13 ינואר 2022

1. זהו פס"ד בערעור שהגישה המערערת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.8.21.
2. המערערת ילידת 1977, נפגעה בתאונה ביום 22.5.19 ופגיעתה נקבעה כפגיעה בעבודה.
3. לאחר הליכים קודמים בעניינה של המערערת, ביום 12.7.21 ניתן פסק דין המורה לוועדה, כדלקמן:
4. "בתחום האורטופדי" תפעל בהתאם להלכת מרגוליס ותצביע על ממצאים מוכחים אשר על בסיסם היא מנכה בגין מצב קודם, ככל שהיא תותיר על החלטתה בעניין זה על כנה.
5. בתחום הנוירולוגי: תבחן הועדה שוב את החלטתה ותנמק מדוע החליטה ליישם פריט ליקוי מותאם". (מספר הליך ב"ל 17249-03-21) (להלן: פסה"ד המחזיר).
   
6. בהתאם לפסה"ד זימנה הוועדה את המערערת , ושמעה את טענות ב"כ המערערת אשר טען כדלקמן:
   

"יש פערים בין עולם הרפואה לעולם המשפט, הלכת מרגוליס מורה את מה שמורה מזה עשרות שנים שניתן לבסס מצב קודם אך ורק על סמך ממצאים התואמים לסעיף מסעיפי הליקוי. אין כל תיעוד בדבר הגבלת תנועות בעברה יש כאב ורגישות וממצאים רנטגניים מ2014 אם היה בא עם כאב ורגישות על תאונה מסוימת לא היה מקבל אחוזי נכות זה ולכן נבקש לבטל את הניכוי הנכות מוסכמת עלינו. התחום נוירולוגי אין וויכוח לגבי ממצאים ההפרעה התחושתית מימין מלווה בכאבים הממצא השני שמצא ד"ר חן הלוי לא הוסכם ע"י הוועדה ביקשנו לאמץ סעיפי ליקוי 20% מדובר ביד דומיננטית. הפרעה תחושתית מלווה בכאב והוועדה קבעה 2.5% וזה לא מוסבר בעיני זה לא הגיוני, הוועדה יכלה לקבוע דרגת נכות אחרת".

"התובעת סובלת מכאבי צוואר עברה בדיקות הדמיה אשר הדגימו שינויים שיוונים עם פריצת דיסק C57 בדיקות הדמיה של MRI לאחר התאונה מדגימים ממצא זהה דיקופתיה C57, נשאלת השאלה מהו הגורם של מגבלת התנועה אם לא אותם שינויים דיסקוגניים בגובה C57 כאשר בבדיקות הדמיה אין ממצא חדש לאחר התאונה ועובדתית היו קיימים גם לפני כן. התשובה הניתנת להבנה היא ששינויים ניווניים אלו הם שגורמים להגבלה בתנועות בהעדר תוספת ממצא הדמיתי כלשהו אין הסבר אחר לממצאים בבדיקה הגופנית, משכך הוועדה אינה מוצאת מקום לשינוי קביעתה מישיבתה הקודמת".

1. הוועדה בדקה את המערערת וקבעה כדלקמן:

"הלכת מרגוליס ידועה ומוכרת במקרה דנן הלכה זו אינה רלוונטית מכיוון שקיים תיעוד ברור בדבר סבלה בעמ"ש צווארי וממצאים מוכחים ועובדתיים. מבחינה נוירולוגית כפי שנרדם במסקנות הישיבה הקודמת, קיים רקע קודם עוד משנת 2014 של סימנים מילופטיים מתועדים. גם בבדיקה נוכחית נמצאו אותם סמנים. הממצא החדש הוא הפרעה תחושתית על כאב ביד ימין, אשר לא תועדו בשנת 2014 אם כן על הוועדה היה לקבוע נכות עבור הפרעה תחושתית בלבד".

1. לאור זאת קבעה הוועדה דרגות הנכות למערערת כדלקמן: ביום 19.6.19 נכות זמנית בשיעור של 100%; מיום 22.8.19 ועד יום 31.10.19 נכות זמנית בשיעור של 50%; ביום 1.11.19 עד ליום 30.4.20 נכות זמנית בשיעור של 30%; מיום 1.5.20 ואילך נכות יציבה בשיעור של 7.38%.

3. עיקר נימוקי הערעור:

1. לטענת ב"כ המערערת "הקביעה כי "הלכת מרגוליס אינה רלוונטית" מבטאת הפרה בוטה של החובה שהוטלה על הוועדה בהתאם לפסק הדין. מסיבה זו בלבד דין ההחלטה להתבטל בהיותה חורגת, באופן מפורש, מן האמור והנדרש לפי פסק הדין. שנית, הלכת מרגוליס מורה "לנכות במידה ונמצאים ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה והתואמים סעיף מסעיפים הליקויים ובשיעור הקבוע באותו סעיף".
2. נימוקי הוועדה עומדים בסתירה מוחלטת לנפסק בהלכת מרגוליס ולכן "אין להתפלא מכך שהוועדה ניסתה להתחמק ממנה ולטעון שאינה רלוונטית".
3. המערערת מבקשת מבית הדין לקבוע כי אין לאור ההיסטוריה של התיק, כי עניינה לא יוחזר לוועדה, אלא כי בית הדין יתקן את הפגם המשפטי באשר לניכוי ויקבע כי למערערת נכות בשיעור של 15% בע"ש צווארי.
   

4. המצב המשפטי:

1. כידוע, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
2. על פי הפסיקה מוטלת חובת ההנמקה על וועדה רפואית לעררים. מדובר בוועדה מעין שיפוטית אשר החלטותיה נתונות לערעור בפני בתי-הדין לעבודה מכוח סעיפים 123, 213, ו- 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995.נ
3. המטרה שבחיוב וועדה רפואית לנמק החלטתה, זהה ביסודה לזאת שבחיוב הנמקת פסק-דין. ההנמקה נועדה לחייב את המחליט לבחון את עמדתו הוא, ליתן אפשרות לבחון את העמדה, הן לנוגע בדבר והן לערכאה שיפוטית גבוהה יותר - במסגרת של ערעור. וכבר אמר בית-הדין הארצי לעבודה כי:

”ההתייחסות צריכה להיות מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במילים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה“ (דב"ע לב/120-0 צבי מנחם - המל"ל, פד"ע ד' 73).ב

1. הלכה פסוקה היא "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 160) (להלן: הילכת פרנקל).
2. לעניין הבקשה לקבוע את אחוזי הנכות ע"י בית הדין:
   בית הדין אינו  מוסמך לקבוע את אחוזי הנכות (אלא במקרים חריגים שבחריגים – דבר שכמעט לא נעשה בו שימוש). בית הדין  רשאי לקבוע כי התיק יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב (שזה דרך המלך), או בהרכב אחר (בד"כ לאחר שהתיק כבר הוחזר לוועדה יותר מפעם אחת, או כשברור שהוועדה "ננעלה" על קביעתה).
   בעניין זה אמר בית הדין הארצי בהילכת פרנקל כי:
   "דרך המלך של החזרת ענין לועדה רפואית היא החזרתה לועדה שבדקה את המבוטח, ורק במיקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, מועבר הענין לועדה בהרכב אחר" .

5. דיון:

1. התחום האורטופדי: כאמור, ע"פ הילכת פרנקל – על הוועדה היה לפעול על פי האמור בפסה"ד המחזיר. מעיון בפרוטוקול הדיון ובפסה"ד המחזיר עולה כי הוועדה פעלה ע"פ פסה"ד המחזיר. הוועדה עיינה בפסק הדין המחזיר בו התבקשה להצביע על ממצאים מוכחים אשר על בסיסם היא מנכה מצב קודם מדרגת נכותה של המערערת. על יסוד בדיקת MRI שעמדה בפניה, הסבירה הוועדה כי המערערת סבלה מפריצת דיסק בחוליות עמוד השדרה הצווארי ( 5-7C) טרם התאונה, וכי מצבה בצווארה ערב התאונה הוא אותו מצב לאחר התאונה. על כן, קבעה הוועדה כי כאבי הצוואר מהם סובלת המערערת היו קיימים קודם לכן, ואין תוספת של ממצא הדמייתי המאפשר ללמוד כי התאונה השפיעה על השינויים הדיסקוגניים בצווארה. מקביעה זו של הוועדה ניתן ללמוד על ממצאים מוכחים על בסיסם ניכתה הוועדה 'מצב קודם', ואין מקום להתערב בקביעה רפואית זו.
2. את קביעת הוועדה כי "להילכת מרגוליס אין רלוונטיות", יש לקרוא כמענה לטענות בא כוח המערערת בפניה. לפי טענות אלה אין תיעוד על הגבלת תנועות בעבר ועל כן, אין לנכות 'מצב קודם' בעניינה. משהסבירה הוועדה שהגורם להגבלה בתנועה הם אותם ממצאים רפואיים בדיוק שנמצאו טרם התאונה – דהיינו, ממצאים מוכחים המלמדים על כך שלו הייתה המערערת נבדקת ערב התאונה, הייתה נקבעת לה דרגת נכות, ברורה קביעתה מדוע יש לנכות 'מצב קודם' מדרגת נכותה בעקבות התאונה .
3. בעניין זה אפנה לבר"ע (ארצי) 26152-12-15 מאיר אלחרר – המוסד מיום 3/1/16 שם אמר בית הדין הארצי מפי סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת ורדה וירט ליבנה כי:
   "במקרה הנוכחי, פסק הדין החזיר את עניינה של המבקשת לוועדה על מנת שתשקול מחדש האם מתקיימים התנאים לניכוי מצב קודם  וככל שהוועדה תסבור כי ההגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני נובעת ממצב קודם  לפגיעה בעבודה, תבהיר ותנמק היטב את החלטתה.
   עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הוועדה אכן פירטה מדוע יש מקום לניכוי מצב קודם  וכפי שהטעים בית הדין האזורי, ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה הוועדה למסקנתה, ובכך פעלה הוועדה כפי שהורה לה בית הדין האזורי בפסק הדין הקודם, וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
   מעבר לאמור נציין, כי בניגוד לנטען על ידי המבקש, הרי שהוועדה יכולה לבסס קביעתה לעניין ניכוי מצב קודם  גם על ממצאי בדיקות הדמייה, ובפרט שבענייננו הוועדה מסבירה כי "בבדיקת M.R.I הודגמו שינויים ניוונים קשים ביותר ללא ספק שלא קשורים לתאונה הנדונה. מדובר בשינויים שמלווים לרוב בהגבלה בתנועות גם אם לא נמצאו רישומים רפואיים המעידים על תלונות של כאב סביר להניח שבבדיקה הקלינית היתה מגבלה בתנועות שמקנה נכות." [ההדגשה הוספה – ו.ו.ל].
   כמו כן הוועדה הפנתה לשני מקורות נוספים שעל בסיסם הגיעה למסקנה כי יש לנכות מחצית מהנכות של המבקש על חשבון מצב קודם,  ובכלל זאת אישור רפואי בו נמצא עדויות למגבלה והגבלה בטווח תנועה שלדברי הוועדה היה מקנה 30% נכות, ובנוסף לכך הודגם ב- C.T היצרות שבתעלה.
   על כן, בדין קבעה הוועדה כי יש מקום לניכוי בגין מצב קודם , ואין בטיעוניו של המבקש דבר אשר מצביע על טעות משפטית בפסק הדין של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ומשכך אין מנוס מלדחות את הבקשה".
   דברים אלו רלבנטיים גם לענייננו.
4. אשר לקביעת הוועדה בתחום הנוירולוגי – הוועדה הפנתה לקביעותיה מהדיון שערכה טרם פסק הדין המחזיר, והסבירה כי למערערת רקע קודם עוד משנת 2014 של סימנים מילופטיים מתועדים, וכי גם בבדיקה הנוכחית נמצאו אותם סימנים. עם זאת, ציינה הוועדה כי ישנו ממצא חדש בהפרעת תחושה וכאב ביד ימין, אשר לא תועד בשנת 2014. הוועדה ציינה כי על פי סעיפי הליקוי היה ניתן להסתפק בדרגת נכות בשיעור 0%, אולם, משהתרשמה הוועדה כי קיימת הפרעה שממנה המערערת סובלת, הוחלט לכמת את נכותה באחוזים ולקבוע סעיף ליקוי מותאם בגין נכותה הנוירולוגית. קביעה זו של הוועדה לעניין ההפרעה התחושתית של המערערת ושיעור דרגת הנכות הנובעת מכך נוכח סבלה של המערערת היא קביעה רפואית מובהקת ובה אין לבית הדין את הידע או הכלים להתערב. מכל מקום קביעתה עולה מסמכות הוועדה ע"פ פסה"ד המחזיר.
5. מכל האמור לעיל – לא נפל גפם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים והיא פעלה בהתאם לפסה"ד המחזיר, הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנוירולוגי. למעלה מן הצורך יובהר כי אף אם בית הדין היה מגיע למסקנה כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, היה מקום, לכל היותר להחזיר את עניינה לוועדה בהרכב אחר, ולא לקבוע את שיעורי הנכות שלה. בית הדין לא אמור להחליף את שיקול דעתה הרפואי של הוועדה בה ישבו מומחה בתחום האורטופדיה וכן מומחה בתחום הנוירולוגיה, ובוודאי שלא היה מקום לקבוע את אחוזי הנכות של המערערת ע"י בית הדין, כפי שהתבקש ע"י בא כוחה.

סוף דבר:

הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"א שבט תשפ"ב, (13 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.