה תלונות המשיבה בתחום האורטופדי והנפשי בפרוטוקול כדלקמן:

עברתי ניתוח מאוד מורכב ויש לי צלקת גדולה וכואבת, כאבי גב, מתקשה לעמוד הרבה, מתקשה להתיישר כשמתיישבת, לא נוהגת מאז הניתוח, מרגישה נימול בין השוק לכף הרגל ולאצבעות בעיקר במנוחה. כתוצאה מכך יש לי מטפלת שעוזרת לי בהכול, נהייתי נתמכת ולא התומכת, הפכתי לדיכאונית, מטופלת פסיכיאטרית ופסיכולוגית.

1. הוועדה ערכה בדיקה אורטופדית וסיכמה את ממצאיה ומסקנותיה בפרוטוקול:

הליכה רגילה ללא צליעה, ללא שימוש באביזרי עזר. כוח גס ותחושה שמורים בגפיים תחתונים, החזרים תקינים ושווים. SLR שלילי דו"צ, יישור קל של לורדוזיס מתנית. צלקת ניתוחית אמצעית הגלידה היטב. הפעלת ע"ש מתני - יישור מלא, הגבלה בצורה בינונית בכיפוף, הטייה לצדדים ותנועה סיבובית. הגבלה תקינה.

בבדיקות דימות לפי הרישומים אין ממצא חבלתי, היצרות קשה של תעלת ע"ש מתני כסיבה להתערבות הניתוחית עם קיבוע.

מסקנות

לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית, עיון בחומר הרפואי, הועדה קובעת נכות זמנית בשיעור 40% עד ליום 30.11.2021.

לצורך התייחסות לתלונותיה בתחום הנפשי ולכתבים המעידים על טיפול במסגרת שירות לבריאות הנפש הועדה מבקשת יועץ בתחום הנפשי שידון לעניין הקש"ס וקביעת נכות זמנית.

1. ביום 30.05.2021 נבדקה המשיבה על ידי ד"ר מיכאל מנוחין, יועץ לוועדה בתחום הפסיכיאטרי, אשר קבע בחוות דעתו קיומו של קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המשיבה לבין התאונה בעבודה וקבע 10% נכות בגין תגובה הסתגלותית.
2. בישיבה המסכמת ביום 13.07.2021 אימצה הוועדה את חוות דעת היועץ וקבעה למשיבה נכויות זמניות בשיעור 100% מיום 09.11.2020 ועד יום 10.12.2020 ובשיעור 50% משוקלל (40% אורטופדי ו- 10% בגין תגובה הסתגלותית) מיום 11.12.2020 ועד יום 30.11.2021.
3. על החלטה זו של הוועדה לעררים הגיש המוסד לביטוח לאומי את הערעור שלפני.
4. טענות הצדדים:

טענות המערער:

1. שגתה הוועדה כשדנה בפגיעה הנפשית של המשיבה. בהתאם לפסיקה מנועה הוועדה מלדון בפגימה אשר אישור ההחמרה לא עוסק בה.
2. קביעת היועץ כי "קיים קשר סיבתי" בין הפגימה הנפשית לתאונת העבודה לא מנומקת ולא קוים כל דיון ענייני בשאלה. ועל כן ההחלטה צריכה להיות מבוטלת מעיקרא.
3. התחום הנפשי לא הוכר מלכתחילה, הוא לעולם לא נדון על ידי אף אחד מהוועדות הקודמות אשר התכנסו בעניינה של המשיבה.
4. המסמך הראשון בתחום הנפשי הוא מיום 24/11/20, קרי לאחר הגשת תביעת ההחמרה.

טענות המשיבה:

1. המשיבה הגישה את תביעתה לדיון מחדש ללא פירוט, ללא ייצוג כאשר לטופס התביעה צירפה סיכום אשפוז, בעקבות ניתוח שעברה ביום 09.11.2020. לאחר ובעקבות הניתוח, המגבלות הקשות, והפיכתה מעצמאית לתלותית ונזקקת לעזרה, התפתחה אצל המשיבה גם בעיה נפשית, והחלה בטיפול נפשי. אילו הייתה מיוצגת אין ספק שהליקוי הנפשי היה נרשם בבירור.
2. המסמך הראשון בתחום הנפשי הוא מיום 24.11.2020. כלומר קדם למועד התכנסות הוועדה מדרג 1 ביום 30.12.2020. המשיבה, התייצבה לוועדה זו ללא ייצוג משפטי. היא פירטה בפניה, את הליקויים והבעיות מהם היא סובלת בעקבות הניתוח שעברה, בין היתר– "כאבים עזים, נוטלת הרבה משככי כאבים, בטיפול אצל רופאה פסיכיאטרית עקב התפרצויות זעם".
3. הועדה מדרג 1 התייחסה רק לתחום האורתופדי, מאחר וישב בה רק מומחה בתחום האורתופדי, אף שהמשיבה טענה בפניה טענות גם בתחום הנפשי.
4. המשיבה הגישה ערר על החלטת הוועדה מדרג 1, שוב ללא ייצוג וללא פירוט הטענות, שהיו מפורטות לו הייתה מיוצגת על ידי עו"ד.
5. בפני הוועדה צוינו בעיות וליקויים הן בתחום האורתופדי, הן בתחום הנוירולוגי והן בתחום הנפשי. מאחר ובוועדה ישבו מומחים בתחומי נוירוכירורגיה וכירורגיה- אורתופדית ולא ישב מומחה בתחום הפסיכיאטרי, הפנתה הועדה את המשיבה, ובצדק ובסמכות הנתונה לה, למומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר יבדוק את המשיבה וייתן חוות דעת בעניינה.
6. בניגוד לטענת המערער, הוועדה פעלה בהתאם לעקרונות המנחים כפי שנקבעו בעב"ל 49891-07-18 המוסד – ירמי זוגייר (04.02.2019) (להלן: "עניין זוגייר") עליו מסתמך המערער.
7. בניגוד לטענת המערער, קביעת הוועדה לא רק שמנומקת היטב, אלא אף שיועץ בתחום הפסיכיאטריה בדק את המשיבה, עיין במסמכים הרפואיים וקבע נכות בתחום הנפשי עם קשר סיבתי.
8. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 28.06.22, בפני הרשם טארק חסנין, חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם בהודעת הערעור וכתב התשובה.

דיון והכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
2. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין תלונות המשיבה בתחום הנפשי לבין התאונה המוכרת משנת 2005, ודין טענות המוסד לעניין העדר סמכות הוועדה לדון בפגימה הנפשית להידחות, הכל כמפורט להלן.
3. סמכות הוועדה לדון בפגימה הנפשית: תקנה 36 שעניינה "דיון מחדש לפי בקשת הנפגע" קובעת בהאי לישנא:

"(א) עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה ורופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי כאמור בסעיף 45(א)(1) או (3) לחוק אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה, רשאי הנפגע לבקש קביעת דרגת נכותו מחדש והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים המחוייבים.

(ב) בהסכמת רופא מוסמך מותר שהדיון על קביעה מחדש לפי תקנה זו ייערך לפני תום ששה חדשים כאמור.

(ג) הדיון בקביעת דרגת נכותו מחדש של הנפגע ייעשה רק אם ההחמרה או הפגימה החדשה הן תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות."

1. בית הדין הארצי בעניין זוגייר קבע את העקרונות המנחים את הוועדה בבואה לדון בבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 36 כדלקמן:
2. בראש ובראשונה ועל דרך הכלל, הוועדה תידרש רק לפגימות אשר פורטו במסגרת אישור ההחמרה הניתן על ידי הרופא המוסמך.
3. עם זאת, על הוועדה ליתן "פרשנות מרחיבה" לאישור ההחמרה ולא להיצמד באופן דווקני ללשונו, אם היא מוצאת כי לפגימה שנכתבה באישור ההחמרה יש השלכה ישירה על פגימה נוספת.
4. במקרים שבהם הוועדה כבר דנה וקבעה ממצאים מעבר לקבוע באישור ההחמרה, אין לראות בכך בהכרח פגם משפטי המביא לביטול החלטתה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.
5. בענייננו, תביעת ההחמרה כפי שזו צורפה לנימוקי הערעור שותקת הן בנושא האורטופדי והן בנושא הנפשי. בתביעה לדיון מחדש (נספח א' לנימוקי הערעור) שהגישה המשיבה צוין כדלקמן:

"מבקש לדון מחדש בדרגת נכותי בשל החמרה במצבי כתוצאה מפגיעה בעבודה...."

לטופס התביעה/הבקשה להיבדק מחדש צורף סיכום אשפוז מבית החולים רמב"ם במהלכו בוצע טיפול ניתוחי לקיבוע בעמוד שדרה מותני. לא צורף מסמך רפואי לפגימה הנפשית.

1. ואולם, הן בפני הוועדה מדרג 1 והן בפני הוועדה הלינה המשיבה בנושא הנפשי. כך בדרג ראשון התלוננה המשיבה על "כאבים עזים, נוטלת הרבה משככי כאבים, בטיפול אצל רופאה פסיכיאטרית עקב התפרצויות זעם", ובוועדה לעררים ציינה כי לאחר הניתוח הפכה לנתמכת ולא התומכת והפכה לדכאונית ומטופלת פסיכיאטרית ופסיכולוגית.

לאמור, לפגימה האורטופדית, המוכרת מהתאונה והניתוח בגב, יש השלכה על הפגימה הנפשית, שהתפתחה אצל המערערת, על פי הטענה, בעקבות ולאחר הניתוח בגב. אמנם לא מדובר בנזק רפואי באיבר הקשור לפגיעה בגב כמו הקרנה לרגל אלא בנזק אחר שהופיע כנטען כתוצאה מההחמרה בגב.

1. בנסיבות אלו, ועל יסוד העקרונות המנחים אותם קבע בית הדין הארצי בעניין זוגייר ולפיהם על הוועדה ליתן "פרשנות מרחיבה" לאישור ההחמרה ולא להיצמד באופן דווקני ללשונו, מקום בו נמצא כי לפגימה שנכתבה באישור ההחמרה השלכה ישירה על פגימה נוספת, מוסמכת גם מוסמכת הוועדה לדון בפגימה הנוספת. במיוחד והתפתחות הליקוי הנפשי הייתה כשבועיים לאחר הניתוח בגב.
2. לכך יש להוסיף, כי בעניינה של המשיבה, ובהתאם לעקרונות המנחים של בית הדין הארצי, הוועדה כבר דנה וקבעה ממצאים מעבר לקבוע באישור ההחמרה בנושא הנפשי, זאת להבדיל מעניין זוגייר, שם נמנעה הוועדה הרפואית לעררים מלדון בעניין נכותו הנפשית של המשיב (שם), מן הנימוק כי הנושא הנפשי לא צוין באישור ההחמרה.

ועל כן, ועל יסוד כל האמור לעיל, מצאתי כי נסיבות העניין שונות מהנסיבות בעניין זוגייר, ואף עולות בקנה אחד עם העקרונות המנחים אותם קבע בית הדין הארצי שם, ודין טענות המערער כי החלטת הוועדה והיועץ נתנו בחוסר סמכות, להידחות.

1. הקשר הסיבתי: כאמור, המשיבה נפגעה בגב בתאונה שאירעה בתאריך 30.01.2005 ושכתוצאה ממנה הוכרה הפגימה "כאב גב" כפגיעה בעבודה. ד"ר מנוחין היועץ הפסיכיאטרי קבע בחוות דעתו כי תלונות המערערת בתחום הנפשי קשורות לתאונה המוכרת משנת 2005. ואולם ממקרא חוות הדעת ובהעדר הנמקה לא ניתן להבין כיצד נקבע הקשר הסיבתי בין תלונות המשיבה היום, לבין התאונה שאירעה בשנת 2005 או שהליקוי תוצאה של ההחמרה במצב גבה של המשיבה. קושי זה מתחדד נוכח קביעת היועץ כי חלה החמרה זמנית בגובה 10%. החמרה של מה? הרי לא הייתה פגיעה נפשית קודמת מוכרת.
2. הוועדה אימצה את מסקנות היועץ מבלי להוסיף ולהסביר את הקביעה אשר לקיומו של קשר סיבתי. היה על היועץ לקבוע אם ההחמרה היא תוצאה מהפגיעה בעבודה בקשר אליה נקבעה דרגת הנכות. כלומר האם מדובר בפגימה חדשה. החלטת היועץ בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין מצבה הנפשי של המשיבה היום לבין התאונה המוכרת משנת 2005, תמציתית, ולא מנומקת באופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתו. כך גם החלטת הוועדה שקבעה את הקשר הסיבתי ללא שום הנמקה. בכך, נפל פגם משפטי בפעולת הוועדה אשר מצדיק התערבות.
3. סוף דבר: הערעור של המערער מתקבל באופן חלקי, כך שעניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, אשר תדון בהרחבה ובמנומק בשאלת הקשר הסיבתי לגבי הליקוי הנפשי ותשקול פנייה ליועץ הפסיכיאטרי, ד"ר מיכאל מנוחין, על מנת שידון באופן מנומק, בשאלת הקשר הסיבתי בין נכותה הנפשית של המשיבה לבין התאונה המוכרת.
4. המשיבה ובא כוחה יוזמנו לטעון טענותיהם, הן בפני היועץ והן בפני הוועדה הרפואית לעררים.
5. החלטת היועץ והוועדה הרפואית לעררים תהיה מפורטת ומנומקת.
6. אין צו להוצאות.
7. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ב, (08 יולי 2022), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.